פסקי דין על אלישבע סמואל | פסקי דין על רונן אליהו | פסקי דין על עו"ד אסף דגני | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

5432/16 עא     18/01/2017




עא 5432/16 אלישבע סמואל נ' רונן אליהו, עו"ד אסף דגני, כונס הנכסים הרשמי




החלטה בתיק ע"א 5432/16
בבית המשפט העליון



ע"א 5432/16

לפני:
כבוד השופט ח' מלצר


המבקשת:
אלישבע סמואל


נ

ג

ד


המשיבים:
1. רונן אליהו

2. עו"ד אסף דגני

3. כונס הנכסים הרשמי


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב (כב' סגן הנשיא, השופט א' אורנשטיין) מתאריך 23.05.2016 ב-פש"ר 1814/09


בשם המבקשת: עו"ד שי בייזר
בשם המשיב 1: עו"ד גדעון נתיב
המשיב 2: בעצמו
בשם המשיב 3: עו"ד מיכל דלומי


החלטה

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא (כתוארו אז), השופט
א' אורנשטיין
), ב-פש"ר 1814/09, המורה על מתן הפטר מותנה למשיב 1 (להלן:
החייב
), שיהפוך להפטר חלוט לאחר ש
החייב
יממש את זכויותיו בדירת מגורים, הידועה כחלקה 601/4 בגוש 6167 (להלן:
הדירה
), שבה הוא מתגורר יחד עם אשתו הנוכחית – כדירה תפוסה, וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשת הגישה על פסק-דין זה.


להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

בתאריך 24.05.2009 ניתן צו כינוס לנכסי
החייב
. בתאריך 28.06.2012
החייב
הוכרז כפושט רגל, והמשיב 2 (שמונה בתחילה כמנהל מיוחד) מונה כנאמן לנכסיו של
החייב
(להלן:
הנאמן
). נגד
החייב
הוגשו 16 תביעות חוב בסך של 546,092 ש"ח. נכון למועד מתן פסק הדין אושרו תביעות בסך של 359,448 ש"ח והיתרה נמצאה בשלבי בדיקה שונים.


3.

במסגרת הליך פשיטת הרגל

הוטל על
החייב
לשלם לקופת הכינוס תשלום חודשי בסך של 300 ש"ח.
החייב
, שהינו בן 78, בעל נכות בשיעור 168% ומוגבל בניידות – אינו עובד ומתקיים מקצבאות בלבד. נוכח זאת
החייב
התקשה לעמוד בצו התשלומים, ו
הנאמן
פעל למימוש זכויות שונות של
החייב
, כך שבקופת פשיטת הרגל הצטברו כ-113,790 ש"ח.

4.

בתאריך 23.05.2016 התקיים בפני
בית המשפט המחוזי הנכבד דיון בשאלת מתן הפטר ל
חייב
. בגדר הדיון הנ"ל
הנאמן
טען כי יש למכור את זכויותיו של
החייב
ב
דירה
כתפוסה. המבקשת, אשר זומנה אף היא אל הדיון האמור, התנגדה להצעתו של
הנאמן
, מכיוון שלשיטתה
החייב
העביר את זכויותיו ב
דירה
לידי גרושתו, וזו, לשיטת המבקשת, חייבת למבקשת כספים, אשר
הדירה
משמשת כערובה לתשלומם. בתום הדיון, לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את טענות המבקשת, בקובעו, בין היתר, כי
החייב
וגרושתו כבר פרעו את חובם כלפיה.

לעניין הזכויות ב
דירה
– בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי בפסק-דין חלוט של בית משפט זה (להלן:
ע"א 5187/08
) נקבע כי הזכויות ב
דירה
מוקנות ל
חייב
ולגרושתו, אך קבע כי בשים לב לכך ש
החייב
ואשתו הנוכחית מתגוררים ב
דירה
, ואילו גרושתו של
החייב
לא התייצבה לדיונים על אף שזומנה אליהם – יש לראותה כמי שזנחה את כל זכויותיה ב
דירה
. נוכח האמור, ובהתחשב: בהתמשכותו של ההליך (מעל שש שנים); בגילו של
החייב
, ובמצבו הבריאותי – בית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי יש ליתן ל
חייב
הפטר מותנה, אשר יהפוך לחלוט לאחר מימוש זכויותיו ב
דירה
, כדירה תפוסה.

5.

בתאריך 24.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת
הנאמן
ונתן פסיקתא, המורה, בין היתר, כי הזכויות ב
דירה
ירשמו על שם
החייב
וכי הערת אזהרה הרשומה על
הדירה
לטובת המבקשת – תימחק.

6.

בתאריך 03.07.2016 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובתאריך 07.07.2016, המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק הדין הנ"ל. בתאריך 21.07.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי נוכח העובדה שהוגש ערעור על פסק הדין – יש להעביר את ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור. בתאריך 28.07.2016 המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי הנכבד בבקשה למתן החלטה, שכן לשיטתה הסמכות להכרעה בבקשה נתונה לבית המשפט המחוזי הנכבד, מכיוון שהבקשה הוגשה עובר למועד הגשת הערעור. בתאריך 31.07.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה למתן החלטה.
במועד הנ"ל – בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר גם לבקשת
הנאמן
ונתן פסיקתא נוספת, המסמיכה את
הנאמן
, בין היתר, לקיים הליכי מכר
בדירה
.

7.

בתאריך 07.08.2016 המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, היא הבקשה שבפני
. עוד באותו היום הוריתי למשיבים להגיש לבית משפט זה את תגובותיהם לבקשה, וכן נתתי צו ארעי המעכב את ביצוע פסק הדין, מושא הבקשה, עד להחלטה אחרת.


טענות הצדדים

8.

המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בקובעו כי הזכויות ב
דירה
שייכות ל
חייב
, ולו בלבד, ומפנה לעניין זה לפסק הדין החלוט ב-ע"א 5187/08,
בו נקבע כי הזכויות ב
דירה
הן של
החייב
ושל גרושתו. המבקשת גם טוענת כי בגדר הסכם הגירושין בין
החייב
לבין גרושתו הוסכם כי
החייב
יעביר את זכויותיו ב
דירה
לגרושתו. לפיכך המבקשת גורסת כי מלוא הזכויות ב
דירה
, או למיצער, מחציתן – שייכות לגרושתו של
החייב
. לטענת המבקשת
הדירה
מהווה בטוחה יחידה לתשלומם של חובות, אשר גרושתו של
החייב
, שלא הוכרזה כפושטת רגל, חבה למבקשת, ושאותם פירטה המבקשת בבקשתה. לטענת המבקשת בין החובות האמורים נכלל גם התשלום שהוטל על
החייב
וגרושתו לשלם למבקשת בגדר פסק הדין ב-ע"א 5187/08,
הכולל סכום של 105,000 דולר, בתוספת 60 דולר ליום לתקופה של כ-4.5 חודשים במהלכם
החייב
וגרושתו שהו ב
דירה
שלא כדין. לטענת המבקשת, גם מקביעות בית המשפט ב-ע"א 5187/08
עולה כי
הדירה
משמשת לה כבטוחה לפירעון החוב האמור כלפיה. בהקשר זה המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שקבע כי החיוב הכספי האמור, שהוטל על
החייב
וגרושתו בגדר
ע"א 5187/08
– כבר שולם. נוכח טענותיה אלה המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור שהגישה להתקבל – טובים.


9.

לעניין מאזן הנוחות – המבקשת טוענת כי מצבם הכלכלי של
החייב
ושל גרושתו, כל אחד בנפרד, הוא קשה מאוד, וכי
הדירה
היא המקור הכספי היחיד ממנו ההתחייבויות הנ"ל כלפי המבקשת יוכלו להיפרע. נוכח זאת המבקשת טוענת כי מכירת
הדירה
תעמיד אותה בפני
שוקת שבורה, וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו באם הערעור שהגישה יתקבל.

10.

המשיבים טוענים מנגד, בתגובותיהם, כי סיכוייו של הערעור שהמבקשת הגישה להתקבל – נמוכים, וזאת מכיוון שנימוקי הערעור מופנים, לשיטתם, כנגד ממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ושבהם, ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב.

המשיב 3 (להלן:
הכנ"ר
) טען בתגובתו כי הדרך הנכונה לבירור הטענות בדבר חובו של
החייב
כלפי המבקשת היא על דרך של הגשת תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל ולא באמצעות הגשת התנגדות למתן הפטר, שאיננה הולמת, לשיטתו, את אופי הסכסוך.
הכנ"ר
גורס עוד באשר לטענות המבקשת כלפי גרושתו של
החייב
, כי טענות אלה צריכות להתברר בהליך נפרד, מול גרושתו של
החייב
, ולא במסגרת הליך פשיטת הרגל של
החייב
.


הנאמן
בתגובתו עמד על כך שהבקשה הוגשה בחוסר נקיון כפיים, שכן לטענתו המבקשת לא נקטה בפעולות סבירות לגביית החוב מ
החייב
ומגרושתו, ומאחורי הצהרות המבקשת בדבר כוונתה לגבות את הכספים האמורים, מסתתרת למעשה כוונת המבקשת לזכות ב
דירה
.

11.

לעניין מאזן הנוחות – המשיבים טוענים בתגובותיהם כי עיכוב מכר
הדירה
יגרום נזק לנושים, אשר החובות כלפיהם אושרו, וכן יגרום נזק ל
חייב
מכיוון שהחובות המאושרים יצברו ריבית נוספת כך שהסכום שיוותר בידיו של
החייב
לאחר מימוש זכויותיו ב
דירה
– יקטן. נוכח כל זאת המשיבים סבורים כי אין לעכב את ביצועו של פסק הדין. לשיטת
הכנ"ר
, לכל היותר, יש לקבוע כי יתרת הכספים שתיוותר ממכירת
הדירה
לאחר חלוקה לנושים שאושרו – תופקד בידי
הנאמן
עד להכרעה בערעור.

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון בבקשה, בחומר שצורף אליה ובתגובות המשיבים אליה הגעתי למסקנה כי
דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית מטעם המבקשת
, בנוסף להתחייבות העצמית שהגישה, הכל כפי שיפורט בפיסקה 16 שלהלן.

להלן אפרט בקצרה את נימוקי להחלטתי זו.

13.

ככלל, צד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תהווה טעם לעיכוב ביצוע ההחלטה, מושא הערעור (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984,
החלה על העניין מכוח תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985;
ע"א 8806/15

פלג נ' כונס הנכסים הרשמי

, פיסקה 16 (18.05.2016)). על הצד שמבקש מבית המשפט לחרוג מן הכלל האמור ולהורות על עיכוב ביצועו של

פסק דין
מוטל להראות לבית המשפט כי הסיכויים שערעורו יתקבל – טובים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם הסעד המבוקש לא יינתן – יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו (ראו: אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
1106 (מהדורה שתיים עשרה, 2015); ע"א 6173/14
לוי נ' כונס הנכסים הרשמי

, פיסקה 8 (28.10.2014); ע"א 5483/16
הורביץ נ' רבינוביץ
, פיסקה 10 (25.12.2016)). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, ניתן יהיה להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהפך. עם זאת, ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה בהקשרים אלה (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי
370 (מהדורה שלישית, 2012); ע"א 7898/14
שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ
, פיסקה 8 (13.01.2015); ע"א 9336/16
וקסמן נ' לויט
, פיסקה 18 (05.01.2017)).

14.

בענייננו –

מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, נראה כי טענתה של המבקשת בעניין הזכויות של גרושתו של
החייב
ב
דירה
ולגבי החוב שטרם נפרע במלואו, לשיטתה, כלפיה – ראויות להישמע. השגתה זו איננה מכוונת רק כנגד ממצאי עובדה, אלא בעיקר כנגד מסקנתו המשפטית של בית המשפט קמא הנכבד, לפיה מהעובדה שגרושתו של
החייב
לא התייצבה לדיונים עולה לכאורה כי היא ויתרה על זכויותיה ב
דירה
(שהיא, לדברי המבקשת, בטוחה, ממנה היא אמורה להיפרע בגין החוב שהיא טוענת לו) – כך שכלל הזכויות ב
דירה
שייכות עתה ל
חייב
. לגבי מסקנות שכאלה כבר נקבע כי הן: "עשויות לעמוד תחת שבט הביקורת של בית המשפט לערעורים, לאור מבחן ההיגיון והשכל הישר" (ראו: ע"א 8852/12
ברויטמן נ' תעשיות רדימקס ישראל בע"מ
, פיסקה 18 (28.08.2013).

15.

לעניין מאזן הנוחות – מקובלת עלי טענת המבקשת לפיה באם מכירת
הדירה
לא תעוכב עד להכרעה בערעור, עלול להיווצר קושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, זאת נוכח הנזק שצפוי להיגרם כתוצאה מהפער שבין שווי מכירת
הדירה
בשוק החופשי לבין מכירתה כדירה תפוסה, וכן בשים למצבו הכלכלי הקשה של
החייב
, המפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מה שמלמד כי אין ל
חייב
ולקופת פשיטת הרגל מספיק

אמצעים לפצות את המבקשת, במידה והערעור יתקבל (השוו: ע"א 1156/10

האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ
,
פיסקה 7 (25.10.2010)).


16.

בנסיבות הנ"ל – סבורני כי מאזן השיקולים נוטה לטובת עיכוב ביצוע של פסק הדין. עם זאת – בין היתר נוכח חששם של המשיבים 3-2 כי עיכוב ביצוע פסק הדין עלול להביא לפגיעה בנושים, אשר החובות כלפיהם אושרו, וכן באחרים – נראה כי אין להסתפק, בנסיבות העניין, בהתחייבות העצמית שהומצאה על ידי המבקשת, אלא היא נדרשת להפקיד בגזברות בית משפט זה, עד תאריך 31.01.2017, ערבות בנקאית על סך של 200,000 ש"ח, שניתן יהיה לממשה כדי לפצות את קופת פשיטת הרגל, את המשיבים וכן צדדים קשורים נוספים בגין כל נזק שייגרם להם (ככל שכך יקבע) כתוצאה מעיכוב מכירת
הדירה
ועיכוב העברת התשלומים לזכאים, במידה ויפסק ההליך, או שערעור המבקשת יידחה. באם לא תופקד הערבות הבנקאית עד לתאריך 31.01.2017 – עיכוב הביצוע יפקע מאליו.

17.

סוף דבר – פסק הדין מעוכב בזאת
עד להכרעה בערעור, אך בכפוף להפקדת הערבות הבנקאית, כמפורט בפיסקה 16 שלעיל.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.

ניתנה היום, כ' בטבת התשע"ז (18.1.2017).





ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

16054320_k07.doc
לפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 5432/16 אלישבע סמואל נ' רונן אליהו, עו"ד אסף דגני, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 18/01/2017)