פסקי דין על רואידה עמירה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על יריב ברקוביץ |

7017-08/13 בל     30/01/2017




בל 7017-08/13 רואידה עמירה נ' המוסד לביטוח לאומי, יריב ברקוביץ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 7017-08-13
ב"ל 34857-09-13


30 ינואר 2017

לפני:
כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
, אב"ד
נ.צ – מר חגי שפר (מעסיקים)


התובעת
רואידה עמירה
ע"י ב"כ עו"ד נירה קזז


-

הנתבע



צד ג'

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד לירון דגון

-

יריב ברקוביץ



פסק דין


לפנינו שתי תביעות של גב' רואידה עמירה
(להלן: "התובעת").
באחת, היא מבקשת להכיר בפגיעה בגבה כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח לאומי" או "החוק"), וכן להכיר בתאונת עבודה שאירעה לה, לדבריה, ביום 1.3.12, בה נפגעה לטענתה בגבה.
בשנייה, היא מבקשת להכיר בכך שהועסקה משנת 2006 במסעדת "התימניה" בתל אביב, אצל מר יריב ברקוביץ
, הוא צד ג'. כפועל יוצא, היא מבקשת להכיר בזכויותיה מאת המוסד לביטוח לאומי
, הנתבע, בגין תקופה זו.

עיקרי העובדות וההליך המשפטי
1.
התובעת, ילידת 1979, הועסקה במהלך תקופה השנויה במחלוקת במסעדת "התימניה" בתל אביב (להלן גם: "המסעדה").

2.
המעסיק של התובעת היה צד ג'.

3.
צד ג' דיווח לנתבע על העסקת התובעת בתקופות הבאות (מוצג צד ג/2), ולטענתו רק בתקופות אלה העסיק את התובעת:
א.


1.5.2010 – 31.12.2010.
ב.

1.2.2012 – 30.6.2013.

4.
ביחס לתקופה שמיום 1.1.2011 ועד ליום 31.1.2012 מופיעים ביחס לתובעת דיווחים אודות העסקה אצל שבעה מעסיקים שונים, אחרים.

5.
התובעת טוענת כי עבדה ברציפות במסעדה מחודש מרץ 2006 ועד לסוף שנת 2010, ולאחר מכן עבדה תקופה נוספת, מחודש פברואר 2012 ועד לחודש יוני 2013 (סעיף 5 לתצהיר התובעת מיום 29.5.14).

6.
מאחר שהעסקת התובעת לא דווחה בכל התקופות בהן לטענתה עבדה, נוצר לה חוב בגין דמי ביטוח, כמי שאינה עובדת.

7.
התובעת הועסקה במסעדה בשטיפת כלים, ולגרסתה תפקידה כלל גם פעולות נוספות, לרבות פינוי שולחנות, שטיפת הרצפה, ישיבה ליד הקופה, הגשת אוכל, מילוי שתייה ועוד (עדות התובעת עמוד 27 שורות 17 – 29). לגרסת צד ג', תפקידה של התובעת כלל שטיפת כלים בלבד (עדות צד ג', עמוד 44 שורות 11- 12).

8.
אף שעות עבודתה של התובעת במסעדה שנויות במחלוקת. לגרסת צד ג', עבדה כ- 4 שעות ביום (עמוד 43 שורות 4 – 5). התובעת טוענת שעבדה בתקופת העבודה הראשונה, משנת 2006 ועד לשנת 2010, משך 10 שעות ביום; ובתקופה השנייה, בשנים 2012- 2013, עבדה כ- 7 שעות ביום (עמוד 24 שורות 31 – 32; עמוד 25 שורות 16 – 17).

9.
לטענת התובעת, ביום 1.3.12 בשעות הערב, במהלך עבודתה במסעדה הרימה פלטת בשר השוקלת כ- 10 ק"ג, על מנת לנקות תחתיה. תוך כדי ההרמה חשה כאב עז בגב התחתון (להלן: "האירוע").

10.
התובעת לא פנתה לטיפול רפואי סמוך לאחר האירוע ולא דיווחה עליו מיד למעסיק.

11.
לטענת התובעת, לאחר שהכאב לא חלף פנתה לבירור ולטיפול רפואי, והופנתה לבדיקות הדמיה. בגבה של התובעת נמצאו בלטי דיסק, פריצת דיסק ופגיעה שורשית (נספחים ה', יא', טז', יז' לתצהיר התובעת מיום 29.5.14). התובעת אושפזה ביום 10.4.14 בבית החולים בילינסון ועברה ניתוח לכריתת דיסק וקיבוע אחורי (סיכום האשפוז- נספח יט' לתצהיר התובעת מיום 29.5.14).

12.
התובעת פנתה אל הנתבע להכרה בפגיעה בגבה כפגיעה בעבודה, ותביעתה נדחתה במכתב מיום 25.12.12 (נספח א' לתצהיר התובעת מיום 29.5.14), מהנימוקים הבאים:
"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח לקה בה עקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.
1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לכאבי הגב.

2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"
.

13.
בגין החלטת הנתבע, כמו גם בעקבות חיוב התובעת בתשלום דמי ביטוח בגין התקופה שהמחלוקת, הוגשו התביעות שלפנינו.

טענות הצדדים וההליך המשפטי
14.
התובעת
טוענת, כי עבדה אצל צד ג' משנת 2006, בכל התקופות פרט לתקופות בהן דיווחו אחרים אודות העסקתה לנתבע.
עבודתה של התובעת במסעדה הייתה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב. ביום 1.3.12, בערב, במהלך ניקיון המטבח הרימה התובעת פלטה לטיגון בשר על מנת לנקות מתחתיה. תוך כדי הרמת הפלטה חשה התובעת כאב בגב ו"נתפס" לה הגב. התובעת נחה זמן מה, עד שנרגעו הכאבים, ואז המשיכה בעבודתה.
התובעת לא פנתה לטיפול רפואי סמוך לאחר קרות התאונה כי חשבה שהכאב יחלוף. התובעת אף לא סיפרה למעסיק על התאונה סמוך לאחר מכן, מאחר שחששה שתפוטר. כאשר פנתה למעסיק, אישר את תביעתה לתשלום דמי פגיעה. המסמכים החתומים על יד צד ג' מהווים הודאה בכך שהתובעת נפגעה בעבודתה.
משך כל תקופת העבודה במסעדה המעסיק היה צד ג'. בתקופות הראשונות שכרה של התובעת היה בסך כ- 1,200 ₪ לשבוע, ולאחר מכן הועלה השכר ל- 1,400 ₪ לשבוע. השכר שולם במזומן. בתלושי השכר שעות העבודה פחותות משעות העבודה שעבדה התובעת בפועל, והסכומים נמוכים יותר. התובעת הציגה מסמכים שנערכו על ידי בעלי חנויות סמוכות ולקוחות, מהם עולה כי התובעת עבדה קשה במסעדה מהבוקר ועד הערב משך שנים רבות (נספחים ב- ד לתצהיר המשלים). טענות התובעת נתמכו גם בתצהיר בעלה ובעדותו.
גם כתב ההגנה של צד ג' תומך בגרסת התובעת. בכתב ההגנה נכתב כי התובעת הייתה נעלמת מן העבודה לתקופות ממושכות מאד, לעתים מספר חודשים. הפסקות מרובות מצביעות על תקופות עבודה רבות. בעדותו, צד ג' אף לא שלל את האפשרות שהתובעת עבדה במקום לפני 2010. טענות התובעת אף נתמכות בהקלטת השיחה עם צד ג' שהגישה. התובעת הגישה מסמכים של מחלקת רישוי עסקים בעיריית תל אביב, מהם עולה כי צד ג' היה רשום כבעל המסעדה כבר בשנת 2005, והוצאו צווי סגירה על שמו. יש להעביר את נטל השכנוע לכתפי צד ג', וזה לא הורם. צד ג' גילה חוסר תום לב, חוסר אמינות, ולא הביא ראיות ועדים לתמיכה בטענותיו.

15.
הנתבע
טוען כי דין התביעות להידחות. התובעת ניהלה תביעתה בדרך מלאת פגמים. התמלול שהוגש לא תומלל ע"י מתמללת מוסכמת, הוגש בניגוד לסדרי הדין, ויש להתעלם מן ההקלטה והתמלול.
אשר לתקופת העבודה, טוען הנתבע כי התובעת הועסקה בתקופת שדווחו לו כתקופת העסקה על ידי צד ג'. התובעת לא הוכיחה העסקתה מעבר לתקופות אלה. לפיכך, לעניין מיקרוטראומה יש לבחון את התשתית העובדתית בהתאם לתקופות המדווחות בלבד.
התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. צד ג' העיד כי התובעת עסקה בשטיפת כלים ידנית, הכלים הובאו אל התובעת והיא לא נדרשה לפנות מהשולחנות. כמות הכלים השתנתה בהתאם לכמות הסועדים, התובעת לא הרימה פיילה של כלים אלא עובדים אחרים וצד ג'. התובעת שטפה צלחות, סכו"ם וכן סירי אלומיניום שמשקלם קטן. מדובר בעבודה מגוונת, בתדירות משתנה, המחייבת שימוש באברי גוף שונים.
בעלה של התובעת לא עבד במסעדה בשום שלב ולא הוצגו כל ראיות המוכיחות אחרת.
התובעת אף לא הוכיחה כי אירעה לה תאונת עבודה. התובעת הודיעה למעסיק על האירוע התאונתי לו היא טוענת רק כ- 7 חודשים ממועד האירוע. לאחר האירוע המשיכה התובעת לעבוד כרגיל. שעת האירוע אינה מתיישבת עם שעות העבודה של התובעת.

16.
צד ג'
טוען, כי היה בעל המסעדה משנת 2010 בלבד, וקודם לכן לא ניהל את המקום. עבודתה של התובעת הייתה בתקופות שדווחו למוסד לביטוח לאומי בלבד.
צד ג' לא נכח במסעדה כאשר התובעת טוענת שאירעה לה תאונת עבודה, והוא חתם על המסמכים לנתבע רק לבקשת התובעת ובהתאם למידע שמסרה לו.


17.
התובעת הגישה שני תצהירים מטעמה, מיום 29.5.14, ותצהיר משלים מיום 17.5.15; כן הוגשו תצהירים בחתימת בעלה לשעבר של התובעת, שהיה נשוי לה בתקופת האירועים נשוא התביעה, מר נסים עמירה; והקלטת שיחה של התובעת ומר עמירה עם צד ג', בצירוף תצהיר המתמללת.
בישיבות ההוכחות העידו לפנינו התובעת ובעלה לשעבר, מר נסים עמירה, לתמיכה בתביעה. כן העידה מטעם התובעת גב' לנה סטל, המתמללת של השיחה שהגישה התובעת. עוד העיד צד ג', מר יריב ברקוביץ
.
לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. סיכומי צד ג' לא הוגשו על אף התראות שניתנו לו, ולפיכך ניתן פסק הדין על יסוד החומר המצוי בתיק.

דיון והכרעה
תקופת העבודה של התובעת
18.
מה הייתה תקופת העבודה של התובעת?
האם עבדה מחודש מרץ 2006, כטענתה, בתקופות בהן צד ג' לא דיווח אודותיה לנתבע, שמא הועסקה רק בתקופות שדווחו לנתבע, 1.5.2010 – 31.12.2010 ו - 1.2.2012 – 30.6.2013.

19.
צד ג' העיד לפנינו, כי:

"אני הגעתי לעבודה ב- 2010, למסעדה, אני רכשתי בשנת 2010 ויש לי תעודת עוסק מורשה ב- 24.3.10 – מציג לביה"ד. פה רשום "התימניה" ואני מפנה לתאריך, 24.3.10.
הבאתי מביטוח לאומי ואפשר לראות שמיד אחרי שהוצאתי עוסק מורשה ופתחתי את המסעדה, התובעת החלה לעבוד אצלי חודש אחרי, ב- 1.5.10 – מציג לביה"ד דיווחי מעסיקים של ביטוח לאומי".
(עמוד 36 שורות 23- 27).

20.
גרסתו של צד ג' מעוררת תהיות, לאור העובדה שהוצאו על שמו על ידי עיריית תל אביב צווי סגירה של המסעדה הן בחודש דצמבר 2005 והן בשנת 2007. לטענת צד ג' בעדותו, נרשם כבעלים אף שלא היה בעלים בפועל, על מנת לסייע לבעלי המסעדה בבעיות רישוי בהן נתקלו, ובלשונו:

"ש.
יש לי תע"צ (הוגשה ביום 10.9.15) של עיריית תל אביב ממחלקת רישוי עסקים, שם רשום במפורש שהוצא נגד ברקוביץ יריב ב- 31.12.05

פסק דין
, רח' לוינסקי 108 ת"א, "התימניה".
זה לא נכון מה שכתוב כאן?
ת.
אני לא הייתי בעל המסעדה.
ש.
ובשנת 2007 הוצא צו נוסף בשל אי קיום הצו סגירה הקודם?
ת.
אני לא הייתי בעל המסעדה.
ש.
אז זה מפוברק?
ת.
זה לא מפוברק, אני לא הייתי בעל המסעדה. מישהו רשם אותי בעירייה כבעל המסעדה.
ש.
אז למה לא ניגשת לביהמ"ש ואמרת שאתה לא בעל המסעדה וכי מישהו רשם אותך ללא ידיעתך וגם לא ב- 2007?
ת.
לא אמרתי שזה ללא ידיעתי.
ש.
זה היה בידיעתך?
ת.
כן.
ש.
אז כשאתה אומר לנו בכתב הגנתך שאתה שומר חוק, אני רואה פה שאתה כלל לא שומר על החוק, אתה נותן את שמך ואומר שהגשת רשיון לעסק וזה לא העסק שלך – איך אתה מסביר את זה?
ת.
ביקשו ממני לעשות את זה, והגשתי, עשיתי. לעסק היו בעיות של רישוי עסקים וביקשו ממני להירשם כדי שהעסק ימשיך לעבוד, עד שיסדרו את רישוי העסקים.
ש.
ולמה היו צריכים אותך?
ת.
זה כל בנאדם אחר היה יכול להיות".
(עמוד 39 שורות 1 – 20).

21.
כן העיד צד ג' מפורשות, כי שיקר, כלשונו, לעיריית תל אביב:

" ש.
ואם אומר לך שהיית בעסק מ- 2005 כי הצו סגירה על שמך וזה מסתדר גם עם מה שהתובעת אומרת?
ת.
שרק נרשמתי. אני לא שקרתי לכם, אלא לעיריית ת"א".
(עמוד 39 שורות 21 0 23).

מעדותו של צד ג' ברי, כי דיווחי האמת לרשויות המדינה אינם נר לרגליו. בנסיבות אלה, לא מצאנו לייחס מהימנות רבה אף לעדותו לפנינו.

22.
יתרה מזאת, מעדות התובעת וכן מהקלטת השיחה שהגישה התובעת ביום 7.1.16 עולה, כי תלושי השכר שהנפיק צד ג' לתובעת אינם משקפים את שכר האמת שקיבלה
בפועל. משמע, אף הדיווח לרשויות המס לא היה אמת.
בשיחה שערכו התובעת ובעלה עם צד ג', נדונה שאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. בהקשר זה נאמר:

"המעסיק: ברור שזה יהיה לפי המשכורת האמתית
הבעל: כן בדיוק
המעסיק: אם מגיע זה ברור שזה לפי המשכורת האמתית
הבעל: אתה רואה
המעסיק: אני לא בנאדם כזה מה שמגיע ברור שאני מביא מה שמגיע לפי חוק זה לא לפי זה, זה לפי מה שהיא קיבלה
הבעל: לפי מה שהיא קיבלה ביד ולא לפי מה שהיא קיבלה בתלוש...
המעסיק: ברור, ברור לפי מה שהיא קיבלה ביד ולא לפי... ברור איזה שאלה".

בשיחה חזר צד ג' מספר פעמים ואישר כי התובעת עבדה במקום הרבה שנים, אולם לא צוינה תקופת העבודה או מספר השנים בהן עבדה. לפיכך, אין בכך משום סיוע של ממש לתובעת בטענתה בדבר תקופת העבודה.

23.
בתצהירה של התובעת (סעיף 5), היא טענה לעבודה משנת 2006, פרט לתקופות בהן מעסיקים אחרים דיווחו על העסקתה לנתבע. לעומת זאת, בעדותה של התובעת בבית הדין, התברר כי אינה יודעת לנקוב בתקופות המדויקות בהן עבדה, לשיטתה, ואף לדבריה היו במהלך השנים הפסקות בנות מספר חודשים בכל פעם בעבודתה:

"ש.
מציגה לך את רשימת תקופות הדיווח (נספח לתצהיר התובעת) את לטענתך בעצם התחלת לעבוד אצל יריב ממרץ 2006 – את לא יודעת את התאריך המדויק?
ת.
ב- 1.3.06.
ש.
שעבדת אצלו בעצם עד ה- 31.12.10 את טוענת?
ת.
כן.
ש.
ברצף?
ת.
לא ברצף. אני הייתי יוצאת, היה מוציא אותי לחודשיים – שלושה, היה לו תקופה שאין בה עבודה והיה מוציא אותי ומחזיר אותי.
ש.
תנקבי במועדים המדויקים שלטענתך עבדת אצלו? התחלת ב- 1.3.06 עד מתי?
ת.
אני לא יכול לזכור. עברו הרבה שנים".
(עמוד 29 שורות 6 – 15).

יצוין, כי התובעת לא הביאה עדים אובייקטיביים, בלתי תלויים, להוכחת תקופת העבודה, אף שבמקביל אליה עבדו עובדים נוספים במסעדה.

24.
במסמך רפואי של התובעת מיום 30.12.09 (נ/6), נרשם כי התובעת "לא עובדת".

25.
אשר למכתבים שצירפה התובעת לתצהירה מיום 17.5.15- מדובר באסופת מסמכים, ולא בתצהירים המאומתים כדין. במסמכים נכתב מפי אנשים שונים, לכאורה, כי התובעת עבדה תקופה ארוכה, ללא ציון תאריכים, עבודה קשה ושעות רבות. איש מן החתומים על המסמכים לא הגיע לעדות לפני בית הדין. בנסיבות אלה, כאשר המסמכים לא נתמכו בעדויות, אין ליתן להם כל משקל ראייתי.

26.
לאור כל האמור, לא ניתן לדחות את גרסתה של התובעת, לפיה לא דווחו לנתבע במלואן תקופות העסקתה אצל צד ג'. עם זאת, התובעת לא הוכיחה מה היו התקופות בהן עבדה ללא דיווח.

27.
עוד התברר מעדותה של התובעת, כי הגישה בעבר תביעות להבטחת הכנסה לנתבע, בתקופות בהן היא טוענת כעת כי הועסקה אצל הנתבע. בתביעה מחודש מרץ 2010 (נ/5) דיווחה התובעת כי אינה עובדת. בשתי תביעות נוספות, מאוחרות יותר (נ/4), דיווחה התובעת על המשכורות בהתאם לתלושי השכר, שהיו כאמור נמוכות משמעותית מן המשכורות שכעת היא טוענת ששולמו לה בפועל:

"ש.
ב-1.1.13 הגשת תביעת הבטחת הכנסה בעילת שכר נמוך. איך מצד אחד את אומרת שהרווחת סכומים של 1,200 ₪ לשבוע ומצד שני מגישה תביעה על שכר נמוך?
ת.
כשלקחתי את הטופס הזה למעסיק שלי והראיתי לו, הוא אמר לי שבתלוש המשכורת הוא כתב ככה וככה ולא דייקתי על מה, על זה חשבתי, ולפי זה מילאתי את הטופס לפי מה שהוא, המעסיק, אמר לי. אני שאלתי אותו והוא אמר שבגלל תלושי המשכורת שהוא נתן לי נמוך, אז אני עשיתי את זה.

לשאלתך – לא הוא מילא את הטופס.
ש.
אבל את הבנת שהגשת תביעה להבטחת הכנסה לקבלת כספים בגלל שאת מקבלת שכר נמוך לכאורה, ובפועל לא קיבלת שכר נמוך. אז הצהרת כזב בפני
ביטוח לאומי?
ת.
המעסיק שלי אמר לי לעשות.
ש.
אבל המעסיק שלך לא אמר לך ללכת לביטוח הלאומי לתבוע הבטחת הכנסה, זו החלטה שלך. כשמילאת את הטופס מילאת הצהרות שקריות?
ת.
מעסיק שלי אמר לי לעשות את זה לפי המשכורת שהוא נתן לי לפי הפירוט של המשכורת שהוא נתן לי.
ש.
גם בטופס התביעה להבטחת הכנסה מיום 1.8.10 (מוגש ומסומן נ/4) את חתומה על הטופס?
ת.
כן.
ש.
תביעה להבטחת הכנסה מ- 23.3.10 את מילאת את הטופס ואת חתומה עליו? (מוגש ומסומן נ/5)
ת.
כן, אני חתומה ואני מילאתי".
(עמוד 30 שורה 21- עמוד 31 שורה 7).

אמנם, טוענת התובעת בעדותה כי המעסיק הנחה אותה לדווח על משכורות נמוכות, אולם אין חולק שעצם הגשת התביעות הייתה ביוזמת התובעת, והיא בלבד נשאה רווח מן הדיווחים השקריים. משכך, אף לעדות התובעת לא מצאנו מקום לייחס מהימנות גבוהה.

28.
לאור כל האמור, לא הוכיחה התובעת כי הועסקה במסעדה, אצל צד ג', החל משנת 2006.

התביעה לפי תורת המיקרוטראומה
29.
בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..."

עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי
- אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999).

עוד נפסק :
"... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 28.7.2002; עב"ל 293/09 ראובן יעקב - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 27.1.2010;עב"ל 642/06 שלמה מורדוב - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 11.3.2008)".
עב"ל (ארצי) 38717-12-12 אברהם נחמני נ' המוסד לביטוח לאומי
, (27.4.14).

30.
הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות. ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו, ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.
ראו: עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי
, (30.12.2007).

31.
בענייננו, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות, שוכנענו כי דין התביעה להידחות, ונפרט.

32.
התובעת תיארה בעדותה את עבודתה השוטפת בזו הלשון:

"ש.
את יכולה לתאר פרטים של יום עבודה טיפוסי בתקופה הראשונה.
ת.
מגיעה ב-12 יש כלים להכנת האוכל על הרצפה. אני שוטפת את כל הכלים להכנת האוכל ואת הצלחות שהצטברו. גם לעזור להקפיץ על הפלטה ולהכין אוכל, או שהוא יגיד לי לצאת לאסוף כלים.
ש.
את באה ליום עבודה ואת מתפרשת על כמה תפקידים במסעדה לפי הצורך?
ת.
כן. לפי הצורך. לפי מה שהמעסיק מבקש ממני. פעם להתחיל עם שטיפת כלים של הכנות האוכל וגם צלחות. או אם יש לקוחות שצריכים לשבת ואין להם מיקום. אני מפנה את השולחנות עבורם. ואם צריך להכין אוכל שהמעסיק שלי מבקש שאני אערבב את המוקפצים או אכין קבאב, זה משתנה לפי הצורך.
ש.
תארי יום עבודה בתקופה השנייה?
ת.
בתקופה הראשונה גם הייתי מתכופפת להוציא כלים וגם היה צ'יפסר מתחת לשולחן של הגזים של הכנת האוכל והייתי מתכופפת לנקות מאחוריו.

בתקופה השנייה, אחרי שדיווחתי לו על הפגיעה שלי הוא כאילו העביר אותי שעות. אז הוא אמר לי שאני אגיש אוכל וגם הוסיף לי למלא שתייה וגם הוסיף לי להוציא בשרים מהמקפיא, והייתי גם על הקופה, בערב כשאין לקוחות אז אני גם הוצאתי בשרים וגם מילאתי שתייה במקררים. הוא לא הקל עליי לא לעשות כלים, אלא ההפך נתן לי עוד עבודה להוציא ארגזי שתייה ובשר וזה משקלים כבדים".
(עמוד 27 שורות 13 – 29).
33.
משמע, התובעת מתארת שורה ארוכה של פעולות, מאומצות אך משתנות, אותן נדרשה לבצע במהלך יום עבודתה. בין היתר, מתארת התובעת בישול והכנת מזון, שטיפת כלים, פעולות ניקיון שונות, הכנת צלחות להגשה, פינוי שולחנות, מילוי שתייה, הוצאת בשרים מהמקפיא, ישיבה ליד הקופה ומילוי שתיה במקררים.

34.
התובעת לא הצביעה על תנועות חוזרות ונשנות בסדר רציף ובתדירות מספקת. כעולה מעדות התובעת, עבודתה כללה עבודה גופנית קשה. התובעת נדרשה להרים משקלים שונים, לגבהים שונים, ולבצע עבודות בתנוחות שונות של הגב, לעיתים לבד ולעיתים עם אחרים. גם התנועות שכונו בסיכומי התובעת באופן כללי "כיפוף ויישור הגב", כללו, בין היתר, פעולות שונות ומגוונות של הרמה והורדה של משקל שונה, בתנוחה שונה ובתדירות משתנה. לשם הדוגמא, אין דומה הפעולה של הרמת ארגזי משקאות, לפינוי שולחנות ולשטיפת כלים שונים.

35.
לאור כל האמור, לא עלה בידי התובעת להוכיח תשתית עובדתית הדרושה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. בפרט, לא עלה בידה להוכיח "פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות" שנגרמו במסגרת עבודתה.

36.
לאור קביעה זו, לפיה גם לגרסתה של התובעת עצמה לא הונח היסוד העובדתי לפי תורת המיקרוטראומה, אין צורך להתייחס לטענות הנתבע וצד ג', לפיהן עבודת התובעת כללה מספר מצומצם יותר של מטלות, קלות יותר, והתובעת כלל לא נדרשה להרים משקל כבד, כטענתה.

תאונת העבודה
37.
בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, וכלשון הסעיף:

"בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבודה"
- תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה"
- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו..."

38.
אף בהקשר זה, חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובעת.
ראו: עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי
- קעדאן פהמי (29.10.12)).

39.
טוענת התובעת, כי ביום 1.3.12 אירעה לה תאונת עבודה כאשר הרימה פלטת בשר על מנת לנקות תחתיה, וחשה לפתע כאב בגבה (סעיף 12 לתצהיר התובעת מיום 29.5.14). לתאונה לא היו עדים, גם לגרסת התובעת (עמוד 24 שורות 20 -21). התובעת המשיכה בעבודתה כרגיל, לא פנתה לטיפול רפואי ורק לאחר כשבעה חודשים דיווחה על האירוע למעסיק, לטענתה מחשש לפיטורים. התובעת תיארה בעדותה כך את האירוע:

" ש.
מה קרה בדיוק בתאונת העבודה שאת טוענת שקרתה?
ת.
הייתי מנקה מתחת לפלטת הבשר. הרמתי את הפלטה ואז קרה לי כמו, נהיה לי כמו קליק וכאב חזק מאוד. עזבתי ישר
את הפלטה הוצאתי את הידיים, נשארתי בצד בתנועה שהיה את הקליק, נשארתי עומדת קצת וצעקתי בגלל הכאב. בעלי היה שוטף בחוץ והוא בא ושאל אותי מה קרה. עמדתי כמה דקות בצד, הכאב נשאר אבל עברתי לעבוד לאט לאט בעזרת בעלי.
ש.
מתי דיווחת בפעם הראשונה למעסיק על התאונה?
ת.
אני לא זוכרת מתי. אבל פחדתי לדווח לו באותו זמן כי פחדתי להפסיד עבודה. הייתי זקוקה מאוד לעבודה.
ש.
באיזה חודש הודעת לו?
ת.
כשמילאתי את הטופס שהבאתי לו. זה הטופס שהראית לי קודם.
ש.
אני מציגה לך את הטופס. מה התאריך?
ת.
18.10.12. זה התאריך שהודעתי לו".
(עמוד 23 שורה 29- עמוד 24 שורה 11).

40.
עדות מר עמירה תמכה בגרסת התובעת, אף שכאמור לא ראה את התובעת בעת האירוע עצמו, וכך העיד:

"ש.
היית עד לתאונת העבודה מה-1.3.12, שהתובעת טוענת?
ת.
כן. לא ראיתי ממש אבל שמעתי אותה צורחת. אני הייתי מנקה בחוץ.
ש.
איפה היא נפגעה בגב?
ת.
לא שאלתי אותה, אבל היא תפסה את הגב ואמרה ששמעה קליק אחרי שהרימה את הפלטה לנקות. הצעתי לה שתלך לטפל בזה, והיא פחדה שיריב יפטר אותה, והמשיכה לעבוד עם כאבים.
ש.
אתה יכול לתאר כיצד היא הרימה את הפלטה בזמן התאונה הנטענת?
ת.
אני לא ראיתי.
ש.
כששמעת אותה צועקת מה עשית?
ת.
נכנסתי למסעדה וראיתי אותה תופסת את הגב עם היד".
(עמוד 19 שורות 18 – 27).

אך ברור, כי לא ניתן לראות במר עמירה עד אובייקטיבי ובלתי תלוי, ונדגיש שוב כי ממילא לא נכח באירוע עצמו, אף לגרסתו. לפיכך, לא מצאנו לייחס לעדותו בהקשר זה משקל של ממש.

41.
מעיון במסמכים הרפואיים שצירפה התובעת (נספחים ה' –יט' לתצהיר מיום 29.5.14), עולה כי התובעת כלל לא התלוננה סמוך לאחר האירוע על כאבי גב. המסמך הראשון שהוגש, ממצאי בדיקת
ct
, הוא מיום 25.5.12. כן עולה, כי גם במסמכים לאחר מועד זה, אין כל אזכור של האירוע לו טוענת התובעת.

42.
זו אף זו, התיאור במסמכים הרפואיים אף סותר בחלקו את טענות התובעת, כדלהלן:
·
במסמך ממרפאת כאב מבית החולים איכילוב מיום 25.10.12 נרשם:

"הגיע למרפאתנו עם כאב ב-
lbp

מזה כ- 3 חודשים"
משמע, המסמך מלמד על כאב מחודש יולי 2012 לערך.

·
במסמך הפניה לרפואת יועץ מיום 29.10.12 מתוארות תלונותיה של התובעת עד לאותו מועד, והתלונה הראשונה הרשומה היא מיום 26.7.12, ולשונה:
"כאבים בכפות הרגליים וידיים מזה כחודש"
כלומר, אף מסמך זה מעיד על תלונות על כאבים מסוף חודש יוני 2012- תחילת חודש יולי 2012.
·
במסמך הפניה מיום 26.2.13, בתיאור תלונות העבר, נרשמה התלונה המוקדמת ביותר מיום 14.12.11, כשלושה חודשים קודם לאירוע הנטען, כך:
"כאבי גב תחתון כחצי שנה בזמן כפיפה ומאמץ..."

·
באותו מסמך, בתלונה מיום 18.5.12, הסמוכה ביותר לאחר האירוע הנטען, נרשם:
"כאבי גב תחתון
הרימה דברים כבדים שעבדה באוסם
כאבים מקרינים לרגליים דו"צ"

43.
רק במסמכים מיום 9.4.13 ואילך מבית החולים איכילוב, למעלה משנה לאחר האירוע הנטען, נרשם באופן כללי:
"כאבי גב החלו לאחר הרמת משא כבד".
אף במסמכים אלה לא מתואר אירוע ספציפי ולא נרשמה כל תלונה בדבר אירוע בעבודה.

44.
בהקשר זה, הלכה פסוקה היא כי:
"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על- מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו".
עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי- המוסד לביטוח לאומי
(25.8.13).

45.
בנסיבות בהן אין כל תיעוד רפואי, או ראיה חיצונית אובייקטיבית אחרת התומכת בגרסת התובעת, לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכחת טענותיה.

46.
לא מצאנו ממש אף בטענת התובעת, לפיה יש לייחס משקל לכך שהמעסיק חתם על גבי טופס התביעה לביטוח לאומי, ואישר את קרות האירוע. זאת, משאין חולק כי המעסיק עצמו לא היה עד לאירוע ופרטי האירוע שרשם בטופס התביעה היו מפי התובעת עצמה. יתרה מכך, העובדות אותן תיאר המעסיק בטופס (נ/9), שגויות אף לשיטת התובעת. לטענת התובעת, אירע האירוע בשעות הערב (עמוד 23 שורות 20 – 21), כאשר הרימה פלטת בשר, ואילו המעסיק כתב בטופס כי שעת הפגיעה הייתה בשעה 12:00 כאשר העובדת עבדה בשטיפת כלים, ובלשונו:

"עקב שטיפת כלים כנראה עומס".

47.
לאור כל האמור, נדחית התביעה להכיר באירוע מיום 1.3.12 כפגיעה בעבודה.

48.
בנסיבות העניין, דין התביעות להידחות, על כל ראשיהן.

49.
אף שמדובר בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי, בנסיבות אלה, בהן נדחו התביעות על כל ראשיהן לאחר הליכים ממושכים, החלטנו לחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום שהתובעת תקבל לידיה את פסק הדין ולא, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, (30 ינואר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






מר חגי שפר, נציג מעסיקים



חופית גרשון-יזרעאלי
, שופטת- אב"ד







בל בית דין אזורי לעבודה 7017-08/13 רואידה עמירה נ' המוסד לביטוח לאומי, יריב ברקוביץ (פורסם ב-ֽ 30/01/2017)