פסקי דין על גלעד | פסקי דין על דפוס ידיעות אחרונות 1965 | פסקי דין על ידיעות אחרונות | פסקי דין על משה אבער ואח'

15122-10/16 עע     16/01/2017




עע 15122-10/16 גלעד בע"מ, דפוס ידיעות אחרונות 1965 בע"מ, ידיעות אחרונות בע"מ נ' משה אבער ואח'








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 15122-10-16
ע"ע 4017-10-16



ניתנה ביום

16 ינואר 2017

1
.
גלעד בע"מ
2
.
דפוס ידיעות אחרונות 1965 בע"מ
3
.
ידיעות אחרונות בע"מ
המבקשות

-

משה אבער
ואח'
המשיבים


בשם המבקשות: עו"ד אשר סלע
ועו"ד לינור גולדנר-זהר
בשם המשיבים: עו"ד ירון לסטרל
ועו"ד שרי אמרוסי-ישי


ה ח ל ט ה

השופט רועי פוליאק
1.
בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר יגאל כוחלאני וגב' נירה עילם; סע"ש 50227-10-13 ואח'
) בפסק הדין מיום 23.8.16, קבע כי כל אחד מ – 155 המשיבים, עובדים ועובדים לשעבר של המבקשות, זכאי לפיצוי בסך של 3,600 ₪ לשנת עבודה בגין שלילת הטבת "סופי שבוע", בתקופת שבע שנים שקדמו למועד הגשת התביעה (וסך הכל 25,200 ₪, בגין שבע שנות עבודה, לעובדים שלא פרשו לגמלאות טרם הגשת התביעה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד תשלום בפועל. בנוסף נפסקו לטובת המשיבים יחד הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪.
2.
שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין, כאשר המבקשות הגישו את הבקשה מושא ההחלטה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור.


הרקע לבקשה:
3.
המשיבים הם עובדים ועובדים לשעבר (אשר פרשו לגמלאות) בבית הדפוס של עיתון ידיעות אחרונות (להלן- העיתון). במשך שנים מימן העיתון לעובדיו בשלוש מחלקות (מסלקה, רוטציה ואקספדיציה) שלושה סופי שבוע בשנה במלונות בישראל. לימים, הגיעו ההנהלה והוועד להסכמה בעניין השווי הכספי של ההטבה ובהתאם התאפשר לעובדים להמיר את ההטבה לנופשים משודרגים.
4.
ביום 23.1.2002 הגישה ההסתדרות לבית הדין האזורי בקשת צד בסכסוך קיבוצי, במסגרתה טענה כי העיתון פגע באורח חד צדדית בתנאי עבודתם של עובדי הדפוס בעתון בעניינים שונים. שני העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים, הן הפסקת חלוקת תלושי המזון וזכאות למימון סופי שבוע לעובדי דפוס העיתון (ס"ק 163-07; להלן - ההליך הקיבוצי). בבקשת הצד בהליך הקבוצי, עתרה ההסתדרות למתן סעד הצהרתי בעניין זכויות עובדים מכח הסכמים קיבוציים, ההסדרים והנוהגים רבי השנים בעיתון. במסגרת הסעדים להם עתרה, ביקשה ההסתדרות להורות לעיתון, בין היתר, "לחדש את חלוקת תלושי המזון....ולחדש את הנוהג של מימוש תלושי המזון..." וכן "להנחות את משרדי הנסיעות עימם משתף ידיעות אחרונות פעולה לחדש את האפשרות לממש את הטבת סוף השבוע של העובדים על ידי רכישת נופשים בחו"ל".
5.
לאחר הגשת בקשת הצד, הודיעה הנהלת העיתון לעובדים על ביטול מוחלט של מימון
סופי שבוע. בקשת הצד לא תוקנה בהתאם לשינוי הנסיבות, אולם בית הדין האזורי אפשר לצדדים להגיש תצהירים משלימים בהתייחס למצב הדברים בפועל. במסגרת הסיכומים בבית הדין האזורי ביקשה ההסתדרות לעדכן את סעדיה, כך שביקשה, ביחס לזכות העובדים לקבלת נופשים בסופי שבוע, לקבוע כי:

"
49.3.1 לקבוע

כי

במעשיו

בנושא

סופי
-
השבוע

פעל

ידיעות

אחרונות

בניגוד

לדין
,
באופן

חד צדדי
,
תוך

הפרת

חוזי

העבודה

של

העובדים

ותוך

הפרת

חובת

תום
-
הלב

שהוא

חב

בה

כצד

ליחסי

עבודה

קיבוציים
;
49.3.2. מאחר

ואין

הפרה

ללא

תוצאה

משפטית
–
מתבקש

ביה
"
ד

הנכבד

לצוות על

ידיעות

אחרונות

לחדש

את

מתן

סופי
-
השבוע

לעובדים
.
49.4

ליתן

כל

סעד

אחר

לטובת

העובדים
,
כפי

שביה
"
ד

ימצא

לנכון".

6.
בית הדין האזורי דחה את העתירה על כל רכיביה. ערעורה של ההסתדרות לבית הדין הארצי התקבל באופן חלקי (עס"ק 12-08; מיום 14.2.11). לעניין הזכות להטבת סוף שבוע קבע בית הדין הארצי, כי ההסתדרות הוכיחה קיומו של נוהג בעניין מימון סופי שבוע בישראל לעובדי הדפוס וקבע לאמור:

"(ג)
מתקבל

חלקית

ערעורה

של

ההסתדרות

בכל

הנוגע

לזכות

למימון

סופי

שבוע

לעובדי

דפוס

ידיעות

אחרונות
.
אנו

קובעים

כי

הפסקת

מימון

סופי

השבוע

באורח

חד

צדדי

על

ידי

ידיעות

אחרונות

נעשתה

בניגוד

לדין

ותוך

הפרת

הסכמות

קיבוציות, והעובדים

זכאים

לחידוש

ההטבה

בישראל
.
עתירתה

של

ההסתדרות

בעניין

יישום

הזכות

למימון

סופי

שבוע

בחו
"
ל
,
נדחית
.
[ההדגשה אינה במקור].

7.
ביום 23.10.13, הגישו עובדי הדפוס לבית הדין האזורי תביעות אישיות, שהדיון בהן אוחד, לפיצוי כספי להטבת סופי שבוע, הן לסעד המתייחס לעבר, משנת 2002 ועד להגשת התביעה, והן לסעד הצופה פני עתיד, המורה לעיתון להחזיר על כנה את הטבת סוף שבוע כפי שנהגה עד שנת 2002. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכמה לגבי העתיד, לפיה החל משנת 2013 הנהלת העיתון משלמת לעובדים תשלום שנתי בסך 3,600 ₪, הצמוד למדד המחירים לצרכן.
על כן נותרה להכרעה המחלוקת בעניין הסעד המתייחס לעבר.

8.
בפסק הדין מושא הבקשה שלפני, התקבלה בחלקה תביעתם של המשיבים.
להלן הכרעותיו של בית הדין האזורי הרלוונטיות לענייננו:

א.
נדחתה טענת העיתון לפיה פסק הדין של בית הדין הארצי צופה פני עתיד בלבד. בית הדין פסק, כי קביעת בית הדין הארצי יצרה חבות לא רק כלפי העתיד (כפי שקבע במפורש),
אלא גם כלפי העבר ממועד ביטול ההטבה בפועל. נקבע, כי בהליך הקיבוצי התבקש בית הדין לקבוע שהפסקת תשלום הנופשים היתה בלית חוקית וכי על העיתון לחדש את הנוהג, וכך נעשה, ללא כל קביעה לגבי סעד בגין העבר, שלא עמד לדיון; פסיקת בית הדין הארצי, לפיה ההטבה נגרעה מעובדים שלא כדין, היא קביעה חלוטה הן כלפי העתיד והן כלפי העבר ממועד ביטול ההטבה; אומנם פסק הדין הסופי ניתן בשנת 2011, אך ההנהלה קבעה שההחלטה תלויה ועומדת כבר משנת 2002, כך שלא חל החריג הקבוע בעניין יהל (ע"ע (ארצי) 361/08 מדינת ישראל – דן יהל, (18.4.10) בדבר קיום "אינטרס הסתמכות" שבגינו יש להחיל את פסיקת בית הדין הארצי באופן פרוספקטיבי בלבד.
ב.
פסיקת בית הדין הארצי אינה מאיינת את זכותם של המשיבים לתבוע תביעות כספיות, אישיות, בגין העבר.
ג.
העיתון לא הציג ראיות מספקות לעניין מצבו הכלכלי, ולכן לא ניתן לדון בשאלת פסיקת פיצוי חלקי.
ד.
התקבלה טענת ההתיישנות שהעלה העיתון ונקבע כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין שלילת ההטבה, לתקופה של שבע שנים קודם להגשת התביעה, ולא ממועד ביטול ההטבה.
ה.
אשר לזכות תביעה לעובדים שפרשו נקבע כי משעה שההנהלה, על דעת עצמה, ביטלה את ההטבה לעובדים, אין מדובר בפדיון הזכות לסופי שבוע, אלא בתשלום פיצוי לעובדים שנמנעה מהם האפשרות לממש את הזכות בתקופת עבודתם. לפיכך, נקבע כי אין מקום להבחין בין עובדים שעובדים בפועל לבין עובדים שפרשו במהלך ניהול ההליכים בהליך קיבוצי ולאחריו.
ו.
נטל המס בגין ההטבה חל על העובדים, משום שהובהר בשנת 2011 כי יש לחזור וליתן להם את ההטבות בכפוף לדיני המס.
ז.
אשר לגובה הסעד הכספי, נקבע כי משהמשיבים לא הוכיחו כיצד הגיעו לסכום שתבעו, יש להצמיד לסכום שבו נקבה ההנהלה, בסך 3,600 ₪ לשנה נכון לשנת 2013, צמוד למדד ובסך הכל 25,200 ₪ לכל אחד מהמשיבים שעבד בעיתון לאורך כל התקופה.

הבקשה וטענות הצדדים:
9.
המבקשות טוענות כי יש לעכב את פסק הדין הן בשל מאזן הנוחות הנוטה לטובתן והן בשל סיכויי הערעור גבוהים. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי היה על בית הדין להפחית מהסכום הפסוק, את הסכום ששולם בפועל למשיבים על ידי העיתון עבור שנתיים ושמונה חודשים (מחודש פברואר 2011 בו ניתן פסק הדין של בית הדין הארצי ועד למועד הגשת בחודש אוקטובר 2013), כפי שהדבר עולה מטבלת ריכוז תשלומים בין השנים 2012-2014, וכן מתלושי השכר לשנים הרלוונטיות. עוד נטען כי פסיקת בית הדין קמא לזכאות המשיבים להטבות אישיות התבססה על עילה שלא נדונה במסגרת הערכאה הדיונית בהליך הקבוצי ועל סעד שלא נתבע על ידי ארגון העובדים, כך שזכותם של המשבים להטבת סופי השבוע התגבשה עם מתן פסק דינו של בית הדין הארצי; לחלופין, על תביעותיהם האישיות של המשיבים חל מעשה בית דין או/ו השתק עילה, המונע מהם לתבוע; הסעד היחידי שניתן היה לפסוק הוא סעד של חידוש הטבה, ולא ניתן היה לתבוע - או לקבל - סעד בגין תקופת העבר, מפני שסעד זה לא נתבע ולא התבקש במסגרת ההליך הקיבוצי ועילת התביעה מוצתה; לעיתון היה אינטרס הסתמכות לגיטימי, שעל יסודו מן הראוי היה לקבוע כי אין מקום להטיל על העיתון חובה לפצות את העובדים בגין סופי השבוע של שנות העבר; תוצאת פסיקתו של בית הדין האזורי היא, כי את הנוהג שמכוחו גובשה זכותם של המשיבים לסופי שבוע לא ניתן לבטל, בעוד שזכות אחרת שנדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי, תלושי המזון שמקורה בהסכם הקיבוצי, ניתן לבטל תוך מתן פיצוי חד פעמי לעובדים.
10.
בהתייחס למאזן הנוחות טוענות המבקשות כי הנזק שעלול להיגרם לעיתון גבוה בהרבה מהפגיעה הצפויה במשיבים. בקשר לכך נטען, כי סכום התשלום הכולל שנפסק (הקרן עומדת, כנטען, על כ- 3,906,000 ₪) הוא גבוה לאור ריבוי המשיבים (155), ועקב מצבו הכלכלי של העיתון תשלומים סכומים אלו צפוי להכביד עליו במידה בלתי סבירה, שעיקרה לשלם סכום נכבד ביותר לכלל המשיבים. כך גם ביחס לכל אחד מהמשיבים, מדובר בפיצוי פרטני בסך של 25,200 ₪, שהוא סכום משמעותי, בהתחשב בכך שמדובר באנשים פרטיים עם התחייבויות שונות ומצב כלכלי שונה, כאשר חלקם כבר פרשו לגמלאות ומתקיימים מקצבת פנסיה, חלקם יפרשו מעבודתם במהלך ניהול ההליך. כן נטען, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הסכום הגבוה של החיוב הכספי יכול להוות נימוק ושיקול בפני
עצמו למתן עיכוב ביצוע של

פסק דין
כספי. בנסיבות אלה, כך נטען, ככל שישולם הסכום הפסוק באופן מידי ולאחר מכן יתקבל הערעור במלואו או בחלקו, יהיה בלתי ריאלי להשיב לידי העיתון סכומים ששולמו לכ- 155 העובדים. לעומת זאת, הענות לבקשה לעיכוב ביצוע לא תשנה את מצבם של המשיבים כפי שהיה עובר למתן פסק הדין, וככל שידחה הערעור, הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין קמא ישולם להם, ועל כן לא ייגרם להם נזק משמעותי מעצם קבלת הבקשה.
11.
המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי מדובר בניסיון נוסף של העיתון להתחמק מתשלום הזכות המגיעה להם על פי הדין. לטענת המשיבים, מדובר בסעד לו הם ממתינים למעלה מעשור, לאחר ביטול הזכות לנופש שהייתה חלק מתנאי עבודתם, ולאחר למעלה מחמש שנים ממועד מתן פסק הדין החלוט של בית הדין הארצי, אשר קבע כי הביטול מנוגד לדין וכי יש לחדש את ההטבה שנגרעה במשך שנים. עוד צוין כי אין בעובדה, שבמהלך השנים בהן התנהלו ההליכים, פרשו חלק מהמשיבים וחלקם אף הלכו לעולמם, כדי להוריד או לגרוע מזכותם לקבל את שמגיע להם על פי דין.
כן נטען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של

פסק דין
, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי.
לגופו של עניין טוענים המשיבים
כי
סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין האזורי קיבל את עמדת המשיבים לפיה פסק הדין הארצי בהליך הקיבוצי חל ומחייב את העיתון גם ביחס לתקופת ההפרה ולא רק ממועד פרסומו ואילך; קביעת בית הדין האזורי התבססה, בין היתר, על הכרעתו של בית הדין הארצי בה נקבע כי מימון הנופשים בסופי השבוע הינו חלק מתנאי עבודתם של העובדים וכי ביטול הזכות היה בלתי חוקי; חלק מטענות משפטיות המכוונות נגד פסק הדין חלוט וסופי של בית הדין הארצי, שהנהלת העיתון מסרבת לקבל; חלק מטענות משפטיות ובכלל זה הטענה שנפסיק הסעד שלא נתבע על ידי ההסתדרות, לא הועלתה בהליך שהתנהל בבית הדין האזורי, ולכן אין מקום להתייחס עליה.
12.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי
גם בהיבט מאזן הנוחות אין למקום להיעתר לבקשה. לטענתם, אין בעובדה שמדובר בתובעים רבים, כשלעצמה, סיבה מספק לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן מדובר בכספים הניתנים להשבה בכל עת. הטענה כי יהיה בידי העיתון להשיב את התשלום ככל שערעורו יתקבל, נטענה בעלמא, ללא ראשית ראיה. כן נטען כי גם אם אחד מהמשיבים לא ישיב את סכומי הכסף, העיתון יוכל להשתמש בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו כדי לגבות הכסף, ומכל מקום אין לראות בכך סיבה מוצדקת לעיכוב ביצוע תשלום עבור 154 המשיבים, הזכאים לו על פי דין, וממתינים לכספים שנים ארוכות. כן צוין כי
אין ממש בטענת העיתון כי התשלום הסכום הפסוק מטיל מעמסה כבדה על כתפיו, שכן טענת העיתון ביחס למצבו הכלכלי נידונה ונדחתה על ידי בית הדין האזורי, בהעדר הוכחה. המשיבים הצהירו מספר פעמים כי הם מוכנים לבחון הדר תשלומים על מנת להקל על העיתון, אך העיתון לא בחן אפשרות זו ולא פנה בעניין זה למשיבים.
לחילופין, ככל שבית הדין יקבל את הבקשה, התבקש בית הדין להורות כי התשלומים לעובדים הפעילים ישלמו באופן מידי, כמו גם תשלום שכר טרחת עו"ד, ואילו התשלום לגמלאים – כולו או חלקו- יופקד בקופת בית הדין או בחשבון נאמנות של בא כוח המשיבים.
13.
בתשובה לתגובת המשיבים חוזרות המבקשות על האמור בבקשתן כי סיכויי הערעור גבוהים ומדגישות כי אין התייחסות לטענה כי הסכום הפסוק מהווה חיוב כפול ובלתי מוצדק בהתייחס לסכומים שכבר שולמו למשיבים ולא הופחתו מהסכום הפסוק. כן נטען כי אין ממש בטענת המשיבים לפיה הם ממתינים שנים רבות לקבלת כספים, שכן תביעתם הוגשה לראשונה בחודש אוקטובר 2013, למעלה משנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין הארצי. עוד נטען כי ההליך הקיבוצי שהסתיים בפסק הדין הארצי, היה "בעייתי" ביותר, שכן רק בסיומו ובפסק הדין התקבל תיקון הסעד שאותו ציינה ההסתדרות, קרי - הסעד של חידוש סופי השבוע; בהליך הקיבוצי לא היתה תביעה רטרואקטיבית בגין סופי השבוע
ובית הדין האזורי הגיע למסקנה שגויה, המתייחסת באופן כללי בדבר מתן תוקף רטרואקטיבי ל

פסק דין
, ההלכה שלא היתה רלוונטית בנסיבות העניין; שגה בית הדין האזורי עת קבע שהעיתון ידע עוד בשנת 2002 שההסתדרות מתנגדת לביטול ההטבה.
המבקשות מוסיפות וטוענות שגם בבחינת מאזן הנוחות יש להיעתר לבקשתן. בקשר לכך נטען כי קרוב ל- 40% מן הסכום שנפסק כבר שולם למשיבים, ואין כל הצדקה לזכות אותם בכפל תשלומים שאינם זכאים לו. עוד נטען כי לעיתון אין יכולת להעריך את המצב הכלכלי של כל אחד מ- 155 המשיבים, אך לאור סיכויו הגבוהים של הערעור, הוא יתקשה להשיב את הסכומים שישולמו, ככל שיתקבל הערעור, לאור גובה התשלום וריבוי המשיבים. כן צוין כי טענת המשיבים בדבר נכונותם להסדר תשלומים עלתה במסגרת דיונים לפשרה בפני
בית הדין האזורי. עוד נטען כי מצבו הכלכלי של העיתון הוכחה במסגרת הליך בוררות שניהלו חלק מן המשיבים בגין צמצומים במחלקת הדפוס, ופסק הבוררות קבע במפורש בעניין זה. כן צוין כי הצעת המשיבים לתשלום סכומי פסק הדין לעובדים הפעילים בלבד, מעבר לעובדה שהיא מעוררת קושי משפטי, אינה פותרת את בעיית כפל התשלום, וגם הצעתם להפקדה בידי בא כוחם של המשיבים אינה מהווה מענה לפתור את הבעיה.

הכרעה:
14.
נקודת המוצא היא, כי הגשת ערעור אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של

פסק דין
. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש, ועליו להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הביצוע (ע"ע (ארצי) 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ (8.4.2013); ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.2014)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל –מינהל מקרקעי ישראל, (18.2.2014); ע"א 2727/13 מכבי שרותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013)).
כאשר פסק הדין הוא כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14); להלן: עניין מנורה). לצורך כך לא די בהעלאתן של טענות כוללניות אלא נדרשת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככלל תוך תמיכתה בתצהיר (ע"א 2730/13 פלוני נ. פלוני (30.5.13)). דרך כלל אין מקום לעיכוב ביצוע "רק בשל העובדה שעסקינן בחיוב כספי בשיעור ניכר" (שם), ועם זאת "ניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכומים בסדרי גודל כה גבוהים, באם יכלה את הסכומים ששולמו בידיו בתקופה שבה ערעור על פסק הדין שמכוחו בוצעו התשלומים תלוי ועומד" (עניין מנורה).

15.
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי
יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, כמפורט להלן.


סיכויי הערעור
– עיקר המחלוקת בין בעלי הדין היא מחלוקת משפטית, המתמקדת ביחס שבין הסכסוך הקבוצי, עילותיו והסעדים בגדרו לבין זכויות העובדים לקבלת פיצוי בגין התקופה שקדמה לפסק הדין. פסק הדין מעלה, איפוא, לדיון שאלות משפטיות הראויות לדיון. יתר על כן, המשיבים כלל לא התמודדו עם טענת המבקשות לפיה בוצעו תשלומים החל מחודש פברואר 2011, כך שבכ – 33 חודשים (מתוך 84 החודשים שנפסקו), המהווים כ – 40% מהתקופה, שולמו התשלומים למשיבים ואין הם זכאים לפיצוי כפול.
מאזן הנוחות

–

הגם שהעיתון לא הציג כל מידע אודות מצבו הכלכלי של מי מהמשיבים ולא ניסה להציג נתונים כלשהם המלמדים כי יקשה עליו לגבות מהמשיבים או חלקם את הסכומים שנפסקו לזכותם, אלא הסתפק בטענה כוללנית בדבר עצם היותו של החיוב גבוה, אכן עלול להיות קושי לגבות סכומים מחלק מהמשיבים. כמו כן, נטענה טענת הכבדה, שגם אם לא בוססה בנתונים כספיים, יש בסכום כשלעצמו כדי לתמוך בה. במקביל, הבאתי בחשבון את פרק הזמן הארוך שחלף מעת התגבשות הזכות של העובדים, לפי פסק דינו של בית הדין האזורי, ואת ההשתהות בנקיטת ההליכים המשפטיים לגבייתו.

16.
בנסיבות אלה,
לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים האמורים, אני מורה כי לכל משיב ישולמו 30% מהסכומים שיש לשלם לידיו לפי פסק הדין (מחצית הסכום לאחר ניכויי 33 החודשים בגינם לא ניתנה על ידי המשיבים תשובה לטענות המבקשים) וכן 30% משכר הטרחה שנפסק ויתר הסכומים (70% מהחיוב הכולל לפי פסק הדין) יעוכבו. העיכוב כמפורט לעיל מותנה בכך שהמבקשות יפקידו בקופת בית הדין 30% מהחיוב הכולל לפי פסק הדין, או ערבות בנקאית מהחיוב הכולל כאמור, עד לא יאוחר מיום 6.2.2017.
17.
בשולי הדברים -בהתאם להחלטה מיום 25.10.2016 ניתנה למבקשות זכות תגובה לתשובת המשיבים בהיקף של עד 3 עמודים. ואולם, המבקשות הגישו, ללא בקשה מקדימה וממילא ללא רשות בית הדין, תגובה של 6 עמודים. אמנם, התגובה כללה התנצלות על החריגה - לנוכח חשיבות הנושא וטענות חדשות, כנטען, של המשיבים – אך התנהלות של התעלמות מפורשת מצו של בית הדין אינה ראויה. בנסיבות אלה, שוקל בית הדין לחייב את המבקשות בהוצאות לטובת אוצר המדינה. המבקשות רשאיות להגיש, בתוך 7 ימים מהיום, הודעה מנומקת מדוע לא יוטלו עליהן הוצאות לטובת אוצר המדינה עקב הפרת הוראות בית הדין.

18.
סוף דבר
- הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת
בחלקה, כאמור בסעיף 16 לעיל. פסק הדין יעוכב באופן חלקי, בכפוף להפקדת 30% מהחיוב הכולל בקופת בית הדין כמפורט בהחלטה. אין צו להוצאות בבקשה ביחסים בין בעלי הדין.

ניתנה היום,
י"ח טבת תשע"ז (16 ינואר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.










עע בית הדין הארצי לעבודה 15122-10/16 גלעד בע"מ, דפוס ידיעות אחרונות 1965 בע"מ, ידיעות אחרונות בע"מ נ' משה אבער ואח' (פורסם ב-ֽ 16/01/2017)