פסקי דין על שלמה עובדיה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2956/03 בל     27/03/2005




בל 2956/03 שלמה עובדיה נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002956/03
בית דין א.לעבודה ת"א
27/03/2005

כב' השופטת דינה אפרתי

בפני
:

שלמה עובדיה

בעניין:
התובע
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
דלית מילוא

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. עניינה של התביעה שבכותרת הינו זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש ינואר 2004. התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה בתקופה שבין חודש ספטמבר 1999 ועד לחודש אפריל 2003 - מועד בו נשללה הגמלה רטרואקטיבית, החל מחודש ספטמבר 2001. גמלתו של התובע נשללה עקב שימוש קבוע ברכב מסוג שברולט מס' 1828518, וכן עקב אי שיתוף פעולה עם הנתבע. תביעתו החדשה של התובע לקבלת גמלה החל מחודש אפריל 2003 נשללה אף היא עקב שימוש ברכב ועקב אי שיתוף פעולה.
בדיון שהתקיים בפני
כתב התביעה תוקן באופן שהתקופה מושא התביעה היא החל מחודש ינואר 2003 ועד סוף דצבמר 2003, וכמו כן כי החוב הנתבע לגבי התקופה הקודמת, עומד על סך של 3,600 ₪.
בכתב ההגנה המתוקן, טען הנתבע, בין השאר, כי התובע אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה עבור שנת 2003, וזאת מן הטעם שהתובע עושה שימוש קבוע ברכב מסוג מזדה מ.ר. 8897129, וכן בגין חוסר שיתוף פעולה עם הנתבע. עוד טען הנתבע כי, לפי רישומיו, חובו של התובע לא נמחק, כטענתו.
הפלוגתא העומדת להכרעתי היא: האם התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה החל מחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש ינואר 2004?

2. המסגרת המשפטית

2.1 חוק הבטחת הכנסה הוא חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק בא בעיקרו של דבר לתגמל מי שאין לו הכנסה, או שהכנסתו פחותה מ"הרצפה" הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, ובלבד שאין לו היכולת להפיק אותה הכנסה מינימלית, על אף שעשה כל מה שנדרש ממנו, על פי החוק, כדי להפיק הכנסה זו. (דב"ע 450/97 -4 המל"ל נ' חסן מוחמד, עבודה ארצי, לא (2) 369).
"אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימלית." ( כבוד הנשיא אדלר בעבל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי
נ' זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.2005, להלן-הלכת עמר)

2.2 תקנה 10 (ג) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב 1982 (להלן-התקנה) קובעת לאמור:-
"על אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו; בתקנה זו "רכב מנועי"...רכב המונע בכוח מיכני לרבות סירה עם מנוע עזר ולמעט אופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 50 סמ"ק ותלת אופן".

2.3 על פי ההלכה הפסוקה, "שימוש ברכב" מהווה, לאור תקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, טובת הנאה השוללת זכות לגמלת הבטחת הכנסה על פי סעיף 9(ג) לחוק. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי קיימת חזקה שמי שהוא בעליו של רכב, יש לו הכנסה לפחות בגובה הגמלה.
מטרת שלילת הבטחת הכנסה כאשר נעשה שימוש ברכב היא לא לאפשר למבוטח, המסוגל לשלם בעד אחזקת רכב, גם אם זה לא בבעלותו, להנות מכספי הציבור. "חוק הבטחת הכנסה מיועד להבטיח הכנסה מינימלית למי שאינו עובד או אין לו הכנסה ממקור אחר. למבוטח המשתמש ברכב ישנן הוצאות על החזקתו בסכום הקרוב לסכום הגימלה. השימוש ברכב אינו נחוץ להבטיח קיום מינימלי בכבוד". (דב"ע 04/6/98 קרדור מרזוק - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לג, 385, 389).
"בהקשר זה אין להתעלם מהשיקול של שינוי העיתים; כיום רכב מנועי נפוץ ובוודאי כך גם השימוש בו. בידי רבים מתושבי ישראל מצוי רכב מנועי פרטי ולמעשה הרכב הפך לחלק מהרכוש הטיפוסי של המבוטח המועסק והמשתכר למחייתו...עם זאת, ישנם רבים מבין תושבי ישראל, שאין להם רכב ותלויים בתחבורה ציבורית...במדינת ישראל של תחילת המאה העשרים ואחת טרם הגענו לרמת חיים בה שימוש ברכב הינו חיוני לחיים הרגילים ומשול לשימוש במקרר, כדוגמא. משכך, אין לדרוש מהציבור לשאת בעלות של הבטחת הכנסה מקום בו המבוטח יכול לשאת בה או בחלקה בעצמו, ואף אין מקום לשהות מההלכה העקבית ולפיה שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הכנסה...הכלל לפיו שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה נותר שריר וקיים על אף המקרים הבודדים בהן הובעו בפסיקת בית דין זה דעות אחרות...אין זה הוגן לדרוש מעובד שאין ברשותו רכב פרטי ונוסע לעבודה באוטובוס לסבסד תושב אחר שאינו עובד, מתפרנס מהבטחת הכנסה, אך בכל זאת מתנייד ברכב פרטי. בבחינת הצדק החברתי יש להתחשב לא רק במי שתובע את קצבת הבטחת ההכנסה אלא גם במי שנושא במימונה...השימוש ברכב מצביע על כך, שלמתשמש די אמצעים כספיים כדי להתפרנס בכבוד. רכישת רכב משומש צנוע ו/או שימוש קבוע בו, לרבות מימון ביטוח רכב, הוצאות דלק והחזקה שוטפת, יכולים להגיע לגובה של קצבת הבטחת הכנסה ולפעמים למספר בלתי מבוטל של קצבאות חודשיות. לשון אחרת, מי שבידו לשאת בעלות השימוש ברכב חזקה שיכול להמיר את כספי השימוש ברכב לצורך מחיה ואל לו להיסמך על הקופה הציבורית...האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת, על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו על ידי בעל הרכב, סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב, לרבות אגרת הרישוי השנתית, הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם, למצער, כשיעור הגימלה. לשון אחרת, אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה. זאת ואף זאת, כלל ידוע במשפט הביטחון הסוציאלי הוא, כי למוסד אין חוקרים אשר יכולים לבדוק את מצבו הכספי של כל מבוטח. על מנת להחליט אם מבוטח זקוק להבטחת הכנסה החוק מדגיש סימנים המצביעים על הכנסה מינימלית. כך, השימוש ברכב מצביע על הכנסה מינימלית והוא מדד אפשרי ומדויק אשר אינו חודר לפרטיות המבוטח". (כב' הנשיא אדלר, הלכת עמר עמ' 7 לפסק הדין).

2.4 לעניין החזקה, על פיה, כאמור, מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה, ולרשותו סכום כסף העולה על קצבת הבטחת הכנסה - "המוסד לביטוח לאומי
אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של המבוטח או, כי הוא מפיק הכנסות כתוצאה מהשימוש ברכב. לעומת זאת, הוא מחויב להוכיח ששימושו של המבוטח ברכב קבוע ולא אקראי, בודד או חד פעמי, שכן שימוש כזה איננו נחשב כהפקת הכנסה." (כב' הנשיא אדלר, הלכת עמר, עמ' 7 לפסק הדין).

2.5 לצורך הכרעה בשאלה האם השימוש ברכב הוא קבוע - יש להיעזר, על פי הלכת עמר, ברשימת המבחנים והחזקות שנזכרו בפסיקה, בכפוף לשקילת מכלול נסיבות המקרה הספציפי, כדלקמן:-

א. א. תשלום תמורה ממשית עבור השימוש ברכב או השתתפות בהוצאות אחזקת הרכב - בהקשר זה יש לבדוק האם המבוטח משתתף בהוצאות הדלק, ביטוח, רישוי, תיקונים וכדומה. ככל שהמבוטח נוטל חלק גדול יותר באחזקת הרכב כך תגבר ההנחה שהוא עושה שימוש קבוע ברכב.

ב. ב. כאשר הרכב עומד ליד ביתו של המבוטח ההנחה היא, שהמבוטח משתמש ברכב בקביעות. לחילופין, הרכב נמצא בקרבת המבוטח, ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קבוע.

ג. ג. עדות חוקר המוסד או עד אמין אחר לפיו המבוטח נהג ברכבו לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר.

ד. ד. כאשר נסיבות השימוש ברכב מצביעות על כך שהמבוטח מפיק הכנסה או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה, מאילו ברור שכמוהו כהפקת הכנסה מכל נכס אחר.

ה. ה. מקום בו המבוטח עושה מאמץ להסתיר את השימוש ברכב עשוי הדבר להוביל למסקנה שראוי שהמבוטח יחשב כמי שמשתמש ברכב באופן קבוע.

3. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני
העיד התובע וכן העיד מר משה אריאלי ממונה תחום חקירות בסניף תל-אביב של הנתבע (להלן-מר אריאלי). כן הוגשו לתיק בית הדין המסמכים כדלקמן:-
א. א. מכתב חתום על ידי התובע מיום 13.4.2003 מופנה לנתבע. (נ/1)
בנ/1 ציין התובע, בין השאר, כדלקמן:-
"1. ביום 14.01.2003 הופסקה גמלת הבטחת הכנסה ע"י משרדכם ללא כל סיבה מוצדקת לאחר פניתי ביום 16.01.2003 לברר את פשר הדבר נאמר לי כי כתובתי בסניף לא מעודכנת ועלי לערוך חקירה ע"י חוקר המועסק ע"י המוסד לביטוח לאומי
לאחר אין ספור פניות וטלפונים לסניפכם הואלתם לשלוח ביום 04.03.2003 את כחוקר לביתי לאמת את כתובתי כדברכם.
2. עלי לציין כי בכל אותה תקופה התייצבתי בלשכת רישום התעסוקה כדורש עבודה ביום 04.03.2003 התייצב בביתי חוקר ממשרדכם וביקש כי אשתף אתו פעולה בשאלות מבחינתי לא הייתה כל בעיה כי הנני מסתיר דבר נשאלתי כל מיני סוגי שאלות שהעיקריות בהם האם אני או מישהו מבני משפחתי משתמש ברכב מסוג מזדה השייך לגיסי השתי לחוקר כי לעיתים קרובות אני שאול מגיסי את הרכב לצורכי משפחה כגון: (קניות) וכל זאת באישורו של גיסי ובהסכמתו.
3. כמו כן נשאלתי איזה תקופה אינני עובד ועניתי והגבתי במכתב אליכם ביום 28.03.2003 כמו כן נשאלתי על הדירה שאלות כמו כמה עלה שיפוץ הדירה ידעתי כי הנני רשאי לא להגיב לו מהסיבה כי שאלה זו היינה חדירה לפרט והנני רשאי לא לענות לו על שאלתו אך בחרתי לענות ללא כל היסוס והודעתי לו כי סך השיפוץ הסתכם בסכום של 25,000 ₪ לערך שמתוכם התקבל מימון מחברת חלמיש בסכום של 19,000 ₪ והיתרה ע"י הלוואה מבני המשפחה..."
ב. ב. הודעתו של התובע מיום4.3.2002 לחוקר הנתבע (נ/2)
ג. ג. עותק מפוליסת ביטוח של רכב מסוג מזדה מ.ר.29-971-88 על שם יורם גניש (נ/3)
ד. ד. מכתב חתום על ידי פקיד תביעות הבטחת הכנסה של הנתבע מיום 3.4.2003, מופנה לתובע, המודיע על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש ספטמבר 2001 ומבקש להמציא ביטוח הרכב מ.ר. 88-971-29 וכן אישורי בנק על מקורות הכספים ששמשו לשיפוץ ביתו של התובע. (נ/4)
ה. ה. הצהרה של התובע מיום 20.5.2003 בה נאמר, בין השאר, כדלקמן:-
"אני לא יכול להביא ביטוח הרכב. גיסי לא מוכן לתת אלא עם צו בית משפט. אני גם לא יכול להביא אישורים על השיפוצים כי השתמשתי רק בכסף של חלמיש צבעתי לבד. הבית שלי מסריח, לא שווה כלום. אני לא מבין מה אתם רוצים.
אשתי לא יכולה לעבוד, חולה, יכולה להביא מלא אישורים.
אין לנו כסף". (נ/5)
ו. ו. מכתב חתום על ידי פקיד תביעות הבטחת הכנסה של הנתבע מיום 3.6.2003 מופנה לתובע שעניינו תביעתו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה מיום 29.4.2003, בו נאמר, בין השאר, כי הדרישה להמצאת מסמכים לא קויימה. (נ/6)
ז. ז. תביעה חוזרת להבטחת הכנסה מיום 29.4.2003 (נ/7)
ח. ח. אסופת צילומים בהם נראה התובע בתחנת דלק עם רכב המזדה. (נ/8
ט. ט. חוות דעת בעניין עלות שיפוץ דירתו של התובע (נ/9)
י. י. "מעקב על זכאות לגמלה להבטחת הכנסה" מיום 6.1.2002 חתומה על ידי התובע ואשתו (נ/10)
יא. יא. פירוט כלי הרכב שבבעלותו של גניש יורם, גיסו של התובע (נ/11)
יב. יב. דו"ח סיכום חקירה בדבר רכב המזדה לרבות צילומים של הרכב. (נ/12)

בחקירתו הנגדית, לשאלת באת כוח הנתבע: "אתה אמרת בדיון הקודם שאתה משתמש ברכבים של בני המשפחה, אתה יכול לומר באיזה רכבים אתה משתמש?" ענה התובע: "אמרתי שאני משתמש ברכבים לעיתים רחוקות, במידת הצורך, וזה רק לצורך רפואי, או אם יש משהו שצריך לעשות את זה באופן אישי. למשפחתי, למשפחת אתי, לכולם יש שלושה רכבים, לכל אחד, לאשתי יש 9 אחים ולי יש 4, וכולם גרים סביב בקוטר של עד חצי קילומטר מהבית שלנו, אם לפעמים אני צריך לצורך רפואי או משהו ואני מלווה את הרכב, אני מבקש את הרכב לחצי שעה, או שעה זה לא עושה אותי לבעלים של הרכב. ולשאלתך באיזה רכבים אני משתמש אני עונה, יש עשרות רכבים, אני לא יכול לציין סוג רכב מסויים. יש יגואר, יש מיצובישי, מרצדסים, יש רכבים של מפעל אור הטבע, סובארו, יש כל מיני רכבים". (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 14-18, עמ' 3 שורות 1-4).
לשאלת באת כוח הנתבע, האם יש רכב שבו הוא משתמש יותר, ענה התובע: "אף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות. זו שיגרה." (עמ' 3 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורה 6).
לשאלת באת כוח הנתבע האם השתמש ברכב גם לצרכים אחר מלבד לצורך רפואי, ענה התובע: "המשפחה לא נותנת את הרכב להנאות...אולי לקחו אותי טרמפ לחתונה. ולשאלתך לא השתמשתי לצרכים אחרים". (עמ' 3 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע, שורות 8-10), ולשאלה האם אשתו או בנו משתמשים ברכבים של המשפחה, ענה התובע: "קרה מקרה שאחותה או אח שלה גר אצלנו מס' שבועות, הוא בהליכי גירושים אולי היא ביקשה ממנו לקחת את הילדים לביה"ס או להחזיר אותם, אבל זה עניין של הכל עשר דקות עד רבע שעה" ולגבי הבן: "הבן שלי לא. הבן שלי רק עכשיו הוא נהג חדש. אף אחד לא יתן לו את הרכב" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 12-14, שורה 16). לשאלת באת כוח הנתבע, מתי גיסו התגורר בביתו שלושה שבועות, ענה התובע: "זה היה באותה תקופה שהחוקר היה אצלנו, אולי בכלל יותר משלושה שבועות. תקופה יותר ממושכת. תקופה ארוכה. חודש, שלושה שבועות. תקופה מוגדרת אבל די ארוכה". (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 21-23). משהופנה התובע למכתבו מיום 13.4.2003 (נ/1), הוא אישר חתימתו והוסיף: "זה קשור לרכב של גיסי, זה מה שהחוקר שאל אותי על הרכב של גיסי, וביטוח לאומי פנה אלי לגבי הניירת ששייכת לרכב של גיסי, ואני גם פה מציין שאני לא מכחיש כי השתמשתי בו לעיתים קרובות לצרכי משפחה. גם עכשו אני לא מכחיש שאם אני צריך ללכת לקרדיולוג הוא ישאיל לי את הרכב", ולשאלת באת כוח הנתבע: "אתה אומר שלקחת את הרכב גם לקניות", ענה התובע: "אולי בדרך הבאתי לחם. לא אירוע ספציפי שהתייחסתי אליו. שאלו אותי אז אמרתי אולי לחם חלב בדרך הביתה" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 5-12).
בהמשך חקירתו הנגדית, אמר התובע כי אינו יודע ברכב המזדה היה שלט של נהג חדש, אך אישר, בהמשך עדותו, כי באותה תקופה היה בנו נהג חדש, והוסיף "הצגתי את פוליסת הביטוח של מסדה ששם אסור לנהג חדש לנהוג ברכב. אז בטח הגיס שלי לא יתן לו רכב כזה יקר, כשהפוליסה לא מכסה נהג חדש" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 8-10). לאחר שהוגשה לתיק בית הדין פוליסת בטוח חובה מיום 6.4.2003 ועד יום 31.8.2003 (נ/3) והתובע נשאל לגבי הפוליסה שהייתה לפני 2003 הוא ענה כי "לא שומרים דבר כזה", ובתשובה לשאלת באת כוח הנתבע, האם לא בקשו ממנו להציג פוליסה זו, ענה התובע: "מה פתאום. אני לא יכול לדרוש פוליסות מהמשפחה. הם גם לא חייבים לי, הם באים וכועסים. זה לא מתיישב עם ההגיון של האנשים בחוץ. אני יודע בדיוק למה יש חשד. אני יודע טוב מאד הכל. אבל אני לא יכול לבוא לגיסי ולהגיד לו תן עוד פוליסות, כדי לתת לביטוח לאומי" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 20-23). בהמשך, לשאלת באת כוח הנתבע: "את הרכב אבל הוא מסכים לתת לך, ולא את הפוליסות", ענה התובע: "גם לא תמיד. אבל זה לא אומר. הוא לא מלווה לי באופן קבוע. זה יכול להיות פעם בשנה שעתיים. זה לא באופן קבוע". (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24, עמ' 7 לפרוטוקול, שרות 1-2). ולשאלת באת כוח הנתבע: "אתה יכול לחשוב על סיבה למה הגיס שלך לא מוכן לעזור לך בתביעה נגד הביטוח הלאומי. ולתת לך צילום של הפוליסה של הרכב שהוא נתן לך להשתמש בו", ענה התובע: "בזמנו כשהגיע אלי החוקר אריאלי וביקש פרטים על הרכב, הוא קיבל את כל הפרטים המלאים כולל מס' טלפון, כולל מס' כתובת של בעל הרכב, את הטלפון של בעל הרכב, את כל הפרטים שהוא ביקש, ולא ניסינו להסתיר ממנו דבר. אני אמרתי לו תתקשר, תקבע עם יורם תיגש אלי אפילו, ותראה במו עינייך. החוקר לא פנה אליו ישירות הוא פנה אל השכנים שלו לודא אם יש לו רכב מסוג מזדה. אני שואל את עצמי, אם אתה רוצה לודא, תיסע אליו, יש לך את כל הפרטים. תודא ותראה במו עינייך את הניירת. אני אין לי סמכות לתת לכם דברים שלא שייכים לי". (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 3-13). בהמשך לדבריה של בא כוח הנתבע, על פיהם, בזמן שחוקר הנתבע היה בביתו של התובע רכב המזדה חנה מתחת לביתו, אמר התובע: "יורם גר אצלנו באותה תקופה כפי שהסברתי. אני ואשתי היינו בהליכי גירושין ורציתי שהוא ילך, ולא יכולתי לסבול אותו. זה לא היה תענוג גדול. אבל אם תבוא אחותה ותהיה לה בעיה, אני לא חושב שאני יכול לשלול אותה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 20-23).
לשאלת באת כוח הנתבע, כיצד למרות שמר גניש התגורר בביתו הוא סירב לתת לו את תעודת הביטוח, ענה התובע: "צריך לשאול אותו למה הוא סירב. זה שיקול דעת שלו. עובדה שלאחר מכן המצאתי כל מה שקיבלתי ממנו. מה שהוא הסכים לתת לי למעשה נתתי". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-24).
ובהמשך לתשובת באמת כוח הנתבע, מדוע לא אמר לחוקר הנתבע כי מר גניש מתגורר בביתו, ענה התובע: "אמרתי לחוקר יש דברים אישיים, אני לא יכול להגיד שהוא בהליכי גירושים ושהוא גר אצלי, ולכן אמרתי לו שהוא יתאם עם יורם עמ"נ שהוא ימסור לו את כל הפרטים". (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 24-26).
בהתייחס לחודשיים בהם צורפה אשתו לפוליסת הביטוח של השברולט, דבר המצוין במכתבו לנתבע מיום 29.4.2003, ובתשובה לשאלת באת כוח הנתבע, על איזה חודשיים מדובר, ענה התובע שהוא אינו זוכר מתי זה היה, והוסיף: "הוא צירף את אשתי, כי אני הייתי בבעיות והיו עוצרים אותי. כתוב גם במכתב שאני שואל את גיסי מה הסיבה שצרפת את אשתי כי אני לא הייתי מודע לזה בכלל. אז הוא ענה לי בגלל שאתה עצמו, אז אני רשמתי אותה בביטוח כדי שהיא תוכל לנהוג באוטו ואח"כ הוא הוריד אותה. לשאלתך מתי זה היה אני לא יודע." (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 22-26). לשאלת באת כוח הנתבע: "במכתב אתה אומר שבקשתי שהוא יסיר את שמה מפוליסת הביטוח ככה הוא עשה, אז זה יכול להיות בגלל שאתה ביקשת." ענה התובע: "כן. אני גם איבדתי את הזכרון ב- 70 אחוז. את המכתב אני זוכר שכתבתי, את החודשיים אני לא זוכר. אבל אני זוכר שהמעצר זו היתה הבעיה. אחרי זה שלחו לי מכתב שאין כלום", ובהמשך, בהתייחס לדברי באת כוח הנתבע, על פיהם, אשתו השתמשה לפעמים ברכב, ענה התובע: "נה זה שימוש, לקחת את הילדים פעם בחודש להביא את הילדים לביה"ס. זה נקרא שימוש באופן קבוע. הוא רשם אותה בפוליסה בגלל המעצרים שלי". (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 11-13). בהמשך חקירתו הנגדית ציין התובע כי לא ידע שאשתו רשומה גם בפוליסת הביטוח של המזדה, וזה נודע נודע לו כאשר הנתבע ביקש את המסמכים, ומשנשאל האם זה היה בחודש אפריל 2003, ענה התובע: "בין לבין. אני ממש לא זוכר. אבל אני זוכר שפניתי אליו וכעסתי נורא... היתה לו את המסדה ואני חושב שזה בדיוק בהתחלה ויכול להיות שבגלל זה הוא פחד להציג לי את המסמכים. אני לא היה לי מושג, אם הוא עשה זה רק על דעת עצמו". (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 23, עמ' 12, שורות 1-3).
לשאלת באת כוח הנתבע האם מילא דלק ברכבים, ענה התובע: "אני לא מילאתי דלק. אני לא ממלא דלק. אם נסעתי כמה פעמים אני נותן לו כ- 50 ₪ עבור הדלק". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 5-6), אולם כאשר הוצגו בפני
ו התמונות שצולמו בחודש יולי 2003 בתחנת הדלק אמר התובע: "אני לקחתי את האוטו לשטיפה, יכול להיות. יכול להיות שגם תדלקתי באותה הזדמנות. אולי שלמתי לו 100 ₪ לתדלק ולשטוף את האוטו לאחר כמה פעמים שהשתמשתי בו...יכול להיות שבדרך לרופא תדלקתי. אולי עשיתי לו טובה. צריך לפעמים להחזיר טובות". (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 8-13).
לשאלת באת כוח הנתבע, מדוע לא עדכן את הנתבע לגבי מעבר דירה, ענה התובע: "כי בעיריית תל-אביב הכתובת היתה מעודכנת וגם בחברת חשמל, בבתי הספר, ובביטוח לאומי אף פעם לא בקשו ממני, ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות. אם היו מבקשים, היו פונים אלי הייתי מעדכן, הרי מה יש לי לפחד". (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 24-26), אך משהוצג בפני
ו טופס של עדכון פרטים מיום 6.1.2002 החתום וממולא על ידו בו מופיעה הכתובת אל נקווה 2, תל-אביב, ענה התובע: "זו הכתובת של חמתי וכבר שנים כל תקופת האבטלה שלי, שאף פעם לא ביקשו ממני לעדכן ושלחו כל פעם את המכתבים לשם... אני לא ייחסתי לזה חשיבות. עובדה שאח"כ כאשר התברר כי באמת צריך עידכנתי כתובת". (עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך עדותו הוסיף העד כי התגורר "בהמון" מקומות באזור תל-אביב, אבל מעולם לא גר ברח' אל נקווה.
בעדותו הראשית, הבהיר מר אריאלי כי התמונות שצורפו לסיכום דו"ח החקירה הן תמונות שהוא צילם "במועדים ובשעות שרשומים, הרכב חנה או על יד הבית של התובע, או בקירבת מקום, בכל מקום בכל דף כזה רשום בדיוק איפה הרכב נמצא, הכתובת שלו ומה השעה של הצילומים". (עמ' 14 לפרוטוקול חקירתו של מר אריאלי, שורות 19-21). בהתייחסו לשלט "נהג חדש" שהיה על הרכב הבהיר מר אריאלי: "במסגרת החקירות שעשיתי הגיע אלי מידע שהבן של התובע עשה רשיון נהיגה, אז לכן בחקירה שלו, שאלתי אותו לגבי הרשיון נהיגה, משום שהוא גם אמר לי שמדובר בטסט שלישי ומדובר בסכומי כסף די נכבדים ושאלתי אותו מאיפה הכסף, אז הוא ענה מה שהוא ענה בחקירה לכן גם היה חשוב לי לבדוק ולאמת כי הנהג חדש מופיע על הרכב" (עמ' 14 לפרוטוקול חקירתו של מר אריאלי, שורות 23-25, עמ' 15, שורות 1-2).
בהתייחסו לסיכום דו"ח החקירה (נ/11) העיד העד כדלקמן:-
"אני הגעתי אליו הביתה והתקבלתי במאור פנים, נכנסתי לבית התרשמות ראשונה שלי היתה של בית ברמת חיים מאוד מאוד גבוהה, וזה מתחיל מריהוט עור בסלון, טלויזיה גדולה, מזגן מפוצל בסלון, מזגן מרכזי, קרמיקה, מטבח שנראה לי מפואר, מכשירי חשמל במטבח שנראו לי יוקרתיים ויקרים. וכנ"ל פינת האוכל שישבנו. עץ עבה מעצים, הלואי עלי.
ואני יודע שזה בית של חלמיש ואני רואה שהוחלפו שם התריסים, ואז אני שאול אותו דבר ראשון, כמה עלה השיפוץ, ואז הוא אמר לי בין 25-30 אלף שקל שהוא קיבל מחלמיש והוסיף עוד 4-5 אלף ₪, אז שאלתי על הלימודי נהיגה הוא אמר כי הבן עבד קצת והוא הוסיף קצת והמשפחה עזרה קצת. זה נראה לי יותר מידי כסף בשביל בן אדם שלא עובד, שאלתי אותו, הוא אמר לי מה הבעיה אני בסה"כ לא עובד שנה אחת, חזרתי למשרד והתחלתי קצת ללמוד את החומר ואז שלחנו לו מכתב אם אתה לא עובד שנה, תגיד לנו מה מקום העבודה האחרון שבו עבדת, ואז הוא שלח לנו מכתב תשובה שהוא לא עובד מאוגוסט 99, כבר 4 שנים, אח"כ נראה לי השיפוץ יותר מידי יקר בהשוואה לסכומים שהוא אמר, ואז בקשנו ממנו והוא שלח לנו את הצעת המחיר של חלמיש 19,000 ₪, זה מה שחלמיש שילם לתובע, אני הסיפור הזה לא נראה לי, ולכן פניתי לחלמיש וביקשתי לדעת כמה הייתה עלות השיפוץ בפועל, וחלמיש שלחו שמאי שמצא כי עלות השיפוץ 56,000 ₪, ואני חייב להגיד כי העיניים הבלתי מקצועיות שלי זה התחיל כבר לקבל תמונה יותר הגיונית, ביחוד שאני שיפצתי דירה כמה שנים קודם. חוו"ד שהוגשה כאן על ידי עו"ד מילוא זה חוות דעת של חלמיש...בחקירה עצמה אני התייחסתי למכשירי החשמל, למשל מקרר סייד בי סייד. יש מיקרוגל שעולה 300 ₪ ויש כזה שעולה 1,000 ₪ אני לא איש מקצוע אבל מכשירי החשמל נראו לי מאד יוקרתיים. כמו כן היה גם פקס. בקיצור לא חסר בבית שום מכשיר חשמלי וזה נראה לי מוזר שמשפחה עם ילדים שהבעל לא עובד וגם האישה לא עובדת חיים ברמת חיים כזו. אח"כ התחלתי לשבת על האוטו ולראות, אני חייב להגיד שאני לא ישבתי על האוטו 24 שעות ביממה, ואני יצאתי מהנחה כי האוטו נמצא ברשותו כל הזמן, ועל פי ההנחה הזאת באתי כל הזמן בשעות המוקדמות של הבוקר ואכן לא היתה לי אכזבה, משום שהייתי בא בשעה שתים עשרה והרכב לא היה זה לא היה אומר כלום, אבל אם אני בא בשבע בבוקר והרכב ליד הבית אז זה אומר שהרכב ישן בבית. באחד הפעמים הוא נצפה ממש נכנס לרכב ונוסע ברכב, מתדלק את הרכב, מטפל בו וכדומה...מבחינתי אין מחלוקת כי הרכב מסוד המזדה, רשום על שם יורם גניש גיסו, וזו הסיבה שביקשתי ממנו בחקירה פרטים על יורם גניש, והוא סירב לתת לי כל פרט שקשור אליו". (עמ' 15 לפרוטוקול חקירתו של מר אריאלי, שורות 5-26, עמ' 16 שורות 1-16) והוסיף בהמשך, כי התובע לא היה מוכן למסור שום פרט בשום שלב. עוד הוסיף העד כי מתוך בדיקה שעשה במחשב משרד הרישוי התברר כי למר גניש יש עוד רכב, וזה חיזק את דעתו בדבר השימוש הקבוע והעקבי שעושה התובע ברכב המזדה: "אדם רגיל מהישוב מספק לו רכב אחד, אם אתה רואה שלבן אדם יש שני כלי רכב, ובאופן קבוע אחד מכלי הרכב נמצא בכתובת מסוימת, אז מי שגר באותה כתובת אמור להשתמש בו". (עמ' 17 לפרוטוקול עדותו של מר אריאלי, שורות 7-9). עוד הוסיף העד, כי רכב המזדה נצפה על ידו כתריסר פעמים חונה על יד הבית או בצמוד לאזור המגורים, וזאת בשעות הבוקר המוקדמות.
באשר לרכב מסוג שברולט, העיד מר אריאלי כי קיבל מחברת הבטוח את ביטוח החובה, ממנו עולה כי השברולט היה רשום על שם דוריס עובדיה, אשתו של התובע, ויורם גניש, אחיה. תעודת הביטוח שהוגשה לתיק בית הדין.
בתום הדיון הודיע התובע, כי בביתו לא ביקר שום שמאי מטעם חלמיש. בהחלטת בית הדין נקבע כי התובע יודיע אם הוא מתנגד להגשת דו"ח השמאי כפי שהוגש. בהודעתו לבית הדין, הודיע התובע, בין השאר, כי הוא מסכים להגשת חוות הדעת למרות שהוא חושב שהיא גבוהה ולא מוצדקת.

4. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ואת עדותו של מר אריאלי, עיינתי בכתבי -בי-דין בתצהירו של התובע, בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, בפרוטוקולים ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כדלקמן:-

4.1 שוכנעתי כי הרכב מסוג שברולט מ.ר. 1828518 והרכב מסוג מזדה מ.ר. 8897129 היו בשימושו הקבוע של התובע, למרות שהיו רשומים על שם גיסו מר יורם גניש, וזאת כעולה מהראיות שהובאו בפני
, וכמתחייב מהמבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין השימוש הקבוע ברכב, כמפורט בסעיף 2 לפסק הדין.
איני מקבלת את גרסתו של התובע, על פיה, מדובר בשימוש לא קבוע ולצורך רפואי בלבד. גרסה זו של התובע שהוצגה בבית הדין, אף אינה עולה בקנה אחד עם הגרסאות האחרות שהציג הנתבע, הן במכתביו לנתבע והן בהודעתו לחוקר הנתבע, על פיהן, מר גניש העמיד לרשות אשתו את השברולט ובהמשך את המזדה, כי הוא משתמש במזדה לעיתים קרובות לצרכים שונים, כגון קניות, וכי הוא משתמש במזדה אולי פעם בשבוע כאשר הוא הולך לאירוע.

4.2 בנוסף כעולה מהראיות שהובאו בפני
, בפוליסות הביטוח רשומה אשתו של התובע. לעניין זה - הסברו של התובע, כעולה מחקירתו הנגדית, כמתואר בסעיף 3 לפסק הדין, אינו משכנע.
שירותי הגרירה הם על שם אשת התובע.
רכב המזדה נרכש מיד לאחר שרכב השברולט נמכר.
למר יורם גניש רכב נוסף.
רכב המזדה נצפה חונה ליד ביתו של התובע בתאריכים 3.3.2003, 4.3.2003, 6.3.2003, 26.3.2003, 29.4.2003, 1.7.2003,2.7.2003 14.7.2003.
התובע גם צולם מתדלק את הרכב. לא שוכנעתי כי המדובר במקרה חד פעמי, כטענת התובע.

4.3 משקבעתי, כאמור, לעיל כי התובע עשה שימוש קבוע הן בשברולט והן במזדה - די בכך, על פי ההלכה הפסוקה, על מנת לדחות את תביעתו להבטחת הכנסה.
למעלה מן הצריך, אוסיף ואציין כי שוכנעתי כי התובע לא שיתף פעולה עם הנתבע.
כן אציין כי אמינה עלי עדותו של מר אריאלי. בהקשר לאינפורמציה המטעה שמסר התובע באשר למימון השיפוץ, לא שוכנעתי כי המדובר באי הבנה.

4.4 כמתחייב מכל האמור לעיל - דין התביעה להידחות.

5. סוף דבר

5.1 התביעה נדחית.

5.2 אין צו להוצאות.

5.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום ט"ז ב אדר ב, תשס"ה (27 במרץ 2005) בהעדר הצדדים

דינה אפרתי
- שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 2956/03 שלמה עובדיה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)