פסקי דין על אברהם קורן | פסקי דין על רבקה נחמיה

26863-09/15 תק     08/02/2017




תק 26863-09/15 אברהם קורן נ' רבקה נחמיה








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

ת"ק 26863-09-15 קורן נ' נחמיה


לפני
כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין


התובע:

אברהם קורן


נגד


הנתבעת:

רבקה נחמיה



פסק דין


רקע וטענות הצדדים
לפניי תביעה כספית על סך 17,423 ₪, שעילתה נזקי רכוש שעל פי הנטען נגרמו בתאונת דרכים שאירעה במחלף לה-גוארדיה תל אביב ביום 30.06.15, בצומת בה רחוב לה-גוארדיה
מצטלב עם הירידה לכביש איילון צפון (להלן: "הצומת" ו-"התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכביהם הפרטיים של התובע והתובעת; הרכבים התנגשו בתוך הצומת. המחלוקת בתיק זה הינה בשאלת מי אחראי לקרות התאונה? בעוד שהתובע טוען כי רכבה של הנתבעת הוא זה אשר פגע ברכבו, ושהיא נכנסה לצומת כשמולה רמזור שמופעו אדום, טוענת הנתבעת את ההיפך; קרי, שהיא נכנסה לצומת כשמופע האור בנתיב נסיעתה היה ירוק, ואילו התובע נכנס לצומת כשמופע האור ברמזור מולו - אדום, ובשל כך אירעה התאונה.

התובע טוען, כי בעת שהגיע עם רכבו ממערב למזרח על רח' לה-גוארדיה לצומת המרומזר, פנה שמאלה בצומת אל הירידה לאיילון צפון, במופע אור ירוק ברמזור שמולו, אך הנתבעת המשיכה להיכנס לצומת, על אף מופע אור אדום ברמזור שמולה, ונכנסה בחוזקה ברכבו. הנתבעת, בכתב ההגנה מכחישה את טענותיו של התובע, וטוענת כי נהגה ברכבה והגיעה ממזרח למערב לצומת במופע רמזור ירוק, וזאת במטרה להמשיך ישר ולפנות שמאלה ברמזור הבא, לכיוון - איילון דרום. לפתע, רכב התובע שהגיע מהכיוון הנגדי, פנה שמאלה לכיוון הירידה לאיילון צפון, כאשר בכיוון נסיעתו מופע הרמזור - אדום, ופגע ברכבה.

במעמד הדיון, כל אחד מן הצדדים התבצר בעמדתו, וטען כי הוא זה שנסע בירוק; מה שאיננו סביר בנסיבות ששני הצדדים תיארו. לנוכח אופי המחלוקת, והגרסאות הסותרות של הצדדים, הוצע לצדדים בעת הדיון כי בית המשפט ימנה מכון פוליגרף אשר יכריע במחלוקת העובדתית המרכזית בין הצדדים, ויבהיר מי מבין גרסאות הצדדים היא הנכונה, לעניין הכניסה לצומת; האם הכניסה של מי מהם נעשתה למול מופע אור ירוק, או שמא – למול מופע אור אדום. הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט להיבדק על ידי מכונת אמת במכון פוליגרף, שיכריע בשאלה העובדתית, כאמור.


על פי כתב המינוי, התבקש המומחה שמונה על ידי בית המשפט לחוות דעתו בשאלה איזה מהצדדים דובר אמת במחלוקת מושא התביעה; לרבות בשאלות: האם נכונה גרסת התובע שלפיה נכנס לצומת בירוק, או שנכונה גרסת הנתבעת לפיה היא נכנסה באור ירוק.

ביום 02.08.16 נערכה בדיקת הפוליגרף לתובע, ונשאלו בפני
ו השאלות הבאות, כפי שנוסחו בחוות הדעת של מכון הפוליגרף:
א.
האם זה נכון שחצית ברמזור ירוק את הצומת במהלך התאונה הזאת?
ב.
האם חצית ברמזור אדום את הצומת במהלך התאונה הזאת?
הנבדק השיב בחיוב על השאלה הראשונה ובשלילה על השאלה השנייה. ממצאי בדיקת הפוליגרף הצביעו על אמירת שקר מטעם התובע בגרסתו.
ביום 09.08.16 נערכה בדיקת הפוליגרף לנתבעת, ונשאלו בפני
ה השאלות הבאות, כפי שנוסחו בחוות הדעת של מכון הפוליגרף:
א.
האם זה נכון שחצית ברמזור ירוק את הצומת במהלך התאונה הזאת?
ב.
האם חצית ברמזור אדום את הצומת במהלך התאונה הזאת?
הנבדקת השיבה בחיוב על השאלה הראשונה ובשלילה על השאלה השנייה. ממצאי בדיקת הפוליגרף הצביעו על אמירת שקר מטעם הנתבעת בגרסתה.
מומחה מכון הפוליגרף העיר בחוות דעתו את הדברים הבאים: "...במקרה דנן, בבואנו לפרש את ממצאי הבדיקה, אני נוטה לדעה כי שני הנבדקים אינם מאמינים בגרסתם או אינם מדייקים, מעוותים או משקרים. האמת אינה נמצאת, כולה או מקצתה אצל אף אחד מהנבדקים...".

הצדדים כאמור, הסכימו להיבדק בחוות דעת של מכון הפוליגרף לשם הוכחת טענותיהם; יפים הדברים שנאמרו בהקשר להסכמת הצדדים על הפרוצדורה של בדיקת הפוליגרף: תק (י-ם) 4860/05
כהן ב נ' ב. דוד, פס' 4-8 לפסק דינו של כב' השופט טננבוים אברהם (פורסם בנבו: 25.04.06):

"...גלוי וידוע לכלל הציבור כי אין הפוליגרף מהווה כל ראיה במשפט פלילי.
אלא שבמשפט אזרחי מקובל כי ניתן להשתמש בפוליגרף.
וזאת מדוע?
משום שכל הסכמה סבירה במשפט אזרחי בנושא הקשור לדיני הראיות מחייבת את הצדדים וכובלת אותם "עד כדי שלילת ערעור על החלטה שניתנה כתוצאה מהסכמתם" (ע"א 61/84 - יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי פ"ד מב(1), 446).

מכיוון שבמשפט אזרחי כפופים כללי הקבילות להסכמת הצדדים, רשאי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה גם תוצאות הבדיקה בפוליגרף. הסכמת בעלי הדין צריך שתהיה מפורשת ולא הסכמה שבשתיקה וכן על הצדדים להסכים להגשת תוצאות הפוליגרף כראיה. (י' קדמי, על הראיות (דיונון, 2003), חלק שני, 1111-1121).

כך קבעה גם הפסיקה.
בעניין ביאזי נ' לוי קבע הרכב השופטים ברוב קולות כי התשובה לכך היא חיובית. השופט גולדברג (עמ' 475) אמר "סבורני כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר"...

ההלכה כיום היא לכן כי הצדדים רשאים להתנות על בדיקת הפוליגרף ובדבר שמדובר בהתנאה סבירה ובלבד שהוסברה להם היטב קודם לכן משמעות הסכמתם (ראו ערעור אזרחי 97 / 4027 סולפרד בע"מ ואח' נגד עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח' פ"ד נג(2) עמ' 555 והאיזכורים המופיעים שם)...".

במעמד הדיון העיד התובע: "...התנגשנו חזיתית, כשפניתי שמאלה נעצרתי בחריקה...". לפי עדויות הצדדים, שניהם נפגעו בחלק השמאלי קדמי של הרכב (ראה בסיפא לפרוטוקול הדיון; ב-ס' 6). גם תמונות רכבו של התובע לאחר התאונה, מלמדות על פגיעה חזיתית כאשר הנזק מתמקד בצד השמאלי הקדמי של הרכב. הואיל והתובע פנה שמאלה מרחוב לה-גוארדיה לכיוון הירידה לאיילון צפון (הגיע ממערב למזרח) והנתבעת הגיעה ממזרח לרחוב מערב על לה-גוארדיה, מתוך כוונה לחצות צומת זו בדרך לצומת שבה פונים שמאלה - לאיילון דרום, מיקום הפגיעה בשני הרכבים (צד שמאל קדמי, כפי שהודיעו - כאמור; גם לפי דו"ח שמאי התובע – נפגעו גם החלקים שבחלק השמאלי בחזית מכוניתו) תומך בממצא, כי הנתבעת הייתה בתוך הצומת בטרם פגעה בה מכונית התובע, שכן רכבו היה זה שנכנס בחזיתו - בצד שמאל קדמי של רכבה של הנתבעת, ולפי עדותם – "שניהם נפגעו בחלק השמאלי קדמי של הרכב". לפי מנחי המכוניות בתאונה, כאמור, לא הרכב של הנתבעת היה זה שפגע ברכב התובע; שכן, אם התובע היה ראשון בצומת ונפגע ממכונית הנתבעת, הנזק לרכבו של התובע אמור היה להתמקד רק בצד הימני קדמי או צידי ימני של רכב התובע; מה שלא אירע, כאמור; הנזק לרכב
התובע - מרוכז בחזיתו (כך על פי העולה בדו"ח השמאי).

כאמור, תוצאות בדיקת הפוליגרף אשר הוסכם שישמשו להכרעה בשאלה העובדתית בענייננו, לימדו כי שני הצדדים דוברי שקר; ודי בכך היה לדחות את התביעה, באשר נטל הוכחה הוא על התובע; נטל שלא הורם. אף על פי כן, לאחר שהצדדים הודיעו שאין צורך בדיון נוסף, נעתרתי לבקשת התובע להגשת תעודת עובד ציבור מטעם עיריית תל אביב, אגף התנועה, שבה תשריט מופע רמזורים בצומת, המפרט את השתנות הרמזורים בצומת בה התרחשה התאונה בענייננו.

תעודת עובד הציבור אישרה כי הרמזור בצומת אכן פעל כסדרו במועד הנ"ל, וכי לא נרשמו תקלות במרכז בקרת רמזורים בגין מערכת הרמזורים בצומת שבנדון. אך, כפי שיפורט להן,
גם עיון מעמיק בו, אין בו די בכדי לקבוע ברמת ההסתברות הנדרשת בדין, היינו בסבירות של מעל ל-50%, כי התובע עבר באור ירוק וכי רק הנתבעת עברה באור אדום ו/או כי היא אשמה בקרות התאונה.

לפי התשריט – מופע הרמזור שמולו של התובע הוא ברמזור מספר 7 (פנייה שמאלה מרח' לה-גוארדיה לאיילון צפון) ומופע הרמזור שמול הנתבעת הוא ברמזור מספר 9. בסיכומים שהגיש התובע, באשר לתכנית הרמזורים הנ"ל, מאשר התובע בעצמו כי קיימות שתי אפשרויות לחציית האור באדום על ידי כל אחד מן הצדדים. התובע טוען, כי לדעתו האפשרות שהנתבעת נכנסה לצומת לאחר שהתחלף מופע הרמזור הרלוונטי אליה מירוק לאדום, היא הסבירה יותר, וזאת - כיוון שהאפשרות השנייה, שהתובע נכנס לצומת ברמזור אדום מוחלט, הינה "בבחינת משאלת מוות
ואינה סבירה בכלל".

ברי, כי בית המשפט לא נכח בעת האירוע, ואין לבית המשפט דבר לבד מעדויות הצדדים, חומר הראיות כפי שהונח בפני
ו, ועדותם של הצדדים בפני
מומחה הפוליגרף עליו הסכימו. עתה מבקש התובע להסתמך על סבירות העולה לשיטתו מהתשריט של הרמזורים, משום שלטעמו יותר סביר כי הנתבעת "גנבה" רמזור שאך התחלף לאדום בכיוונה, לעומת החלטה שלו – למול מופע אדום מוחלט לחצות את הצומת.


על התובע הנטל להוכיח כי מעבר הנתבעת באור אדום הוא הגורם לתאונה. תוצאות הפוליגרף מלמדות שלכאורה יכול ושני הצדדים עברו באדום. בהתחשב בכך, ומעיון בתשריט, אני מוצא כי לא הוכח בענייננו מעבר למאזן ההסתברויות הנדרש, כי אשמה של הנתבעת בכניסה לצומת כשמופע הרמזור מולה היה אדום הוא הגורם לתאונה;
בהחלט יתכן, כי היה זה התובע מכל סיבה שהיא עבר ברמזור שמופעו אדום מלא (אולי, למשל, משום ששגה "בזמן אמת" והביט ברמזור שהמשכו ישר על רחוב לה-גוארדיה מזרחה – מס' 6, כפי האפשרות שמועלית בהודעה שהוגשה מטעם הנתבעת לאחר עיון בתשריט), וייתכן כי הייתה זו הנתבעת אשר ניסתה להספיק לעבור ברמזור ירוק, אלא שזה כבר התחלף לאדום או התחלף לאדום כשהיתה בצומת. מבחינת שניהם, מדובר ב"משאלת מוות", שלמרבה המזל התממשה בלא פגיעה בנפש.

התובע טוען כי הוא התקדם לתוך הצומת כשמולו רמזור שמופעו היה ירוק, ואילו הנתבעת עברה אל מול רמזור
שמופעו אדום; עוד
טוען התובע, כי התובעת עצמה הודתה בפני
ו כי עברה באדום ואף התנצלה במעמד התאונה. אציין, כי מלבד גרסתו זו של התובע, אותה הכחישה הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה, לא הוצגה כל ראיה התומכת בדבריו. זוהי "עדות בעל
דין יחידה", אשר אין לה סיוע – גם לא במנח הרכבים בעת התאונה; מה גם שהנתבעת סותרת בתוקף את טענותיו, כאמור. בענין עדות בעל דין יחידה, נפנה להוראת ס' 54 לפקודת הריאות:



"54.

הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(1)
העדות היא של קטין למטה מגיל 14;
(2)
העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3)
העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;
(4)
התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;
(5)
נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור.".
כידוע, על פי הפסיקה, ביהמ"ש שואף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית ולהחליט אילו מבין שתי הגרסאות המנוגדות לפניו היא הנכונה; עם זאת, קיימת האפשרות, שגם לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה, כפי שנעשה בענייננו, לא תהיה אפשרות להעדיף גרסה אחת על פני הגרסה האחרת. נטל ההוכחה בענייננו, מוטל על כתפי התובע, ואין מנוס מלדחות את תביעתו, מפני שלא הצליח להרים נטל זה. ראה הדברים שנאמרו ב-ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט (29.08.90):
"...המוציא מחברו עליו הראיה" הינו כלל בסיסי בדין האזרחי, ובאופן רגיל מוטלים על התובע בתביעה אזרחית גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות, אלא אם כן נקבעת בחוק חזקה הפוכה (ראה: א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל)
189
). על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, היינו מעבר לסבירות של %
.50
..."

אשר על כן, על פי ממצאי היתכנות שבתאונה זו אשם רק התובע, קיימת. גם אם קיימת יתכנות שלנתבעת אשם חלקי בתאונה, הרי שבנסיבות בהם התובע – על פי ממצאי הפוליגרף
- נכנס לצומת באדום, ועל פי מנח המכוניות בעת התאונה והפגיעות ברכב התובע - לא ווידא שהצומת פנויה ופגע במכונית הנתבעת, סבירותה של ייתכנות זו נמוכה מהנדרש על פי הדין על מנת להוכיח אשם של הנתבעת - שאינו תוצר של אשמו של התובע.

לסיכום, התובע לא עמד בנטל של המוציא מחברו – עליו הראיה, ולא הרים את נטל ההוכחה לרמה המספקת על מנת להוכיח את תביעתו. התובע לא נמצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף, עדותו עדות בעל דין יחידה, ומנח הרכבים מלמד על כך שהנתבעת היתה במרכז הצומת מעט לפניו. התוצאה היא שהתביעה לא הוכחה, ודינה להידחות.


סוף דבר

התביעה נדחית; בנסיבות - ללא צו להוצאות
.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי – בתוך 15 יום ממועד קבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 26863-09/15 אברהם קורן נ' רבקה נחמיה (פורסם ב-ֽ 08/02/2017)