פסקי דין על עו"ד גדעון פישר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבים זדה אליאס יהושע והרמניה | פסקי דין על נבה נגיב | פסקי דין על עו"ד מנשה ששון בתפקידו ככונס נכסים | פסקי דין על אסף נעים | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1705/01 פשר     08/12/2002




פשר 1705/01 עו"ד גדעון פישר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבים זדה אליאס יהושע והרמניה נ' נבה נגיב , עו"ד מנשה ששון בתפקידו ככונס נכסים, אסף נעים, כונס הנכסים הרשמי




2
בתי המשפט
פשר 001705/01
בשא 15019/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
08/12/02

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

עו"ד גדעון פישר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבים זדה אליאס יהושע והרמניה
-- נ ג ד --

1. נבה נגיב

ע"י ב"כ עוה"ד מ. ששון ואח'

2. עו"ד מנשה ששון בתפקידו ככונס נכסים
3. אסף נעים
4. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עוה"ד כ. הרמלין-וגר
המבקש:
המשיבים:
החלטה

מונחת בפני
בקשתו של המנהל המיוחד לנכסי החייבים אליאס זדה יהושע ואליאס זדה הרמניה (להלן: "המבקש" ו"החייבים", בהתאמה), אשר החלה דרכה כבקשה להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנקט מר נבה נגיב
(להלן: "נגיב") לעניין מימוש משכנתא שנרשמה על נכס מקרקעין שבבעלות החייבים (להלן: "הנכס"), וכן להעביר לידי הכנ"ר כל סכום כסף שקיבלו במסגרת הליכים אלו. כמו כן, התבקש מתן הוראות למר אסף נעים
, שוכר הנכס (להלן: "השוכר"), להעביר למבקש ישירות כל סכום אותו טרם שילם לחייבים. בעוד הבקשה תלויה ועומדת בפני
, הודיע המבקש כי המשיבים מכרו את הנכס. זאת, לטענתו, שלא כדין. אי לכך, התבקש כי אורה על בטלות הליכי ההוצל"פ שננקטו, לרבות בטלות עסקת המכר שנעשתה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי נסיבות המקרה הולמות עשיית שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.

עובדות המקרה;

1. ביום 11.2.02, ניתן כנגד החייבים צו כינוס, וכונס הנכסים הרשמי
(להלן: "הכנ"ר") נתמנה לכונס נכסיהם, בעוד המבקש משמש כמנהל מיוחד.

2. בבעלות החייבים מצוי נכס, המשמש כבית-קפה, ומושכר לשוכר לפי הסכם שנחתם בינו לבין החייבים ביום 31.10.02.

3. לפי רישומי לשכת המקרקעין, רשמו החייבים לטובת נגיב משכנתא על הנכס. לשיטת המבקש, קיים חשש ממשי כי עסקינן בפעולה שנעשתה בעת שהיו החייבים חדלי פרעון, ונגיב ידע על כך.

4. בתאריכים 9.6.02 ו 13.6.02, פנה המבקש אל השוכר, בדרישה כי יעביר קבלות בגין תשלום דמי שכירות בעבר, וישלם ישירות לידיו את יתרתם. השוכר לא הגיב לפניות אלו.

5. בביקור שערך המבקש בנכס, הסתבר לו כי ביום 26.2.02, מינה ראש ההוצאה לפועל כונס נכסים לממש את המשכנתא (להלן: "הכונס"). לטענת הכונס, לא ידע על צו הכינוס עת ביקש להתמנות. דע עקא, שהכונס לא התייחס לפניות המבקש ולא העביר לידיו אסמכתאות לכלל הכספים שהתקבלו על-ידו.

טענות המבקש;

6. מעמד הנשיה של נגיב טרם נבדק על-ידי הכנ"ר, וקיים חשש ממשי כי אין עסקינן אלא בנושה רגיל אשר רשם משכנתא בניגוד להוראות פקודת פשיטת הרגל.

7. לפי סעיף 129 לפקודה, רשאי הכנ"ר לבדוק את השעבוד שנרשם, והנושה אינו רשאי לממש את הכנס טרם ניתנה לכנ"ר הזדמנות סבירה לבדוק את כשרות העסקה או לפדות את הערובה.

8. כמו כן, לא עמד נגיב במצוות תקנה 85 לתקנות פשיטת הרגל, המחייב נושה מובטח להודיע לנאמן, טרם מימוש הבטוחה, כך שיהיה לאל ידו לבחון את העסקה או לפדות את הנכס.

9. בנסיבות המקרה, חל אף הרציונל של ההחלטה בפש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, בדבר הכפפת הנושה המובטח, בנסיבות מסויימות, לפיקוח בית משפט של פשיטת רגל וכונס הנכסים הרשמי
.
נסיבות העניין חמורות יותר מאשר אלו שתוארו בעניין גרבש, ומחייבות את עיכוב המימוש לאלתר. זאת, באשר טרם נערכה בדיקה כלשהי של חובו הנטען של נגיב.

10. בנסיבות המקרה דנן, חל אף סעיחף 93 לפקודה, המחייב נושה אשר קיבל כספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל ונודע לו על מתן צו לכינוס נכסי החייב, להעביר את הכספים שקיבל לידי הכנ"ר.

11. הבקשה מקבלת משנה דחיפות, נוכח הסכם מכר שערך הכונס עם השוכר.

תגובה ראשונית של כונס הנכסים הרשמי
;

12. הכנ"ר מסכים למבוקש, באשר נושה מובטח אינו יכול להמשיך ולפעול טרם קיבל את אישור בית המשפט. זאת, נוכח סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל, תקנה 85 לתקנות פשיטת הרגל וההחלטה בעניין גרבש.

13. ממועד צו הכינוס, 11.2.02, כל סכום כסף המגיע לחייבים יש להפקיד בקופת הכנ"ר.

14. כמו כן, לפי סעיף 18ג(ב) לפקודת פשיטת הרגל, מוסמך הכנ"ר לקבל מכל אדם מידע לעניין החייב. בנסיבות המקרה, חל דין זה גם על המנהל המיוחד, הפועל מטעם הכנ"ר.

תגובתו ותצהירו של מר נגיב;

15. החייבים ניהלו עסק גדול, עד אשר ברחו לחו"ל, בחודש יוני 2001. נגיב הכיר את החייבים למעלה מ-25 שנים כאנשים אמידים ואמינים, ואי לכך הופתע מאד מקריסתם ובריחתם לחו"ל.

16. ביולי 96, פנו החייבים אל נגיב וביקשו הלוואה בסך 166,000$ לצורך הרחבת עסקם. הוסכם בין הצדדים, כי תרשם משכנתא בסכום ההלוואה על בית בבעלות החייבים. בהתאם לכך, ניתנה ההלוואה בסך 633,000 ₪, ובאותו מעמד רשם פרקליטו של נגיב (אשר התמנה מאוחר יותר לכונס - ו.א).

17. במאי 99, פנו החייבים אל נגיב, וטענו כי בנק לאומי אישר להם הלוואה בסך מעל מיליון ₪ כנגד רישום משכנתא על הבית, והוסכם כי המשכנתא לטובת נגיב תועבר לחנות בבעלות החייבים, ועם רישומה תמחק המשכנתא על הבית.

18. ביום 10.6.99, נרשמה משכנתא על החנות, בסכום של 500,000 ₪. זאת, לאחר שחלק מההלוואה הוחזר.

19. ילדיו של נגיב מנהלים עסק של נכיון שיקים. לאחר שהחייבים ביקשו מהם לבצע עבורם ניכיון שיקים, סוכם כי תרשם משכנתא חדשה ללא הגבלת סכום, שתחול הן על ההלוואה המקורית והן על השיקים של החייבים כמושכים או מסיבים שיוחזקו בידי ילדי נגיב.
אי לכך, נמחקה המשכנתא הישנה, ונרשמה במקומה משכנתא חדשה, בלא הגבלת סכום. ב"תנאים המיוחדים" המצורפים לשטר המשכנתא נקבע כי החובות המובטחים כוללים את שני הסכומים גם יחד.

תצהירו של זמיר נגיב (להלן: "זמיר"), בנו של מר נגיב;

20. זמיר הינו בנו של מר נגיב, ואחד הממשכנים של החנות. לטענתו, בשל גילו המבוגר של אביו, ליווה אותו הוא בכל הקשור להלוואה. זמיר מצטרף לכל האמור בתצהירו של מר נגיב, הידוע לו כנכון מתוך ידיעתו האישית, וחוזר על האמור בו.

21. באוגוסט 99, פנו החייבים אל זמיר ואחיו, המנהלים עסק של נכיון שיקים, וביקשו כי יבצעו עבורם ניכיון. החנות הוצעה כבטוחה, תוך צירוף חוות-דעתו של שמאי, לפיה שוויה עומד על 260,000$. מסיבה זו, נרשמה ביום 19.8.99 משכנתא בלא הגבלת סכום.

22. זמיר ואחיו ביצעו ניכויים עבור החייבים, עד לסגירת עסקם ובריחתם לחו"ל ביוני 2001. במשך כל התקופה דנן, לא היתה סיבה נראית לעיין לחשד, באשר השיקים נפרעו כסדרם. אילו ידעו זמיר ואחיו על מצבם הרע של החייבים, היו נמנעים מקבלת שיקים אישיים שלהם או של לקוחותיהם.

23. כאשר ברחו החייבים מן הארץ, לא היה סיכוי נראה לעין כי יפרעו השיקים בהם אחזו זמיר ואחיו, ואי לכך, הוגשה נגדם תביעה בסדר דין מקוצר, ביום 14.6.01.

24. אין כל פגם בנשיה, באשר:

א. הלוואת הבסיס בגינה נעשתה ניתנה כ-6 שנים לפני מתן צו הכינוס לנכסי החייבים.

ב. נכיון השיקים נעשה כאשר מצבם הכלכלי של החייבים, לפחות כלפי חוץ, היה טוב.

ג. המשכנתא שנרשמה לטובת זמיר ואחיו היא משנת 99, שלוש שנים לפני מתן צו הכינוס.

טענות הכונס;

25. הכונס, טרם מינויו לתפקידו הנוכחי, ביצע את רישום כל המשכנתאות לטובת מר נגיב ובניו, ולאחר מכן הגיש את הבקשה למימוש המשכנתא. ביום 26.2.02, מונה לתפקיד כונס בידי ראש ההוצאה לפועל.

26. לאחר שנערכה התמחרות, זכה השוכר אשר הגיש הצעה בסך 177,000$. זאת, לאחר שחוות-דעת שמאי שהשיג הכונס קבעה כי שווי הנכס במימוש מהיר הינו 155,600$. בהתחשב בכך, ובמצב שוק הנדל"ן, החליט הכונס למכור את החנות. מאחר והקונה שילם את התמורה עוד ביום 11.6.02, וחמישה ימים לאחר מכן אישר ראש ההוצאה לפועל את המכירה, קיבל הקונה את החזקה בחנות. כספי התמורה הופקדו בנאמנות.

27. הכונס מתנגד לבקשה להעביר את הכספים לידי הכנ"ר עד לבדיקת הנשיה של המשיבים. על פני הדברים, אין כל פגם בנשייתו של מר נגיב, עסקינן במשכנתא משנת 96, אשר נרשמה מחדש בשנת 99, ואילו צו הכינוס ניתן ביום 11.2.02.
כל עוד לא הוכח פגם בנשיה, אין להעביר כספים לכנ"ר, היות ויש בכך קביעה על מעמד כספים אלו. יש להוסיף ולהחזיקם בחשבון הנאמנות שפתח הכונס, אשר אין סיבה להטיל דופי במעמדו ובנאמנותו.

תגובת השוכר;

28. העובדות הצריכות עיון הינן כדלקמן:

א. ביום 30.10.99, נחתם בין החייבים לשוכר הסכם שכירות לעניין הנכס. דמי השכירות נקבעו לסך 1650$ לחודש בשנה הראשונה, ו-1700$ לחודש לתקופה שלאחריה.

ב. ביום 26.5.01, נחתם כתב המחאת זכויות לקבלת דמי שכירות בין החייבים למר רפי קמחזי, לפיו הומחו כל זכויות החייבים לקבלת דמי שכירות למר קמחזי.

ג. ביום 31.7.01 רשם מר קמחזי משכון אצל רשם המשכונות בנוגע להמחאת הזכות דנן.

ד. ביום 7.11.01, התקבלה החלטת ראש ההוצל"פ המטילה עיקול על כספי החייבים המצויים בידי השוכרא.

ה. ביום 11.2.02, ניתן בבית המשפט צו כינוס כנגד החייבים.

ו. ביום 26.2.02, לאחר מתן צו הכינוס, מונה הכונס לתפקידו.

ז. ביום 15.8.02, נתבע השוכר על-ידי מר קמחזי, אשר דרש להעביר לידיו את דמי השכירות המגיעים לו.

ח. ביום 3.6.02, נמכר הנכס לידי השוכר בתמורה מלאה, ובהתאם לאישור ראש ההוצל"פ.
29. עולה, כי שלושה נושים טוענים לזכאות לקבל את דמי השכירות: הכנ"ר, הכונס ומר קמחזי.

30. בשנת השכירות הראשונה, עד לתאריך 31.10.01, שולמו דמי השכירות במלואם לחייבים. בשנת השכירות השניה השתנו הדברים, כדלקמן:

א. בתקופה שבין שבין 1.11.01 ועד 15.3.02, קוזזו דמי שכירות בסך 36,400 ₪ על-ידי המשיב, בגין שיקים שמסרו החייבים לאביו, אשר סורבו על-ידי הבנק.

ב. בתקופה שבין 15.3.02 ל-30.4.02, שולמו דמי שכירות לידי הכונס (בא-כח נגיב) מכח החלטת ראש ההוצל"פ.

ג. בידי השוכר תשלום עבור חודש מאי, אשר טרם הועבר לכונס, והשוכר מעכבו עד אשר יכריע בית המשפט בשאלת הזכאות להחזקת הכספים.

31. לשוכר קיימת זכות קיזוז על חלק מן הכספים דנן, בגין חוב של החייבים נשוא שיקים שסורבו, זכות החלה אף כנגד הנאמן. כמו כן, מן הראוי לצרף אף את מר קמחזי כצד לבקשה.

32. השוכר לא התייחס ולא הגיב לפניות המבקש בתום-לב, משום שהניח כי מדובר בפני
ות מטעם נושי החייבים, וזאת במיוחד לאור הוראתו החד-משמעית של הכונס, כי הוא הכתובת היחידה לביצוע כל פעולה הנדרשת וקשורה לתיק ההוצאה לפועל.

תגובת המנהל המיוחד לתגובת המשיבים;

33. מתוך התגובות עולה, כי המשיבים הזדרזו והשלימו עסקת מכר; עסקינן במחטף אשר נעשה בעוד כל המשיבים, כולל השוכר אשר רכש את הנכס, מודעים לקיומו של צו הכינוס ולהתנגדות הכנ"ר והמנהל המיוחד לעסקה.

34. עיתוי התשלום של השוכר לכונס נעשה בסמיכות מעוררת תמיהה למכתב ששלח המבקש אל השוכר, ובו עדכן אותו על אודות צו הכינוס. כל זאת, כאשר עד 22.8.02, יום הגשת התגובה, לא טרחו הכונס והשוכר להשיב לפניות חוזרות ונשנות של המבקש, עליהן צוין מינויו באותיות קידוש לבנה. די בכך לעורר חשד הן כלפי הנשיה והן כלפי עסקת המכר.

35. השוכר נמנע מלגלות למבקש על מינוי כונס נכסים בהוצל"פ, ואף לא לכך כי נחתם הסכם מכר. דרך זו, בה הסתירו המשיבים את ההסכם, מעוררת תמיהה. כמו כן, מתעוררות תמיהות נוכח המסמכים המצורפים לתגובת המשיבים, לפיהם הוחלפה המשכנתא שלוש פעמים. מגדילה לעשות המשכנתא האחרונה, אשר הינה בלא הגבלת סכום, למרות שבשטר המשכנתא מוגבלים סכומי החוב של החייבים לסכומים קבועים. לא היתה כל הצדקה, בנסיבות המקרה, לרשום משכנתא בלתי מוגבלת.

36. לפי דברי השוכר, עודכן הכונס על-ידו לעניין כל פניות המבקש אליו. מדוע, אם כן, הסתיר הכונס את דבר השלמתה החפוזה של העסקה?

37. מחיר העסקה הינו נמוך ביותר, באופן המהווה פגיעה מהותית בנושי החייבים. עסקינן בנכס עסקי המשמש כבית קפה, במיקום מרכזי קרוב לים ולמתחם המלונות בהרצליה פיתוח. בעת הערכת הנכס בשנת 99, היה שוויו 260,000$. בהערכת שמאי שערך המבקש לפי הוראת בית המשפט, הועמד ערכו של 230,000$. אין זה סביר כי הנכס ימכר בסכום אשר הינו נמוך מכך באופן כה ניכר.
דבר זה בולט עוד יותר, נוכח העובדה כי השוכר שילם לחייבים לפי הסכם השכירות דמי שכירות חודשיים בגובה 1,700$, לא כולל מע"מ. קרי, למעלה מ 20,000$ לשנה. לא עולה על הדעת כי נכס כזה ימכר בנזיד עדשים.

38. בדיקה אריטמטית מגלה כי הסכום ששילם השוכר קרוב במידה מעוררת תמיהה לחובם הנטען של החייבים למשיבים: 120,000$, בצירוף 216,092 ₪.

39. מצב דברים זה, בו לא ניתנה לנאמן זכותו לפי סעיף 129 והתבצע מחטף מסוג זה, הינו בלתי נסבל, ואין להשלים עמו.

תגובת הכנ"ר לתגובת המשיבים;

40. נושה אינו יכול להמשיך בהליכי המכר של החנות טרם קיבל את אישור בית המשפט או הכנ"ר, לפי הוראות פקודת פשיטת הרגל. הכנ"ר מצטרף לתגובת המבקש, לפיה עולה חשש כי החנות לא נמכרה בערכה האמיתי.

41. במידה ויתברר מחוו"ד שמאי כי ערך החנות גבוה מערך המכירה, יש לבטל את עסקת המכר וליתן למנהל המיוחד למכור את החנות לפי שוויה האמיתי.

42. לא ברור הכיצד נרשמה משכנתא בלתי מוגבלת על החנות, כאשר אין עסקינן אלא בהלוואה קצובה אשר נפרעה בחלקה. עולה חשש להעדפת מרמה או הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודה, אשר מצריכה את טיפול הנאמן לנכסי החייבים, לכשיתמנה.

43. בשלב זה, אין להעביר למשיבים כל סכום בגין המכירה, עד אשר יתבררו הסוגיות דנן. כמו כן, היות והמכירה לא הושלמה לפי סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, יש להעביר את הכסף לכנ"ר.

עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי;

44. עסקינן בהליכי מכר אשר התבצעו בהוצל"פ, במועד המאוחר למתן צו כינוס לנכסי החייב. אין חולק, כי טרם ביצוע המכר לא פעלו המשיבים כמצוות סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל, ואף לא הגישו בקשה כדין להמשך הליכי מימוש, כמצוות סעיף 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

חמור מכך; מטענות המנהל המיוחד, אשר לא הוכחשו כלל ועיקר בידי הכונס, ואף קיבלו תימוכין מתגובת השוכר, עולה כי כל הצדדים הרלוונטיים, ביחוד הכונס והשוכר, היו מודעים בעת מעשה לעובדה כי ניתן צו כינוס. מתגובתו של השוכר עולה, כי קיבל לידיו בפועל מכתבים, אשר עליהם נכתב בפירוש שמו ותארו של המבקש כפקיד בית משפט שמונה בהליכי פשיטת רגל. אלא, שהשוכר בחר להתעלם מהם.

לענייין זה, אקדים ואומר כי לא מקובל עלי כלל ועיקר ההסבר שנתן השוכר; אף אם קיבל מהכונס הוראה להתעלם ממכתבי נושים, וסבר כי עסקינן בנושה, וזאת מתוך אי בקיאות בדין (שאלה עובדתית בעניינה אינני קובעת כל ממצא שהוא), הרי לכל הפחות, מעצם הכותרת ה"זועקת" כי עסקינן בפקיד בית משפט, היה מתעורר חשד מבוסס אצל כל אדם סביר, לאורו צריך היה, לכל הפחות, לפנות אל הכונס בשאלה בדבר מעמדו של פקיד בית המשפט הפונה אליו.
אם בחר השוכר לעצום את עיניו נוכח חשד זה, ולנקוט ב"שב ואל תעשה" נוכח המכתבים המופנים אליו, כל זאת בעוד הליכי מכר מתנהלים בהוצאה לפועל, הרי אין הוא יכול להחשב כצד ג' תם-לב ובלתי מעורב אשר הנכס נמכר לו, ואין הוא יכול להלין אלא על עצמו בלבד.

45. כוחו של נושה מובטח אינו מוחלט; הדין והפסיקה כפפו אותו, עם השנים, לשורה של הגבלות אשר נועדו לאזן את כוחו העדיף בכדי לשמור על עניינם של הנושים הבלתי מובטחים (לעניין זה, ראה למשל פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, וכן פש"ר 302/97 בש"א 7831/01 חגי נ' antwerpse diamantband nv). כאשר חורג נושה מובטח מהוראות הדין, ופוגע או יוצר סיכון מוגבר לפגיעה בנושים הבלתי מובטחים, הרי שהדין עשוי לנקוט נגדו סנקציות שונות, כגון זו הטמונה בתקנה 90 לתקנות פשיטת הרגל.
אם כך הינם הדברים לגבי נושה מובטח שאין מחלוקת בדבר נשייתו, הרי לגבי נושה הטוען להיותו מובטח, ואילו הכנ"ר ובעלה תפקיד בהליכי פשיטת הרגל מפקפקים או כופרים בכך, קל וחומר. במקרים אלו, מן הדין להקפיד במיוחד ולמנוע "מחטף" אשר יעמיד את הנאמן בפשיטת רגל אל מול עובדות מוגמרות, תוך הנצחת הפעולה השנויה במחלוקת.
יוסף ויוער, כי אף לשם כך בא העיכוב בהפעלת זכות המימוש אשר נקבע בסעיף 129 לפקודה. אין עסקינן בהליך פרוצדורלי גרידא, אלא בזכות מהותית שנועדה לטובת הנושים הבלתי מובטחים, ואשר לחריגה ממנה עשויות להיות תוצאות חמורות.

46. הליך המכר אשר בו עסקינן נוהל מתחילתו ועד סופו בניגוד לדיני פשיטת הרגל, עליהם התבשרו הצדדים המעורבים ממכתבי המנהל המיוחד; לא ניתנה לנאמן ולכנ"ר זכות לפדות את הנכס, או לבדוק האם מן הראוי להפעיל את דין ההחלטה בעניין גרבש, לעניין הכפפת הנושה המובטח לפיקוח בית המשפט של פשיטת רגל. יותר מכך, לא ניתנה לכנ"ר ולמנהל המיוחד אף זכות לבדוק את תוקף השעבוד. עניין זה, נוכח התמיהות הלכאוריות הלא מעטות אשר עולות מגרסת המשיבים השונים ונסיבות המקרה, ונוכח הסמיכות התמוהה בין הליכי המכר לבין משלוח מכתביו של המנהל המיוחד, הופך את המעשה לתמוה ומקומם עוד יותר.
זאת ועוד; בנסיבות העניין, ספק גדול אם המחיר בו בוצע המכר אינו נמוך מדי. הוא נופל בהרבה מחוות דעת השמאי שהגיש המנהל המיוחד, קל וחומר מההערכה אשר ציטטו המשיבים עצמם, אשר לא נעשתה אלא לפני שנים מעטות. בצדק טוען המנהל המיוחד כי נקל לראות, כי המכיר דנן כמעט וזהה לערך חובם הנטען של המשיבים. צירופה של עובדה זו לעובדה כי בין השוכר (או קרובי משפחתו) לבין המשיבים התנהלו עסקים נוספים (דבר העולה בבירור מתגובת השוכר), וכי ככל הנראה מדובר בצדדים מקורבים, מביאה להתעצמות החשד, ועימו האינטרס הלגיטימי של הכנ"ר והמנהל המיוחד הפועל בשמו לכפוף לפיקוחם את הליכי מכר הנכס.
לסיכום נקודה זה: מכל נסיבות המקרה עולה, כי אין הליך המכר שנעשה יכול לעמוד, ודינו להיות בטל מעיקרו. לעניין זה יוער, כי תוצאה זו גוררת בהכרח את השבת כל הכספים אשר שולמו בגין מכר זה, במלואם, לידי השוכר.

47. בתוך הבקשה אשר בפני
הועלתה אף מחלוקת נוספת, והיא שאלת דמי שכירות שמחזיק השוכר אצלו, לגבי חלקם העלה השוכר טענת קיזוז, וטען כי צד נוסף, מר קמחזי, דורש אף הוא חלק מדמי השכירות. דומה, כי הבקשה דנן אינה מסגרת נאותה להכריע בעניין זה. על המנהל המיוחד יהיה להגיש בקשה נפרדת ומנומקת, ולצרף כמשיבים את כל הצדדים הרלוונטיים, לרבות מר קמחזי. לעת עתה, מן הדין ומן הצדק כי כל כספי השכירות שבמחלוקת יוחזקו בנאמנות בידי הכנ"ר, וכך אני פוסקת.

48. כעת, לא נותר לי אלא להכריע בשאלה הנוספת, והיא בידי מי יוחזקו התקבולים השונים הקשורים לנכס, וזאת עד להכרעה בעניין השעבוד. לעניין זה טוען הכונס כי אין פסול בנאמנותו, וכי השעבוד הינו על פניו תקין ובלא פגם. מוסיף הכונס וטוען כי העברת הכספים לידי הכנ"ר תיצור למעשה הכרעה מוקדמת לרעת המשיבים.
טענות אלו אין בידי לקבל, קל וחומר בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן:

א. מנסיבות המקרה וטענות הצדדים, עולות תמיהות לכאוריות לא מעטות לעניין תוקף השעבוד. זאת, במיוחד לעניין אופן החלפתו הדחופה, קל וחומר בדרך הכנסת בניו של מר נגיב אל תוך המשכנתא והפיכתה לבלתי מוגבלת בסכום. כמו כן, קיימות תמיהות נוספות באשר לעסקאות ומהלכים שהתנהלו סביב הנכס. לאור זאת, קשה למדי לקבל את טענת הכונס כי אין כל מקום לחשד כי נפלו פגמים בשעבוד דנן.

ב. דברים אלו מקבלים משנה תוקף לאור התנהלות המשיבים, אשר התירו לעצמם להמשיך בהליכי הוצל"פ שלא כדין, תוך התעלמות מפניות המנהל המיוחד. דומה, כי אך נכון וצודק הוא, בנסיבות העניין, כי כל הכספים הקשורים לנכס יוחזקו בידי הכנ"ר, אשר הינו צד אובייקטיבי אשר אין ולא יכול להיות מקום למחלוקת על אודות טיב והגינות נאמנותו בכספים.

ג. טעה הכונס המלומד, כאשר טען כי בעצם העברת הכספים אל הכנ"ר יש הכרעה בסכסוך המהותי על אודות תוקף השעבוד. זאת, היות ואין עסקינן בהעברת הכספים לקופת פשיטת הרגל, בשלב זה, אלא אך ורק העברת הכספים בנאמנות לידי הכנ"ר. בכדי להסיר ספק בעניין זה, נקבע בזאת כי התקבולים מהנכס יוחזקו בנפרד, ולא יעורבבו עם כל סכום אחר השייך לקופת פשיטת הרגל.
49. לאור כל האמור לעיל, ובסייגים שפורטו בהחלטה עצמה, דין בקשת המנהל המיוחד להתקבל. בנסיבותיו של מקרה זה, ישאו מר נגיב, וכן המצהיר זמיר נגיב (אשר הפך עצמו לצד בבקשה), ביחד ולחוד, בהוצאות המנהל המיוחד ובשכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ בצרוף מע"מ, וכן בהוצאות הכונס הרשמי ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בצרוף מע"מ. כל הסכומים דנן ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, שעה 13:00.

בלשכתי, היום כ"ח בכסלו, תשס"ג (3 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת









פשר בית משפט מחוזי 1705/01 עו"ד גדעון פישר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבים זדה אליאס יהושע והרמניה נ' נבה נגיב , עו"ד מנשה ששון בתפקידו ככונס נכסים, אסף נעים, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 08/12/2002)