פסקי דין על שרה שמיר | פסקי דין על רות חן

23106-03/16 תאמ     11/01/2017




תאמ 23106-03/16 שרה שמיר נ' רות חן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 23106-03-16 שמיר נ' חן


תיק חיצוני: 5165690116



מספר בקשה:14

בפני

כבוד הרשם בכיר
אמיר צ'כנוביץ


תובעת

שרה שמיר


נגד


נתבעת

רות חן




פסק דין


התובעת הגישה כנגד הנתבעת לביצוע שני שיקים:
א. שיק בסך 4,000 ₪ ז.פ. 15.1.16, (תיק הוצל"פ מס' 516569-01-16, תיק בימ"ש – 23106-03-16).
ב.
שיק בסך 4,985 ₪ ז.פ. 15.2.16, (תיק הוצל"פ מס' 517470-02-16, תיק בימ"ש 43650-05-16). (להלן: "השיקים").

בדיון שהתקיים ביום 6.6.16, ע"פ הסכמת ב"כ התובעת ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בבקשות ההתנגדות ובימ"ש הורה על איחוד הדיון בשני התיקים.

הנתבעת בעלת עסק למכירת ביגוד ואביזרי אופנה בראשל"צ, אשר הזמינה מהתובעת נעליים ומגפיים, אשר שולמה באמצעות שני שיקים נשוא התביעה, האחד ע"ס 4,000 ₪ ז.פ. 15.1.16 והשני, ע"ס 4,985 ₪ ז.פ. 15.2.16.

טענות הנתבעת
הנתבעת מעלה בתצהיר התמיכה בבקשת ההתנגדות, המשמש כתב הגנה, בין היתר טענות ההגנה שלהלן:
1.ביום 11.11.15 הוזמנו מהתובעת 72 זוגות נעליים/מגפיים (להלן: "הסחורה").
2. הסחורה סופקה לחנות הנתבעת ביום 17.11.15, ולאחר בדיקתה המידית של הסחורה התגלה כי דגם אחד מהסחורה – 24 זוגות מגפי פרווה הגיע פגום, אי התאמה בין המידה הרשומה בנעל למידה בפועל. הטענה הינה כי המגפיים ממידה 36-41 כל הדגם היה באותה המידה - "מידה קטנה".
3.בשיחה טלפונית עם בעלי העסק של התובעת, מר דוד שמיר (בעלה של התובעת) (להלן: "דוד"), הסכים לקבל חזרה את הסחורה ובתנאי שהנתבעת תחזיר את כל הסחורה לרבות הדגמים התקינים, תוך שעתיים.
4.בסיום השיחה, נשלחה כל הסחורה באמצעות סוכן מכירות של הנתבעת, מר אלי אדרי
לבית העסק של התובעת.
5.דוד חזר בו מהסיכום וסירב לקבל מהסוכן את הסחורה, ולבסוף התרצה וקיבל את הסחורה והכניסה לבית העסק שלו.
6.התובעת הבטיחה להגיע לבית העסק של הנתבעת להשיב השיקים שקיבלה בתמורה לסחורה ולמסור חשבונית זיכוי אולם לא עשתה כן.
7. הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין בהן הסחורה הוחזרה, לא קיבלה כל תמורה, ולכן נתנה הוראת ביטול לשיקים, ומדובר בכישלון תמורה מלא.

טענות התובעת
התובעת מעלה בתצהיר עדות ראשית שניתן מטעמה ע"י מר דוד שמיר בין היתר הטענות שלהלן:
1.הנתבעת ביקשה לרכוש את כל סדרת הנעליים שייבאה התובעת מפריז.
2.ביום 15.11.15 הגיעה התובעת לחנות הנתבעת עם דוגמאות הנעלים, הנתבעת ועובדת שלה, נורית בדקו ומדדו נעלים לפי מידתן, ובוצעה הזמנה של 72 זוגות נעלים, הכוללת בין היתר 24 זוגות מגפיים פרווה, ובגינה נמסרו 2 שיקים דחויים נשוא התביעה ע"ס של 8,985 ₪.הסחורה סופקה לנתבעת בהתאם להזמנה.
3.ביום 19.11.15 התקשרה עובדת הנתבעת, הגב' נורית אל מנהל התובעת, מר דוד שמיר, וטענה כי המידות של מגפי הפרווה אינן תקינות. הוסבר לה כי בגלל הפרווה, נעל במידה 38 תתאים לרגל במידה 37, אולם התעקשה להחזיר את מגפי הפרווה, ודוד הסכים להחלפת מגפי הפרווה בדגמים אחרים.
4.לאחר שעתיים הגיע שליח עם 63 זוגות נעליים, בתוך שקיות ניילון גדולות ולא באריזה המקורית, על קופסאות הנעליים הודבקו תוויות עם מחירים ולוגו של הנתבעת, כל הקופסאות הושחתו ע"י הנתבעת כשניסתה להוריד את התוויות.
5.לנוכח השחתת קופסאות הנעלים, מנהל התובעת, דוד סרב לקבל את הנעליים, דיבר עם הנתבעת בטלפון וביקש ממנה לקחת בחזרה את הנעליים, שהושארו מחוץ לחנות. משסירבה הנתבעת לקחת חזרה את הנעליים, על מנת למנוע גניבה, הוכנסו הנעלים לחנות התובעת.
6. באותו היום – 19.11.15 נשלחו לנתבעת 2 פקסים המתעדים ההתרחשות בזמן אמת.
7. ביום 14.12.15 נשלח ע"י מנהל התובעת פקס לנתבעת בו נדרשה לדאוג לפירעון החוב, ולפנים משורת הדין הוצע לנתבעת כי בכפוף לפירעון השיקים, תוכל לקחת מהתובעת מוצרי הלבשה בגובה סכום השיקים. הנתבעת הסכימה להצעה זו, ובאמצע חודש דצמבר 2015 רכשה מהתובעת מוצרי הלבשה בסכום 1,313 ₪, תוך שהיא מבטיחה לקחת מוצרים אחרים במקום הנעליים שהחזירה.

8. התובעת אוחזת כדין בשקים שחוללו מחמת הודעת ביטול שנתנה הנתבעת שלא כדין, ואף לא שילמה סך 1313 ₪ בגין מוצרי ההלבשה.


דיון ומסקנות
בדיון ישיבת ההוכחות שהתקיים ביום 9.11.16 העידו, מטעם התובעת, מר דוד שמיר , הנתבעת וכן , עד הנתבעת, מר אלי אדרי, השליח שהחזיר הסחורה לתובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, שמעתי העדים
ועיינתי בסיכומי טענות הצדדים, נמצא כי המחלוקת שבין הצדדים נסובה סביב השאלות שלהלן:

א. האם היה פגם/אי התאמה במידות
של
מגפי הפרווה שסופקו לנתבעת.
ב. האם הוסכם כי הנתבעת תחזיר את כל הנעליים והעסקה תבוטל, כגרסת הנתבעת.
ג. האם הוסכם כי הנתבעת תחליף הנעליים בסחורה אחרת ותפרע את השיקים, כגרסת התובעת.

טענת הנתבעת - פגם בסחורה
הנתבעת טוענת כי מיד לאחר קבלת הסחורה התגלה בדגם מגפי הפרווה פגם של אי התאמה בין המידה הרשומה במגף לבין המידה בפועל, כך שכל המגפיים שסופקו היו בגודל אחיד באותה מידה קטנה.
התובעת מכחישה טענה לקיומה של אי התאמה או פגם במגפיים שסופקו, כאשר לטענתה מאחר ומדובר במגפיים עם פרווה, נדרש לקחת מידה אחת גדולה יותר.
נטל השכנוע להוכחת אי ההתאמה וקיומו של פגם במידות של מגפי הפרווה מוטל על הנתבעת הטוענת לכישלון תמורה מלא, ע"פ הכלל הראייתי לפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

כפי שיובא להלן, באתי למסקנה כי הנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הוכח לבימ"ש קיומו של פגם כלשהו במגפי הפרווה שנרכשו וסופקו לנתבעת.

הנתבעת טענה כי העובדת שלה בשם נורית (להלן:"נורית"), מדדה את המגפיים ויכולה להעיד על כך, אולם זו לא התייצבה לדיון ההוכחות, וב"כ הנתבעת משך את תצהירה מגדר ראיות הנתבעת, ועל כן, אינה יכולה להישמע בטענה זו.

עדותה של הנתבעת עצמה כי מדדה את מגפי הפרווה וגילתה קיומה של אי ההתאמה, הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר בהתאם להוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א, 1971, לא מצאתי לקבלה.

הנתבעת טוענת כי נפל במגפי הפרווה פגם של אי התאמה בין מידות הרשומות לבין המידות בפועל אולם טענה זו לא נתמכה בחוות דעת מומחה, אף שמדובר בשאלה שבמומחיות.

הנתבעת לא הביאה במסגרת ראיותיה כמוצגים מגפיי הפרווה שלטענתה היו פגומים,
ואף לא תצלום של אלה.

הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית כי לא בדקה את המידות של מגפי הפרווה עם סרט מדידה או אמצעי מדידה אחר,
על מנת לתמוך בטענתה כי כל המגפיים היו בפועל באותה מידה, וממילא לא הציגה נתונים כאלה. (ראה: פרוטוקול הדיון מיום 9.11.16 עמ' 4 ש' 12-15).

לאור המפורט לעיל, לא הוכחה לבימ"ש טענת הנתבעת בדבר אי התאמה ו/או פגם במגפי הפרווה שסופקו לנתבעת.

טענת הנתבעת -
להסכמת התובעת להחזרת כל הסחורה – ביטול העסקה
הנתבעת טוענת כי ביום 17.11.15 הגיעה הסחורה שהזמינה מהתובעת לחנותה, ולאחר בדיקתה המידית גילתה כי קיים פגם במידות של דגם אחד,
24 זוגות מגפי הפרווה.

הנתבעת טוענת בתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות, כי יצרה מיד קשר טלפוני עם מר דוד שמיר מבעלי העסק של התובעת, אשר הסכים לקבל חזרה את הסחורה ובתנאי שתחזיר תוך שעתיים את כל הסחורה, כולל הדגמים התקינים, וכך עשתה.

טענת התובעת הינה אפוא כי בעלי התובעת דוד שמיר הסכים לביטול העסקה כולה, בתנאי שתוחזר כל הסחורה לתובעת.

נטל השכנוע להוכחת הטענה לפיה הוסכם עם בעלי עסק התובעת, דוד על ביטול העסקה והחזרת כל הסחורה מוטל על שכמה של הנתבעת, אשר לא הרימה נטל זה.

הנתבעת בסעיף 7 לתצהיר התומך בהתנגדות המשמש אף תצהיר עדותה הראשית טוענת כי הסיכום האמור הושג בשיחה טלפונית שהתקיימה בינה לבין דוד.

בחקירתה הנגדית של הנתבעת בדיון מיום 6.6.16 וכן ביום 9.11.16, הודתה הנתבעת כי השיחה הטלפונית בה נטען לקבלת הסכמת דוד להחזרת הסחורה, הייתה בין עובדת הנתבעת נורית לדוד, וכי על ההסכמה הנטענת למדה ממה שמסרה לה נורית.
הנתבעת הודה כי לא שמעה באוזניה הסכמת דוד להחזרת הסחורה. (ראה: פרוטוקול מיום 6.6.16 עמ' 3 ש' 26- 30, פרוטוקול מיום 9.11.16 עמ' 4 ש' 27 עד עמ' 5 ש'5).

בנסיבות האמורות, עדותה של הנתבעת לעניין הסיכום הנטען אשר עליו למדה מהעובדת נורית, הינה עדות פסולה, בהיותה "עדות מפי השמועה".

הנתבעת הגישה במסגרת ראיותיה תצהיר עדות ראשית מטעם העובדת נורית על מנת לתמוך בגרסתה, אולם עדה זו לא התייצבה לישיבת ההוכחות לצורך חקירה.
הנתבעת ויתרה על עדות עדה זו ובהסכמת ב"כ הנתבעת הוצא תצהיר העדות של העובדת, נורית מגדר ראיות הנתבעת.

הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלזמן לעדות, עד לצורך הוכחת גרסתו, המצוי בשליטתו, ללא כל טעם סביר, חזקה כי אילו זומן אותו עד היה הדבר פועל לחובתו.

בנסיבות העניין, בהן ויתרה הנתבעת על זימונה למתן עדות של העדה העובדת נורית, אשר ע"פ גרסת הנתבעת הינה עדת מטריאלית להוכחת גרסתה, הימנעות מזימונה לעדות, יש בה כדי לפעול לחובתה של הנתבעת.

הנתבעת אישרה בחקירתה הנגדית כי קיבלה את הודעות הפקס (נספחים ה'1-ה'4 לתצהיר התובעת הודעות הפקס ואישורי המשלוח) ששלח לה דוד ביום 19.11.15 לאחר שהגיע לחנותו שליח עם הנעליים.

מעיון בהודעות הפקס עולה כי התובעת רשמה בזמן אמת כי הינה מסרבת לביטול העסקה והחזרת הסחורה, שכן מדובר בעסקת רכישה.
כמו כן, צוין באותן הודעות פקס כי מבדיקת הסחורה נמצא כי קופסאות הקרטון של הנעליים הושחתו בעקבות תלישת תוויות שהדביקה הנתבעת, באופן שאינו מאפשר לשווק הסחורה,
והנתבעת נדרשת להגיע לקחת אותה.

בין הצדדים הוחלפה תכתובת הודעות
s.m.s

שהוגשה לבימ"ש כראיה וסומנו כמוצג מש/1 .
גם מעיון בתכתובת זו עולה
קיומן של שתי הגרסאות הסותרות של הצדדים.
התובעת מודיעה לנתבעת כי הינה מסרבת לקבל הסחורה חזרה שכן מדובר בעסקת מכר נעליים ללא זכות החזרה ומכחישה קיומו של פגם בסחורה. בעוד הנתבעת טוענת כי שלחה הסחורה לחנות התובעת
בהתאם לסיכום לנוכח הפגם בנעליים.

הנתבעת הנושאת בנטל השכנוע להוכחת טענתה בדבר הסכמת התובעת לקבל הסחורה כולה במסגרת ביטול עסקת הרכישה, לא הביאה כל ראיה לעניין זה, ועל כן, לא הוכחה טענתה לעניין הסכמה לביטול העסקה והשבת הנעליים.

טענת התובעת - להשחתת קופסאות הנעליים
התובעת טוענת כי ביום 19.11.15 התקשרה עובדת הנתבעת נורית, טענה כי מגפי הפרווה אינן תקינות, הוסבר לה ע"י דוד כי אין כל פגם, אולם לנוכח התעקשותה, הוסכם להחליף את מגפי הפרווה במוצרים אחרים.

לטענת התובעת מאחר וכל קופסאות הנעליים הודבקו ע"י הנתבעת בתוויות מחיר ולוגו של הנתבעת, כל הקופסאות הושחתו ע"י הנתבעת בעת שניסתה להסיר התוויות ללא הצלחה, ועל כן, סרב דוד לקבל את הנעליים וביקש בשיחה טלפונית לקחת חזרה הנעליים שהושארו ע"י השליח מחוץ לחנות, ומשסירבה הנתבעת לקחת הנעליים חזרה, והשליח עזב המקום, נאלץ להכניס הנעליים לחנותו ע"מ למנוע גניבתן.

לתצהיר התובע צורפו מספר תצלומים של קופסאות הנעליים שהוחזרו ע"י הנתבעת לתובעת, אשר מתצלומים אלה ניתן להיווכח כי באותן קופסאות שצולמו הוסרו התוויות שהדביקה הנתבעת רק באופן חלקי
אשר גרם להשחתת המראה החיצוני של הקופסאות.

בחקירתה הנגדית העידה הנתבעת כי התצלומים נספחים ד'1 -ד3 הינם ככל הנראה מדבקות של העסק שלה שהודבקו על הקופסאות הנעליים שהוחזרו לתובעת, ונותרו
גם לאחר הניסיון להסרתן. (פרוטוקול מיום 9.11.16 ש' 22-28 ועמ' 6 ש'4-5).

גרסת התובעת לפיה לאחר שגילתה כי הקופסאות הושחתו סירבה לקבל הסחורה ודרשה מהנתבעת לקחת הסחורה חזרה,
נתמכת בשתי הודעות בפקס ששלח מנהל התובעת דוד לנתבעת מאותו היום (19.11.15), שצורפו כנספחים לתצהיר עדותו (נספחים ה1-ה4 לתצהיר התובעת).

מהראיות והעדויות שהובאו הוכח לבימ"ש כי הנתבעת בעת שהסירה התוויות ומדבקות לוגו שהדביקה על קופסאות הנעליים, הביאה להשחתת הקופסאות כפי שהודגם בתצלומים שצורפו כנספחי ד'-ד'3 לתצהיר התובעת, ואין לצפות מהתובעת להסכים לקבל הנעליים חזרה במצב זה.
על כן, סבור אני כי בצדק סירבה התובעת לקבל הנעליים במצב זה, לצורך החלפתן במוצרים אחרים.

טענת התובעת – בדבר הסכמה להחלפת הסחורה
התובעת טוענת בס' 11 לתצהיר עדותה הראשית, כי ביום 14.12.15 שלחה לנתבעת פקס בו ביקשה לדאוג לפירעון החוב ולא לבטל את השיקים נשוא התביעה שנמסרו לתשלום עבור הסחורה שרכשה מהתובעת.

בהודעת פקס הוצעה לנתבעת לפנים משורת הדין כי הנתבעת תיקח מהתובעת מוצרי הלבשה בגובה סכום השיקים, והנתבעת הסכימה להסדר זה, ובאמצע חודש דצמבר 2015 רכשה מהתובעת מוצרי הלבשה בסך 1,313 ₪, תוך שהיא מבטיחה לקחת מוצרים נוספים במקום הנעליים שהחזירה.

לטענת התובעת,
הנתבעת הפרה התחייבותה, ביטלה השיקים ולא שילמה סך 1313 ₪ בגין בגדי ההלבשה שסופקו לה. העתק הפקס מיום 14.12.15 וכן אישור משלוח צורפו לתצהיר התובעת כנספחים ו'1 –ו'2.

בחקירה הנגדית אישרה הנתבעת קבלת הפקסים שנשלחו אליה מטעם התובעת ובכללם הפקס מיום 14.12.15. (פרוטוקול מיום 9.11.16 עמ' 6 ש' 26,27).

הנתבעת לא הכחישה בחקירתה כי לאחר הסכסוך שנתגלע בין הצדדים לגבי השיקים נשוא התביעה, הזמינה מהתובעת וסופקה לה סחורה בהתאם לחשבונית מס מס' 11329 מיום 21.12.15.

הנתבעת הכחישה בחקירתה הנגדית כי הסכימה להצעת התובעת לקבלת בגדים במקום הנעליים, וטענה כי סחורה זו סופקה בקונסיגנציה, בהתאם לדרך ההתקשרות בין הצדדים עד לאותה עת.

הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית,
והסתפקה בתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות, בלא שנתנה כל התייחסות לטענת התובעת בנדון. הנתבעת לא צרפה במסגרת ראיותיה כרטסת הנהלת חשבונות ו/או תעודת משלוח,
על מנת לתמוך בטענתה כי עסקת אספקת סחורה - ביגוד בסך 1313 ₪,
נעשתה בקונסיגנציה ולא כעסקת מכר רגילה.

אשר על כן, אני סבור כי מכלול הראיות שהובאו לפני בימ"ש מתיישבות יותר עם גרסת התובעת לפיה הנתבעת הסכימה להצעת התובעת, לפיה תיקח ביגוד בסכום השיקים שמסרה, תוך התחייבותה לפירעון השיקים, ובהתאם להסכמה זו רכשה סחורת ביגוד בשווי 1313 ₪ וזאת מבלי שנדרשה לשלם בפועל עבורה.

ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי יש לזקוף העדר הגשת תצהיר עדות מטעם התובעת עצמה לחובתה של הנתבעת. אי הגשת תצהיר מטעם התובעת עצמה אינו גורע בנסיבות המקרה כהוא זה מהתביעה, שכן גם לגרסת הנתבעת העובדות הרלוונטיות השנויות במחלוקת היו בידיעת בעלה דוד, ומתייחסות להתנהלות שהייתה מולו, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בבימ"ש.
ככל שביקשה הנתבעת לחקור את הנתבעת, אשר השיקים נמשכו לפקודתה, היתה בידה של הנתבעת האפשרות לעתור לזמנה למתן עדות, אולם בחרה שלא לעשות כן.

סיכום
לאור כל המפורט לעיל, טענות הנתבעת בדבר כישלון תמורה, אי התאמה ו/או הסכמה לביטול עסקת המכר והחזרת הסחורה לתובעת, לא הוכחו לבית המשפט, בעוד שהוכח כי התובעת האוחזת בשיקים נתנה בגינם תמורה והינה זכאית לתבוע פירעונם.

אשר על כן, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מלוא התביעה שטרית בתיקים שאוחדו, ומורה על המשך ההליכים בתיקי ההוצל"פ שמספרם
516569-01-16, 517470-02-16.

מחייב את הנתבעת בהוצאות אגרה בסך 567.20 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה
.





ניתן היום,
י"ג טבת תשע"ז, 11 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 23106-03/16 שרה שמיר נ' רות חן (פורסם ב-ֽ 11/01/2017)