פסקי דין על דיוה אהרון גורדזי | פסקי דין על אייל תשובה | פסקי דין על יצחק בני שכטר | פסקי דין על שלומי סיטון | פסקי דין על יאיר זמר טוב | פסקי דין על ענת זמר טוב | פסקי דין על שמעון אוחנה | פסקי דין על שבתי לוי | פסקי דין על חנה לוי |

1282/03 בשא     26/01/2003




בשא 1282/03 דיוה אהרון גורדזי נ' אייל תשובה, יצחק בני שכטר, שלומי סיטון, יאיר זמר טוב, ענת זמר טוב, שמעון אוחנה, שבתי לוי, חנה לוי




1
בתי המשפט
בשא 001282/03
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בתיק עיקרי: ה פ 000126/03

26/01/2003

כב' השופט יהודה זפט

בפני
:

דיוה אהרון גורדזי

בעניין:
המבקש
פנינה בן יוסף

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אייל תשובה

2. יצחק בני שכטר

3. שלומי סיטון

4. יאיר זמר טוב

5. ענת זמר טוב

ע"י ב"כ עוה"ד מנשה וחניש

6. שמעון אוחנה

7. שבתי לוי

8. חנה לוי
המשיבים
החלטה

רקע

המבקש וגב' ביסטרי תקוה, שאינה צד להליכים כאן, הם הבעלים במשותף מגרש הידוע כחלקה 111 גוש 6105 בבני ברק (להלן: "המגרש"). בשנת 1999 החליטו השותפים למכור את המגרש לקבלן בעסקת קומבינציה או במזומן.
לטענת המבקש, הציעו משיבים 1 ו -2, לו ולגב' ביסטרי מספר חלופות כתמורה למגרש שבבעלותם, וניתנה לכל אחד מהם הזכות לבחור את החלופה הנראית לו מאוחר יותר.
ביום 8.12.98 העביר עו"ד עודד אונגר מכתב אל המבקש בו פורטו החלופות המוצעות. בשל חשיבותן בהמשך להלן ציטוט החלקים הרלבנטיים במכתב:
"...מכל מקום, מאחר והבינותי כי מעוניינים לשמור על כל האופציות, מצ"ב מערכת הסכמים הכוללת את כל האפשרויות כמפורט להלן.
א. א. הסכם מכר רגיל, על בסיס מזומן, בין בסטרי לתשובה.
ב. ב. נספח להסכם הנ"ל המסדיר אופציה להמרת התשלום המזומן בדירת המגורים הקיימת.
ג. ג. הסכם מכר רגיל (מכירת דירה) בין דיבה לתשובה על בסיס מזומן.
ד. ד. הסכם מכר בין דיבה לתשובה במסגרתו מועברות רק חלק מהזכויות, באופן שיאפשר לדיוה לקבל דירה (כפולה) בבניין.
מאחר ועל פי האופציה הנ"ל על דיבה להוסיף את ההפרש בין מחיר המגרש לשווי הדירה הכפולה, הרי שהדבר יתבצע באופן כדלהלן:
1. 1. בהסכם המכר ישולם סך כספי התואם את מחיר המגרש בהסכם עם ביסטרי בהתאמה לשטח הנמכר בפועל.
2. 2. יחתם הסכם מול הקבלן להזמנת שירותי בניה ע"י דיבה יבור הדירה הכפולה.
3. 3. הרוכשים בהסכם המכר יעבירו ישירות את התמורה עבור דיבה לקבלן ע"ח הסכם הבניה הנ"ל.
4. 4. דיבה יתחייב לשלם לקבלן את היתרה בשיעור ההפרש בין מחיר המגרש המלא לשווי הדירה הכפולה.
ה. ה. נספח להסכמים ג' ו - ד הנ"ל להסדרת נושא האופציות עם מר דיווה. "

למכתב צורפו טיוטות הסכמים כמפורט בנספחים ה1 - ה5 אשר נחתמו על ידי המבקש ביום 30.12.99.

ביום 22.5.01 חתם המבקש על הסכם מכר לפיו מכר את זכויותיו במגרש למשיבים 3 - 8 (נספח א).

לטענת המבקש, לא הכיר את משיבים 3 - 8, לא ניהל איתם משא ומתן ולא קיבל מהם דבר, ומשיבים 1 ו - 2 הוליכו אותו שולל כאשר הסבירו לו באמצעות עו"ד אונגר כי חתימתו על ההסכם היא למעשה חתימה לצורך פטור ממס שבח.

בסמוך לחתימה על ההסכם מיום 22.5.01, נהרס המבנה של המבקש שהיה על המגרש, הוצא היתר בניה לבנייתן של 7 דירות בבית משותף, החלה בנייתו של הבניין וחלק מהדירות אוכלסו.

ביום 5.12.02, לאחר שהגיש תלונה במשטרה בטענה שרומה, שלח המבקש למשיבים הודעה על ביטול ההסכם מיום 22.5.01 (נספחים כא, כב).

בהמרצת פתיחה 126/03 עתר המבקש להצהיר כי הסכמי המכר מיום 30.12.99 ו - מיום 22.5.01, בטלים.
בבקשה שבפני
עתר המבקש לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים ומי מטעמם לעשות כל דיספוזיציה במגרש לרבות בדירות שנבנו.

דיון

לטענת המבקש, לא השתכלל החוזה משנת 1999 כיוון שלא קיבל אחת מההצעות שהוצעו לו. לחילופין טוען המבקש, כי הוטעה לחתום על חוזה שלא התכוון לחתום עליו. לגבי החוזה מיום 22.5.01, טוען המבקש כי לא הייתה גמירות דעת בעת החתימה על ההסכם. לחילופין טוען המבקש, כי ההסכם הוא חוזה למראית עין. לחילופי חילופין טוען המבקש, כי הוטעה לחתום על ההסכם מבלי שעו"ד אונגר גילה לו את כל העובדות הקשורות בעיסקה.

בתשובתם התייחסו המשיבים 1 - 5 לטענות מקדמיות שלטענתם יש בהן כדי לדחות את הבקשה, כפי המפורט להלן:
הוסכם בין הצדדים בשני החוזים נשוא הבקשה שחילוקי דעות בין הצדדים יובאו להכרעתו של הרב סילמן או הרב שפרן. המשיבים הזמינו את המבקש להליך של בוררות כבר לפני שנה כאשר התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות. מאז התקיימה ישיבת בוררות בנוכחות המבקש. אלא שהמבקש ניסה לדחות את ההתדיינות בטענות שונות. ישיבה אחרונה זומנה ליום 11.1.03 אליה הגיע המבקש והתחמק לאחר שביצע מסירה של העתק הבקשה כאן.
מאז חתימת ההסכמים ובוודאי מאז חתימת ההסכם מיום 22.5.01 השתהה המבקש בפני
יתו לבית המשפט. בתקופה זו, נבנה הבניין, חלק מהדירות אוכלוסו וכל זאת תוך שהמשיבים משקיעים סכומי כסף גדולים.
המבקש מפר את התחייבותו להסיר המשכנתא שרבצה על המגרש ובכך מונע מהמשיבים 3 - 8 לקבל משכנתא למימון התחייבויותיהם לרכישת דירות בבניין. לזכות המבקש מופקד בנאמנות סכום של כ - 80,000$ אשר יימסרו לו לאחר שיסיר את המשכנתא על המגרש.
המבקש לא שילם את היטל ההשבחה בו חוייב והמשיבים נאלצו לשלם את חובו.
המבקש רשם הערת אזהרה לטובת אשתו כדי לסכל את קיום התחייבויותיו על פי ההסכם.
המבקש לא צירף לבקשתו את מכתבו של עו"ד אונגר מיום 16.12.02 בו נדחו טענותיו.

עוד טוענים המשיבים, כי במאזן הנוחות נוטה הכף נגד מתן הצו. טענותיו של המבקש הן כספיות ואין מניעה לבררן ובמידה ויזכה המבקש בתביעתו יוכל לבוא על סיפוקו בפיצוי כספי.
למבקש רק 50% מהזכויות במגרש עליו בנוי הבניין. הסעד המבוקש כולל גם את החלק שבו למבקש אין זכויות כלל.
זאת ועוד, על זכויות המבקש רובצת משכנתא רשומה וממילא לא ניתן לבצע כל פעולה הנוגדת את הזכויות על פי המשכנתא.
אם יושארו הדירות ללא שימוש יגרם להן נזק על ידי פולשים, והמשיבים יצטרכו להציב שמירה ופיקוח.

החלטתי לדחות את הבקשה מהנימוקים שלהלן:

א. א. כעולה מהאמור במכתבו של עו"ד אונגר מיום 8.12.99, ידע לכאורה המבקש כי נספח ה4 הדומה במהותו לנספח א הוא חלק מההסדר שבינו לבין משיבים 1 ו - 2. מנספח ה4 שלעיל עולה כי כבר בשנת 1999 ידע המבקש שיצטרך בעתיד להתקשר עם רוכשים שאינם מוכרים לו. למרות זאת, המבקש לא הביע התנגדותו לאמור בנספח ה4. יתר על כן, ביום 22.5.01 חתם המבקש על הסכם הדומה במהותו לנספח ה4 מרצונו החופשי. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת המבקש כאילו לא ידע על מה הוא חותם ביום 22.5.01. בוודאי שלא ניתן לקבל את טענתו כאילו סבר שהוא חותם על מסמכים לצורך מס שבח שעה שהחזיק בידיו את נספח ה4 למעלה משנה וחצי. לאור האמור, נראה לי כי סיכוייו לזכות בעתירה קלושים.
ב. ב. מאז שנחתם ההסכם על ידי המבקש ביום 22.5.01, נהרס המבנה שהיה על המגרש ונבנה בניין, מבלי שהמבקש יפעל למניעת פעולות אלה. זאת, למרות שלטענת המבקש סבור היה שחתם על מסמכים לצורכי מס שבח ולכאורה לא היה צריך להשתנות דבר בעקבות החתימה על המסמכים. התנהגות המבקש מצביעה על שיהוי שדי בו כדי לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני, ראה רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מז (1), 45 ע' 50.
ג. ג. זאת ועוד, סיכויי המבקש לזכות בעתירתו לסעד הצהרתי נמוכים אף הם בשל השיהוי בפני
יתו לבית המשפט. העתירה בתיק העיקרי לוקה בשיהוי הן בהיבט האובייקטיבי בשל הזמן הרב שחלף מאז שהתבררה למבקש העילה לסעד המבוקש והן בהיבט הסובייקטיבי לאור ההשקעה הכספית שהשקיעו המשיבים בכל הכרוך בבניית הבניין.
ד. ד. אפילו יוכיח המבקש את טענותיו וההסכמים יבוטלו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, בשל העובדה שבניית הבניין כמעט והושלמה ודירות נמכרו לצדדים שלישיים. בנסיבות אלה, לכל היותר יזכה המבקש להשבה כספית בהתאם לקבוע בסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973.
ה. ה. מתן הצו המבוקש ימנע את השלמת בניית הבנין סמוך לסיום העבודות, ימנע את אכלוס הדירות שנמכרו ויחייב הצבת שמירה על הבנין עד לסיום ברור הסכסוך.
לדעתי נזק זה עולה בחומרתו על נזקו של המבקש, שכאמור נראה שבכל מקרה יבוא על תיקונו בפיצוי כספי.
הבקשה נדחית.
הוצאות הבקשה בסך -. 25,000 ₪ לפי התוצאות בתיק העיקרי.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה.
ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ג (26 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.

י. זפט, שופט









בשא בית משפט מחוזי 1282/03 דיוה אהרון גורדזי נ' אייל תשובה, יצחק בני שכטר, שלומי סיטון, יאיר זמר טוב, ענת זמר טוב, שמעון אוחנה, שבתי לוי, חנה לוי (פורסם ב-ֽ 26/01/2003)