פסקי דין על שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ | פסקי דין על זאב בלומפלד | פסקי דין על איי.די.איי. חברה לביטוח | פסקי דין על אלעד ורדי | פסקי דין על אמנון כהן ואח' |

54471-02/14 תאמ     10/01/2017




תאמ 54471-02/14 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' זאב בלומפלד, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, אלעד ורדי, אמנון כהן ואח'








בית משפט השלום בכפר סבא


10 ינואר 2017
תא"מ 54471-02-14 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ
ואח'
נ' בלומפלד ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר


תובעת

שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ


נגד

נתבע
זאב בלומפלד


נגד

צדדים שלישיים
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

אלעד ורדי


נגד

צדדים רביעיים
אמנון כהן
מי-טל גרשמן
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
שומרה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


רקע
1.
בפני
תביעה כספית, בסך של 5,160 ₪, שעניינה נזקי תאונת דרכים, שארעה על כביש 1 ביום 16.11.2013. התובעת דורשת פיצוי עבור נזקים שנגרמו למעקה הבטיחות.

2.
בתאונה היו מעורבים 4 כלי רכב. את תביעתה הגישה התובעת נגד הנתבע, שהגיש הודעת צד שלישי, והצד השלישי הגיש בתורו הודעת צד שלישי נוספת. נוכח טענות שעלו באשר לחוות-דעת המומחה שצרפה התובעת לתביעתה, להוכחת נזקיה, הוגש בהסכמה כתב תביעה מתוקן, הנסמך על חוות-דעת אחרת.

3.
עדי הראיה נשמעו בדיון, והצדדים הגיעו להסכמות כדלקמן: לא יוגשו סיכומים; שאלת נזקי התובעת תוכרע בפסק-דין מנומק, נוכח טענות הצדדים גם לעניין חוות-הדעת החדשה; ואילו (בהנחה שייקבע שהתובעת זכאית לסעד) חלוקת האחריות בין הנהגים המעורבים לבין עצמם (ובהתאמה, בין מבטחיהם לבין עצמם) תוכרע בלא הנמקה, ועל יסוד הסמכות המוקנית בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. לפיכך, יהיה פסק-דין זה ערוך בהיפוך מהרגיל, כך שראשית תוכרע שאלת הנזק.


ניתוח והכרעה - הנזק
4.
בקצרה, אומר כך: התובעת הגישה תביעתה המקורית, בהתבסס על "חוות-דעת", שאיננה יותר מאשר קביעת מחירוני תיקון קבועים לנזקים מוגדרים, בלא קשר לתאונה הספציפית, וזמן ניכר לפני התרחשותה. בצדק נדחו בעבר תביעות המבוססות על "חוות-דעת" זו, וגם בהליך שבפני
, כאמור לעיל, תוקן כתב התביעה, וצורפה לו חוות-דעת עדכנית, המתייחסת ספציפית לתאונה זו.

5.
עורך חוות-הדעת, השמאי מר משה ברקן, נחקר על חוות-דעתו ע"י ב"כ כל הצדדים. חוות-הדעת עצמה נערכה בשנת 2016, וקובעת, כי בתאונה המסוימת נפגעו קורת רוחב באורך 4 מ' ומירב עמודי התמיכה שלה, כי עלות הרכיבים הפגועים 640 ₪, כי בנוסף על עלות זאת נשאה התובעת בעלויות של חלק יחסי (12%, לפי קביעת השמאי) מיום עבודה של צוות תיקון, 2 צוותי אבטחה, ואבדן הכנסה עקב סגירת הנתיב המהיר לצורך התיקון, בסך כולל של 1,220 ₪; בעלות סייר שהגיע למקום, בסך 800 ₪, וצוות ניקיון ידני ומכני בסך 1,000 ₪; בעלויות עקיפות בסך 500 ₪; וכן בשכר-טרחתו של השמאי עצמו בסך 1,000 ₪ (כל הסכומים אינם כוללים מע"מ). סכומים אלה מגיעים יחדיו לסכום התביעה.

6.
בחקירתו, אישר השמאי כי לא הגיע למקום, אלא הסתמך על 2 תצלומים שערך הסייר שהגיע למקום, ואשר צורפו לחוות-דעתו. הוא אישר, כי בצילומים אלה לא ניתן לראות כי קורת הרוחב התעקמה, אולם טען כי נסיונו מלמד אותו כי לא יתכן שלא התעקמה, במיוחד כאשר רואים שאחד מעמודי התמיכה נעקר ממקומו לחלוטין. הוא העיד עוד, כי היכרותו עם עשרות מקרים דומים מלמדת, כי הסכומים בהם חויבה התובעת עבור חלק מהשירותים שנזכרו בחוות-דעתו הם סבירים ורגילים. הוא הסביר, כי העלויות העקיפות נקבעו בסכום קבוע, אותו הוא מייחס לכל מקרה של פגיעה במעקה, על סמך בדיקות שערך בעבר ולאור פעילויות שונות בהן נוקטת התובעת, ולמעשה – מעין הוצאות תקורה.

7.
טענות סדורות של הצדדים לא הונחו בפני
, בהעדר סיכומים, אולם קל להבין, כי לשיטת הנתבעים (ובמילה זו, לצורך הדיון באחריות, אני כולל את כל הנהגים המעורבים ומבטחיהם) אין די בחוות-דעתו של השמאי, אשר לא היה במקום, ערך את חוות-דעתו 3 שנים לאחר הארוע, ובהתבסס על 2 תצלומים בלבד, שאינם מתעדים נזק ברור לקורת הרוחב, ומצולמים מזוויות תמוהות וממרחק רב יחסית. עוד לשיטתם יש קושי באמדן העלויות השונות, באופן השרירותי-לכאורה שעשה השמאי, וזאת במיוחד בכל הנוגע לעלויות העקיפות.

8.
למעט בנקודה האחרונה, של העלויות העקיפות, אינני שותף לדעתם. דומה שאין צורך במומחיות רבה כדי לקבוע, לאחר עיון ב-2 התצלומים שעליהם התבסס השמאי, ומתוך שימת לב לנזקים הבולטים לעין שנגרמו לכלי הרכב המעורבים, ולעקירת עמוד תמיכה אחד לפחות ממקומו, כי המכה שספג המעקה היתה חזקה. בהתאם, דומה שהגוף האמון על תקינות מעקה הבטיחות – המיועד להציל חייהם של עוברי אורח, בספיגת פגיעות של כלי רכב הנעים במהירות גבוהה מאד בכביש מהיר – יתרשל בתפקידו אם לא יוודא בטיחות של קורות רוחב שכאלה. איש לא הניח תשתית לפקפק בנסיונו הרב של השמאי בבדיקת ארועים מסוג הארועים המתואר, ואני סבור שניתן לאמץ את סברתו, על יסוד התצלומים, כי אכן נגרם נזק גם לקורת הרוחב. יודגש, כי מדובר, לפי חוות-הדעת, בקורות רוחב באורך 4 מ' כל אחת, כלומר: כל שנקבע הוא שניזוקה קורת רוחב יחידה. קביעה זו היא סבירה בעליל בארוע תאונתי כמתואר, וכמתועד גם בתצלומים נוספים שהוגשו לבית המשפט (ושלא היו לנגד עיני השמאי).

9.
אעיר, כי למסקנה דומה גם הגיעה כב' סגנית הנשיאה, השופטת ר' קרלינסקי, בתא"מ (כ"ס) 53185-03-14 שפיר הנדסה נ. שלמה רכב, בהתבסס על חוות-דעת דומה של שמאי אחר – אף היא על יסוד תצלומים וזמן ניכר לאחר התרחשות התאונה. באותו פסק-דין, קיבל בית המשפט גם את קביעות השמאי הנוגעות להוצאות הישירות הנלוות לארוע (כגון: סייר, ניקיון, אבטחה וכיו"ב), אולם דחה את הקביעה הנוגעת להוצאות עקיפות (שם כונו אלה "דמי טיפול").

10.
אף בקביעות אלה, כפי שכבר כתבתי בסעיף 8 לעיל, דעתי כדעת בית המשפט שם. ההוצאות הנלוות הוסברו, ולטעמי עומדות במבחן ההיגיון והסבירות; עם זאת, ההוצאות העקיפות (התקורה) לא זכתה להסבר משכנע. על פני הדברים, מדובר בהעמסת הוצאות תקורה שוטפת על גורם נזק, בלא כל ביסוס לכך שהאירוע גרם להגדלת הוצאות התקורה בסכום כלשהו, שלא לומר: בסכום המסוים (והקבוע!) אותו מייחס השמאי לכל מקרה ומקרה.

11.
לפיכך אני קובע, כי התובעת הוכיחה את תביעתה חלקית, בסך של 4,660 ₪, ויש לקבוע את חלוקת האחריות. כאמור: הצדדים הסמיכו בעניין זה את בית המשפט לפסוק ללא הנמקה.
הטענות והכרעה - האחריות
12.
בקליפת אגוז:
·
איש לא מייחס אחריות לנתבע. הוא נפגע מאחור ע"י הצד השלישי ונהדף למעקה. הוא מתאר ארוע רציף אחד. רכבו ניזוק קשות הן מאחור והן מלפנים.
·
הצד השלישי טוען שנפגע ע"י הצד הרביעי 1 שהדפו אל הנתבע. רכבו ניזוק בפינה שמאלית-אחורית ובחזית (עם נטיה בעיקר לצד שמאל של החזית). שני כלי רכב אלה מצאו את עצמם, בסוף הארוע, בקירוב בניצב לתנועה, כשרכב הנתבע נעוץ במעקה, ורכב הצד השלישי נעוץ ברכב הנתבע.
·
הצד הרביעי 1 טוען שהצטרף לתאונה קיימת בין הצד השלישי לנתבע, לאחר שנהדף ע"י הצד הרביעי 2. רכבו ניזוק קשות הן מלפנים והן מאחור, ומצא עצמו בסוף הארוע כשחזיתו כמעט צמודה לדופן שמאל של רכב הצד השלישי (בלא שהיתה פגיעה כלשהי בדופן זו).
·
הצד הרביעי 2 טוענת שהצד הרביעי 1 פגע בצד השלישי (לפני או אחרי שזה פגע בנתבע), ואז ניסה להשתחרר בנסיעה אחורנית, ופגע ברכבה, שעצר מאחוריו. רכבה ניזוק בחזית, ולמראה עיניים אין מדובר בנזק כבד.
·
בין הצד הרביעי 1 לצד הרביעי 2 התנהל הליך נפרד, שהסתיים בפסק-דין לא מנומק, אשר תוצאתו היתה חיוב הצד הרביעי 2 ברובם המכריע של נזקי הצד הרביעי 1.
·
לא כל הודעות הנהגים במשטרה תאמו את עדויותיהם בבית המשפט.

13.
לאור כל האמור, על יסוד כלל הראיות שהונחו בפני
, ובהינתן מאזן ההסתברויות שבדין האזרחי, אני קובע כי הצד הרביעי 1 הדף את הצד השלישי אל הנתבע ומשם אל המעקה, אולם לא נהדף על ידי הצד הרביעי 2.

תוצאה אופרטיבית
14.
בהתאם, אני קובע כי על הצד הרביעי 1, מר כהן, ומבטחתו, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, לשאת בנזקי התובעת (4,660 ₪, ליום הגשת כתב התביעה המתוקן, 8.6.2016), לרבות אגרת התביעה (379 ₪, ליום 26.2.2014, ו-379 ₪ ליום 5.6.2016), שכר השמאי מטעמה (800 ₪), ושכ"ט עו"ד (1,500 ₪).


15.
הנתבע התייצב ל-4 דיונים, בלא שיש לו אחריות כלשהי לארוע. אני פוסק לו שכר עדות בסך כולל של 800 ₪, אשר ישולמו ע"י הצד הרביעי 1 ומבטחתו, והם ישלמו לו (או למבטחתו, בהתאם לאשר שילם את האגרה להודעת צד שלישי) את אגרת ההודעה (379 ₪ ליום 29.5.2014 ו-382 ₪ ליום 11.7.2016) ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

16.
לצד השלישי נפסק שכר עדות בעבור דיון אחד, בסך 300 ₪, ואני מורה כי הצד הרביעי 1 ומבטחתו ישאו בסכום זה (שבשעתו חויבה בו מבטחת הצד השלישי), וכן באגרת ההודעה לצד רביעי (378 ₪ ליום 19.1.2015 ו-382 ₪ ליום 6.7.2016), ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

17.
איני פוסק שכר עדות לצד הרביעי 1, שהוא בעל דין, נמצא אחראי לנזקים הנדונים בתביעה, ולפחות אחד הדיונים הפך דיון סרק עקב בקשתו לצרף את מבטחתו להליך, ואי הגשת כתב הגנה מטעמו.

18.
לצד הרביעי 2 נפסק שכר עדות בעבור דיון אחד, ונקבע לשעתו כי מבטחתה תישא בו. איני מוצא מקום לשנות מקביעה זו. הצד הרביעי 1 ומבטחתו ישאו בשכ"ט ב"כ הצד הרביעי 2 ומבטחתה בסך של 1,500 ₪.

19.
בכל הסכומים דלעיל, מקום בו לא נקבעו תאריכים לשערוך – מדובר בסכום נומינלי.

ניתן היום,
י"ב טבת תשע"ז, 10 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 54471-02/14 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' זאב בלומפלד, איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ, אלעד ורדי, אמנון כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2017)