פסקי דין על רוברט קליין | פסקי דין על עינת קליין | פסקי דין על איגור קלנטריה | פסקי דין על אברהם שרם |

275/00 א     12/04/2005




א 275/00 רוברט קליין,עינת קליין נ' איגור קלנטריה ,אברהם שרם




1

בתי המשפט
בית משפט מחוזי נצרת
א 000275/00
בפני
:
כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי

תאריך:
12/4/05
בעניין:
1. רוברט קליין

2. עינת קליין

ע"י ב"כ עו"ד מ. לידאווי

התובעים

- נ ג ד -
1. איגור קלנטריה
– עו"ד
2. אברהם שרם
הנתבעים
פסק דין


התובענה שבפני
עניינה זכ"ד שנחזה כנחתם לכאורה בין התובעים לבין הנתבע מס' 1 שהינו עו"ד בנאמנות עבור אחר.

התובעים טענו בכתב התביעה כי הזכ"ד הנ"ל בטל מכמה סיבות שנמנו על ידם בכתב התביעה ועיקרן שהזכ"ד נערך ונחתם על ידי התובע 1 ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת 2 שהינה אשתו והבעלים של מחצית הזכויות בדירה, וכי התובע מס' 1 לא היה שלוחה של התובעת מס' 2 לעניין החתימה על הזכ"ד, כמו כן נטען שלא הוסכם בין הצדדים על רכישת הדירה על ידי נאמן, ועוד טענות כמפורט בכתב התביעה.

הצדדים שבפני
הגיעו להסדר דיוני לפיו התצהירים מטעם כל אחד מהצדדים יהוו ראיות, אולם אי חקירת המצהירים לא תהווה הודאה או הסכמה של מי מהצדדים. כמו כן, הגיעו הצדדים להסכמה כי אין מחלוקת שהתובעת מס' 2 הגב' ענת קליין ידעה ודוווחה על מהלך מכירת הדירה נשוא התובענה, ואף אישרה לתובע מס' 1 למכור את הדירה בשלמותה, היינו גם את חלקה. כמו כן מסכימים הצדדים כי אין מחלוקת ביניהם שהתובעת מס' 2 התקשרה למשרדו של עו"ד אורי שרם והודיעה כי אינה יכולה להגיע לפגישה שנועדה לחתימת הסכם המכר, וביקשה לקבוע מועד אחר.

כאמור בכתב התביעה טענו התובעים כאמור כי זכרון הדברים נערך ונחתם על דעת התובע 1 בלבד ללא ידיעתה והסכמתה של התובעת מס' 2.

התובעים חזרו על טיעון זה גם בתצהיריהם, כך התובע 1 בסעיף 6 לתצהירו אמר:
"אני לא התקשרתי לאשתי ולא קבלתי כל הסכמה ממנה למכירת הדירה, לא בנוכחות עו"ד שרם, לא בנוכחות אבי שרם, ולא בנוכחות המתווך ולא לבדי".
וכך התובעת מס' 2 אמרה בתצהירה בסעיף 10:
"אני לא נתתי כל הסכמה למכירת הדירה".

בעובדות המוסכמות על פי ההסדר הדיוני, חזרו בהם התובעים מטענתם זו, ועתה מודים התובעים, כי התובעת מס' 2 אישרה לתובע מס' 1 הוא בעלה למכור את הדירה, היינו גם את חלקה, ובהמשך לכך אף ביקשה לדחות פגישה שנועדה לחתימת הסכם המכר.

הנתבעים בכתב הגנתם טענו כי התובע מס' 1 חתם על זכרון הדברים בשמה של התובעת מס' 2, אשר באותה עת שהתה בחו"ל [ראה סעיף 7 לכתב ההגנה].
טענה זו מופיעה גם בתצהירו של אברהם שרם
, [ראה בעיקר סעיפים 18,25 לתצהיר מיום 23/3/02, הכוללים תיאור מפורט של כל שהתרחש, וברור עתה כי הכתוב בו הוא הנכון לאור הודייתם של התובעים].

בסיכומים שהוגשו מטעם התובעים, לא ברור אילו טענות שהופיעו בכתב התביעה נותרו נוכח ההסדר הדיוני, באשר לכאורה הם חוזרים על כל הטענות המופיעות בכתב התביעה ועל המופיע בתצהירים השונים, אולם בסופם של הסיכומים, הטענה המשפטית היחידה הנטענת, היא כי בידי התובע 1 לא היה כל יפוי כוח בכתב מאת התובעת מס' 2, ועל כן כל פעולתו בחתימתו על זכה"ד בשמה אינה תקפה, הואיל וסעיף 8 לחוק המקרקעין מחייב הסכם בכתב.

כאמור כיום, מודים התובעים כי התובעת מס' 2 הסמיכה את בעלה למכור את הדירה, ולמעשה אישרה את תוכן זכרון הדברים ואת תנאיו וממילא הסמיכה אותו לחתום עליו, אלא שבסופו של יום לא נחתם בין הצדדים הסכם מחמת שהתובעת מס' 2 ביקשה לדחות את הישיבה שנועדה לכך.

על זכרון הדברים חלים דיני השליחות, מאחר והשאלה הינה האם העדרה של חתימת התובעת בפועל על זכרון הדברים, מאיינת את המסמך וגורמת לבטלותו, או שמא ההסכמה שניתנה בעל-פה, לגביה כאמור אין מחלוקת, והאישור שניתן לבעלה לחתום עליו בשמה, די בהם כדי לחייב אותה.

סעיף 3 לחוק השליחות תשכ"ה – 1965 מדבר על הקניית השליחות וצורתה:
"(א) השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם".

דרישת הכתב המצויה בחוק המקרקעין, אינה משליכה על יחסי ההרשאה אשר עליהם חלים דיני השליחות ושליחות כאמור יכולה להיווצר אף בעל-פה.

ממילא משהסכימו הצדדים ביניהם כי התובעת מס' 2 ידעה ודווחה על מהלך מכירת הדירה ואישרה לתובע 1 למכור את הדירה בשלמותה, כפי שטענו הנתבעים מלכתחילה (ובניגוד למה שטענו התובעים בתצהיריהם שהוגשו, ובניגוד למה שטענו כמובן בכתב התביעה), די בכך כדי ליתן תוקף לפעולותו של התובע מס' 1 מטעמה של התובעת מס' 2, ובהתאם חתימתו על זכרון הדברים היתה גם בשם התובעת מס' 2, הכל כפי שפורט בתצהיריהם של הנתבעים.

באשר לטענותיהם האחרות של התובעים בדבר פגמים שנפלו בזכרון הדברים, כאמור לא ראיתי כל חזרה על טענות אלו בסיכומים וממילא ויתרו התובעים על טענות אלו, מעבר לכך שעו"ד קלנטריה הופיע ונחקר על תצהירו ולא הובאה כל עדות הסותרת את עדותו ומעבר לכך שכאמור התובעים חזרו בהם מהאמור בתצהירם כי התובעת מס' 2 לא היתה שותפה למכר, ויש בכך כדי להשליך על אי קבלת טענותיהם האחרות, וזאת בלשון המעטה.

משכך, דין תביעתם של התובעים להידחות באשר הוכח כי לא נפל כל פגם בזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים.

לאור העובדה שהצדדים הודיעו כי מוותרים על הוצאותיהם בהליך זה, אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' בניסן, תשס"ה (12 באפריל 2005).

על המזכירות להמציא העתק

פסק דין
זה לצדדים.

___________________
גבריאלה (דה-ליאו) לוי

שופטת
א00275/00מירב










א בית משפט מחוזי 275/00 רוברט קליין,עינת קליין נ' איגור קלנטריה ,אברהם שרם (פורסם ב-ֽ 12/04/2005)