פסקי דין על פרג' תלחמי | פסקי דין על יוסף נחאס | פסקי דין על אליאס תלחמי

31976-01/12 א     10/01/2017




א 31976-01/12 פרג' תלחמי, יוסף נחאס נ' אליאס תלחמי








בית משפט השלום בקריות



ת"א 31976-01-12 תלחמי ואח' נ' מיכאל אל באבא ואח'




בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

התובעים
1. פרג' תלחמי

ת.ז. 20371134

2. יוסף נחאס

ת.ז 34843995


נגד

הנתבע
אליאס תלחמי

ת.ז. 2037110




פסק דין


לפניי תובענה אשר הוגדרה בתחילתה כתביעה לפירוק שיתוף, סילוק יד ומתן צו מניעה.
בראשיתה, התביעה הוגשה כנגד 25 בעלי דין. הללו נמחקו מן התביעה כשהוגדר כי השאלה היחידה בה יכריע בית המשפט היא האם הנתבע, מר אליאס תלחמי
, הסיג את גבולם של יתר מחזיקי החלקה.
התובעים הינם בני משפחתו של הנתבע. התובע 1 הינו אחיו. התובע 2 הינו בן דודו. ביחס למקצתם של יתר הנתבעים בתחילתו של ההליך, לא נטען כי מתקיימים יחסי משפחה, אשר על כן הוגשה התביעה לפתחו של בית משפט זה. אציין כי התובע בסיכומיו ביקש את בית המשפט הלכה למעשה מעבר לסעד של סילוק יד להורות גם על פרוק שתוף בתיק זה הגם שסעד זה כביכול נזנח על ידו כפי שציין בצדק הנתבע בסיכומיו ואולם לא ניתן להורות על פרוק שתוף מהנמוקים שצויינו בהמשך.

רקע עובדתי.
הצדדים, ביחס עם עוד גורמים, הינם הבעלים הרשומים של חלקה 41, גוש 10285. גודלה של החלקה הוא 9898 מ"ר. בין הצדדים נכרת הסכם שיתוף אשר קבע את חלוקת כלל הצדדים למגרשים שונים (ולכך ראה הסכם שיתוף


שמצורף לחוות דעת המומחה)
בענייננו, התובעים והנתבעים הינם המחזיקים במשותף של מגרשים 41/1 ו41/4. יצוין, שעל פי חוות דעת מומחה בית המשפט, ישנה חשיבות רבה להבחנה בין שני מגרשים אלה. מגרש 41/1 נמצא בתוך קווי הבניין של כביש 79. משמעותה של עובדה זו, כי בעתיד לא ניתן יהיה לשנות את הייעוד שלו למגורים, אשר על כן, ישאר בעל יעוד חקלאי. בניגוד לכך, מגרש 41/4 נמצא ברובו מחוץ לקווי הבניין של הכביש, ולפיכך ניתן יהיה לבצע עליו בנייה למגורים.

כאמור לעיל, המחלוקת אשר עומדת להכרעת בית המשפט היא האם הנתבע הסיג את גבולם של התובעים, וזאת בכפוף להסכם השיתוף. לעניין זה מונה מומחה מטעם בית המשפט, השמאי כרים סאמי נעום. בחוות דעתו קבע כדלקמן;
"לפי תכנית המדידה שצירפתי בחוות דעת הראשונה מר אליאס תלחמי
(הנתבע ע.נ) מחזיק ב362 מ"ר במגרש 41/4. השטח הזה מגודר בשלושת צדדיו והצד הדרומי של המגרש נבנב קיר תומך מבטון ויש לציין שגם השטח עבר הכשרה. לפי נוסח הטאבו החלק היחסי של מר אליאס תלחמי
כ199 מ"ר במגרש 41/4. המסקנה שמר אליאס כן השיג גבול, לגבי החלק השני שנשאר לו כ193 מ"ר יש להחזיק במגרש 41/1 אחרת שוויון הזכויות של שאר השותפים ישבר"
על יסוד חוות דעתו, הגישו הצדדים את סיכומיהם, ולטענותיהם אדרש להלן;

טענות התובעים.
לדעת התובעים, על בית המשפט לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט
לפיה הסיג את הנתבע גבולם וזאת כאשר לקח לידיו שטח אשר הינו גדול יותר מאשר הוא זכאי לו על פי הסכם השיתוף. לדבריהם, חוות הדעת שנסמכה על מספר רב של מסמכים, לא נסתרה ולפיכך על בית המשפט לאמצה. לתפיסתם, מומחה בית המשפט שנדרש לחוות דעתו בחקירת הנתבע, ענה באופן מקצועי לכל שאלותיו של האחרון. עוד מדגישים התובעים את חשיבותה של ההפרדה בין המגרשים וזאת נוכח איכותם השונה. סיכומו של דבר כי דרישת התובעים היא כי בית המשפט יורה על החזרת זכויותיהם בנכס נשוא התובענה, ועל ביטול הליך השתלטותו הבלתי חוקית של הנתבע במקרקעין. לדרישה זו הוסיפי התובעים את הסעד המקורי עליו עמדו בכתב התביעה והוא- פירוק השיתוף במקרקעין. לדבריהם הוכח כי קיימת האפשרות לחלק את החלקה בדרך של חלוקה בעין וזאת הואיל וזו הדרך הראויה לפירוק השיתוף.


טענות הנתבע.
הנתבע עומד על דחיית התובענה.
לדבריו, באשר לדרישה לפירוק שיתוף, לא צורפו כלל בעלי הזכויות במקרקעין. אשר על כן דין הדרישה לסעד זה להידחות.
לטענתו, הסוגיה היחידה שעמדה להכרעתו של בית המשפט, ושלשמה מונה מומחה בית המשפט, היא לצורך הקביעה היא הסיג את גבולם של התובעים או לא.
בעניין זה טוען הנתבע כי אין לקבל את קביעת מומחה בית המשפט. לטענתו נפלו בה טעויות מהותיות. לגרסתו, סך בעלותו בחלקה משתרעת על פני 497 מ"ר, וזאת לאחר שתי הפקעות שבוצעו בה. לדבריו, מחוות דעת מומחה בית המשפט ניתן היה ללמוד כי זכותו במגרשים הנ"ל הינה 392 מ"ר תוך שבפועל הוא מחזיק ב362 מ"ר בלבד. לפיכך, לא רק שלא הוכח כי הסיג את גבולם של יתר בעלי הזכויות במקרקעין, כי אם בפועל הוא זה שמחזיק פחות שטח מאשר שיש לו הזכות לכך. בהקשר זה יצויין כי בסייפא לכתב הגנתו כתב כי "בהסכמתם בעל פה ובהתנהגות, הקצו הבעלים במשותף במקרקעין את המקרקעין בעין באופן בלתי שוויוני, כך שכל אחד מהם קיבל לרשותו חלק מסוים מהמקרקעין, שאינו תואם את אחוזי הבעלות הרשומים לזכותו". לגרסתו, הוא הסתמך על חלוקת השטח, תוך שבעתיה השקיע למעלה מ100,000 ₪ בפיתוח הקרקע, ובפרט בבניית סככה, קיר בטון וחיבור השטח לתשתית ביוב. לדבריו, החזקתו בשטח הנ"ל נמשכת מזה 20 שנה. לתפיסתו, על בית המשפט להחיל את סעיף 47 לחוק המקרקעין וזאת בקביעה כי על הנתבע לקבל לידיו את המגרש בו השקיע את מלוא כספו וזמנו.
מכל האמור לעיל, טוען הנתבע, כי דין התביעה כנגדו להידחות.

דיון והכרעה;
לאחר שעיינתי במלוא טענות הצדדים כפי שאלה הובאו בעדותם לפניי, כתבי טענותיהם ומוצגיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. הנני מורה על סילוק ידו של הנתבע, אך מוחק את התביעה לפירוק שיתוף, וזאת מחמת היעדרם של כלל הצדדים המעורבים לפניי. אני מוחק את התביעה לפירוק שתוף ולא דוחה אותה על מנת שלא לצור מעשה בית דין.

להלן נימוקיי;
1.
לאורך ניהולו של ההליך לפניי, הגיעו הצדדים להסכמה כי השאלה בה נדרש בית המשפט להכריע היא האם הנתבע הסיג את גבול התובעים, ולקח לידיו שטח לא לו. לעניין זה מונה מומחה בית המשפט ועל כך הגיש את חוות דעתו. זוהי ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, ואיני מתכוון לסטות ממנה בשלב זה של פסק הדין.
2.
ההכרעה בשאלה זו דורשת איפוא שתי קביעות.
האחת- האם על בית המשפט לסטות מחוות דעת השמאי שקבע כי הנתבע הסיג את גבול שטחו.
ככל ואמצא כי התשובה לכך היא בחיוב, אדרש לשאלה השניה והיא- האם על אף הפלישה, יש להורות על דחיית התובענה לסילוק יד נוכח הסתמכות הנתבע ומשך הזמן שהחזיק במקרקעין הנ"ל.
אדרש לשאלות אלה על פי סדר זה.

3.
הסגת הגבול של הנתבע.
א.
מומחה בית המשפט קבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הנתבע הסיג את גבולם של יתר בעלי הזכויות בחלקה 41/4. בקביעתו ציין כי על פי נוסח הרישום בטאבו והסכם השיתוף שנכרת בין הצדדים, סך זכותו של הנתבע בחלקה 41/4 הינה 199 מ"ר. לאחר שערך מדידה בשטח, קבע כי במצב הקיים, מחזיק הנתבע בסך של 362 מ"ר וזאת תוך שתיחם את השטח בגדר ובנה קיר תומך וסככה. על פי קביעת המומחה, הנתבע אם כן הסיג את גבולם של יתר בעלי הזכויות במגרש, תוך שאת יתרת 193 מ"ר להם הוא זכאי, עליו לקבל במגרש 41/1.


כאמור לעיל, לזהות המגרש חשיבות רבה. נוכח קרבתו לכביש 79, מגרש 41/1 אינו עתיד לאפשר בניה עליו, וזאת בניגוד למגרש 41/4.

ב.
מן המפורסמות כי בית המשפט לא יטה לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט, וזאת כאשר האחרון מהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט. עמד על כך כבוד השופט עמית ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ:


"נוכח מעמדו המיוחד של המומחה כידו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה,
ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, הרי שבמצב הדברים הרגיל, בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים
"
ג.
בענייננו, טען הנתבע כי על בית המשפט לדחות את חוות הדעת וזאת נוכח הטעויות שנפלו בה. כאמור לעיל, הנתבע טוען כי המומחה טעה וזאת כאשר קבע כי הנתבע מסיג את הגבול, בה בעת שבפועל הוא מחזיק בשטח שגודלו קטן מאשר הוא זכאי לו לפי קביעתו של המומחה.

ד.
אקדים ואומר כי לא ירדתי לסוף דעתו של הנתבע בהקשר זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי האחרון זכאי לסך כולל של 392 מ"ר בכלל חלקה 41. טענת התובעים, בה תמך המומחה בחוות דעתו, כי זכות הנתבע אינה מרוכזת במגרש 41/4 בלבד, אלא מחולקת בין מגרש זה לבין 41/1. טענתם של התובעים, מתיישבת הן עם האמור בהסכם השיתוף (ולכך ראה חוות דעת המומחה) והן עם השכל הישר נוכח ההבדל המשמעותי בין מגרשים אלה. אציין בהקשר זה כי לא מצאתי בטענת הנתבע כי קיימת האפשרות לבנות תחנות דלק במגרש 41/1 נוכח קרבתו לכביש, בכדי לרפא את ההבדלים בין המגרשים, ולטעמי מוטב כי טענה זו לא הייתה מועלית כלל.

ה.
זאת ועוד, המומחה נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. למשמע עדותו, מצאתיה כאמינה,
ושמבוססת היטב. תשובותיו לחקירת ב"כ הנתבע, היו ישירות ומקצועיות. כך העיד:

"ש.
מפנה לחוות דעתך מינואר 2014 בסעיף 4.
זאת אומרת שהוא לקח את כל השטח שלו נטו.
ת.

אני אומר שהוא צריך להחזיק 362 מ'. 199 מ' בחלק העליון והשאר בחלק התחתון. החלק העליון הוא החלק שיכול להיות בעתיד עם פוטנציאל לבניה. לא סתם חילקו למעלה ולמטה.
[...]
ש.
קבעת שמר אליאס אמור לתת מתחת לכביש ומעל לכביש. שכחת שהוא רכש את האדמה בשתי דרכים שונות, אחת הוא קיבל חלק בירושה ואחת קיבל ללא תמורה. איך שלבת אותן ביחד וחלקת באמצע?
ת.
כי הוא חתום על הסכם חלוקה בין השותפים.
ש.
איפה רשום בחלוקה הזו שהוא צריך לתת חצי למעלה וחצי למטה?
ת.
הוא חתום שהוא מסכים על החלוקה הזו. בהסכם השתוף יש לו חלק ב- 41/4 ו- 41/1. "

כאמור לעיל, למשמע עדות המומחה, ובשים לב לחוות דעתו אשר נסמכה על נסח הטאבו, הסכם השיתוף ותשריט מדידה מהשטח, התקשיתי למצוא פגם ודופי שנפל בקביעותיו, והנני בדעה נחרצת לאמצן. סבורני כי הנתבע לא הצליח בחקירת המומחה לעלות ולו ראשית ספק בקביעות המומחה, ולבטח לא כזה אשר יש בו בכדי להביא לדחיית חוות דעתו, צעד שהינו חריג ביותר ממילא.

סיכומו של דבר, כי נחה דעתי כי הנתבע פלש לשטח לא לו.

4.
ניתוח השאלה השניה:
האם יש במשך הזמן בו הנתבע מחזיק לכאורה במקרקעין, והשקעותיו בהם, בכדי להביא לדחיית דרישת התובעים לסילוק ידו?
אף בהקשר זה מצאתי כי הדין הוא עם התובעים, ודין טענת הנתבע להידחות וזאת מן הנמוקים הבאים:
א.
התיישבות של אדם בחלקה למשך תקופה ארוכה אינה יכולה לקנות לו זכות בה, שכן כאמור בס' 161 לחוק המקרקעין "אין זכות במקרקעין אלא על פי חוק". עם זאת, יכולה זו להוות טענת הגנה כנגד סילוק ידו. טענתו של הנתבע תהיה אז כי בהתנהגותו ובשתיקתו, התיר בעל הזכות במקרקעין את התיישבות הנתבע באדמה, דבר אשר הוביל להסתמכותו ושינוי מצבו לרעה, עת פעל להשבחת הקרקע. לפיכך, מן הראוי כי התובע יושתק מלדרוש את סילוק ידו של הנתבע. ארכה של התקופה שמזכה את הנתבע באותה חסינות, נקבעת בהתאם לנסיבות המקרה וטיב ההתקשרות בין הצדדים, וזאת בשים לב לשיקולי צדק ותום לב:
"כך לדוגמא כאשר השקיע פלוני כספים להשבחת הנכס כגון שהקים מבנה של קבע או תיקן ושיפץ מבנה קיים..המקרים הללו מדגישים את ההסתמכות של פלוני על הסכמתו של בעל המקרקעין במפורש או בשתיקה להחזקה או לשימוש שהוא עושה בנכס והנזק שנגרם לו כתוצאה מאותה הסתמכות. הפעלתו של השתק שביושר בנסיבות אלה נותנת הכרה משפטית ליחסי הרשות שנוצרו, תוכנם, משך תקופתם ותנאי סיומם של היחסים יקבעו על ידי בית המשפט, על פי שיקולים של צדק...בכוחו של ההשתק הקנייני ליצור מערכת יחסים משפטית בין הצדדים, המבוססת על הזכות, נושא הציפייה, שיצר בעל המקרקעין אצל פלוני בהבטחה מפורשת שנתן לו או בהסכמתו שבשתיקה...בית המשפט רשאי, משיקולים של צדק למנוע את ביטול הרשות, או להתנות את הביטול בפיצוי הנתבע על ההשקעות שהשקיע בנכס לפי ערכן הראלי במועד הביטול, או בפיצוי הנתבע על הנזק שנגרם לו. שיקול הדעת המסור לבית המשפט מכוון ליתן פתרון צודק בנסיבותיו של המקרה, "כל רשות ורשות, ותנאי ביטולה, תלויים בנסיבותיה המיוחדות שלה" (ע"א 435/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון ירושלים פ"ד יז 701, 710.)."

לדברים אלה ניתן להוסיף, את האמור להלן:
"לשם יצירת רשיון של שימוש במקרקעין אין צורך בהסכם מפורש ומספיקה התנהגותם של בעלי המקרקעין שממנה ניתן להסיק שהסכימו בדיעבד והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס האדם את הקרקע, ושבמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רשיון מכללא (
implied license
) שלא היה קיים מלכתחילה".
ב.
בהחלת הכלל לענייננו, סבורני כי לא התקיימו הנסיבות אשר מזכות את הנתבע מלטעון כנגד סילוק ידו, נוכח משך החזקתו לכאורה במגרש 41/4.

1.
תחילה, אמנם השקיע הנתבע בפיתוח השטח וזאת בבניית סככה וקיר תומך, אך לא הוכח
בפני
י משך התקופה בה הוא מחזיק במקרקעין נשוא התובענה. נטל ההוכחה בהקשר זה היא על הנתבע, ואולם זה לא גיבה את טענתו כי הוא מחזיק בשטח אליו פלש מזה 20 שנה, ולו בראשית ראיה. לעניין זה לא הביא עדויות תומכות מצד יתר בעל הזכויות בחלקה ביחס להסכמה שניתנה לו ושעליה עמד בכתב הגנתו, ולא צירף כל מסמך או ראייה ממנה ניתן ללמוד כי שימושו במקרקעין הנ"ל נעשה מזה שנים רבות.
2.
שנית, למשמע עדותו לפניי ותיאורו את נסיבות התיישבותו דווקא במקרקעין הנ"ל,

מצאתי כי פעל בחוסר תום לב, עד כדי עצימת עיניים פסולה. וכך העיד בהקשר זה:

"
שואל אותך איך אתה מגיב לטענה שאתה מחזיק ביותר מהשטח שמגיע לך ואני משיב שאנחנו הזמנו בורר ואמר שאני לא מחזיק ואני יושב באדמה כמעט חצי. לא לקחתי את כל האדמה. בהתחלה לא היה מי שיגיד לי מה לעשות אז עשיתי. הבורר אומר שאני יושב בחלק שלי ולא בחלק שלהם. כל האדמה 10 דונם הם חופשי. אני יושב ב- 370 מ' ומגיע לי שם 489 מ'. אני לא חרגתי
[...]
ש.
אתה ישבת עם אחרים והתייעצת איתם והודעת להם בטלפון שאתה צובע ומתחיל הכל?
ת.
אני לא צבעתי ואם צבעתי והם מתרגזים מזה אני מבקש סליחה.
ש.

אני רוצה להבין איך יכולת לדעת שזה הוא השטח שלך וקבעת ממצאים ועובדות ועשית מה שעשית בשטח?
ת.
מה יש בזה? זו אדמה שלי.
אמרו לי שזה השטח שלך

[...]


ש. מכח מה לקחת את המגרש שלך?
ת. מכח שיש לי ביד תוכנית שמראה לי שזה שלי "

כאמור לעיל, בפני
י בית המשפט לא הובאה כל תכנית או עדות אשר תומכת בגרסת הנתבע, וזו עמדה כנגד ממצאיו המבוססים של מומחה בית המשפט אשר נדרש לכלל ראיות הצדדים בהקשר זה. ודוק, לעיונו של בית המשפט הוגש מסמך אחד המסדיר את יחסי הצדדים והוא הסכם השיתוף על פיו מצא המומחה כי הנתבע חרג מגדר השטח שהוקצה לו במגרש 41/4. על כן מצאתי את התנהלות הנתבע כחסרת תום לב, ודיי בכך בכדי להביא לדחיית טענתו כנגד סילוק ידו על שום משך התקופה שהחזיק בקרקע, תקופה אשר ארכה כאמור כלל לא הוכח.

3.
זאת ועוד, למשמע עדות התובעים, מצאתים כמהימנים ותמי לב. סברתי כי לא ידעו על פלישת הנתבע תוך כדי עשייתה, ולבטח שלא נתנו את ידם לזו. אין הדבר אומר כי לא היו עדים לה, שכן הנתבע בנה כאמור סככה וקיר תומך, אלא שלא הבינו כי הדבר עולה לכדי חריגה מן השטח שהוקצה לו בהסכם השיתוף. וכך העידו לעניין זה התובעים:
התובע 2-

"ש. למה לא נכנסת למגרש שבבעלותך?
ת. אני לא יודע איפה המגרש שלי ואיפה בדיוק איפה החלקה.
[...]
ש. בהתאם לטבלה שקבע השמאי יש לך 490 מ' נטו לאחר הפקעות. תסביר איך אתה אמור להחזיק בשטח הזה?
ת. מגרש אחד. לא יודע אם למעלה או למטה. אני רוצה לדעת איפה החלקה שלי. לא יכול להיות שכל בן אדם מגיע עושה קיר וקובע שזה השטח שלו. כל אחד רוצה את השטח הטוב וגם אני רוצה.
ש.
אתה תבעת טוען שהנתבע מסיג גבול.
ת. כן. אני חושב שהוא לקח את החלקה הכי טובה. אני רוצה את החלקה שלי.
ש. אני אומר שבמגרש הזה יש מגרש שלם של 600 מטר.
ת. אני יכול לעשות איפה שאני רוצה קיר ולשבת שם? אני יודע שזה בחוק אסור שכל אחד יקח את החלקה שהוא רוצה.
וכך העיד התובע 1:


"ש. האם נכון שהנתבע השתמש בקרקע הזו כ- 20 שנה?
ת. לא זוכר.
[...]
ש. אתה טוען להוצאות ושהוא החזיק במגרש ללא הסכמתך.
ת. נכון. ללא הסכמתי.
ש.
מפנה לסעיף 10 להסכם השיתוף -
ת. אם יש למישהו מגרש אתה תרשה למישהו לבנות על המגרש שלך? אני לא הסכמתי בחיים שלי.
"

למשמע עדותם של אלו, לא מצאתי כי נתנו רשותם או הסכמתם להתיישבות הנתבע אשר יש בה בכדי להביא לדחיית תביעתם לסילוק ידו. נטל ההוכחה מוטל לפתחו של הנתבע, וזה כאמור לא עמד בה, תוך שחקירתם הנגדית של אלה, לא היה בכדי לסייע לו.

סיכומו של דבר כי דין טענת הסתמכות הנתבע על חלוקת השטח לכאורה בהסכמת התובעים, להידחות. בהתאמה דין התביעה לסילוק ידו להתקבל, וכך הנני מורה.

טרם סיום אציין, כי ביחס לדרישת התובעים לפירוק שיתוף, דין דרישה זו להימחק בשלב זה, תוך שאינני קובע כל ממצא לגביה. למשמע עדות הצדדים, ועיון בנוסח הטאבו, בפני
י בית המשפט לא נמצאו כלל הצדדים השותפים במקרקעין. זו הייתה ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, ולא נערכה בעניינה כל ישיבת הוכחות או חוות דעת לעניין היתכנותה. לפיכך, דין דרישת התובעים לפירוק השיתוף להתברר בהליך מתאים, תוך צירוף כלל בעלי הדין והראיות התומכות לכך. בהתאמה, גם טענת הנתבע להחלת ס' 47 על המקרה של הצדדים, דינה להידחות בשלב זה.
יש לציין כי ביחס להיבטים הכספיים העולים בתביעת התובע לדמי שימוש ראויים שלא נתבעו או בתביעת הנתבע לפיצוי בגין ההשקעות הכספיות, יכולים למצוא את מקומם בתביעות נפרדות אשר מי מהצדדים יכול להגיש כמובן בכפוף לדיני ההתיישנות.

סוף דבר;
דין התביעה לסילוק יד להתקבל.
אני מורה על סילוק ידו של הנתבע בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם בית משפט המהווה חלק אינטגרלי של פסק הדין ומאפשר 60 יום לנתבע לממש את פסק הדין ולסלק את ידו שאם לא כן ייחשב פולש.
הצדדים יפעלו בהתאם לחוות דעת המומחה.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע כנגד הנתבע לבנות ולבצע כל שינוי בשטח מעבר ל199 מ"ר במגרש 41/4, להם הוא זכאי בכפוף להסכם השיתוף, וכפי שהדבר נקבע בחוות דעת המומחה.
הצדדים יוכלו לחדש תביעתם לפירוק שיתוף בהתאם להכרעה זו.

ב"כ התובעים יעביר לעיוני שומת הוצאות בתוך 15 יום והנתבע יגיב על שומת הוצאות זו תוך 15 יום לאחר מכן.
יינתן

פסק דין
משלים המתייחס להוצאות התובעים כפי שיפסקו על ידי בית המשפט בהמשך ל

פסק דין
זה.




ניתן היום,
י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 31976-01/12 פרג' תלחמי, יוסף נחאס נ' אליאס תלחמי (פורסם ב-ֽ 10/01/2017)