פסקי דין על אברהם אברגל | פסקי דין על מור אברג'יל | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח | פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח | פסקי דין על אבנית חכימי | פסקי דין על ואח' |

25062-09/16 עא     05/02/2017




עא 25062-09/16 אברהם אברגל, מור אברג'יל נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, אבנית חכימי, ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
בפני
סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי



05 פברואר 2017
ע"א 25062-09-16 אברגל ואח'
נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ואח'






מערערים

1
.
אברהם אברגל

2
.
מור אברג'יל
-
ע"י
ב"כ עו"ד ארז גרייבסקי
ועו"ד עבדאל רחמן עאסי


נגד


משיבים

1.הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד צמח

2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
3.אבנית חכימי
4.שומרה חברה לביטוח בע"מ

-
אין הופעה מטעם משיבות 2-4 (באישור בית משפט)




פסק דין



1.
בפני
י ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיא, כב' השופטת דורית פיינשטיין), מיום ד תמוז תשע"ו (10.7.16), בתא"מ 19255-04-13, שבו התקבלה טענת הכשרה – חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הכשרה" או "המשיבה" או "חברת הביטוח" או "החברה"), בתביעתה להשבה של סך של 16,631 ₪, אותו שילמה למערערים, בגין נזק רכוש שנגרם בתאונת דרכים ביום 8.5.12,
והכול תוך חיוב המערערים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד,
בסך של

4,500 ₪.

2.
לשלמות התמונה יצוין כי בתיק הנ"ל חברת הכשרה שילמה פיצויים כספיים נוספים ,לחברות ביטוח אחרות, שביטחו כלי רכב נוספים שנפגעו באותה תאונה. חברות ביטוח אלה הן המשיבות 2 – 4, שביקשו פטור מהתייצבות לדיון, ולכך נעניתי, בהחלטתי, מיום 2.2.17.

3.
בית משפט קמא שמע את העדים, שהם שני המערערים (בעל ואשתו) וכן את עדותו של בנם, שטען כי הוא נהג ברכב ביום התאונה ובעת התאונה, ועדותו של חוקר.

4.
לאחר שמיעת הראיות, וכמקובל בתיקים של סדר דין מהיר, נתן בית משפט השלום, על אתר, את פסק דינו.

5.
בית המשפט מנתח את הראיות, מוצא סתירות משמעותיות בתוך דברי העדים מטעם המערערים, ומסכם את מסקנותיו, בפיסקה 7 לפסק הדין (עמ' 33 שורות 18 – 22), בזו הלשון:
"על כן אני קובעת כי המבוטחים הפרו את החובה בהתאם להוראות החוק חוזה הביטוח ולטעמי במקרה זה הדבר נעשה מתוך כוונת מרמה: יתכן שהמבוטחים חשבו בטעות שאם הנער נוהג ללא מלווה אין ביטוח ויתכן שמור [
בנם של המערערים] אפשר לנער אחר לנהוג ברכב וכך אירעה התאונה. כך או כך אני מתרשמת כי נסיבות קרות התאונה לוטות בערפל ועל כן אני פוטרת את חב' הכשרת הישוב מחובותיה על פי פוליסת הביטוח".

6.
המערערים הגישו הודעת ערעור מפורטת, וכן עיקרי טיעון, שבהן הם קובלים על כך שבית משפט לא האמין להם, ולבן.
הסתירות שבית משפט מצא, לטענת המערערים, הם בנושאים שוליים, אשר אין בהן כדי להשליך על ליבת העובדות.

7.
טענה משפטית המופיעה בטיעוני המערערים היא, כי לא הוכח דיווח כוזב, ובכל מקרה, הפסיקה קובעת נטל חמור וגבוה על הטוען טענת כזב.

8.
טענה שלישית היא, כי גם אם יתברר כי ברכב נהג הבן, ללא מלווה, וכנראה זאת הייתה הסיבה לסתירות בדברי העדים, כי אז עדיין החברה אחראית לביטוח, שכן נהיגה ללא הורה מלווה, אינה פוטרת את חברת הביטוח מאחריות ביטוחית לנזקי רכוש.

9.
ב"כ המשיבה, עו"ד דוד צמח
, מסביר בתשובתו כי מדובר במכלול נימוקים, שהביאו לחוסר אמון, ואין לבדוק כל סתירה בבדידותה, ולכן, אין הצדקה לקבל את הערעור.

10.
בדיון היום, חזר עו"ד ארז גרייבסקי
על טענותיו, וביקש כי אהפוך את ממצאיו של בית משפט קמא.
לחילופין, ביקש הוא, כי אתערב בשאלה המשפטית, ואקבע כי הבן הוא זה שנהג ברכב, וכי החלופה האחרת, כאילו מישהו אחר נהג ברכב, לא רק שלא הוכחה, אלא הועלתה בשלב מאוחר מידי, ולא איפשרה לו את הגנתו.

11.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי צדק בית משפט קמא בפסק דינו, הן בצד העובדתי והן בצד המשפטי.

12.
אשר לצד העובדתי, בחנתי את טענות ב"כ המערערים, לגבי עוצמת הסתירות. מדובר בסתירות משמעותיות, שעצם קיומם מוכיח כי העובדות לא היו כפי שנטען על ידי הבן.

13.
גם לשיטתו של ב"כ המערערים, לא נמצא כל מענה לשאלה, כיצד הושאר הרכב פתוח עם שתי דלתות, לאחר התאונות, במקום - לסגור את הרכב ולהחנות אותו בצד.

14.
בכל מקרה, זאת אחת הדוגמאות הקלאסיות, שבהן ערכאת הערעור לא יכולה להרשות לעצמה להתערב בקביעת ממצא עובדתי.
לא אחת נטען, כי בית משפט לערעורים דומה לערכאה דיונית, שכן כל אחד יכול לקרוא את המסמכים, במידה שווה.
אולם,

במקרה שבפני
נו, בית משפט דלמטה, כאשר כל הראיות היו בפני
ו, והעדים נשמעו בפני
ו, כאשר כל החומר טרי בראשו, נתן את פסק הדין, בתום הראיות והסיכומים.
לא נראה לי כי ערכאת ערעור סבירה מסוגלת לתת

פסק דין
, שקובע ממצאים הפוכים.

15.
לעניין עוצמת הסתירות, כבר ציטטתי את הקטע המשמעותי מפסק הדין של בית משפט קמא (ראה: פיסקה 5 לעיל), כאשר בעיני מילות המפתח הן מסקנת בית משפט שבכל מקרה הנסיבות של התאונה לוטות בערפל.

16.
מכאן, לצד המשפטי.
עיון בכתב התביעה מראה כי עילת התביעה מתבססת על שני סעיפים בחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – "החוק").

סעיף 23(ב) מחייב את המבוטח "למסור למבטח תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח ככל שיוכל, להשיגם".

17.
מה קורה כאשר מבוטח אינו נוהג בדרך כזו?

על כך קובע סעיף 24 לחוק, כי אם המבוטח לא מקיים את החובות הללו במועדם, וקיומם של החובות היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, כי אז, "אין הוא חייב לתגמולי הביטוח, אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה" (סעיף 24(א) לחוק).

18.
אם מעשיו אלה של המבוטח היו במתכוון, ודבר זה "היה בו כדי למנוע ממבטח את בירור חבותו או להכביד עליו", כי אז קובע סעיף 24(ב) סיפא לחוק, את הסנקציה הבאה: "אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר".

19.
מעבר לשני סעיפים אלה, סעיף 25 לחוק, שעניינו מרמה בתביעת תגמולים, קובע כי אם המעשים בניגוד לסעיפים 23(ב) וסעיף 24(ב) נעשו כאשר "המבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או העלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".

20.
אינני בטוח כי אכן הוכחה כוונה קונקרטית למרמה, ובעניין זה הפנו ב"כ המערערים לפסיקה בעניין, המטילה על המבטח נטל כבד יותר מאשר בתביעות אזרחיות רגילות.

אך, די לי במה שנכתב בפיסקאות שקדמו לפיסקה 7 של פסק דינו של בית משפט קמא, כי המבטח, האבא, האמא והבן, נהגו בדרך של התחמקות ממתן מידע לחברת הביטוח והכשלה של בירור החבות (פיסקה 6 סיפא לפסק הדין), וזאת יחד עם הנתון העובדתי שבית משפט קבע כי האמא לא היתה ברכב בעת קרות התאונה, מהנימוקים שפורטו בפיסקה 4 לפסק הדין, וזו עצמה מהווה הכשלה מספקת למבטח לבדוק את נסיבות התאונה.

21.
נכון, שלא נמצאה ראיה פוזיטיבית לכך שאדם אחר נהג ברכב, ואז ברור היה שהמבטחת אינה אחראית.
אולם, שלל הנסיבות שתוארו בפסק הדין, הביאו את בית המשפט למסקנה כי מדובר בנסיבות לוטות בערפל. ומשלא איפשרו המבוטחים והבן לפרוס את היריעה האמיתית בפני
בית המשפט - שקבע כי בנקודות מסוימות לא אמרו אמת – התוצאה היא כי למבטחת לא ניתנו הכלים לבדוק, האם הביטוח חל, אם לאו. על כן, מדובר בהכשלה של בירור החבות, כאמור בסעיף 24 לחוק הנ"ל. גם אם אין מדובר במרמה פוזיטיבית, הרי עצם אי מסירת העובדות והעלמתן, יוצרות הנחה של מרמה, לצורך הפטור של חברת הביטוח מן החבות.

22.
ייתכן כי אם היה מדובר בהליך פלילי, והיה צורך לקבוע כי היתה מרמה מכוונת עם סנקציה פלילית, בית המשפט היה קובע כי לא הוכחה המרמה, מעבר לספק סביר.
אולם, לצורך סעיף 25 לחוק, שהוא המשכו של סעיף 24, אין צורך להוכיח מרמה פוזיטיבית באותה עוצמה של הליכים פליליים, אלא די בכך שמבוטח ובני משפחתו מעלימים עובדות או מוסרים עובדות כוזבות, כדי לקבוע כי התקיימו התנאים של סעיף 25 לחוק הנ"ל, במובן זה שהתוצאה היא כאמור בסעיף 25 סיפא, שהיא - פטור המבטח מחבותו. ובעניינו, קבלת תביעת הכשרה, כי אינה חבה בביטוח, וכי הסכומים ששילמה, יוחזרו לה.

23.
סוף דבר: הערעור נדחה.

24.
המערערים ישלמו למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 15,000 ₪ , שהוא הסכום שהופקד כפיקדון.
הגזברות תעביר את הפיקדון ישירות למשיבה, ובכך מילאו המערערים אחרי חובת תשלום שכר הטרחה.


ניתן היום,
ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










עא בית משפט מחוזי 25062-09/16 אברהם אברגל, מור אברג'יל נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, אבנית חכימי, ואח' (פורסם ב-ֽ 05/02/2017)