פסקי דין על אבנת אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית חינוכית דתית בע"מ | פסקי דין על יוסף יניב בן זקן

22823-05/16 תאח     24/01/2017




תאח 22823-05/16 אבנת אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית חינוכית דתית בע"מ נ' יוסף יניב בן זקן








בית משפט השלום בירושלים



תא"ח 22823-05-16 אבנת אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית חינוכית דתית בע"מ
נ' בן זקן


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
מירית פורר



תובעת

אבנת אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית חינוכית דתית בע"מ


נגד


נתבע

יוסף יניב בן זקן




פסק דין


בפני
תביעה לפינוי מושכר שהוגשה לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בכתב התביעה נטען, כי התובעת השכירה לנתבע, ביום 12.3.2015, מבנה בצדו המזרחי של כביש 90 בסמוך לצומת הכניסה ליישוב אבנת. בהסכם נכתב כי המשכיר נתן לשוכר רשות להשתמש במושכר לצורך הפעלת מזנון דרכים, לתקופה מיום 1.4.2015 ועד ליום 31.3.2015.
לטענת התובעת, הנתבע הפר את הוראות ההסכם בנוגע להפעלתו בשבתות ובמועדי ישראל והפעלתו בהתאם לרישיונות הנדרשים על ידי המנהל האזרחי. נטען, כי
הנתבע לא ציית להנחיות וצווים שניתנו לו על ידי פקחי המועצה האזורית, גרם להוצאת צווי סגירה למזנון מספר פעמים ועשה שימוש בשטחים שלא היו מעולם שטח המזנון המקורי. משכך, כבר ביום 12.7.2015 הודיעה בכתב לנתבע, כי אינה מעוניינת יותר בהמשך פעילותו במושכר ודרישתה לפינוי המושכר והשבת החזקה בו לרשותה. משפניות התובעת אל הנתבע לא נענו, הוגשה התביעה.
בכתב ההגנה, טען הנתבע, שהתובעת אינה הבעלים של הקרקע והמבנים עליה והיא זו שהפרה את התחייבויותיה, כשהתברר שאין למקום רישיון של מזנון. בכך גרמה לנתבע הוצאות ונזקים, בגללם נאלץ להפעיל את המושכר בשבתות ובמועדי ישראל. עוד טען, כי הדבר נעשה בהסכמת התובעת ובשתיקתה. כן התברר לו שלא היה למקום רישיון של מזנון ולא נמסרו לו קבלות ששילמה על ארנונה עסקית
עבור מזנון דרכים. לטענתו, הסכם השכירות נחתם בהטעיה ובמרמה ולכן דינו להתבטל ואין לתובעת זכות לפנותו.
התובעת הגישה כתב תשובה, אליו צירפה מסמכים שונים להוכחת זכויותיה בנכס נשוא התביעה ובכללם הסכם מכר המזנון בשנת 2012 (נספח א' לכתב התשובה) ותשלומי ארנונה על המושכר (נספח ב' לכתב התשובה). לטענתה, למרות ההפרות לא הגישה את התובענה במהלך תקופת השכירות אלא המתינה בסבלנות לסיומה. משתמה תקופת השכירות והנתבע מצדו לא פעל להארכת תקופת השכירות הרי שלו מטעם זה עליו לפנות את המושכר.
נטען, כי התובעת, הינה אגודה שיתופית שקיבלה מהממונה על הרכוש הנטוש, מהחטיבה להתיישבות של ההסתדרות העולמית ומהמועצה האזורית את הסמכות לנהל את מקרקעי היישוב אבנת ולכתב התשובה צורף תשריט של רשויות התכנון ממנו עולה שהמקרקעין עליהן עומד המושכר נמצאים בגבולות היישוב (נספח ג' לכתב התשובה).
לטענתה, לא הציגה עצמה מעולם כבעלי המושכר אלא, כפי שנכתב בהסכם "מחזיק ובעל זכויות". כן טענה, כי לאחר שרכשה את המושכר מבעל הזכויות הקודם, הפעילה אותו בעצמה פרק זמן מסוים וקיבלה לצורך הפעלתו רישיון רוכלות מהמועצה, כפי שהוסבר לנתבע קודם לכריתת ההסכם. לטענתה, פעלה בתום לב ולא הוסתר מהנתבע מידע כלשהו, שבוודאי היה ידוע לו
מכיון שמתגורר ביישוב סמוך למושכר והיה חבר מליאה במועצה האזורית.
התובעת הפנתה לסעיף 2 להסכם השכירות לפיו הנתבע בדק את המושכר, מצאו מתאים למטרותיו ומוותר על כל טענה. כן הפנתה לסעיף 18 להסכם, לפיו, בכל מקרה בו המשכיר יידרש לפנות את המושכר מחמת צו או הוראה של רשות מוסמכת יהא על השוכר לפנותו בהתאם להוראות הצו ולא תהא לו כנגד המשכיר כל טענה או דרישה. עוד טענה, כי בהתאם לסעיף 10(א) להסכם השכירות, השוכר אחראי להשגת ההיתרים והרישיונות הנדרשים ובכללם רישיונות עסק מהרשויות.

דיון והכרעה
בנוגע לטענות הנוגעות לזכות החוקית של התובעת בנכס, חזר הנתבע בסיכומיו על כך שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא בעלת הזכויות בנכס נשוא התביעה, ולכן אינה זכאית להגיש תביעה לפינויו מהנכס. בתגובה לטענה זו, טוענת התובעת בסיכומיה, תוך הפניה לפסקי דין שניתנו בסוגיה, כי המחזיק בפועל אינו רשאי לטעון כלפי מי שהעניק לו את זכות החזקה בו כי אינו בעל הזכויות בנכס לאחר שתקופת ההסכם הסתיימה ו/או נטענת כלפיו טענה לסילוק יד.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבע להידחות.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי נתבע אינו רשאי לטעון כלפי מי שהעניק לו את זכות החזקה כי אינו בעל הזכויות בה לאחר שתקופת ההסכם הסתיימה ו/או נטענת כלפיו טענה לסילוק יד

(

רע"א 5518/98

יצחק

יוסף

נ

'

אביגדור

עוקשי

ואח

'

,

פ

"

ד

נה
(3) 294):
"הגנת ה -

ius tertii
ההגנה על החזקה המתרחבת גם על המחזיק בפועל בנכס כלפי מי שמבקש לנשלו, הולידה את הכלל לפיו הנתבע לא יוכל להעלות כנגד התובע טענת הגנה לפיה לתובע אין זכות טובה לנכס אלא צד שלישי הוא בעל הזכויות בו. זוהי טענת ה -
ius tertii
אשר נשללה בשטתנו כטענת הגנה אפשרית בפי מסיג גבול כנגד מחזיק בפועל במקרקעין, גם אם הוא עצמו תפס את הקרקע בעוולה".
מכאן שעצם העובדה כי הנתבע מודה כי הוא שילם דמי שכירות לתובעת מהווה כשלעצמה הודאה כי לתובעת זכויות במושכר (תא"ח (שלום-ים) 155-09 נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ נ' חברת י מזרחי אבן ושיש בע"מ ואח', לא פורסם, ניתן ביו 4.7.2010).
הנתבע טען בדיון כי פעל להסדרת היוותרותו במושכר עם הבעלים האמיתיים של המקרקעין ואולם לא הגיש כל ראייה ולא הזמין כל עד בנוגע לכך ועל משמעות ההימנעות מהבאת עדים הפועלת לחובת צד שהיה עליו להזמינם, אין צורך להרחיב.


הנתבע אף לא נקט בכל הליך לאכיפת הארכת הסכם השכירות. משכך, יש לקבל את טענת התובעת, כי מכיון שהנתבע טען בכתב הגנתו שסוגיית זכויות התובעת במושכר התבררו לו בסמוך לתחילת תקופת השכירות, דהינו במחצית הראשונה של שנת 2015, הרי שמאז חלפו כשנתיים ואף מעת הגשת התובענה, במאי 2016 כמעט חלפה שנה ואולם הנתבע לא נקט באמצעים המשפטיים להסדרת החזקתו במושכר. תקופת השכירות תמה ביום 31.3.2015, ולו מטעם זה על הנתבע לפנות את המושכר.
גם כשהגיש הנתבע תובענה בהליך נפרד בדצמבר 2016, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, אין לסייע לו בהליך זה. טענות הנתבע ביחס לנזקים הכספיים שנגרמו לו יידונו ללא קשר לעילת הפינוי. הסעד ההצהרתי לו עותר בתביעה שהגיש אף הוא לא מסדיר את החזקתו במושכר.
לא נעלם מעיני התמליל שצירף הנתבע, ואולם בתמונה הכוללת אין בו כדי לשמוט את הקרקע מתחת למסקנתי, כי אין לנתבע כל הגנה משלא ביסס כל זכות להחזיק במושכר בדין או בחוזה.
בנוסף, עולה מסעיפי ההסכם, כי מחובת הנתבע היה להשיג את הרישיונות המתאימים וטענותיו כנגד התובעת נטענו בעלמא, בשים לב לכך שהתחייב לכך שבדק את המושכר ומצאו מתאים למטרותיו ומוותר על כל טענה. הנתבע לא הוכיח שהוטעה בעניין מהות המושכר, ולו היה כך, יכול היה לפנות בהליך המתאים לערכאה המשפטית. לכך מתווסף, כי הנתבע הודה כי הפעיל את המושכר בשבתות ובמועדי ישראל. אף המסמך מלשכת התכנון המרכזית במנהל האזרחי באיו"ש, שהגיש הנתבע, נ/1, הנוגע לבניה בלתי חוקית מחזק את טענת התובעת כי התבצעה במקום בניה בלתי חוקית. מכיון שצורפו מכתבים מהתובעת לנתבע בעניין זה עובר להגשת התביעה, נספח ג' לכתב התביעה, הרי שפעולת התובעת, כנפגעת מהפרת חוזה, לטענתה, יכולה להוות בנסיבות העניין משום שימוש תוך זמן סביר בתרופת הביטול החד-צדדית.
לאור האמור, טענות הנתבע אינן מהוות הגנה בפני
תביעת הפינוי וטענותיו הכספיות דינן להתברר במסגרת ההליך האחר מכיון שההליך בפני
עניינו רק פינוי מושכר (תא"ח (שלום-ב"ש) 36346-12-15 עומייסי נ' אסולין, לא פורסם, ניתן ביום 26.10.2016).
משכך הם פני הדברים,
אין לנתבע זכות להמשיך להחזיק במושכר ודינה של התביעה להתקבל.
אני מורה לנתבע, לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ השייך לו ולהשיב את החזקה בו לתובעת עד ליום 6.2.17.
הנתבע יישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח. הסכום ישולם לתובעת תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום,
כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תאח בית משפט שלום 22823-05/16 אבנת אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית חינוכית דתית בע"מ נ' יוסף יניב בן זקן (פורסם ב-ֽ 24/01/2017)