פסקי דין על זיקיט דיגיטל בע"מ | פסקי דין על בנימין אבי תקתוק

3342-08/14 תאמ     01/02/2017




תאמ 3342-08/14 זיקיט דיגיטל בע"מ נ' בנימין אבי תקתוק








בית משפט השלום ברמלה


01 פברואר 2017
תא"מ 3342-08-14 בעמ נ' תקתוק




בפני

כב' הרשם הבכיר נועם רף


תובעת

זיקיט דיגיטל בע"מ

ח.פ. 513068271


נגד


נתבע

בנימין אבי תקתוק
ת.ז. 025063769




פסק דין


כללי:

1.
השאלה שבפני
במחלוקת הינה האם הנתבע נטל על עצמו התחייבות לשלם לתובעת חובו של אחר, מר רון אבוטבול.

2.
התובעת הגישה תביעה על סכום קצוב במסגרת ההוצאה לפועל.

בדיון הוכחות שהתקיים בפני
ביום 19.1.17 העידו מטעם התובעת סוכן המכירות, מר צביקה רישטלר ומנכ"ל התובעת, מר יוסי צח.

מנגד, העיד מר רון אבוטבול בלבד והתובעת הסתפקה בחקירתו של הנתבע במסגרת הליך ההתנגדות מיום 6.9.15.

טענות התובעת:

3.
התובעת הינה חברה אשר מתמחה בייצור, שיווק והפצה של חומרי גלם ומתכלים לענף הדפוס וההדפסה.

4.
לקראת סוף שנת 2012 התקשר הנתבע עם התובעת לאחר שרכש עסק פעיל שהיה בבעלות מר רון אבוטבול בשם "ים פרסום ומתנות" (להלן: "העסק").

5.
לטענת התובעת לעסק הנרכש היה חוב לתובעת בסך של 31,914 ₪.

6.
הנתבע חתם על אגרת חוב בכתב ידו והתחייב בערבות אישית לשלם לתובעת את החובות של העסק בזמן שהיה בבעלותו של מר רון אבוטבול בסך של 32,000 ₪, כאשר הנתבע התחייב לשלם סכום זה עד לחודש פברואר 2013 (אגרת החוב סומנה כנספח ג' לכתב התביעה ותקרא להלן: "אגרת החוב").

טענות הנתבע:

7.
לטענת הנתבע הוא אינו חתום על אגרת החוב ולא התחייב בשום דרך וצורה כלפי התובעת לקחת על עצמו את החוב של מר רון אבוטבול.

הנתבע מוסיף ומציין שאך רכש את המלאי והמכונות ממר רון אבוטבול.

דיון והכרעה:

8.
הלכה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה.

נטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי.

מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת ראיות (ר' לדוג' ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי נוקליאר (פורסם בנבו)).

9.
התובעת מבקשת להוכיח את טענתה להתחייבות הנתבע כלפיה בשלושה מישורים:


האחד, אגרת החוב לגביה נטען שהנתבע חתום עליה.

השני, פגישה שהתנהלה בין מר יוסי צח, הנתבע, מר רון אבוטבול ובחלק ממנה גם מר רישטלר.

השלישי, שתי שיחות מוקלטות בין מר יוסי צח לנתבע ולמר רון אבוטבול.


אתייחס להלן לכל אחת מהאפשרויות הנ"ל.

אגרת החוב:

10.
התובעת טוענת שהנתבע חתם על אגרת החוב. הנתבע מכחיש את האמור. בת"א 394/98 מלון אורלי באשדוד בע"מ נ' חיימוביץ (פורסם בנבו) סקר בימ"ש את הפסיקה בנוגע לנטל השכנוע מקום בו העלה צד טענה שאינו חתום על המסמך, בקבעו:


"
"טענת זיוף אינה אפוא, טענת הגנה, כפי שגורס בא-
כוח התובעת בסיכומיו. על התובעת מוטלת החובה להוכיח את תקינותו של השטר, לרבות אמיתות החתימה המתנוססת עליו, כל אימת שמועלית בגינו טענת זיוף. לעניין זה, ראה
ע"א 5293/90

בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ

(להלן – פסק-
דין
רחמים [1]
),
בעמ' 261
:
"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה:
ע"א 355/63,

356 קרסינצקי נ' נאמן בפשיטת-
רגל של ש' וינרב, בעמ' 328, 331;
ע"א 316/79

חמדאן נ' ליאני, בעמ' 316-315; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה ששית, 1991) בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע".
כמו כן, ראה ספרו של המלומד, י' זוסמן
דיני שטרות [3]
,
בעמ' 258
:
"אדם שחתם על שטר, חזקה עליו שבעד ערך חתם, אבל אין חזקה על אדם שחתימה על שטר, חתימתו היא. חתימה 'פלוני' המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה הוא שמו, ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע".
יוצא אפוא, כי משהועלתה על-
ידי הנתבעת טענת הזיוף, שומא היה על התובעת להוכיח את אמיתות חתימתה של הנתבעת, על גבי השטר. לא די אפוא בעצם הצגת השיק כראיה, כדי להרים את הנטל המונח לפתחה של התובעת להוכחת אמיתות החתימה על גבי השיק.
לעניין זה, ראה פסק-
דין
רחמים [1]
,
בעמ' 262
:
"...כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית... דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144:
'כאשר תובע מסתמך על מסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמיתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה'".
כפי שיבואר להלן – התובעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה, להוכחת אמיתות חתימתה של הנתבעת.
(2)
בפסק-
דין
רחמים [1]
, נקבעו הדרכים, על-
פיהם ניתן להוכיח באם חתימה המתנוססת על גבי שטר זויפה, אם לאו. האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן. והשלישית, על-
ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.
(3)
התובעת נמנעה מלנקוט במי מהדרכים המפורטות לעיל, להוכחת אמיתות חתימתה של הנתבעת על גבי השטר. יתירה מזאת, היא אף נמנעה מטעמים השמורים עמה, להציג חוות-
דעת גרפולוג מטעמה, על-
מנת לנסות ולשכנע את בית-
המשפט בדבר אמיתות חתימתה של הנתבעת, וזאת חרף העובדה, שמדובר באמצעי ראייתי מוכר, להוכחת זיופו של מסמך."

11.
התובעת לא נקטה באף אחת מהדרכים המפורטות ב

פסק דין
"רחמים" שאוזכר לעיל על מנת להוכיח שהחתימה שמתנוססת על אגרת החוב הינה חתימתו של הנתבע.

12.
ובמה דברים אמורים, אין מחלוקת על כך שנציג התובעת, מר רישטלר צבי, לא נכח ולא ראה את הנתבע חותם על אגרת החוב. בהתאם לעדותו אגרת החוב נמסרה לו על ידי מר רון אבוטבול בעסק וזאת כאשר הנתבע כלל לא היה נוכח במקום (ר' סע' 19 לתצהירו של מר רישטלר).

שנשאל מר רישטלר לעניין החתימה על אגרת החוב והאם זו שייכת לנתבע , השיב מר רישטלר:

"מההכרות שלי זו לא חתימה של בני" (ר' עמ' 14 ש' 9 לפרוטוקול).


מר יוסי צח אינו יכול לאשר או להכחיש אם מדובר בכתב ידו של הנתבע על אגרת החוב (ר' עמ' 19 ש' 21 לפרוטוקול).


13.
מעבר לאמור לעיל, התובעת לא הביאה כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך את טענתה בכתב התביעה לפיה הנתבע חתום על אגרת החוב, לרבות דוגמאות חתימה וחוות דעת מומחה כתב יד.


14.
לאור המפורט לעיל, התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי הנתבע חתום על אגרת החוב. אוסיף ואתייחס לסוגיה זו בפרק שמתייחס לשיחות שהוקלטו.

הפגישה בין הצדדים:

15.
טוענת התובעת כי בחודשים יולי-אוגוסט 2011 הגיעו הנתבע ומר רון אבוטבול לשיחה עם מנכ"ל התובעת, מר יוסי צח.

עוד נטען כי בחלקים מסוימים של שיחה זו נכח מר רישטלר.

16.
לטענת התובעת בשיחה זו סוכם כי הנתבע יתחיל לעבוד מול התובעת ויתחיל לכסות באופן הדרגתי את חובו של מר רון אבוטבול לתובעת בסך של 32,000 ₪ (ר' סע' 9 לתצהירו של מר יוסי צח).

בתצהירו של מר רישטלר נרשם כי נכח אך בחלק מהשיחה בה שמע באופן מפורש כי מר רון אבוטבול יכסה את החוב שלו לתובעת (ר' סע' 12 לתצהיר). לעומת האמור בסע' 12 לתצהירו של מר רישטלר, בסע' 13 לתצהיר מייחס מר רישטלר את כיסוי החוב דווקא לנתבע. לאור הקשרם של הדברים בתצהיר והאופן בו התנסח מר רישטלר בתצהירו בסע' 12 לעניין כיסוי החוב של מר רון אבוטבול, הנני מקבל את טענת התובעת כי נפלה טעות סופר בסע' 12 לתצהירו ובמקום "רון" צריך היה להירשם "בני". לפיכך, איני מקבל את טענת הנתבע בסיכומיו לפיה אין המדובר בטעות סופר ויש ליתן לטעות זו משקל משמעותי.


17.
מנגד, הנתבע העיד בחקירתו הנגדית מיום 6.9.15 כי לא היה כל סיכום לכך שהוא ייקח על עצמו את חובותיו של מר רון אבוטבול. הנתבע העיד בעניין זה:

"לא התחייבתי לשום דבר, החנות היתה אמורה להמשיך לפעול, הוא סיפר לי על החובות, שפניתי אליו טלפונית שימשיך להיות ספק בחנות שלי, טען שיש חובות ועד שלא נפגש ונראה אם אני מוכן בכלל לספק סחורה, נפגש, קבענו תאריך ונפגשנו אני ורוני כדי שנוכל לעבוד יחד. אז רון בפגישה התחייב בפני
ו שעכשיו יתחיל לעבוד אצלי יקבל ממני משכורת וייתן לי הוראה לתת חלק מהשכר שלו לחובות של דיגיטל. אמרתי שאין לי התנגדות אם ייתן לי הוראה מתוך השכר שלו להפריש, אין לי בעיה. אחרי כמה חודשים החל בהליך של פש"ר, המשיך לעבוד אצלי כפושט רגל. חלק מההפרשות הוא ביקש להפריש, הפרשתי לו חובות שהיו לו למע"מ. עזרתי לו שם להפריש חלק מהחובות, הפעילו שם לחץ, היה בסכנה של להכנס לכלא.
הוא נתן לי הוראה להעביר כספים לזיקית. במקרה של החובות שהיה לגבי מע"מ נתתי את הכרטיס האישי שלי כדי לשלם לו את זה. הוא הפסיק לעבוד אצלי ב1.5.15. הוא החל את התהליך של פש"ר לפני שנתיים שנתיים וחצי, היום דיברתי איתו כדי לאמת משהו מסויים, אמר לי שנפסיק לו שם 40,000 ₪.
ש. אסכם את כל מה שאמרת, הטענה שלך שפגשת במרכז זיקית, ודיברת איתו בטלפון ובשום שלב לא נתת התחייבות שלך לשלם את החובות של העסק של רון.
ת. כן.
ש. מפנה למסמך אגרת החוב, נספח ג' לכתב התביעה.
ת. מעיין.
ש. אתה יכול לספר לי משהו על המסמך הזה.
ת. אותו יום שקיבלתי את המסמך של התביעה, הופתעתי לראות התחייבות היא לא בכתב ידי, לא בחתימתי, זהו, זה היה משהו מבחינתי שערוריה, איך בכלל."

(ר' עמ' 3 ש' 23 ואילך לפרוטוקול).

18.
מר רון אבוטבול אישרר בחקירתו הנגדית את דבריו של הנתבע בכל הנוגע לדברים אשר נאמרו וסוכמו בפגישה, בדברים הבאים:

"
ש. באוגוסט 2012 אתה ובני נפגשים עם מנכ"ל התובעת, יוסי צח.
ת. כן.
ש. מה היו התנאים שהציב המנכ"ל להמשך הפעילות של החנות.
ת. היינו שם שלושה, אמרתי שכרגע אין לי אמצעים, אני יתחיל לעבוד עם בני לקבל שכר ואולי כל חודש אני אנסה להפריש משהו, ראיתי שזה לא הולך. אז גם הייתי בהליכי גירושין. אני מדבר על אחרי השיחה. כמה חודשים עברו וראיתי שזה לא הולך הלכתי לפש"ר.
סוכם שנגיע לפברואר ונראה איך מתקדמים, אם אוכל להפריש מהשכר כל חודש, אפריש לטובת החוב.
ש. המנכ"ל הסכים בפגישה שלא תשלמו כלום ואז לראות לפי המשכורת שלך.
ת. זה לא אתם תשלמו, זה אני, זה היה מולי.
ש. המנכ"ל הסכים שלא תשלמו כמה חודשים.
ת. אני חוזר זה אני ולא אתם.
ש. יוסי הסכים שתשלם החל מעוד כמה חודשים ממשכורת המינימום שלך, אולי.
ת. כן." (ר' עמ' 27 ש' 18-31 לפרוטוקול".

19.
כשנשאל מנכ"ל התובעת, מר יוסי צח אם הוצא סיכום פגישה, השיב על כך מר צח בשלילה.

20.
לאור האמור לעיל, מדובר בשיחה שנערכה ללא כל תיעוד, כאשר הצדדים חלוקים בעניין מהות ההסכמות.

21.
התובעת טוענת מחד שסוכם כי הנתבע ייקח על עצמו את חובותיו של מר רון אבוטבול. הנתבע טוען מאידך כי לא היו דברים מעולם והוא לא התחייב בשום דרך וצורה לקחת על עצמו את חובותיו של מר אבוטבול. לכל אחד מהצדדים עד נוסף שנכח בפגישה כולה או חלקה שתומך בגרסת מי מהצדדים.

22.
בפני
שתי גרסאות סותרות ושקולות
והלכה היא שמקום שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים שקולות, יפעל הספק לחובת התובעת (ר' לדוג' ע"א 8385/08 מועצה מקומית סאג'ר נ' סונול (פורסם בנבו).

23.
לאור האמור לעיל, התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי בפגישה סוכם שהנתבע ייקח על עצמו את חובותיו של מר רון אבוטבול.

השיחות המוקלטות:

24.
התובעת מבקשת להוכיח שהנתבע נטל על עצמו התחייבויותיו של מר רון אבוטבול כלפיה באמצעות שתי שיחות מוקלטות. האחת בין מר יוסי צח לנתבע והשנייה בין מר יוסי צח למר רון אבוטבול.

25.
לטענת התובעת, במעמד בו קיבל לידיו נציג התובעת, מר רישטלר צבי, את אגרת החוב לידיו, יצר קשר מר רישטלר עם מנכ"ל התובעת מר יוסי צח כדי לבקש את אישורו לקבל לידיו את אגרת החוב ממר אבוטבול. בשלב זה, יצר מר יוסי צח קשר עם הנתבע וקיבל את אישורו לאגרת החוב. לאחר שמנכ"ל התובעת, מר יוסי צח, קיבל את אישורו של הנתבע בנוגע לאמיתות אגרת החוב, יצר מר צח קשר עם הנציג מטעמו, מר רישטלר, ונתן לו את האישור לקבל לידיו את אגרת החוב.

26.
מעיון בתמליל השיחה שבין מנכ"ל התובעת לבין הנתבע, לא מצאתי שיש בשיחה קצרה זו כדי ללמדנו שאכן הנתבע נתן אישור מפורש וברור בנוגע לאמיתות אגרת החוב. מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה בשיחה האמורה אין כל אזכור לאגרת חוב, לחוב של מר רון אבוטבול ולכך שהנתבע נוטל על עצמו את החוב של מר אבוטבול כלפי לתובעת.

27.
כך גם בשיחה מאוחרת יותר בין מנכ"ל התובעת לבין מר רון אבוטבול, שגם בה אין כל אזכור והתייחסות מפורשת, לאגרת החוב, לחוב של מר רון אבוטבול לתובעת ולכך שהנתבע לוקח על עצמו את החוב של מר אבוטבול כלפי התובעת.

28.
בשיחה עם הנתבע מדובר על "מכתב" שטיבו אינו ברור ובשיחה מאוחרת יותר עם מר אבוטבול מדובר על "תמורה".

29.
אציין שאין בשיחות ובתמלילים כל התייחסות למועד שבו נערכו אותן השיחות.

30.
יתירה מכך, מנכ"ל התובעת, מר יוסי צח, מציין באופן מפורש בתמליל השיחה בינו לבין הנתבע כי הוא אינו מקליט את השיחה, אך התברר שאין הדבר כך.
למרות שמר צח הקליט את השיחה, הוא נמנע מלהתייחס באופן מפורש לנושאים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על המחלוקת בתיק דנא ובמקום בחר להתבטא במונחים בעלי משמעות כללית ללא כל זיקה מפורשת למחלוקת שבפני
.


לכל היותר בכל הנוגע לשיחה המאוחרת בין מנכ"ל התובעת למר רון אבוטבול, ניתן היה לצפות ממנכ"ל התובעת להתייחס באופן מפורש למחלוקת שבתיק וזאת לאחר שכבר היה ברור שהאמור נערך לצורך ההליך המשפטי. גם בשיחה זו אין התייחסות מופרשת וברורה לאמור.



31.
בעדותו של מנכ"ל התובע וכשנשאל מדוע לא ניתן להבין מהתמליל של השיחה עם הנתבע לכך שהוא נתן אגרת חוב ונטל על עצמו את החוב של מר רון אבוטבול כלפי התובעת, השיב העד:

"ת
. אתה צודק, בשיחה זו שקוראים את המלל, לא מבינים את המשמעות של הטון של הדיבור על בסיס חברי. על בסיס חברי זה, לא רציתי להביך אותו על כך שהוא לא נמצא ובעצם הבריז לפגישה זו, נסע לירושלים אותו זמן. הסוכן שלי הגיע לשם. רון עבד שם, היה אמור לפגוש את בני, למרות שלא נשאר שם, השאיר לו את זה. אני כדי לוודא את זה היתה שיחה טלפונית. לצערי הרב כל השיחות שלי מוקלטות
." 0ר' עמ' 17 ש' 22-16 לפרוטוקול)

32.
אציין כי הנתבע כלל לא נחקר על השיחה עמו ומשמעותה. הנתבע נחקר אך במסגרת שלב ההתנגדות והתובעת ויתרה על חקירתו במהלך שלב ההוכחות. בשלב ההתנגדות ההקלטה טרם הוגשה לתיק בית המשפט. משכך, הנני רואה בתובעת כמי שנמנעה מלחקור את הנתבע בעניין מהותי זה.

33.
בכל הנוגע לשיחה עם מר רון אבוטבול, נטען על ידו בדיון ההוכחות כי השיחה כלל לא נערכה עמו. מר אבוטבול העיד כי האמור התברר לו זמן קצר לפני הדיון. הנתבע לא הציג כל ראיה בנוגע לאמור ואף לא זימן את עורך התמליל לעדות. יחד עם זאת, נוכח זאת שאין בשיחה זו כדי להוסיף או לגרוע מהראיות אשר הובאו בפני
מהטעמים המפורטים לעיל, איני רואה הצורך להמשיך ולדון בסוגיה זו.

34.
לאור המפורט לעיל, לא מצאתי שיש בשתי ההקלטות כדי ללמדנו שהנתבע קיבל על עצמו בדרך זו או אחרת את חובותיו של מר אבוטבול כלפי התובעת ואין גם אישור למתן אגרת חוב מטעמו.

35.
אם לא די בכך, מר רון אבוטבול העיד כי ההתייחסות בשיחות המוקלטות היתה בנוגע לשיק על סך של 8,172 ₪ ולא לאגרת החוב ולא להתחייבות הנטענת של הנתבע כלפי התובעת. השיק צורף כחלק מרשימת גילוי מסמכים מטעמו של הנתבע.

36.
טוענת התובעת בסיכומיה כי השיק ניתן לתאריך 13.12.12 בעוד שאגרת החוב ניתנה ביום 5.11.12 וחזרת שיק מסיבה טכנית אינה מובילה לשיחות בהולות ללקוחות.

37.
נוכח זאת שקבעתי כי התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח שאגרת החוב ניתנה ע"י הנתבע ונוכח זאת שאין כל תיעוד לגבי תאריך השיחות המוקלטות וזאת למרות שהתובעת יכלה להוציא פלט שיחות של מר צח ומר רישטלר שיש בו כדי להעיד על משלוש שיחות בין מר רישטלר למר צח, בין מר צח לנתבע ושיחה נוספת בין מר צח למר רישטלר, איני מקבל את הנחת היסוד המפורטת לעיל של התובעת. לא זו אף זו, התובעת נמנעה מלהביא ראיה (פלט שיחות) והלכה היא שאי הבאת ראיה תעמוד לרעת הצד אשר נמנע מלהביאה,

38.
מעבר לאמור לעיל, לא נעלמה מעיני עדותו העקבית והחד משמעית של מר רון אבוטבול לפיה לא ידוע לו בשום דרך וצורה כי הנתבע נטל על עצמו את התחייבויותיו שלו כלפי התובעת. הנטען לא בא לכדי ביטוי בהסכם בינו לבין הנתבע להעברת המלאי בעסק לידיו של הנתבע ומר אבוטבול, שנמצא ככל הנראה בהליכי פש"ר, חזר וציין כי החוב הינו שלו בלבד ולא של אחר.

39.
הן הנתבע והן מר אבוטבול הציגו בפני
בית המשפט מצב בו הנתבע רכש את העסק והמלאי בלבד ממר אבוטבול. הן מבחינת הסכומים, הן מבחינת האופן בו התבצעה העסקה בין הנתבע למר אבוטבול והן מבחינת האופן בו המשיך הנתבע להעסיק את מר אבוטבול בעסק והסיוע שנתן לו, הנתבע ומר אבוטבול מסרו עדות עקבית, אחידה (אך לא באופן בו התרשמתי כי מדובר בתיאום עדויות לאור היקף הפרטים והתייחסותם לסכומים וכד') ואמינה. במסגרת זו שניהם העידו כי בשום דרך וצורה לא סוכם בינם ואף בין התובעת לנתבע שהאחרון ייקח על עצמו את התחייבויותיו של מר אבוטבול כלפי התובעת.

סוף דבר:

40.
לסיכומם של דברים, התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי הנתבע חתום על אגרת החוב. התובעת גם לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח כי הנתבע אישר טלפונית את חתימתו על אגרת החוב ולכך שהתחייב ליטול על עצמו את החוב של מר רון אבוטבול כלפיה. התובעת גם לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח שסוכם בפגישה בין הצדדים שהנתבע ייקח על עצמו את התחייבויותיו של מר אבוטבול כלפיה.


41.
אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאותיו של הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.
במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הדיסק שהגישה התובעת יוחזר לידיה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.


ניתן היום,
ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 3342-08/14 זיקיט דיגיטל בע"מ נ' בנימין אבי תקתוק (פורסם ב-ֽ 01/02/2017)