Google

אהרן יניר, אברהם רונד, מינה מירום ואח' - אהרון ליכטפלד, בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסקי דין על אהרן יניר | פסקי דין על אברהם רונד | פסקי דין על מינה מירום ואח' | פסקי דין על אהרון ליכטפלד | פסקי דין על בית הדין הרבני הגדול בירושלים |

151/17 בג"צ     15/01/2017




בג"צ 151/17 אהרן יניר, אברהם רונד, מינה מירום ואח' נ' אהרון ליכטפלד, בית הדין הרבני הגדול בירושלים




פסק-דין בתיק בג"ץ 151/17

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 151/17


לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

כבוד השופט מ' מזוז


העותרים:
1. אהרן יניר

2. אברהם רונד


3. מינה מירום

4. מנחם קריגר

5. אברהם קריגר

6. משה קריגר

7. ציפורה פורת


נ

ג

ד


המשיבים:
1. אהרון ליכטפלד

2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים


עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים


בשם העותרים:
עו"ד מיקו מנחם
; עו"ד יוסף מנחם




פסק-דין

השופט מ' מזוז
:

1.

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים
מיום 4.12.2016, שהחליט להותיר על כנן את החלטות בית הדין הרבני האזורי בחיפה, שעיקרן בקביעה כי המשיב 1 (להלן:
המשיב
) הוא היורש החוקי של המנוח, ולא העותרים.


2.

עם מותו של דודם שחי באורוגוואי מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, פנו העותרים לבית הדין הרבני האזורי בחיפה בבקשה לקבל צו ירושה לגבי נכסיו, תוך שהם מצהירים כי אין בנמצא יורשים מדרגה ראשונה;

לטענתם לאור הצהרתו של המנוח עצמו בשנת 2003 עת ביקש צו ירושה ביחס לנכסיה של אשתו שנפטרה, וכן נוכח העובדה שמעולם לא הזכיר קיומם של ילדים בשיחותיו עם העותרים. ביום 31.1.2010 הוציא בית הדין צו ירושה כמבוקש.

ביום 28.11.2011 הגיש המשיב בקשה לביטול צו הירושה בטענה כי הוא בנו של המנוח. על אף שהעותרים טענו כי מדובר במתחזה, הוסכם בין הצדדים כי המשיב יעבור בדיקת רקמות, אולם הוא לא התייצב לבדיקה משום שלסברתו הבדיקה שהוצעה הייתה אמורה להשוות בינו לבין קרובי משפחה של המנוח באופן שלא היה יכול באמת להוכיח את הקשר בינו לבין המנוח. במקביל, יזם בית הדין בירור עובדתי באמצעות נאמן מטעמו, הרב אליהו בירנבוים, שהינו בעל היכרות רבת-שנים עם יהודי דרום אמריקה בהיותו יליד אורוגוואי וכמי ששימש כרבה של הקהילה היהודית שם משך שנים, ושאף משמש דיין בבית הדין לגיור ומתוקף תפקידו מכיר את כללי ההלכה של קבלת עדות. חוות הדעת שהגיש הרב בירנבוים, ושצורפה לכתב העתירה, מתפרשת על פני 11 עמודים, ומקיפה היבטים רבים שחקר על אודות חייהם של המנוח ומשפחתו. בתוך כך בדק הרב בירנבוים מסמכים רשמיים מקוריים במשרדי הממשלה באורוגוואי ומסמכים ממוסדות יהודיים בהם למד המשיב, וגבה עדויות כדת וכדין מאנשים המכירים את המשפחה, כולל מורה בר-המצווה של המשיב שזיהה אותו. הרב בירנבוים אף הציע הסבר מניח את הדעת מדוע הצהיר המנוח בשנת 2003 כי אין לו בן, ולפיו המנוח חשש מקשיים משפטיים נוכח העובדה שהבן ניתק קשר עם הוריו שנים רבות קודם לכן. הרב בירנבוים קבע כי לאור מכלול הממצאים והעדויות שהתקבלו, אין לו ספק כי המשיב הוא בנו של המנוח ויורשו החוקי. חוות דעת זו הועברה לעיון הצדדים, ואלה המציאו לבית הדין את השגותיהם. בית הדין העבירן לרב בירנבוים, שהשיב בפירוט על כולן, ותשובותיו הועברו לצדדים. העותרים ניצלו גם את ההזדמנות הזו והגישו את השלמת סיכומיהם. לאחר כל זאת הבהיר בית הדין כי אינו רואה צורך להוסיף ולחקור את הרב בירנבוים על חוות דעתו.

ביום 13.1.2013 קבע בית הדין כי צו הירושה הקודם יבוטל, וביום 22.4.2015 הוציא צו ירושה חדש לטובת המשיב, בו הכיר כבנו של המנוח. בפסק דינו אף הוסיף בית הדין כי העותרים גררו את בית הדין ואת הרב בירנבוים להליכים מיותרים ואת המשיב להוצאות כספיות רבות על מנת להוציא את האמת אל האור, לאחר שניסו להוציא נכסים מידי המשיב שלא כדין. צוין כי העותרים ניסו ראשית להוציא צו ירושה דרך בית משפט באורוגוואי, שם הצהירו כי הם קרוביו היחידים של המנוח, אולם לאחר שהמשיב הופיע בפני
בית המשפט שם, נדחתה בקשתם. משנכשל ניסיונם זה, ניסו העותרים את מזלם בהוצאת צו ירושה בבית דין רבני בישראל משום שסברו, כפי הנראה, כי יהיה קל יותר לשכנע בית דין רבני בתמונה העובדתית שניסו לצייר, מאשר את הערכאות האזרחיות. לאור כך, מצא בית הדין לחייב את העותרים בהוצאות הן לטובת המשיב הן לטובת אוצר המדינה, ואף הורה למזכירות בית הדין להעביר את תקציר פסק הדין למשטרה כדי שזו תפתח בחקירה פלילית נגד העותרים בגין חשד לעבירות שביצעו במהלך ניהול ההליך.


3.

נגד החלטות אלה של בית הדין הרבני האזורי הגישו העותרים ערעור לבית הדין הרבני הגדול, שנסב על חוסר סבירותה של הקביעה שבנסיבות הענין המשיב הוא אכן בנו של המנוח; על כך שבית הדין האזורי נתן קביעותיו מבלי לקבל תוצאות של בדיקת רקמות; ועל היבטים דיוניים שונים נוספים. ביום 4.12.2016 דחה בית הדין הגדול את הערעור בדעת רוב, ונתן תוקף לכל חלקי החלטותיו של בית הדין האזורי. בית הדין הגדול הבהיר במסגרת פסק דינו את אופן פעולתם של בתי הדין הרבניים בבירור עובדות לצורך הכרעות שיפוטיות, ופירט מדוע מצא את פסיקותיו של בית הדין האזורי בתיק זה מוצדקות ומבוססות.

4.

בעתירה שלפנינו טוענים העותרים כי בית הדין הרבני הגדול שגה בדחיית הערעור במספר היבטים המצדיקים את התערבותנו. לגישתם, המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהוא הבן הביולוגי של המנוח, והיה על בית הדין האזורי לחייבו לבצע בדיקת רקמות ולהסיק את המסקנה המתבקשת מעצם סירובו לעמוד לבדיקה זו. עוד נטען כי בית הדין האזורי ניהל את ההליך באופן שפגע בזכויותיהם הדיוניות, ובתוך כך מינה מומחה מבלי שהתבקש לעשות כן – מומחה שנפגש עם המשיב בלבד ומיאן להיפגש עם העותרים או עם באי-כוחם, לא קיים דיון הוכחות במלואו, ולא חקר את המומחה שהעמידו העותרים בדבר אמינותה של בדיקת רקמות.


5.

דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של מערכת בתי הדין הרבניים, והתערבותו מוגבלת אך למקרים נדירים וחריגים שבהם ניתנו החלטות תוך חריגה מסמכות או תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו, למשל, בג"ץ 10167/16
פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים

(1.1.2017); בג"ץ 8638/03
אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים

, פ"ד סא(1) 259, 271 (2006)). אין זה המקרה כאן. הוצאת צו ירושה, על הבירורים העובדתיים הנדרשים במסגרתה, מצויה בליבת סמכותם של בתי הדין הרבניים, והעתירה דנן היא ערעורית במהותה. בית הדין הגדול הסביר באופן מפורט כיצד פועלים הדיינים במטרה להגיע להכרעה צודקת, ואין לראות באופן עבודתם זה משום פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. זאת קל וחומר במקרה כמו זה שלפנינו, בו בית הדין הגדול מצא – ודומה כי בצדק רב – לשבח את בית הדין האזורי על מאמציו הרבים לבירור התמונה העובדתית לאשורה. אכן עולה מהחלטותיו של בית הדין האזורי כי הוא בחר לנהל חקירה מעמיקה, בפרט באמצעות הרב בירנבוים שביצע עבודה מקיפה ביותר. העותרים קיבלו הזדמנויות למכביר לשטוח את טענותיהם ביחס לחוות דעתו של הרב בירנבוים וניצלו אותן במלואן, ומשכך נראה כי אין כל ביסוס לטענתם כי לא ניתן להם יומם בבית הדין.

6.

העתירה נדחית אפוא ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים – ודומה כי טוב היה לו לא היו מוגשות כלל. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.



ניתן היום, י"ז בטבת התשע"ז (15.1.2017).



ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17001510_b01.doc
אב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 151/17 אהרן יניר, אברהם רונד, מינה מירום ואח' נ' אהרון ליכטפלד, בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם ב-ֽ 15/01/2017)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים