פסקי דין על נח מן | פסקי דין על הועדה הרפואית העליונה

1083/01 עא     25/02/2002




עא 1083/01 נח מן נ' הועדה הרפואית העליונה




5
בתי המשפט
עא 001083/01
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
25/02/02
תאריך:
כב' השופטת יהודית שטופמן

בפני
:

נח מן

בעניין:
המערער
סמדר בן נתן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הועדה הרפואית העליונה
המשיב
קפשוק

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
א. א. בפני
ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה
מיום 13.11.00, אשר דחתה את ערעורו של המערער על החלטת הועדה הרפואית מהדרג הראשון, והשאירה על כנם את שיעורי הנכות שנקבעו למערער בועדה מהדרג הראשון, 30% בגין מצב נפשי, ptsd, כאמור בפרט 34א(ד).

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:
המערער כבן 50, יליד פולין, נחשף במהלך מלחמת יום הכיפורים להתקפת מטוסים בה נפצע בידו הימנית. במשך ההתקפה נמצאו סביבו נפגעים והרוגים רבים. במהלך השנים חלה הרעה במצבו הנפשי, הוא החל לסבול מחרדות, הפרעות בשינה, עצבנות יתר ותופעות נפשיות קשות נוספות. מצבו הנפשי פגע ביכולת התפקוד שלו, לא היה מרוכז בעבודתו, התפרץ, לא היה מסוגל לנהל ישיבות, לימים לא הצליח לתפקד בעבודתו, והוא פוטר מעבודתו לאחר 18 שנות עבודה במשרד האוצר. מאז פיטוריו אינו מצליח להתמיד במקום עבודה וכן נקלע לקשיים משמעותיים בתחום המשפחה.

כאמור, אובחן המערער כלוקה ב- post tramatic stress disorder, ונקבעו לו ע"י הועדה הרפואית מהדרג הראשון 30% נכות על פי פרט 34א(ד), שעניינו "הפרעה נפשית עם סימנים אוביקטיבים ניכרים... המגבילות את הכושר התפקודי באופן ניכר".
על קביעה זו של הועדה הרפואית מהדרג הראשון הגיש המערער, כאמור, ערעור לועדה הרפואית העליונה.
לטענת המערער, הופנה ע"י משרד הביטחון למרכז הערכה ברמת חן שם עבר תהליך אבחון ממושך, שכלל שלוש פגישות, שתי פגישות עם פסיכיאטרים ופגישה אחת עם עובדת סוציאלית.
מרכז ההערכה המציא חוות דעת בחודש מרץ 2000 ערוכה ע"י ד"ר אנטולי קוגן ופרופ' נתנאל לאור אשר בה נקבע כי "הנ"ל סובל מהפרעה נפשית עם פגיעה תפקודית ניכרת עד חמורה. הפגיעה היא במירב תחומי התפקוד האישי, היומיומי, חברתי ותעסוקתי. התפקוד לוקה באופן חמור ביעילותו, באיכותו וגם ביכולת לקיימו באופן עצמאי...".
(עמ' 5 לחוות הדעת).
הועדה הרפואית העליונה
קיבלה את חוות הדעת וכן מכתב מד"ר רוני פיימנטה, פסיכולוג קליני, מ- 10/2000, בדקה את דו"ח הועדה המחוזית והחליטה להשאיר את הנכות בשיעור 30% על כנה.

לטענת המערער, שגתה הועדה בקובעה כי 30% הנכות שנקבעו עפ"י פרט 34א(ד) משקפים את מצבו של המערער.
לדעת המערער, מן הראוי היה לפסוק לו אחוזי נכות עפ"י פרט 34א(ה), שעניינו הפרעה נפשית עם סימנים אוביקטיביים "המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה".
לטענת המערער, משנמצא ע"י מרכז ההערכה כי תפקודו לוקה באופן חמור, והוא מתקשה לתפקד במירב תחומי התפקוד האישי, מן הראוי היה לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 50%, עפ"י פרט 34א(ה) כאמור.

ב. ב. לטענת המשיב, דנה הועדה הרפואית העליונה
בערעורו של המשיב, ובהרכבה שלושה פסיכיאטרים. הועדה שמעה את המערער, עיינה בכל החומר הרפואי ומצאה כי יש להשאיר את הנכות בשיעור 30% כפי שקבעה הועדה מהדרג הראשון, קביעה שהיא רפואית לחלוטין ובתחום סמכותה של הועדה הרפואית העליונה
.

לטענת המשיב, המלצות מרכז ההערכה אינן באות במקום קביעות הועדה הרפואית, שהיא סוברנית בהחלטותיה. מרכז ההערכה אינו אלא גורם מסייע, והועדה אינה מחויבת להמלצות המרכז.

עוד לטענת המשיב, האבחנה בין פרט 34א(ד), אשר לפיו נקבעה נכות המערער שעניינו הפרעה נפשית המגבילה את התפקוד "באופן ניכר" לעומת פרט 34א(ה) שעניינו הפרעה נפשית המגבילה את התפקוד "באופן קשה" היא אבחנה רפואית, מידתית, אשר בסמכות הועדה הרפואית לקבוע.

ג. ג. אין כל ספק כי הועדה הרפואית סוברנית לקבוע קביעות בתחום הרפואי. בענייננו, משמדובר בהפרעה נפשית מורכבת, אכן נשלח המערער לבדיקה במרכז ההערכה, להערכת מצבו הנפשי. מרכז ההערכה המציא חוו"ד מקיפה, מפורטת ומנומקת, שנכתבה לאחר מספר מפגשים מקצועיים עם המערער.
מנגד, קבעה הועדה הרפואית כדלהלן:
"בבדיקה מסודר בהופעתו החיצונית - אין הפרעות קוגנטיביות, בעל אינטליגנציה טובה, יודע לבטא עצמו בצורה טובה מאד. קשב מלא. אין הפרעות בהתבטאות הרגשית. לגבי החשיבה - היה מורגש נטייה לחשדנות מסוימת". (עמ' 1 לחוות דעת הועדה מיום 13.11.00).
הועדה גם מציינת כי עיינה בדו"ח מרכז ההערכה.

לאור תוכנו של הדו"ח, ההפרעות הקשות המפורטות בו, הליקויים הקשים המצוינים בדו"ח, איני סבורה כי יצאה הועדה ידי חובת ההנמקה משציינה בשולי חוות דעתה כי "לאחר דיון לדעתנו יש מקום להשאיר את הנכות של 30% לצמיתות". לכאורה, וזאת לכאורה בלבד, אין ההמלצות עולות בקנה אחד עם הדו"ח החמור שהונח בפני
הועדה.
כמובן שהועדה רשאית שלא לקבל את ממצאי הדו"ח. יחד עם זאת, החובה המוטלת על הועדה היא חובת הנמקה, אשר מחייבת את הועדה לנמק את החלטותיה כך שהמערער יוכל להבין מדוע הגיעה הועדה למסקנה אליה הגיעה.
בעניין חובת ההנמקה נאמר בע.א 2442/99 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם( מפי כב' השופט ח' פורת, ס.נ.:
"היקף ההנמקה של הועדות הרפואיות מופיע כנושא לדיון בערעורים רבים בפני
בתי משפט, וכמובן שקיימת מחלוקת על היקף ההנמקה הנדרשת כדי לצאת ידי חובת החוק.
לטעמי, ההנמקה נדרשת משני טעמים:
א. א. לצורך הביקורת העצמית של כותב חווה"ד שמא נשמט ממנו משהו לפני שהחליט כפי שהחליט.
ב. ב. לצורך הבנת הנקרא ע"י מי שחווה"ד אמורה לפעול נגדו, על מנת שידע מדוע תביעתו נדחית.
לכן, בין שההנמקה הנדרשת היא רחבה או מצומצמת, היא חייבת לפחות לשכנע את הקורא שאין טעות, שלא נשמט שום שיקול, ושאין סיבה לפקפק בנכונות הדברים.
דעת מלומדים היא כי רמת ההנמקה הנדרשת בועדה רפואית עליונה היא עפ"י רמת ההנמקה הנדרשת בחוו"ד מומחה המוגשת לביהמ"ש. כפי שמומחה מבקש לשכנע את ביהמ"ש, כך גם ועדה רפואית אמורה לשכנע את ביהמ"ש משום שהיא כפופה לביקורת שיפוטית, וביקורת שכזאת תהיה מחוסרת טעם ותכלית אם ביהמ"ש לא יוכל להבין את נימוקי הועדה ולא יוכל להשתכנע שהנימוקים אכן מספקים".
בענייננו, נראה לי כי הועדה לא עמדה בחובת ההנמקה, משלא ברורה החלטתה על רקע ממצאיה ודו"ח מרכז הערכה.
מן הראוי, איפוא, להחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה על מנת שתבדוק פעם נוספת את המערער, תעיין פעם נוספת בחומר הרפואי ותיתן המלצתה.

ד. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לועדה הרפואית העליונה אשר תמציא חוות דעת, כמפורט בפסק הדין.
המשיב ישלם למערער הוצאות ההליך בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד תשלומם.

ניתן היום י"ג באדר, תשס"ב (25 בפברואר 2002)
במעמד

יהודית שטופמן
, שופטת








עא בית משפט מחוזי 1083/01 נח מן נ' הועדה הרפואית העליונה (פורסם ב-ֽ 25/02/2002)