פסקי דין על סלימאן סלאמה אבו עקל | פסקי דין על מושב בקעות | פסקי דין על ארמונד מור יוסף |

62859-09/14 סעש     29/01/2017




סעש 62859-09/14 סלימאן סלאמה אבו עקל נ' מושב בקעות, ארמונד מור יוסף








בית דין אזורי לעבודה בירושלים

סע"ש 62859-09-14



29 ינואר 2017
לפני:
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה

התובע
:



סלימאן סלאמה אבו עקל




-

הנתבע

ים
:




1

.
מושב בקעות



2

.
ארמונד מור יוסף


החלטה

1.
לפניי בקשת הנתבעים להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בתביעה ע"ס כ 120,000 ₪ שהוגשה נגדם.
2.
ברקע הדברים יוזכר כי התביעה במקורה הוגשה נגד נתבעת
1 בלבד. בקדם המשפט שהתקיים נוכח טענותיה של זו בכתב ההגנה, ואף נוכח דברי התובע עצמו, טען ב"כ התובע כי "בשלב זה" אינו מבקש מחיקתה של נתבעת 1 אלא הוספתו של נתבע 2. בהתאם לכך, כך ארע לאחר עיכובים רבים ולאחר שנפסקו הוצאות כנגד התובע.
3.
ביום 25.5.16, התקיים קד"מ נוסף, במהלכו הודיע התובע כי יעמוד על תביעתו
תוך שיצמצם אותה לתקופה שלא התישנה (פירוט לגבי סכומי התביעה המעודכנים מעולם לא הוגש), וכפי שהודיע , הסכים בהמשך לוותר על רכיב תביעה נוסף. בקדם המשפט ביקשו הנתבעים כי תוטל ערובה להוצאות על התובע. זאת, מהנימוקים הבאים: הנתבעת 1 טענה כי יש לחייב בערובה שכן אין ראשית ראיה ליחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1, וכי ודאי שאמורים הדברים ביחס לתקופה עליה טוענים להתיישנות. הנתבע 2 טען אף הוא להיעדר יחסי עובד- מעביד עם התובע וכי עם צירופו לתביעה, לא נטענה כל עילת תביעה נגדו.
התובע ביקש להגיש את תגובתו בכתב.
4.
בתגובתו טען מספר טענות:
ראשית, כי הבקשה לא לוותה בתצהיר, ועל כן דינה להידחות.
שנית, הפנה לרישיונות העבודה אשר לכאורה צורפו לכתב התביעה, בטענה כי היותם מסמכים הקושרים את התובע לנתבעים. וכן, צרף העתק מכתב אשר נשלח ממשרד בא- כוחו למשרדה של ב"כ נתבע 2, אותו כינה בבקשתו "מכתב בדבר סילוק הוצאות", וזאת לדחיית הטענה בדבר
אי יכולת גביה.
ולבסוף, הפנה לפסיקה ובין השאר להלכת אבו נאסר (
ע"ע (ארצי) 1424/02
אבו נסאר נ'

saint peter in gallicantu
(6.4.2003)), אשר תאוזכר לקמן בדיון אודות המסגרת הנורמטיבית.








דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
5.
ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).
6.
עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע
בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,
שהוחלה בבתי הדין מתוקף
תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה,
זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית (ראה:

רע"א 6353/12,
יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10

לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים
(27.6.2010);
ע"ע (ארצי) 1424/02
אבו נסאר נ'

saint peter in gallicantu
(6.4.2003)).
7.
ביום 2.9.16 נכנסה לתוקפה הוראת
תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991,
שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן: סעיף 116א), הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
(ב)
היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי
תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-
1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג)
הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."
היינו, ש
שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או
של אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, ובכלל זה תושבי הרשות הפלסטינית, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה לבקשת נתבע.
אולם לכלל זה יש שלושה חריגים חלופיים:
א.
הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
ב.
הראה התובע כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה.
ג.
ראה השופט או הרשם טעמים מיוחדים לפטור.
8.
המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראיה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה (ראה:
ע"א 688/89
הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(20.5.1991)). בעניינו – אין הכוונה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו כבר בשלב זה. יחד עם זאת, ברי כי אין די באמירה בעלמא של התובע כי זכויותיו קופחו. משכך, על התובע להציג מסמך כתוב אשר ניתן יהיה להסיק ממנו על קיפוח זכויותיו.
9.
עוד יוער, כי אין בתקנות דרישה לצירוף תצהיר לבקשה להפקדת ערובה. ובדין הוא, שכן בקשה מעין זו נסמכת על הטענות הנטענות בכתב התביעה עצמו ונסמכות עליהן. תצהיר מטעם הנתבע נדרש כאשר מבקש הוא לבסס טענותיו על עובדות שלהן טוען ושאינן נסמכות על כתבי הטענות של התובע. משכך, טענתו של התובע לדחיית הבקשה בגין היעדר תצהיר- נדחית.

מן הכלל אל הפרט
10.
לטעמנו, בנסיבות דכאן, אין במצוי בפני
בית הדין כדי לעמוד הן בדרישות שנקבעו בפסיקת בית הדין בטרם תיקון תקנה 116א
לצורך פטור מאגרה, ובין בדרישות שנקבעו בתקנה. להלן אפרט.
11.
בטרם תבחן ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה, ראוי כי יוכח בראיה לכאורית לענין זה עצם
קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. התובע מפנה לרישיונות העבודה אשר צורפו לכאורה לכתב התביעה, אלא שאלה לא צורפו כלל. לא זו אף זו , למרות החלטה בדבר הגשת תצהירי גילוי מסמכים ,לא הוגשו כאלה, כך שעל דבר קיומם של רשיונות עבודה נמנע
התובע מלהצהיר.
למעשה את האסמכתא היחידה לקיומו של רשיון עבודה כלשהו לתובע, ספקה הנתבעת 1 כשצרפה לכתב הגנתה אישור המינהל האזרחי בדבר העסקת התובע בשנים 2000-2014. מתוך מסמך זה ניתן ללמוד בבירור כי ע"ש הנתבעת 1 כלל לא הוצאו היתרי העסקה .
נתון זה הוא שהביא את התובע לצרף את נתבע 2 ואולם התובע בהגינותו אמר בקדם המשפט כי אינו יודע מי המעסיק, "היו הרבה אנשים, שמעתי ששמו ארמונד" תוך שציין שמות רבים נוספים.
אם כן, על פני הדברים אין התובע מצליח להראות ולו לכאורה קשר בינו לבין הנתבעת 1 ודאי לא קיומם של יחסי עו"מ, או עילת תביעה בגינם (וזאת אף בהתעלם מן השאלה האם די בהיתר העסקה כדי להצביע על קיומם של יחסים כאלה).
12.
לעומת זאת, כאמור, על פי המסמך שצורף לכתב הגנת נתבעת 1, מצוין כי הוצאו היתרי העסקה עבור התובע ע"ש הנתבע 2. אלא שעיון בתקופה לגביה הוצאו היתרים אלה מעלה כי המדובר בתקופה שבין
ינואר 2006 לבין ה13.6.2007 בלבד, ולא ביחס לכלל התקופה הנטענת בכתב התביעה.
לענין זה ראוי לומר כי יש ממש בטענת הנתבע 2 לפיה כתב התביעה כלל אינו קושר אותו לרכיבי התביעה השונים (למעט איזכור "נתבעים" בסעיף 1, נשאר כתב התביעה המתוקן כפי
שהיה לכתחילה).
לא זו אף זו, כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 22.6.2015. מכאן שגם לו היה די בהיתרי העסקה ע"ש הנתבע 2 כשלעצמם די (ואין לקבוע ככלל שדי בכך, וודאי באופן ספציפי כאשר ציין התובע כפי שציין), הרי שעילת התביעה כלפי התובע ככל שנוגעת לשנים לגביהן אכן יש ראיה לכאורה בדבר רשיון העסקה, התיישנה כולה.
כאמור, ב"כ התובע ציין כי אינו עומד על תביעתו לגבי התקופות שהתיישנו- ומכאן שאין כל מסמך שהוא הקושר את התובע לנתבע 2 בתקופה הרלבנטית להליך שנותר לפנינו. נוכח האמור, הרי שגם לענין הנתבע 2 לא הצליח התובע להמציא ראיה כלשהי לקיומה של עילת תביעה.
13.
מעבר לאמור נתיחס גם
למסמך שצורף לתגובת
התובע: מכתב אשר נשלח ממשרד
בא- כוחו למשרדה של ב"כ נתבע 2,
אותו כינה בבקשתו "מכתב בדבר סילוק הוצאות"
. נשוא מכתב זה הוא הליך אחר אחר אשר ,
ובעל השיק אשר צילומו צורף למכתב זה הוא בא- כוחו של התובע ולא התובע . משכך אין במסמך ביסוס ליכולתו של התובע לפרוע חובותיו.



14.
סוף דבר, באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, לבין מכלול הקשיים שצויינו מעלה, דין
בקשת הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה מתקבלת במובן זה שהמשיב יפקיד בקופת בית הדין ערובה להוצאות כל אחד מהם בסך של 2,800 ₪ לכל אחד מן הנתבעים. סך זה וודאי אינו משקף הוצאות ראליות בהליך לו תדחה התביעה (נוכח זכות הגישה כאמור) ואולם יש בו כדי לבטא
ולו במקצת
הקשיים העומדים בפני
הנתבעים הנדרשים להתגונן בהליך זה. מאליו יובן כי התובע יכול לשקול (כפי שטען לכתחילה כי יעשה) האם לעמוד על תביעתו כנגד שני הנתבעים גם יחד.

הסך האמור יופקד בקופת בית הדין עד ליום 1.3.2017.
ככל שלא יפקיד המבקש סכום זה עד המועד האמור, תמחק התביעה ותשקל פסיקת הוצאות.
15.
ככל שתופקד ערובה כאמור, תינתן החלטה בדבר הגשת תצהירים וקביעת מועד לישיבת הוכחות וסיכומים.
16.
התיק יועבר לעיוני בחלוף המועד האמור.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ז,
(
29 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











סעש בית דין אזורי לעבודה 62859-09/14 סלימאן סלאמה אבו עקל נ' מושב בקעות, ארמונד מור יוסף (פורסם ב-ֽ 29/01/2017)