פסקי דין על פיברן קדימה (1987) בע"מ | פסקי דין על פסח שוורץ ושות' | פסקי דין על פסח שוורץ | פסקי דין על גיא שוורץ |

1783/00 עא     03/12/2002




עא 1783/00 פיברן קדימה (1987) בע"מ נ' פסח שוורץ ושות', פסח שוורץ, גיא שוורץ




1

עא 001783/00
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
03/12/02

בפני
כב' הרכב השופטים:
יהושע גרוס
סגן נשיא שופט-אב"ד
אסתר קובו
שופטת
מיכל רובינשטיין
שופטת

פיברן קדימה (1987) בע"מ

בעניין:
המערערת

באמצעות בא-כוחו עו"ד אלברק
.
נ ג ד
1 . פסח שוורץ
ושות'

2 . פסח שוורץ

3 . גיא שוורץ
המשיבים

באמצעות בא-כוחו עו"ד שחם
.
פסק דין
1. המערערת היא חברה העוסקת בייצור מוצרים לפיתוח סביבתי בכלל זה מתקני שעשועים, ריהוט רחוב וגן. המשיבה 1 התקשרה בהסכם עם אחר, קבלן בשם שכטר ובו קיבלה על עצמה לפתח מגרשים המיועדים למתקני משחקים, אספקת מתקני שעשועים והתקנתם באתר.
המשיבים 2 ו-3 שותפים היו במשיבה 1 (להלן: "המשיבה").

בין המשיבים לבין חברת א. שלף שיווק בע"מ באמצעות אבי שלף להלן: ("שלף") התקיים מו"מ אשר בסופו של דבר הזמינה המשיבה אצל שלף מתקני גן ושעשועים שחברת שלף אמורה היתה להתקינם באתר וליתן גם שירותי החזקה. שלף הזמין אצל המערערת את המתקנים הנדרשים. מלוא התמורה בגין המתקנים לא סולקה והמערערת בחרה לתבוע את המשיבים בתביעה כספית גלל כן.

בכתב התביעה שהוגש בסד"מ כנגד המשיבים בלבד טענה המערערת כי המשיבים היו עימה בקשר מסחרי שוטף "והזמינו אצלה סחורה בהזדמנויות שונות. באמצעות הסוכן מטעמה חב' א. שלף שירות בע"מ" (סע' 4 לכתב התביעה).

הגנת המשיבים היתה כי הם לא הזמינו אצל המערערת דבר ולא קיבלו הימנה שירות כלשהו. ההזמנה וההתחייבות היו בינם לבין שלף. שלף מצידו הוא שהזמין והתחייב בתשלום כלפי המערערת וממנו עליה לתבוע את פרעון התמורה. כמו כן העלו השגות לגבי אספקת כל המתקנים, שהמתקנים לא סופקו במועדים שנקבעו, התרשלות בהקמת המתקנים והעדר תחזוקתם באופן משביע רצון.

המשיבים גם שלחו הודעת צד ג' לשלף וזה האחרון שלח הודעה לצד ד' למערערת שלף בכתב הגנתו להודעת צד ג' טען כי שימש "כסוכן של התובעת בתחום מתקני השעשועים בעת ביצוע העסקה" (סע' 5 לכתב ההגנה וכן ראה סע' 12 שם) .

2. בבית משפט השלום עלתה לדיון בתחילה שאלת היריבות שבין המערערת למשיבים. במילים אחרות, מסגרת הדיון הצטמצמה לטענות כפי שעלו מכתב התביעה ומכתב ההגנה. בפסק הדין מפרט השופט הנכבד (כב' השופט ה. גרובס - בית משפט השלום בנתניה) את הראיות שבאו לפניו, בכלל זה העדויות והמסמכים, ועל סמך כל אלה פסק כי המערערת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה כי בינה לבין המשיבים נוצר קשר ישיר וכי ההזמנה היתה ישירות מהמשיבים למערערת. עדותו של העד מטעם המערערת מר ועקנין היתה רובה ככולה עדות מפי השמועה שכן לא היה מעורב כלל בענין נשוא הדיון, וכך קבע:

"גם אם היה זה תקין ומקובל שמר ועקנין כבעל שליטה בתובעת לא היה מעורב בפרטים הקטנים ולא בניהול היום יומי של העסק, מתעורר קושי מהותי כאשר הוא מוסר בעדותו בבית המשפט פרטים על ההסכם שנכרת בעל-פה, לטענת התובעת, עם הנתבעים ואינו יכול לתת עדות עקבית או משכנעת. במהלך חקירה נגדית ממושכת ולוחצת לא חוסר יושרו הוא זה שבלט אלא חוסר הידע שלו" (עמ' 6 לפסק הדין).
ובהמשך מפורט בפסק הדין:

"ככל שחקירת העד (ועקנין) התקדמה, גדל המרחק בינו לבין העובדות שהוא מתיימר למסור לבית המשפט... כלומר, לא ברור לעד (וכמובן לא לבית המשפט) ממי שמע העד את העובדות שעליהן הוא מעיד".

אל מול עדות סתמית זו מצא בית המשפט הנכבד את עדותו של עד המשיבים (מר שוורץ) כעדות משכנעת ושדבריו 'עקביים. מהעדויות פנתה הערכאה הדיונית למסמכים. בענין זה מסכם פסק הדין כי "... במקרה דנן קיימים מספר רב של מסמכים אשר אינם תומכים כלל בעמדת התובעת, אלא מחזקים את עמדת הנתבעים. הדוגמא הבולטת היא נספח 2. הפירוש הטבעי והפשוט של המסמך הוא ששלף רוכש את המתקנים מהתובעת. העובדה שהרכישה באה בעקבות הזמנת הנתבעים משלף, אינה מעלה ואינה מורידה".

ועוד מוסיף בית המשפט: "העובדה שבמסגרת יחסיו של שלף עם התובעת הוא מכהן כסוכן מכירות, איננה שוללת אפשרות פשוטה שהוא רוכש ציוד בשמו, והוא מתחייב לספקו לנתבעים" (עמ' 8-9 לפסק הדין).

משלא טרחה המערערת להביא עדים נוספים מטעמה, מלבד עדות ועקנין, שישפכו אור בהיר יותר על נסיבות ההתקשרות הנטענת, ועל פי מה שהיה לפניו, מצא השופט קמא לדחות את טענות המערערת הן באשר לקשר ישיר בין המשיבים למערערת והן לענין שליחותו של שלף. לענין אחרון זה פסק שאין מחלוקת כי שלף היה סוכן של המערערת ואולי אפילו סוכן בלעדי. אך את תוכנו של מעמד זה לא פירטה המערערת ולא הבהירה עד תום. "באשר למעמדו של שלף כסוכן/שליח של התובעת, נכון הדבר שקיימות ראיות המעידות על כך ששלף פעל כסוכן של התובעת ואפילו כסוכן בלעדי.במסמך נ/1 שהוא מסמך פנימי של פיברן המוגדר 'כסיכום דיון בין אבי שלף ליוסי שניר' (ההדגשות במקור) מיום 13.12.94 אנו למדים כי ההסכם שהיה בין שלף לבין התובעת 'על ייצוג בלעדי של פיברן על ידי שלף בנושא מתקני משחקים לשוק הלקוחות שנקבע - בטל' (ההדגשות במקור). המענין הוא שכאשר נשאל מר ועקנין על פירוש מסמך זה, מילא פיו מים. הוא טוען שלא היה כל הסכם בכתב עם שלף ולא ידע אם ההסכם שאליו מתייחס המסמך הוא אותו הסכם אם לאו". ומסכמת הערכאה הדיונית "במקרה דנן במאזן ההסתברויות שוכנעתי ששלף פעל כגוף עצמאי מול הנתבעים והתחייב למכור ולספק להם את המתקנים. לפי הערכתי רק כך ניתן לפרש ולהסביר את הראיות והמסמכים שהוצגו לפני".

3. דיון :

בפני
נו טען בא כוח המערערת כי שלף שימש "שליח" של המערערת ויש על כך "הודאת" בעל דין. כן טען "כי מערכת הדינים החלה על המקרה, היא למצער דיני השליחות וכמובן דיני החוזים והוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. ומכוח כל אחד מדינים אלה ישנה יריבות בין פיברן לבין שוורץ" (סע' 29 לעקרי הטיעון). עוד השיג על קביעות פסק הדין כמפורט בהרחבה שם.

בא כוח המשיבים ביקש לאמץ את פסק הדין על נימוקיו. כן הוסיף ומנה לפרטים את הסיבות מדוע לא זכאי היה שלף לתמורה המלאה המוסכמת משום שלא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם.

חזרנו ועיינו בטענות הצדדים בכתב ובעל פה ומסקנתנו כי דין הערעור להדחות.

השאלה שעמדה לדיון כאמור היא מה הקשר שבין המערערת לבין המשיבים. תחילה טענה המערערת כי ההתקשרות היתה בינה לבין המשיבים בהתקשרות ישירה. מכאן חובתה של המשיבה בתשלום ישירות לה. את מעמדו של שלף הגדירה המערערת "כסוכן", כך בכתב התביעה שהוגש כאמור בסדר דין מקוצר. לא נטענה בכתב התביעה כל טענה עובדתית לפיה שלף היה "שליח" של המערערת. גם בכתב ההגנה שהגיש שלף להודעה לצד ג' לא טען על שליחות כזו.
המושג "סוכן" איננו מושג שהוגדר בחוק. לכל ענין ודבר יש להוכיח את מערכת היחסים בין הצדדים הנכללים במסגרת "הסוכנות". דא עקא שהמערערת לא הביאה כל ראיה להסכם הסוכנות שנתקיים בינה לבין שלף. מר ועקנין, מנהל המערערת מילא פיו מים כשנתבקש להתייחס ליחסים שבין המערערת לבין שלף. "הודאת" שלף כי היה שליח של המערערת שנמסרה בשלב מאוחר יותר לתיק בית המשפט, איננה יכולה לסתור את מערך הראיות שהונח במהלך הדיון לגופו של ענין. מה גם ששלף לא הוזמן להעיד ולהחקר על הצהרתו זו.
המערערת גם לא טענה "לשליחות" במועדים הרלבנטיים. קיים בלבול מושגים בין הסוכן על סוגיו השונים במובן המסחרי לבין השלוח במובן המשפטי ולא תמיד קיימת זהות בין הסוכן במובנו המסחרי לבין השליח. הסוכנות המסחרית יכולה ללבוש צורות שונות והסוכן איננו חייב להיות שלוח במובן המשפטי. (ראה גם ע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבנול (ישראל) פ"ד מד(3) 661).

השופט הנכבד הגיע למסקנה מנומקת ומבוארת המתבססת על הראיות כי המערערת נכשלה בהוכחת תביעתה וכי במקרה הנדון שלף פעל "כגוף עצמאי... וגם נהנה מכך שהוא יקבל עמלות בכל הנוגע למתקנים תוצרת הגופים הללו" (ראה עמ' 11 לפסק הדין). ולא פעל כשליח.

ברגיל רק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית משפט בערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות והתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהימנותם של העדים. במקרה הנוכחי אין לנו כל עילה להתערבות בממצאים ולא במסקנה אשר גובשה על בסיסם (ראה גם ע"א 5118/92 חב' אלטריפי בע"מ נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407, 415).
4. אשר על כן הערעור נדחה.
המערערת תשא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

הערבות הבנקאית תימסר למשיבים על חשבון ההוצאות.
ניתן היום 1.12.2002 בהעדר.
המזכירות תשלח העתק

פסק דין
לבאי כוח הצדדים.

מיכל רובינשטיין
, שופטת

אסתר קובו
, שופטת

יהושע גרוס
, שופט
סגן נשיא








עא בית משפט מחוזי 1783/00 פיברן קדימה (1987) בע"מ נ' פסח שוורץ ושות', פסח שוורץ, גיא שוורץ (פורסם ב-ֽ 03/12/2002)