פסקי דין על לאה פיין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

51880-05/15 בל     18/01/2017




בל 51880-05/15 לאה פיין נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 51880-05-15



לפני
:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי איילון



ה
תובע
ת
לאה פיין
ע"י ב"כ עו"ד זומרפלד
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה






פסק דין


1.
התובעת, ילידת 1976, עבדה במועד הרלוונטי להליך, בעיר בני ברק. ביום 18.11.13, בסיום יום העבודה, התובעת נסעה לבית סב? וסבתה בפתח תקווה ובמהלך הנסיעה באוטובוס היא מעדה, נפלה ונחבלה.

2.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם ניתן לראות בבית סבה וסבתה של התובעת "מעון" לצורך סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן החוק).

3.
על פי המתואר בתצהיר התובעת, היא עבדה בעיר בני ברק כמנהלת משרד ומנהלת חשבונות. אחת לשבוע, בימי שישי, התובעת למדה בקורס לחשבי שכר.

התובעת טענה בתצהירה שהיא מתגוררת לסירוגין בבית אמה שברחוב עוזיאל בעיר בת ים וכן בדירה קטנה ששכרה, ברחוב סוקולוב בחולון. הכתובת בדירה השכורה היא הרשומה בתעודת הזהות של התובעת. בחלק מימי השבוע, התובעת מתגוררת ולנה אצל סבה וסבתה בפתח תקווה.


התובעת הוסיפה שבדירת סבה וסבתה היא מחזיקה בגדים ופרטים אישיים שונים וכי בחרה שלא להעיד אותם מפאת גילם (מעל 90 שנים), כיוון שאינם שולטים בשפה העברית והם כמעט שאינם יוצאים מפתח דירתם.


לטענת התובעת, ביום 18.11.13 היה בדעתה ללון אצל סבה וסבתה, כיוון שלמחרת נקבע שיעור נוסף בלימודים, בסוף יום העבודה.

4.
בישיבת ההוכחות נשמעה חקירתם הנגדית של התובעת ושל ד"ר מכאל גלפנד, בן זוגה של אם התובעת.


על פי העדויות שנשמעו, כתובתה של התובעת, הרשומה בתעודת הזהות שלה היא ברחוב סוקולוב בחולון. הכתובת לקבלת דברי דואר היא בדירת אמה של התובעת, בבת ים. כאשר התובעת לנה אצל אמה, היא ישנה בחדר שיועד לה, אשר משמש כחדר עבודה של ד"ר

גלפנד, בן זוגה של אמה.


עוד עלה מהעדויות שהתובעת נוהגת מדי פעם ללון אצל סבה וסבתה. היא אינה מטפלת בהם פיזית, אך התובעת מטפלת בענייניהם, למשל כאשר הם מאושפזים (לסב ולסבתא מטפלת צמודה, שהגיעה לפחות פעמיים בשבוע, לא לנה במקום במועד הפגיעה, אך עזרה בסידורים, קניות וביקורים אצל רופאים).

5.
התובעת אישרה בעדותה דברים שמסר הסב טלפונית לחוקר הנתבע, כי היא מגיעה אליהם בסביבות פעמיים בשבוע, כאשר ביקשו ממנה להגיע. בבית הדין התובעת הסבירה שהגיעה אליהם לצורך סיוע בתרופות, לשהות איתם כשהסב לא הרגיש טוב, לפנות לבית חולים במידת הצורך, לפעמים לתרגם מסמכים ולשמש להם משענת מבחינה חברתית ונפשית. בנוסף, היא גם מגיעה לביקורים אצל סבה וסבתה. למעשה, מעדות התובעת עולה קשר הדוק בין הנכדה ובין סביה המבוגרים, שבו הנכדה (התובעת) תומכת בהם ומסייעת להם באופן ראוי להערכה.

6.
התובעת הסבירה שאין לה חדר קבוע אצל סבה וסבתה, המתגוררים בדירת שני חדרים (חדר שינה וסלון). כך גם מסרה לחוקר הנתבע (הודעה מיום 4.2.14, צורפה לכתב ההגנה, עמוד 2, שורה 26).

7.
התובעת הבהירה שהגיעה לבית הסבים בשל הקרבה למקום הלימודים (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 6-8):

"אז הייתי בתקופת לימודים והייתי מגיעה לפעמים לפני הלימודים כי משם זה יותר קרוב, לפעמים כשהייתי צריכה להגיע לעבודה יותר מוקדם הייתי מגיעה, כי משם זה היה יותר קרוב למקום העבודה שלי מאשר הדירה השכורה שלי."

עדות זו מתיישבת עם דברים שהתובעת מסרה בהודעה מיום 4.2.14, ולפיהם התובעת לנה אצל סבה וסבתה מטעמי נוחות (עמוד 1, שורות 11-13). כך היה גם ביום התאונה (עמוד 3 להודעה, שורות 50-58). לא למותר לציין כי באותה הודעה, התובעת מסרה ש"אם לא היו הלימודים לא הייתי נוסעת אליהם מן הסתם. הייתי נוסעת להורי או לחולון, אלא אם היה צץ משהו דחוף וסבא וסבתא היו צריכים אותי".

8.
בסיכומי התובעת נטען שהתובעת מתגוררת באופן שגרתי, קבוע ורצוף בדירת סבה וסבתה. כלומר, מקום מגוריה הקבוע של התובעת מפוצל בין כתובות שונות והדירה בפתח תקווה היא אחת מהן. עוד נטען שדי בכך שהתובעת לנה בדירה בפתח תקווה, על מנת לקבל את התביעה וכי יש לפרש את סעיף 80(1) לחוק באופן מרחיב. התובעת הפנתה לנפסק בעב"ל 330/97
ברזילי – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לה 567 (1999)
(להלן - עניין ברזילי) ולטענתה על פי הנפסק שם, די שיוכח שהיא לנה בדירת סבה וסבתה על מנת לראות בדירה זו כ"מעון".

9.
לטענת הנתבע, רק תאונה שאירעה בדרך מהעבודה למעון או בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו, תוכר כפגיעה בעבודה. על פי הנפסק בדב"ע לד/ 0-105 שוורץ – המוסד לביטוח לאומי
, פב"ל יג 85, המעון הוא המקום בו אדם מצוי בחיי היום יום, וגם אם זמנית אדם יכול להתגורר מחוץ למעונו הרגיל, הוא חייב להיות חליף למעון הרגיל לא מקום בו הוא רק אורח. נטען שמהראיות עולה שהלינה אצל הסב והסבתא אינה כמעון ארעי, אלא לינה במקום בהתאם לצרכי הסב והסבתא. לא היה מימד של קביעות בביקוריה של התובעת אצל הסב והסבתא ועל כן אין לראות בבית כ"תחליף מעון".

דיון והכרעה
10.

בסעיף 79 לחוק הוגדרה "פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה הוגדרה בחוק כ -

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

כלל זה הורחב לחריגים המנויים בסעיף 80 לחוק, כאשר לעניינו רלוונטי סעיף 80(1) הקובע –


"
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
(1)
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם יש לראות בבית סבה וסבתה של התובעת כ"מעון" של התובעת.

לדעתנו יש להשיב לשאלה זו בשלילה. להלן נפרט את הנימוקים לקביעה זו.

11.
בפתח הדיון יש להבהיר, כי עסקינן במקרה של חזרה מהעבודה ולא בהליכה אל העבודה. בעוד שבהליכה או נסיעה אל העבודה, ניתן להכיר בתאונה אם היא אירעה בדרך מהמעון או "ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו", בדרך שהיא חזרה מהעבודה, הדרך שסיכוניה מבוטחים בענף נפגעי עבודה היא הדרך מהעבודה למעון או ממקום עבודה אחד למשנהו. היינו, לא קיימת החלופה של "מקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו". על רקע זה השאלה אם ניתן לראות בבית סבה וסבתה של התובעת כ"מעון".

12.
הגדרת המונח "מעון" שבסעיף 80(1) לחוק נדונה במספר פסקי דין.
בדב"ע לד/
105
-
0
שוורץ - המוסד לביטוח לאומי

, פב"ל כרך י"ג, ע' 85, 89 נקבע כך:

"'מעון' של אדם הוא מקום מגוריו, מקום בו הוא מצוי בחיי יום

יום, מקום משם הוא יוצא לעבודתו ועסקיו ולשם הוא חוזר בגמר עבודת היום, מקום שם גרים בני ביתו, והוא רואה אותו כ'ארמונו', ועושה ככל שידו משגת שינעם לו ולבני ביתו להתגורר בו. אמת, יכול, ואדם יתגורר זמנית גם מחוץ למעונו הרגיל, ויהא זה מעון קיץ או חורף או אפילו בית מלון או בית קרובים, אך מקום זה חייב

להיות מעון חליף של המעון הרגיל, ולא מקום בו הוא רק אורח נטה ללון, ובגמר שהותו למנוחה ולמטרה אחרת הוא

חוזר למעונו
..."
"


הדברים הובאו בהסכמה בדב"ע מג/ 0-132 מלמד - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 237 (1984)

וגם בעניין ברזילי הנזכר בסיכומי התובעת.



בדב"ע מה / 0-152
המוסד לביטוח לאומי
– כהן, פד"ע יז 225 (1986) נפסק:


"עיון בסעיף מראה, כי המחוקק מבחין בין 'מעון' למקום בו לן מבוטח. ללמדך - לא כל מקום בו לן המבוטח הוא 'מעון'. מעון הוא המקום בו מרכז חייו של המבוטח, ולא מקום בו הוא מצוי לעתים.
בדב"ע מד/
81
-
0
[1] נדונה השאלה, היכן 'מקום מגוריו' של סטודנט באוניברסיטה בירושלים, רווק המתגורר במעונות הסטודנטים בירושלים, והנוסע לבאר-שבע מדי יום חמישי ושוהה בה עד יום א' בצהריים. בשהותו בבאר-שבע גר הסטודנט בבית הוריו, ועובד לפרנסתו בעירית באר-שבע. באותו עניין קבע בית-הדין, כי 'מרכז חייו' של הסטודנט הוא בירושלים, ולכן - מקום מגוריו בירושלים.
אף לענייננו ניתן לקבוע, כי מרכז חייה של המשיבה הוא בירושלים, עיר בה שכרה דירה ובה היא מנהלת עסק לפרנסתה, ומכאן, כי מעונה של המשיבה בירושלים. העובדה, שהיא נוסעת לבית הוריה בחגים ומדי מספר שבועות, אינה הופכת את דירת הוריה למעונה-היא; כשם שהעובדה, שהדירה שבה היא מתגוררת היא בשכירות חודשית, אינה פוגמת ב'קביעות' הנדרשת ממעון.
ממסכת העובדות אף לא ניתן להסיק, כי למשיבה שני 'מעונות'. המערערת

לא השכילה להראות, כי לה 'פינה' קבועה משלה בבית הוריה..."

בדב"ע מח/ 0-165 דגני – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 228 (1989) נפסק:
"טוב לחזור, לעת מצוא - ועת זו אכן מצויה בענייננו - למשמעות התיבה 'מעון' בפי שהותוותה על-ידי הפסיקה:ב

א) בעב"ל
17/57
[1] עמדו לראשונה על כך שהמחוקק ראה להשתמש במלה 'מעונו' ולא 'ביתו' או 'דירתו', והוסבר שהטעם לכך הוא ששומה היה על המחוקק להתחשב במקרים הלא כל כך נדירים בהם המבוטח מתגורר זמנית במעון ארעי – 'אשר משם הוא יוצא לעבודתו אשר לשם הוא חוזר ממנה ... כל מקום אחר אשר אליו הוא מגיע בדרכו לעבודתו ואשר שם הוא משתהה, ואחר כך יוצא ממנו בדרכו למקום עבודתו, איננו 'מעון' במובן החוק אלא מקום הפסקה של ממש'" (שם

[
1
]

בע'
139
)

ב)
בעב"ל
3/68
[2] התרכז הדיון בתחומו הפיזי של המעון וצוטטה ההגדרה שבמילון גור:ו
'בית ומושב, משכן לאנשים או לבעל חיים, מדור'. בית הדין ציטט עוד מהמילון: "כשמונח זה מתייחס למעון ה' הוא כינוי לבית האלוהים, 'לבית המקדש'", והוסיף: 'בוודאי שאין זה כולל את כל שטח הר הבית' (שם [2] בע'
42
);

ג) מתוך דב"ע לד/
105
-
0
[3]:
'מ
עונו של אדם הוא מגוריו, מקום בו הוא מצוי בחיי יום-יום, מקום משם הוא יוצא לעבודתו ועסקיו ולשם הוא חוזר בגמר עבודת היום, מקום שם גרים בני ביתו, והוא רואה אותו כ'ארמונו', ועושה ככל שידו משגת שינעם לו ולבני ביתו להתגורר בו' (שם [3], בע'
89
)."

13.
לסיכום הפסיקה שהובאה לעיל, על מנת שניתן יהא לראות בדירה בפתח תקווה כ"מעון" של התובעת, יש להראות שהיא משמשת כמרכז חייה, מקום שבו התובעת
רואה אותו כ'ארמונה', עושה ככל שידה משגת שינעם לה ולבני ביתה להתגורר בו ושבו יש לתובעת "פינה" קבועה משלה. כל זאת בניגוד ללינה במקום שהתובעת נמצאת בו כ"אורח נטה ללון" או מקום בו היא נמצאת רק לעתים.

14.
מהראיות עולה שהתובעת לא לנה באופן קבוע אצל סבה וסבתה. אין לה שם חדר או פינה משלה (היא לנה בסלון). הלינה במקום היא רק מטעמי נוחות (קרבה לעבודה ולמקום הלימודים). בנוסף, מדובר בלינה ספורדית: לעיתים על פי נוחות של התובעת (כפי שהיה ביום התאונה) או לבקשת סבה וסבתה. דבריה של התובעת לחוקר, לפיהם אם לא היו לימודים ביום למחרת התאונה, לא היתה נוסעת ללון בפתח תקווה, מחזקים את המסקנה שאין מדובר במעון, במובן של מרכז חיים (ולו ארעי), אלא מקום לינה ארעי מטעמי נוחות.
בנוסף, גם העובדה שהדירה בפתח תקווה אינה רשומה בתעודת הזהות של התובעת וגם לא ככתובת למשלוח דברי דואר, מעידה על כך שמבין שלוש הכתובות שהתובעת הציגה, הדירה בפתח תקווה אינה מרכז חייה, אף לשיטתה.

על יסוד עובדות אלה, אנו סבורים שאין לראות בדירת הסב והסבתא בפתח תקווה, כ"מעון", לפי סעיף 80(1) לחוק.

15.
התובעת נסמכת בטיעונה על הנפסק בעניין ברזילי. באותו עניין נדונה מסכת עובדתית שונה מזו שבעניינה של התובעת. בהתאם, גם השאלה המשפטית שעמדה שם לדיון היא שונה. בעניין ברזילי, מדובר היה במנוחה במהלך יום העבודה, כאשר התובעת עבדה יום עבודה מפוצל. בית הדין קיבל את התביעה כיוון שראה בבית אמה של התובעת, כ"מעון ארעי".

על רקע זה, נפסק "שבנסיבות מסוימות ניתן לראות בשהותו של מבוטח בהפסקת הפיצול במעון אחר, שאינו מקום מגוריו, כשהות ב"תחליף מעון", שכמוהו כשהות ב"מעון", כמשמעותו בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. נסיבות אלה הן, דרך משל, כאשר אדם גר במרחק רב ממקום העבודה ונסיעתו למקום מגוריו, קרי למעונו, בהפסקת הפיצול אינה כדאית ואולי אף אינה אפשרית."
בעניינה של התובעת, לא נטען כי הדירה בפתח תקווה היא מעון ארעי. מכל מקום, על פי הנמקתו של בית הדין הארצי לעניין ברזילי, הקביעה כי מקום מסוים אליו המבוטח פונה בהפסקת פיצול היא מעון ארעי, נכונה לנסיבותיה. לפיכך, אין בנפסק שם לייתר את הדיון בעניינה של התובעת, על פי הנסיבות שהוכחו לגביה. כאמור, על פי העובדות שהוכחו בעניינה של התובעת, הדירה בפתח תקווה אינה מרכז חייה, גם לא באופן זמני.

16.
בשולי הדברים נזכיר שהתובעת טענה בסיכומיה שיש לה שלוש כתובות שונות שיש לראות בהן כ"מעון". הדיון שלעיל התרכז בדירה שבפתח תקווה. עם זאת, מעדותו של ד"ר גלפנד, בן זוגה של אם התובעת, עולה כי אין לראות בדירת האם בבת ים כ"מעון" של התובעת. זאת כיוון שעל פי עדותו, התובעת לנה שם מדי פעם בסוף השבוע או כאשר היא חולה,
ולא באופן קבוע (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 24-28).

17.
סוף דבר – התביעה נדחית.


כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.



ניתן היום, כ' טבת תשע"ז, (18 ינואר 2017
)
, בהעדר הצדדים.






אבי איילון, נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן
, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 51880-05/15 לאה פיין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/01/2017)