פסקי דין על נסים סמו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

61341-12/14 בל     23/01/2017




בל 61341-12/14 נסים סמו נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 61341-12-14


23 ינואר 2017

לפני
:

השופטת
נטע רות

ה
מערער
נסים סמו
ע"י ב"כ: עו"ד מירב קאהן ואח'
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מהלשכה המשפטית




פסק דין


בפני
י ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 19/11/14 (להלן – הוועדה), אשר קבעה, כי נכותו
של המערער בגין ליקוי בברכיים היא בשיעור של 9.75% בהתאם
לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות

המערער, יליד 1949, פחח, סובל מליקויים בברכיים שהוכרו כפגיעה בעבודה
בדרך של מיקרוטראומה על רקע עבודה ממושכת בכיפוף ברכיים.

ועדה מדרג ראשון קבעה כי נכותו של המערער היא בשיעור של 9.75% החל מיום 6/9/12. המערער הגיש ערר על קביעה זאת ועמד בפני
הוועדה.

הוועדה דחתה את הערר והותירה על כנה את קביעת הדרג הראשון. החלטה של הוועדה הנה מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית
טענות המערער
א.
המערער עובד מזה 40 שנים כפחח בכריעת ברכיים. הוועדה טעתה כאשר ניכתה מצב קודם בניגוד להלכת מרגוליס
ומבלי להצביע על ממצאים קודמים לתאונה.


ב.
לא ברור מדוע הוועדה קיזזה מחצית הנכות בגין מצב קודם.

ג.
הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער ולא הפעילה שיקול דעת נכון.

ד.
אין התייחסות לבדיקות הדמיה ולא ברור על מה נסמכה הוועדה בקביעת האבחנה.

ה.
הוועדה לא נימקה מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר גורדין.

טענות המשיב
א.
הלכת מרגוליס אינה רלבנטית לדיון שערכה הוועדה שכן מדובר בקביעה של קשר סיבתי חלקי.

ב.
עולה מההחלטה כי הוועדה סברה שהנכות אף נמוכה יותר
שכן ציינה שהיא מסתפקת בדחיית הערר.

ג.
נרשם בפרוטוקול כי היה בפני
הוועדה
us
ברכיים ואין מחלוקת על קיומם של שינויים ניווניים. הוועדה ערכה בדיקה קלינית והתרשמה מעיוות מבני שהוא הסיבה לשינויים ניווניים.

ד.
מדובר בהחלטה רפואית מנומקת שאין
טעם משפטי להתערב בה.

דיון והכרעה

בהתאם לסעיף 123 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן-
החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.



לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות במלואו, ולהלן אפרט נימוקיי החלטתי.

המערער התייצב בפני
הוועדה
מלווה בבאת כוחו ובין היתר נרשמו הטענות הבאות:

"מרשי לא סבל מבעיות סכרת או בעיות אחרות ולא מחלת פרקים ולא ברור מדוע קוזז נכות בגין מצב קודם. מפנה להלכת מרגוליס. סובל מכאבי ברכיים ומתקשה לכרוע ברך רוב עבודתו מתבצעת בכריעת הברכיים טוען שהמצב החמיר. עובד בעבודתו מזה 40 שנה" .

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ותיארה את ממצאיה בפרוטוקול כך:

"הליכה ללא צליעה מעט מדדה בעמידה ניתן להתרשם מעיוות מבני בצורת גנו ורה כדי 5 מעלות דו צדדי. אין קריסת הברכיים תחת כובד המשקל יישור מלא. בשכיבה גנו ורה ללא שינוי אין תפליט אין נוזל חופשי. נמדדו היקפים שווים סביב הפיקות, שוקיים וירכיים. מתאר ומבני שרירים תקין. המפרקים פטו פמורליים חופשיים.
יציבות קדמית אחורית וצדדית מדיאלית מלאה ושווה.
הגומה האחורית ללא ממצא. כוח גס 4 ראשים 5/5. המבחנים המניסקלים תקינים לחלוטין די צדדי".

בסעיף אבחנה נרשם : "כאבי ברכיים על רקע שינויים ניווניים
גנו ורה".


הוועדה מסכמת את הדיון וקובעת מסקנותיה כדלקמן:
"הוועדה לאחר שבדקה את התובע הגיעה למסקנה שהשינויים הניווניים מהם סובל סיבתם העיקרית הנם שינוי ציר בשתי ברכיים בצורת גנו ורה דו צדדית דבר המחיש במרוצת השנים את השינויים הניווניים תחילה בלשכה המידאלית. יתכן ולעיסוקו יש חלק כלשהו ביצירת
השחיקה אולם אין כל ספק שהעיוות בברכיים דהיינו הגנו ורה דו צדדית אין לה כל קשר לעיסוקו ומדובר בממצא קונסטיטוציונלי מבני גנטי.
לאור ממצאי הוועדה הקלינית הוועדה מסתפקת בדחיית הערעור.
הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר גורדין 10/4/13 אשר העניק 20% בגין הממצאים בברכיים. הוועדה מתקשה לקבל הערכה זו שאינה מתאימה לממצאי הבדיקה שלו שכן התרשם מטווח ברכיים שמאל 0/120 , ימין 0/100.
אין מקום להפעיל תקנה 15".


עולה מתיאור זה, כי הוועדה נימקה כדבעי את
החלטתה הן בנוגע לכך שהותירה על כנה את ה"ניכוי" שערכה ועדה מדרג ראשון והן את העובדה שהיא אינה מקבלת מסקנות חוות הדעת שהונחה לפניה. כל אלה
קביעות
רפואיות מקצועיות מנומקת היטב אשר בית הדין נעדר סמכות להתערב בהן.

טענות המערער הנוגעות למה שלשיטתו הוא ניכוי מצב קודם דינן להידחות. ברור לחלוטין מהחלטת הוועדה כי מדובר בשאלת ייחוס הנכות לפגיעת העבודה ולא ניכוי מצב קודם כפי שמבוצע במקרה של אירוע תאונתי.

בעניין
עב"ל (ארצי) 19817-08-11
יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 27/3/12) נדונה שאלת ניכוי
נכות בגין מחלת ריאות עקב נזקי עישון ונקבע כך:
"השאלה הנשאלת בדבר "ניכוי מצב קודם" מקום שהפגיעה בעבודה כפי שהוכרה אינה פגיעה על דרך של קרות אירוע ממוקד בזמן, משמע תאונה בעבודה, כי אם על דרך של הבשלה על פני תקופה, כבמחלת מקצוע. באותה המידה ובשינויים המחויבים תתעורר שאלה גם בנוגע לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. ויובהר- ההכרה במחלת המבוטח כמחלת מקצוע החל ממועד פלוני אין משמעה שבאותו מועד "קרתה המחלה" במובן של קרות תאונה במועד פלוני. שמטבען של מחלות המקצוע כמו גם של פגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה שהן מבשילות על פני זמן.
השאלה בדבר ייחוס "מצב קודם" וניכויו מתעוררת אף ביתר שאת מקום שבמקביל, גם כן על פני תקופת זמן, חשוף המבוטח לגורמי סיכון נוספים הפועלים עליו את פעולתם, ביניהם גורמים חיצוניים שאינם קשורים לעבודה. גורמים אלה אינם בבחינת "מצב קודם" שהרי אין הם עונים על הנדרש על פי הלכת מרגוליס כפי שהובהר"
.

ובהמשך:

"ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה ...
יובהר, כי היות הנכות נובעת מהפגיעה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת מן הפגיעה בעבודה. יתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם", בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה"
.

הדברים יפים גם לענייננו, כאשר
פגיעת המערער הנה מסוג מיקרוטראומה , ויש
לבחון איזה חלק מנכותו של אין לייחס לתנאי עבודתו.

הוועדה נימקה, כי המערער סובל מפגם מבני גנטי אשר לדעתה מהווה הסיבה "העיקרית" להתפתחות שינויים ניווניים. הואיל והוועדה קבעה שהליקוי המבני בברכי המערער גורם לשינויים ניווניים מובנת מסקנתה לייחס רק מחצית מהנכות לעבודתו של המערער. היות שכאמור
עולה מהחלטת הוועדה, כי אותו שינוי מבני גנטי הוא הסיבה המרכזית לשינויים הניווניים, הרי שהוועדה נהגה עם המערער בדרך בית הלל כאשר ייחסה לכך רק מחצית הנכות ולא מעבר לכך.

אין ממש גם בטענת המערער, כי הוועדה לא התייחסה לבדיקת הדמיה. בפרוטוקול הוועדה צוין בסעיף המסמכים שעמדו בפני
הוועדה, גם
us
ברכיים. הוועדה קבעה, כי המערער סובל משינויים ניווניים – ממצא המופיע בפענוח הבדיקה. מכאן כי הוועדה נתנה דעתה לבדיקה ולממצאיה. העובדה כי הממצא לא צוין תחת הסעיף בפרוטוקול שכותרתו "התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים" היא פגם זניח וחסר משמעות ממשית לאור העובדה שבפועל הוועדה לקחה בחשבון את הממצא בבדיקה.

כמו כן, אני דוחה את טענת המערער בנוגע להתייחסות בלתי מנומקת לחוות הדעת
שהונחה בפני
ה.
הוועדה ציינה במפורש שהיא אינה מקבלת את מסקנות חוות הדעת, נוכח העובדה כי
ממצאי בדיקתו של ד"ר גורדין עצמו (אותם פירטה הוועדה) אינם מצדיקים נכות בשיעור 20% כפי שמומלץ בחוות הדעת להעניק למערער.

סוף דבר
– משלא הצביע המערער על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה הערעור נדחה.



כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן
.


ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, (23 ינואר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 61341-12/14 נסים סמו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/01/2017)