פסקי דין על עיד יוסף רושדי

3197/02 פ     27/03/2005




פ 3197/02 מדינת ישראל - תביעות חדרה נ' עיד יוסף רושדי




32
בתי המשפט
פ 003197/02
בית משפט השלום חדרה
27/03/2005
תאריך:
כב' השופט מסארווה מוחמד

בפני
:
מדינת ישראל - תביעות חדרה

בעניין:
המאשימה
- נ ג ד -
עיד יוסף רושדי
- ת.ז. 013691068
מכפר קרע
הנאשם
ב"כ המאשימה: עו"ד אלי גורן

הנאשם: בעצמו
ב"כ הנאשם: עו"ד מג'דלה

נוכחים

הכרעת - דין

1. המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, בכך שביום 25/04/2001, סמוך לשעה 14:30, בביתו שבכפר קרע, לקח הנאשם את מפתחות רכבה של אישתו, איבון עיד (להלן: "המתלוננת") ותקף אותה שלא כדין, ע"י כך שהיכה אותה בידיו בגופה וגרם לה לשטפי דם, נפיחות ושריטות בחלקי גופה השונים.

בהמשך טוענת המאשימה בכתב האישום, כי בנסיבות אלו, ניפצה המתלוננת את חלון רכבה על מנת לקחת את תיקה, אולם הנאשם תקפה, שלא כדין, בכך שדחפה על שברי הזכוכית ולקח מידה את התיק וגרם לה, למתלוננת, חתך באורך 1 ס"מ באצבע שנייה בכף ידה השמאלית.

2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ולהוכחת האישום העידה המאשימה את המתלוננת, ועד תביעה מס' 1 הוא ד"ר שרייבמן אדוארד, רופא מוקד קופ"ח מאוחדת, אשר טיפל במתלוננת ולבקשתה נתן את הגליון הרפואי מיום 25/04/2001 (הוא ת/1).
ראיות התביעה:

3. ד"ר שרייבמן אדוארד, ע/ת/1, העיד בפני
כי במועד הנקוב בכתב האישום, טיפל במתלוננת שלפי דבריה הותקפה ע"י בעלה בערך בשעה 16:30, וכי הגיעה למוקד בשעה 19:00.

ד"ר שרייבמן ערך למתלוננת את הבדיקות כמפורט ב- ת/1 והעיד כי על המתלוננת מצא חבלות הכוללות חתך של כ- 1 ס"מ באצבע כף יד שמאל, שטף דם תת-עורי בזרוע הימנית באורך של כ- 3-3.5 ס"מ, נפיחות באיזור החזה בערך של 2-2.5 ס"מ ושריטות על הצוואר (להלן: "החבלות").

בחקירתו הנגדית לב"כ הנאשם העיד ד"ר שרייבמן כי הוא קיבל את המתלוננת כרופא מוקד, זאת בשל היות קופ"ח סגורה, ועדותו בפני
נמצאת תואמת המימצאים שב-ת/1.

כמו כן, העידה בפני
המתלוננת - איבון עיד, ובעדותה היא העידה כי במועד האירוע נשוא כתב האישום, הגיעה לבית בו נמצא מתגורר בעלה - הנאשם, ושלושת ילדיהם, וזאת לאחר שעזבה הבית 6 חודשים קודם לכן. הילדים היו בבית וגם הנאשם, המתלוננת התכוונה לחפוף לבתה את הראש בשל כינים שבראשה, הנאשם הגיע ולקח הילדים לחדר אחר, ולטענתה הוא התחיל איתה באלימות מילולית, לקח לה את מפתחות רכבה וגם טבעות שהניחה על השולחן, תפס אותה בכתפיים, ומשמשכה עצמה ממנו, נתן לה הנאשם מכות בזרוע יד ימין, היא ביקשה ממנו את המפתחות כי התכוונה לעזוב את הבית, והנאשם אמר לה "אין לך שום דבר, אין לך בית, אין לך ילדים ולמעשה אין לך כלום ואת יכולה ללכת ברגל".

בהמשך עדותה, טוענת המתלוננת כי:
"הנאשם התקשר לאחיו אנמאר, וביקש ממנו לבוא ולקח אותו מן הבית, אנמאר הגיע וכל הזמן ביקשתי ממנו את המפתחות כי רציתי לצאת מן הבית, ירדתי מן הבית לרכב שלי והנאשם היה אחרי כל הזמן ולא ידעתי מה לעשות, לקחתי פטיש ושברתי את שמשת החלון של רכבי, הנאשם היה מאחורי ודחף אותי לעבר השמשה, נפצעתי והיה לי דם על היד שלי, זה לא מהמכות שנתתי לחלון, זה נגרם כתוצאה מהדחיפה על הזכוכית של השמשה השבורה".
בהמשך עדותה מספרת המתלוננת שהלכה למשטרת חדרה, ושם הפנו אותה לרופא בגלל היד, ואז הלכה לקופ"ח מאוחדת בחדרה.

בהמשך עדותה ובתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, עונה המתלוננת כי הנאשם דחף אותה על השמשה בגלל שהוא רצה לקחת את הפלאפון שלה ולראות מספרים מהפלאפון שלה, ובתשובה לשאלה כיצד דחף אותה הנאשם, היא עונה:
"ת. שברתי את שמשת החלון, פתחתי את הדלת, הוא ראה את הפלאפון שלי שהיה מונח ברכב, והנאשם דחף אותי מהגב לכיוון החלון עם שתי ידיו, וכך נפצעתי".

ובתום עדותה בחקירה הראשית היא עונה בעמ' 10 שורה 23-24:
"ת. נפצעתי ביד שמאל, ונגרמו לי הימטומות בכתף שמאל ובצואר צד שמאל. עד היום אני בפחד כי אני גרה לבד".

בעדותה בחקירה הנגדית חזרה המתלוננת ביתר פירוט על שאירע בבית, ומחוצה לו, כך בעמ' 13 משורות 16 ואילך עונה המתלוננת לב"כ הנאשם:
"ת. הנאשם לא לקח התיק שלי, הוא לקח המפתחות של הרכב שלי, אח"כ כשאני שברתי את חלון הרכב, הוא לקח הפלאפון, וגם את התיק וזרק את התיק, ולקח את הפלאפון ואת הטבעת שלי".

ובמהלך השו"ת שבינה לבין ב"כ הנאשם:
"העדה ניגשת לתיק הכתף המונח על המושב בביהמ"ש ופותחת את התיק ומושכת ממנו ארנק ומציגה את זה, שהארנק בתוך התיק" - שורות 27-28.

ראיות ההגנה:

4. הנאשם העיד לעצמו תחת אזהרה, ובפתח עדותו סיפר את קורות חייו, הישגיו והתפתחות מערכת היחסים שבינו לבין המתלוננת, והוצגו, בנוסף לעדותה של המתלוננת במשטרה
נ/1, הסכמים, האחד בדבר הסדר פרידה מיום 11/04/2000 - הוא נ/2, העתק מכתב התביעה בדבר החזקת הילדים - הוא נ/3, והעתק כתב התביעה בביהמ"ש לענייני משפחה על תביעת המזונות - הוא נ/4, הכרעת דין של כב' השופט קפלן ב-ת.פ. 5192/01 בדבר זיכוי הנאשם מאשמת איומים כלפי המתלוננת - הוא נ/5, וכן המוצג נ/6 שהינו הסכם גירושין שבינו לבינה.

בעדותו בחקירתו הראשית, העיד הנאשם כי ביום 25/04/2001, הגיעה המתלוננת אליו הביתה במועד שאינו מהימים שמוסכם על הסדרי ראיית הילדים, ואז ביקשתי ממנה שלא להיכנס הביתה, היא רצתה להיכנס בכוח, התקשרתי לתחנת משטרת עירון וביקשתי סיוע, הם אמרו לי שהם לא יכולים להתערב, בהעדר צו בהסדרי הראיה. המתלוננת נכנסה הביתה ובאותו רגע הכנתי ארוחת צהריים לילדים. מתוך נימוס הזמנתי אותה לסעוד איתנו צהריים, היא סעדה איתנו צהריים ובתום הסעודה ביקשתי שתעזוב את הבית, היא התנגדה ורצתה לקחת את הילדים איתה, ואמרתי לה לא, שאני מבקש ממנה לצאת ולקחתי לה המפתחות של הרכב שלה והחבאתי אותם בכיס של מכנסיי, ואז היא ניסתה להוציא את המפתחות מכיס מכנסיי והמכנס נקרע. באותו רגע התקשרתי לאח שלי אנמאר לבוא ולהיות עד למה שהתרחש, אח שלי הגיע ואז התחיל ויכוח בינינו, היא אמרה לי שאתה יודע שנפתח נגדך תיק במשטרה, מה אתה רוצה להרביץ לי? ניסיתי למנוע ממנה להתקדם אלי, שמתי את היד על צווארה (מצביע על זרוע ימין) כדי להרחיק אותה ממני ולמנוע חיכוך בינינו, בסוף כשהגיע אח שלי וראה מה שקורה בינינו, היא התחילה לקלל אותו ולקחה פטיש מהארון ושברה את החלון של דלת הרכב שלה מצד הנהג ואז היא דיממה משברי הזכוכית של השמשה ששברה, ורצנו אחריה אני ואח שלי אנמאר (ההדגשות שלא מהמקור).

בתשובה לשאלת בא-כוחו בעמ' 20, הוא משיב בשורות 10 ואילך, אודות תגובתו לעדות המתלוננת הוא מעיד:
"ת. אני לא דחפתי אותה, ולא נגעתי בה. היא דיממה משברי הזכוכית, לטענתה אם הייתי דוחף אותה, החולצה שלה היתה צריכה להיקרע משברי הזכוכית. היא אמרה שדחפתי אותה מאחור, ולא היו סימנים על החולצה".

ובתום חקירתו הנגדית, בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, על דברי הנאשם בעדותו במשטרה ת/2, ששם אמר אל מול שורה 19 ב-ת/2:
"לא שמתי לב איך פגעתי בה, כי שמתי ידי ליד הצואר שתתרחק ממני".

הוא משיב בעדותו בביהמ"ש בעמ' 23 שורה 21 כך:
"ת. אני לא פגעתי בה".
5. בתמיכה בגירסתו של הנאשם העיד אחיו ע/ה/2 אנמאר עיד, מעמ' 25-27 ובעדותו הוא מעיד כי ביום הזה התקשרו אלי מהמשטרה, ורצו לשאול אותי, הלכתי למשטרה וחקרו אותי, למה אחי התקשר אלי? אמרתי שהוא התקשר אלי כי יש בעיה בינו לבין אישתו, הוא רוצה שאהיה שם לראות מה קורה ושאשתו רוצה לקחת את הילדים והוא לא רוצה, והיא עושה לו בעיות, היא צועקת ומתעצבנת, הייתי שם. ברגע שהיא ראתה אותי, היא התקיפה אותי, צעקה עלי ואמרה ביטויים לא יפים, וכי אין לי מקום להתערב ביניהם, שניהם היו עצבניים, היא ניסתה לקחת את מפתחות הרכב שלה מהנאשם, המפתחות היו בידיו של הנאשם, הוא לא רצה לתת לה את המפתחות והיא הלכה למטה, לקחה פטיש ופגעה בשמשה של הרכב ע"מ לפתוח את הרכב, היד שלה נפצעה, היא זרקה את הפטיש וצעקה באופן היסטרי, אמרתי לנאשם, תיתן את המפתחות, תזרוק לה את המפתחות, זה מה שאני זוכר מאותו יום.

בחקירתו הראשית בעמ' 20 שורות 17 ואילך הוא מעיד:
"ש. ראית את יוסף דוחף אותה בצואר?
ת. בכלל לא.
ש. ראית אם יש לאיבון שריטה על הצואר?
ת. לא.
ש. אחיך אומר ששם ידיים על הצואר שלה, האם אתה היית בבית כשהוא שם את הידיים שלו על צוארה?
ת. אני לא ראיתי שהנאשם שם את ידו על המתלוננת."

בהמשך חקירתו הנגדית העיד עד ההגנה אנמאר עיד בעמ' 27 משורה 10 ואילך, כי זה לא נכון שהנאשם רצה לקחת לה את התיק והפלאפון, הוא - הנאשם, לא לקח לה שום דבר, שאלו אותי במשטרה ואמרתי שלא ראינו שום תיק ולא לקחנו שום דבר, הוא לא התקרב לאוטו שלה.

ובתשובה לשאלת ב"כ המאשימה על נוכחות הילדים, מעיד עד ההגנה אנמאר עיד בניגוד לעדות אחיו - הנאשם, אשר העיד כי הוא לקח את הילדים לחדר אחר, מעיד אנמאר כי הילדים היו בבית. כל הילדים היו על ידה והיו עומדים.

6. אין מחלוקת שהמתלוננת, אשר מספר חודשים קודם למועד האירוע נשוא כתב האישום, עזבה את הבית בכפר קרע ועברה להתגורר בגפה ב"נאות גולף" בקיסריה, במהלך תקופה זו, הגישה המתלוננת תביעות נגד הנאשם, לרבות תביעת מזונות בתיק תמ"ש 1320/01 עפ"י נ/4, ותביעה להחזקת הילדים בתיק 1321/01 עפ"י נ/3, והיה להם מפגש מצער ולא נעים מיום 18/03/2001 עפ"י נ/5, הליכים המעידים על כך כי בין בני-הזוג לא שררו יחסים נורמליים ונורמטיביים, דברים שאינם יכולים לבסס תגובה אידיאלית, כמתואר על ידי הנאשם, בפגישתו עם המתלוננת ביום האירוע נשוא כתב האישום.

המתלוננת הגיעה בזמן, שלהערכתה, הנאשם לא יהיה בבית, בכוונה לראות את הילדים ולטפל בבתה - לחפוף לה את השיער, שלהערכתה היו בו כינים, וסביר להניח שלמטרה זו, עוד בטרם הופיע הנאשם בבית, חלצה את טבעתה והניחה את מפתחות רכבה על שולחן הסלון, דברים המבססים את גירסתה של המתלוננת.

על אשר אירע לאחר מכן, חלוקות הדעות, כשהנאשם טוען שנהג בה בנימוס ובהבנה, טוענת המתלוננת כי הוא ניצל ההזדמנות, נטל את מפתחות רכבה בו הגיעה למקום, וסירב להחזיר לה אותם.

הנאשם בעדותו במשטרה מיום 25/04/2001 שעה 22:45, מוצג נ/2, מעיד כי ניסה למנוע ממנה להיכנס לבית ומשסירבה התקשר למשטרה וביקש שניידת משטרה תגיע למקום, ומשלא עלה בידו, נהג בה מנהג אורחת, הכין אוכל לילדים, הזמין אותה לארוחת צהריים, והיא סעדה צהריים יחד איתם, וכשביקש ממנה לצאת מן הבית היא סירבה, ואז לקח לה את המפתחות ויצא מן הבית במטרה שתצא אחריו, ואז התחיל הויכוח, ובהמשך הוא מעיד כי הוא החביא את המפתחות בתוך המכנסיים, היא - המתלוננת משכה אותו בחולצתו ותוך כדי שמשכה אותו, לא שם לב איך פגע בה, כי הוא שם את ידו ליד הצואר שתתרחק ממנו (ההדגשות שלי מ.מ.).

7. המתלוננת העידה בפני
, ועדותה נמצאה נתמכת במימצאים הרפואיים שבתעודה הרפואית ת/1. הסתירות שב"כ הנאשם הצביע עליהן בין עדותה במשטרה נ/1 לבין עדותה בביהמ"ש, אינם יורדים לעומק ההתרחשויות של האירוע, ויש בהם משום דקויות שניתנו עקב שאלותיו של ב"כ הנאשם ושעליהם לא נשאלה בחקירתה במשטרה.

לעומת זאת, עדותו של הנאשם שניתנה במשטרה ת/2, כוללת בתוכה אלמנטים של עבירת התקיפה, הגם שהנאשם ניסה למזער את המגע שהיה בינו לבינה, העדות בפני
הינה עדות מגמתית שבחלקים ממנה סותרת את עדותו של עד ההגנה אנמאר עיד.
עד ההגנה אנמאר עיד ניסה בעדותו בפני
להרחיק כל מגע שבין המתלוננת לנאשם, וגם כשנשאל על תגובתו לעדויות אחיו - הנאשם, הוא חזר והדגיש כי בין הנאשם למתלוננת לא נוצר כל מגע.

8. המתלוננת העידה עדות כנה, אך סוערת, אולם אין בכך כדי לפגוע במהימנותה, וכאמור עדותה נמצאה נתמכת במימצאי התעודה הרפואית ת/1.

9. על כן, ולאור האמור לעיל, אני מרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום ט"ז באדר ב' תשס"ה (27 במרץ 2005) במעמד הנוכחים.

מסארווה מוחמד
, שופט

ב"כ הנאשם:
מבקש לדחות את הטיעונים לעונש למועד אחר.

ב"כ המאשימה:
משאיר לשק"ד ביהמ"ש.
החלטה
הדיון נדחה לטיעונים לעונש/ ולמתן גזה"ד, ליום 10/4/05 בשעה 16:30.

הנאשם מוזמן בזאת ומוזהר בחובת התייצבותו, ובתוצאות אי התייצבותו.
ניתנה היום 27 במרץ, 2005 (ט"ז ב אדר ב תשס"ה) במעמד הנוכחים.

מוחמד מסארווה, שופט

סיגל ר.








פ בית משפט שלום 3197/02 מדינת ישראל - תביעות חדרה נ' עיד יוסף רושדי (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)