פסקי דין על שושנה רון | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ

38917-08/14 תאמ     20/01/2017




תאמ 38917-08/14 שושנה רון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"מ 38917-08-14 רון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ


בס"ד



פני
כבוד השופט בכיר
ד"ר מנחם (מריו) קליין







התובעת:

שושנה רון


נגד


הנתבעת:

מגדל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


רקע וטענות הצדדים

עסקינן בתביעה מכוח פוליסת אובדן כושר עבודה (להלן: "הפוליסה") .
התובעת, ילידת 1955, עברה ניתוח רדוקציה פתוחה של שבר וקיבוע פנימי באמצעות ברגים חלולים ופלטה ברגלה. לטענתה, כתוצאה מהניתוח שהתה באי כושר כשישה חודשים.
הצדדים חלוקים הן בעניין תקופת אי הכושר שיש לקבוע לתובעת, בעניין תנאי הפוליסה, וממילא בסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת.
בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 8.6.15 הצעתי לצדדים להגיע לפשרה בבחינת
"אין הצר שווה בנזק המלך", אך לצערי הצדדים לא קיבלו את הצעתי.
בהמשך גם הצעתי לצדדים לפנות להליך גישור מזורז, גם נסיון זה לא צלח, ולכן לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').
בדיוני ההוכחות העידו מומחה התביעה ד"ר רון פרימר, התובעת, ומומחה ההגנה ד"ר חיים כהן.
התביעה הגישה סיכומיה ביום 15.11.16 וטענה כי לאחר שהתובעת עברה את ניתוח ביום 2.12.13, נאלצה לקבל טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, נזקקה לחופשת מחלה בת שלושה חודשים, ולאחריה לתקופת אי כושר נוספת בת שלושה חודשים.
לעניין זה הפנתה לקביעותיו של ד"ר קיש, הרופא שניתח את התובעת שקבע כדלקמן:
15.12.13- תחילת פיזיותרפיה, דריכה מותרת עם
aircast
.
29.12.13- סובלת מהגבלה בכיפוף הגפה והמשך טיפול פיזיותרפי, דריכה מלאה עם
aircast
וחופשת מחלה בת חודש.
ביום 3.3.14 פנתה למומחה רפואי בתחום התעסוקתי- ד"ר פרימר, שקבע כי התובעת אינה מסוגלת לחזור לתפקוד בעבודתה ועד להטבה במצבה, יש לקבוע לה אבדן כושר עבודה למשך חצי שנה מיום הניתוח.
ביום 21.5.14 פוטרה התובעת ממקום עבודתה.
התביעה טענה כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום החודשי של 7,312 ₪ משוערך להיום, כבסיס השכר.
התביעה סבורה כי מאחר וחוות דעת המומחה מטעמה לא נערכה ברטרו-פרספקטיבה אלא בזמן אמת, יש לייחס לה משקל רב.
התובעת ניהלה כספים בחברת
best buy
כ14 שנה, ונדרשה לבצע עבודות מול המחשב, סיורים ובדיקות במחלקה, השגחה על עובדים ופעילות שכללה עלייה וירידה ממדרגות.
מבדיקת המומחה עולה כי התובעת מתהלכת בצליעה קלה והיא לא מסוגלת לרדת במדרגות.
כמו כן סובלת מהגבלות בדורסיקלפקסיה, פלנטר פלקסיה של קרסול ימין ובטווח התנועה של כף הרגל, נפיחות, ושינויי צבע ברגל. ההגנה סבורה כי מומחה התביעה שכנע על דוכן העדים, וגם הצליח לסתור את הטבלאות שהציג מומחה ההגנה.
בנוסף סבורה התביעה כי התובעת שכנעה בעדותה, הן באשר לעבודתה ולהגבלות שנגרמות כתוצאה ממבנה מקום העבודה והן מאופי עבודתה.
תקופת אי הכושר שקבע מומחה ההגנה מאידך הינה כדלקמן: 100% מיום 24.11.13 ועד 31.12.13. אבדן כושר עבודה חלקי 1.1.14 ועד ליום 28.2.14.
ביום 14.5.16 קיבלה התובעת מכתב שהנתבעת מאמצת את קביעת המומחה.
לאחר מכן ביום 25.6.14 שינתה חברת הביטוח את קביעתה, והעניקה לתובעת תקופת אי כושר מלאה לתקופה בת 3 חודשים קרי עד ליום 28.2.14.
התביעה סבורה כי הנתבעת קובעת את תקופות אי הכושר בצורה שרירותית וללא בדיקה מעמיקה. בנוסף עדותו של מומחה ההגנה הייתה מבולבלת ותמוהה.
בנוסף התביעה קובלת על כך שמומחה ההגנה משנה מגמותיו לפי המטופלים שעומדים לפניו, קרי אם יעמוד לפניו נבדק שתובע את חברת הביטוח יהיה צמוד לטבלאות פורמליות, ואילו יגיע אליו מטופל באופן אישי יתחשב בתלונותיו ובמקרה הקונקרטי. בנוסף התביעה טענה כי המומחה לא דייק בכך שטען כי
aircrast
יש בו בכדי להפעיל טווח תנועות, ולאחר מכן הודה כי מדובר באביזר לשימור טווח תנועות.
בנוסף הספרות אליו הפנה מומחה ההגנה הראתה על המלצות לזמן מנוחה בלבד, ובנוסף התעלם המומחה בקביעתו ממסלול משמעותי ומאתגר להגעתה של התובעת לעבודתה. התובעת מציינת בסיכומיה כי בתחילת ההליך ביקשה חברת הביטוח מביהמ"ש להעיד את ד"ר קיש שביצע את הניתוח לנתבעת, אלא שלאחר מכן נמנעה מכך ויש לייחס עובדה זו לרעתה.
באשר לסכום הפיצוי התביעה סבורה כי יש לשלם לנתבעת סך של 11,250 ₪ למשך 5 חודשים ושבוע בניכוי סכום הפיצוי ששולם משוערך
(לפי כתב תביעה מתוקן סך של
50,625 ₪). בנוסף וכפי שסוכם בפוליסת הביטוח לאור תקופת אי הכושר על הנתבעת להשיב פרמיות שנגבו שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה. בנוסף סבורה התביעה כי על ביהמ"ש לפסוק ריבית עונשית לפי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח.
ההגנה מנגד טענה בסיכומיה שהוגשו ביום 5.1.17 כי התובעת לא איבדה את כושר עבודתה מעבר לתקופת ההמתנה, שכן יש להוכיח איבוד כושר עבודה מבחינה רפואית, ולא תעסוקתית.
בניגוד לטענות התביעה, העובדה שנדרשה הנתבעת להתהלך עם
aircast
יש בה בכדי להעיד על כך שהתובעת יכלה לשוב לעבודה.
באשר לטענות התביעה לפיהם התובעת עובדת בצורה מסיבית בעוד שהיא עובדת במשרד עם מחשב הינה מוגזמת. לעניין זה מפנה הנתבעת לסטנדרטים אותם הציג ד"ר חיים כהן המומחה מטעמה, לפיהם נדרשת מנוחה בניתוח מהסוג אותו עברה התובעת, ובהתחשב באופי עבודתה תקופה של
שישה שבועות, ומבלי שארע מקרה יוצא דופן כלשהו, אין לחרוג מהתקופה הזו. לאור האמור סבורה ההגנה כי בהינתן שביהמ"ש ישתכנע שיש להעניק תקופת אי כושר ארוכה מזו האמורה בטבלה, אזי יש להיצמד לימי המחלה שנקבעו לה, שלושה חודשים ושישה ימים.
בנוסף ההגנה כופרת בטענות התובעת לפיה קיבלה הנחייה שרגליה יהיו מורמות.
באשר לטענה כי התובעת נבדקה בזמן אמת ע"י המומחה מטעמה, ההגנה סבורה כי טענה זו עומדת לרעת התביעה, שכן התובעת לא העמידה את עצמה לבדיקה אצל מומחה הנתבעת באותו הזמן. בנוסף, ובניגוד לטענות התביעה- טענה ההגנה כי מומחה התביעה שגה בכך שייחס את מסלול ההגעה למקום העבודה כפרמטר. לא זו אף זו, ההגנה סבורה כי הנתבעת לא איבדה את כושר עבודתה, אלא המתינה בחוסר מעש לתשלומי הביטוח ובנוסף נמנעה מהבאת עדים להוכחת הקושי בעבודתה היומיומית.
באשר לריבית המיוחדת סבורה ההגנה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, מה גם שהמחלוקת נידונה בתום לב ואין מקום להטלת ריבית עונשית.

דיון והכרעה

הצדדים חלוקים בשאלת תקופת אי הכושר בפרשנות חוזה הביטוח ובסכום הפיצוי.
התובעת מחד סבורה כי על הנתבעת לפצות אותה בגין התקופה שלא יכלה לבצע עבודתה, והנתבעת מנגד סבורה כי אין מקום לפרשנות תכליתית של הפוליסה ורק קביעות רפואיות דווקנית יש בה בכדי לקבוע תקופת אי כושר.
בעניין זה דעתי היא כדעת התביעה. פרשנות חוזים הינה בסופו של דבר התחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים. סקירת הפסיקה מצביעה על שתי שיטות פרשנות עיקריות:
שיטת פרשנות אחת, היא זו הקרויה תורת "שני השלבים", אשר לפיה במקום שבו לשון החוזה ברורה, אין להיזקק לבחינת נסיבות חיצוניות, אסכולה זו מקבלת חיזוק ו"חזרת עטרת ליושנה" בפסיקתו של השופט ד"ר דנציגר – ראו למשל ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, פד"י סב (ד) 577 עמ' 3). עיקריה נסקרו בע"א 5795/90, סקלי נ' דורען פ"ד מו(5) 811, 817:

"שתי
תחנות אמור
פרשן
לעבור
בבקשו
לאמוד דעתם של צדדים לחוזה: התחנה
האחת
היא
(אומד)
דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, והתחנה האחרת היא - ככל שדעתם אינה משתמעת מתוך החוזה - (אומד)
דעתם
של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות. בפירושו של סעיף 25(א) לחוק החוזים
הוסיפה ההלכה וקבעה, כי אין נדרשים לפירוש על-פי הנסיבות אלא במקום שדעתם של הצדדים אינה משתמעת מתוך החוזה עצמו".

שיטה פרשנית אחרת היא זו שהוטבעה על ידי הנשיא ברק ועל פיה לשון החוזה הכתוב אין בכוחה, היא כשלעצמה, כדי להעיד באורח נחרץ על אומד דעתם של הצדדים לחוזה. על כן, אין להסתפק בלשון החוזה הכתוב גם אם נראה כי היא ברורה וחד-משמעית, וחובה לתור אחר אומד דעת הצדדים על ידי בחינת מכלול הנסיבות וכפי שנפסק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פד"י מ"ט (2) 265:

"השלב הראשון (גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה) עשוי להיות נקודת מוצא של התהליך הפרשני. אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני (גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות), ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של "לשון ברורה" או "לשון עמומה", עד שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. עם "נתון" חיוני זה ייגש לשליפת המשמעות המשפטית ממגוון המשמעויות הלשוניות של הטקסט. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה"


בהקשר לכך ציין, השופט חשין בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ' מדינת ישראל, ס"א (2) 37
ש:

"יש להבחין, אפוא, הבחן היטב בין העוצמה הטמונה בלשון החוזה שבכתב לבין העוצמה - עוצמה פחותה - הטמונה בראיות-חוץ שנועדו לפרש את החוזה שבכתב.
הבחנה זו תבוא לידי ביטוי הן בקבלתן של אותן ראיות-חוץ הן בהערכת עוצמתן - ביחס ללשון החוזה הכתוב - לעת סיומו של ההליך. כך, למשל, ככל שלשון החוזה ברורה יותר, כן תידרשנה ראיות-חוץ בעלות משקל כבד יחסית כדי לגבור על הפירוש הנדרש ממנה לכאורה. ראיות-חוץ יכול שתבאנה ממקורות מגוונים – טיוטות שהוכנו במהלך המו"מ, עדויות הצדדים באשר לכוונותיהם, חילופי דברים שהיו בין הצדדים, התנהגות הצדדים במהלך המשא-ומתן, הקשרו של החוזה ועוד – ואולם במקום שלשון החוזה ברורה לכאורה ואי הבהירות הנטענת אי-בהירות סמויה היא, יתקשו
כל אלה לגבור על לשון החוזה כפשוטה. מישקלן הכולל של ראיות-החוץ חייב שיהא רב למדי עד שיעלה בידיהן לגבור על הלשון הברורה".


וביישום לעניינו – סבורני שלשון ההסכם פשוטה וברורה. הפוליסה מגדירה אי כושר עבודה מוחלט כך:

"המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת ההמתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד בכל מקצוע או עיסוק בו עסק ב 5 שנים שקדמו לאותה מחלה או תאונה"
.

התובעת עבדה במשרד
"best buy"
, ובהינתן שהיא אינה יכולה להמשיך לעבוד כתוצאה מניתוח או תאונה, על הנתבעת לשלם לה את תגמולי הביטוח. לא ראיתי בהסכם שנחתם קביעה השוללת חוות דעת תעסוקתיות.
למעלה מן הצורך אציין שגם אם לא אסתפק בלשון ההסכם הברורה ואפנה לבחון את מכלול הנסיבות וכוונות הצדדים החיצוניות, אגיע לאותה תוצאה. התובעת רצתה להבטיח לעצמה הכנסה קבועה חלופית במקרים מעין אלו, והנתבעת הבטיחה לה זאת.

הגם שדיני הפרשנות הכלליים חולשים על כל סוגי החוזים ולרבות על חוזי ביטוח, הרי שיש מקום לציין כי הדין הכיר בייחודם של חוזי הביטוח. זאת נוכח העובדה לפיה מאזן הכוחות בכריתת חוזה ביטוח אינו שיווני. הליכי ההצעה וקיבול החוזה נשלטים במלואם על ידי המבטח. פערי הכוחות אינם מסתיימים רק בכך ובתי המשפט ערים לכך שבידי המבטח מצוי הידע המקצועי, הניסיון, המומחיות בתחום, בכך שמדובר במוצר שהוא בלתי מוחשי וכן העדר יכולתו של המבוטח להשפיע על תוכנו של חוזה הביטוח, אשר יש שרואים בו משום חוזה אחיד. משכך, בתי המשפט עשו את שניתן כדי לקרב בין הצדדים ולצמצם את פערי הכוחות הקיימים במהלך פרשנותו של חוזה הביטוח. כך למשל, כלל הפרשנות נגד המנסח תפס אחיזה איתנה בהליך הפרשנות בתחום זה (ראו
רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו
, פ"ד מח
(4) 70 (1994)).

בפרק הסיכום קבע מומחה התביעה ד"ר פרימר רון בהי לישנה:

"להערכתי לא חלף זמן מספיק מיום הפציעה והתיקון הניתוחי של השבר בכדי להחלים באופן מלא מהפציעה, החלמה המאפשרת תפקוד מלא בעבודה. הכאבים באזור הפגיעה, ההגבלה בתנועות מרפק הקרסול, הנפיחות המקומית, והבדלי הטמפרטורות בין שתי הרגליים, גורמים לגב' רון סבל רב בתנועות וגורמים לה לאבד בשלב זה את כושר עבודתה בכל עבודה שהיא, כולל בעבודה משרדית המתבצעת בישיבה. במצבה הנוכחי זקוקה למנוחה של הרגל, הרמתה הממושכת במשך היום, להמשיך טיפולים ברפואה משלימה, ואין ביכולתה להגיע למקום העבודה, הן בנהיגה, והן בתחבורה ציבורית. לפיכך לפי להערכתי אינה מסוגלת מבחינה רפואית לחזור לעבודתה עד להטבה במצבה. אני מעריך כי בשלב זה לאשר לה אבדן כושר עבודה מלא מיום 2.12.13, יום הניתוח למשך חצי שנה".

מומחה ההגנה דחה את ממצאי מומחה התביעה ד"ר חיים כהן דוחה את חוות דעתו של מומחה התביעה: "הניתוח וההחלמה ממנו עברו ללא סיבוכים, כבר שבועיים לאחר הניתוח הוסר הגבס, הותר לגב' רון ללכת על שתי רגליה, כשקרסול ימין נתון ב
aircrast
"
ובהמשך כתב:

"ד"ר בנימין קיש, האורתופד המומחה שניתח את גב' רון לא סבר שיש מקום לתקופת מחלה כה ממושכת וכך גם רופא המשפחה. סביר להניח שתחזיתו של ד"ר פרימר לא התגשמה, שכן הגב' רון לא שבה אליו לביקורת כעבור חצי שנה, כפי שהמליץ. עבודתה של גב' רון היא עבודה משרדית הכוללת גם מעט הליכה, בהיותה מנהלת מחלקת כספים שתחתיה עובדות. אפילו אם היה מדובר בניתוח לא מוצלח והחלמה לקויה לא היה בכך להצדיק תקופת אי כושר כה ממושכת באישה בריאה שעבודתה היא עבודה משרדית המתבצעת ברובה בישיבה. בפועל, מדובר בשבר קרסול אשר קובע בניתוח מוצלח וכבר שבועיים לאחר הניתוח הותר לגב' רון ללכת בעזרת
aircast

. הגב' רון עובדת בתפקיד ניהולי אשר כרוך מידי פעם בקימה והליכה לעמדת עבודה אחרת של אחת הפקידות העובדות תחתיה. מצב זה הוא אידיאלי עבורה, שכן אינו מחייב ישיבה רצופה והיא יכולה לקום מידי פעם לחלץ עצמות. דווקא בתפקיד ניהולי זה יש לגב' רון את החופש לשבת ולקום לסירוגין והיא אינה נדרשת לשבת במשך שעות ברציפות בלי אפשרות לחילוץ עצמות. מדובר בשבר קרסול שאינו אזור נושא משקל, אשר תוקן בהצלחה ומסיבה זו הותר לה לדרוך על הרגל כבר לאחר שבועיים מן הניתוח. מצב כזה מאפשר חזרה לעבודה משרדית כבר לאחר חודש ימים..".

לאחר מכן מתאר המומחה את ההתפתחות, כפי שזאת עולה מאתר האינטרנט של ד"ר בנימין קיש שניתח את התובעת, וקבע כי חלה התפתחות בטיפול שברי הקרסול ובפתרונות להם.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובחוות דעת המומחים מצאתי להעדיף את חוות דעת התביעה שהינה מקצועית, אובייקטיבית, אמינה בעיניי ועדיפה על חוות דעת ההגנה, בין היתר מהסיבות שלהלן:

·
מומחה ההגנה נסמך על ממצאים אמפיריים טכניים ולא על בדיקה בזמן אמת להבדיל ממומחה התביעה שהתרשם ישירות מהפגיעה.
·
עמ' 3 לחוות דעת ההגנה בנוי ברובו מטענות משפטיות ולא ממצאים רפואיים.
·
מומחה ההגנה לא התייחס להבדלי הטמפרטורה הכאבים והגבלות התנועה אליהם התייחס מומחה התביעה בזמן אמת בבדיקתו.
·
העובדה כי לתובעת הותר ללכת עם
aircrast
אין בה בכדי להוכיח שהיא יכולה לתפקד, כפי שציין, בצדק, מומחה התביעה.
·
בנוסף לאי נימוק קונקרטי מדוע יש לייחס רק תקופת אי כושר בת חודש, כלל לא ברור על מה נסמכו שתי ההחלטות לתקופת אי הכושר ואכן עולה חשש כי חברת הביטוח במקרה דנא דחתה את טענות התביעה "כלאחר יד" (פרוטוקול הדיון מיום 26.10.16 עמ' 10 שורות 14-17, עמ'12
שורות 3-27):

"עו"ד שוויצר:
עכשיו תראה , לפני מצויים 2 תכתובות של חברת מגדל ב –

14.5.2014, 25.6.2014, אני מציג לבית המשפט , אני אשים את זה גם בפני
ך , כדי שאני לא אטעה אותך ושאלתי הקודמת , לה התנגד חברי , אני לא סתם שאלתי , אני מסתכל במכתב מה- 14.5.2015, אתה יכול לראות , תקופת אובדן הכושר שאושרה היא חודש בשבוע מה- 24.11.2013 עד 31.12.2013 100% , 1.1.2014 עד 28.2.2014 40%..

אם תוכל להסביר לנו את השוני , כפי שאנחנו עכשיו הצגנו בפני
בית המשפט.
ד"ר כהן :
אוקיי . אני לא המומחה התעסוקתי היחיד שמייעץ למגדל , יש עוד מומחה שלדעתי נפח העבודה שלו הוא הרבה יותר גדול ממני , אז אני לא בטוח שאני זה שקבע את הקביעה הראשונה וזה שחזר בה , אם יתברר שאת חוות הדעת הפנימית עם התאריכים שאתה ציטטת פה , אני לא זוכר , אני כתבתי ויש הבדל בין חוות הדעת אז יכול להיות לזה הסבר שכשקיבלתי את החומר לערוך את חוות הדעת יכול להיות שהיה תיעוד
נוסף, תיעוד מלא, תמונה יותר מלאה שלפיה קבעתי את הקביעה המופיעה בחוות הדעת שלי , אבל אני לא יכול להגיד לך בוודאות שההחלטה הייתה שלי ואם כן , אז יש הבדל , יכול להיות שראיתי יותר מסמכים , יכול להיות שהיה גם עיון מעמיק בספרות הרפואית שלא תמיד זה אותו נפח של עיון מעמיק בחוות דעת פנימיות שנותנים ייעוץ .
ש :
אני אעבור הלאה , יש לי רק שאלה אחת פשוטה .
ת :
כן .
ש :
הכל יכול להיות , יכול להיות , אתה לא יודע לומר לנו היום מה
היה או לא היה.
ת :
אני לא יכול להגיד לך , אתה שואל אותי על הבדל בין .
ש :
אני שואל אותך על מבוטח .
ת :
אני רואה פה מכתב של חברת הביטוח .
ש :
אני שואל אותך על מבוטח .
ת :
שקובעת קביעות מסוימות על אובדן כושר , יכול להיות שהם הסתמכו על מה שאני אמרתי , יכול להיות שהם הסתמכו על משהו , על דברים שמישהו אחר
אמר, יש להם, אמרתי, יש להם עוד יועץ תעסוקתי ויש להם עוד, לדעתי, אורתופד או 2, אני באמת לא יכול לדעת , אבל אני אומר, יכול להיות, אני מקבל שיכול להיות מצב שאני קבעתי את הקביעה הזאת ואת הקביעה הזאת וההבדל יכול להיות בזה שיש עוד עיון במסמכים, אולי היו מסמכים נוספים שקיבלתי בשביל לערוך את חוות הדעת לבית המשפט , עיון בספרות רפואית , דברים ש .
ש :
איפה זה רשום בחוות הדעת שלך מסמכים רפואיים נוספים? בוא תסתכל , אנחנו לא , רשמת".

לעומת עדות תמוהה ובלתי ברורה זו, מומחה התביעה היה קוהרנטי ובהיר, מה גם שעדותו הייתה אמינה בעיני וענה על שאלות ההגנה בבחינת: "על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון" (ראה למשל עמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.16)
.
גם עדותה של התובעת בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.16 השאירה רושם חיובי על ביהמ"ש, כש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

לסיכום, ההוראה להתהלך עם מגף
aircast

יש בה בכדי להעיד על כך שהניתוח עבר בהצלחה, ועל כך אין חולק בין המומחים. באשר למצבה של התובעת, מי שהתייחס לממצאים אובייקטיבים קונקרטיים הינו מומחה התביעה, וכפי שציינתי חוות דעתו מתקבלת על הדעת, ולכן יש לקבוע תקופת אי כושר בת שישה חודשים.
לא ראיתי התייחסות בסיכומי ההגנה לטענות התביעה לבסיס השכר, משכך ולאור העובדה שטענות התביעה מתקבלות על דעתי (בין היתר הטענות שבסעיף 10 לסיכומי התביעה) וגם לאור הודעת התשלום שמהווה לדידי הודאת בעל דין, בסיס השכר יעמוד על סך של 11,250 ₪
x
3.25 חודשים (שכן שלושת חודשי המתנה לא נכללים- כמפורש בפוליסה) סך של 36,562 ₪.
מסכום זה יש לנכות סך של 5,625 ₪ אותו שילמה הנתבעת לתובעת.

לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל- כפי שסוכם בתנאי הפוליסה.
בנוסף, ולאור העובדה שהתובעת שהתה באי כושר הן בחודש החמישי והן בחודש השישי מיום הניתוח, היא זכאית לפטור לתשלום פרמיות ביטוח עקב אבדן כושר עבודה, ועל כן תשיב הנתבעת לתובעת את הסכומים הללו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
באשר לטענות התביעה לעניין ריבית עונשית, לא מצאתי מקום להשית על הנתבעת ריבית לפי
סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח,
לנוכח העובדה והשאלות שעלו בקשר באשר לתקופת אי הכושר עלו בתום לב, מה גם שעל ביהמ"ש להשתמש בסעיף זה במשורה, רק כאשר יבחין ביהמ"ש שחברת הביטוח מעכבת הליכים, גורמת לעינוי דין תוך שימוש בכלים פרוצדוראליים שלא בתום לב, מה שלא הוכח בענייננו ולעניין זה מקובלות עלי טענות ההגנה שבסעפים 45-49 לסיכומי הנתבעת.

בנוסף לסכומים דלעיל תשלם הנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.


ניתן היום,
כ"ב טבת תשע"ז, 20 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 38917-08/14 שושנה רון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/01/2017)