פסקי דין על קרן קטי בשן | פסקי דין על אילן בשן | פסקי דין על א.כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ-

50247-02/16 תק     08/02/2017




תק 50247-02/16 קרן קטי בשן, אילן בשן נ' א.כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ-








בית משפט לתביעות קטנות בקריות



ת"ק 50247-02-16 בשן ואח' נ' א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אלואז זערורה-עבדאלחלים


תובעים

1.קרן קטי בשן

ת.ז. 031760218

2.אילן בשן

ת.ז. 024891038


נגד


נתבעים

א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ-

ח.פ. 511583544




פסק דין


לפני תביעה לתשלום פיצויים בסך 33,500 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לתובעים בשל התנהלות הנתבעת.

טענות הצדדים:

1.
התובעים הינם בני זוג, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה התגוררו והחזיקו בבית ברחוב הרב קוק 16 בקרית מוצקין (להלן: "הבית").

2.
בתאריך 16.04.2015 נערך ונחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעת, במסגרתו התירו התובעים לנתבעת לעשות שימוש בשטח ביתם כשטח תפעולי, במהלך ביצוע עבודות להקמת חניון תת קרקעי ברחוב הרב קוק 18 בקרית מוצקין.

3.
התובעים טענו בכתב התביעה כי על פי הוראות ההסכם ההרשאה הינה לתקופה של 60 ימים בתוספת 10 ימי איחור, כאשר בסוף התקופה התחייבה הנתבעת להשיב את המצב של ביתם של הנתבעים לקדמותו.

4.
התובעים טענו כי הנתבעת התחייבה לשאת בתשלום של 5,000 ₪ בגין כל חודש איחור, או חלק ממנו. כמו כן, התחייבה הנתבעת במסגרת ההסכם כי תבצע עבור התובעים עבודות בנייה בביתם כחלק מהתמורה עבור השימוש בבית.

5.
הנתבעת החלה לבצע את העבודות בתאריך 22.04.2015, כאשר היה עליה לסיים את העבודות בתאריך 30.06.2015. לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא השלימה את העבודות במסגרת התקופה המוסכמת.

6.
התובעים טענו כי בסיום התקופה על פי ההסכם בחודש יולי 2015 , הנתבעת לא ביצעה את העבודות שהתחייבה לבצע בבית התובעים והתירה צינורות ללא כל חיבור בחצר ביתם, לא סיימה את הבנייה של החומה האחורית, לא היה חשמל בחצר האחורית, לא בנתה גדר לאורך החומה, לא סיימה תיקוני צבע על הקירות בגין חיבורי הפנלים, לא ביצעה את הרובה ברצפת המרפסת ולא אטמה את התאורה בחומות, ולא הקימה פרגולה כפי שהתחייבה לעשות. העבודות שביצעה הנתבעת בוצעו בצורה רשלנית, חובבנית ואינה הולמת את המצגים שהוצגו בפני
התובעים עת חתמו על ההסכם.

7.
התובעים טענו כי הנתבעת ביצעה את עבודות הבנייה תוך שהטרידה את מנוחתם, גרמה רעש רב ונזק לגינתם, ועקב היעדר הפרגולה בחורף 2015-2016 חדרו מים למכונת הכביסה של התובעים, הוצפו ארונות אחסון, ונגרם נזק רב לתכולת הארונות האלה. הנתבעת התחייבה, לגרסתם, בהסכם להתקין פרגולה בביתם של התובעים ולא עמדה בהתחייבותה.

8.
התובעים טענו כי בגין התנהלות הנתבעת, נגרמו להם נזקים ויש לפצותם
בשווי התקנת הפרגולה בסך 9,500 ₪, החזר עבור שימוש בביתם מעבר לזמן הקבוע בהסכם על סך 40,000 ₪, עוגמת נפש על סך 5,000 ₪. הסכום המגיע לתובעים לגרסתם עומד על
סך כולל של 54,500 ₪. התובעים העמידו את תביעתם על הסכום המקסימאלי שניתן לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות במועד הגשת התביעה.

9.
הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התביעה מוגשת בחוסר תום לב. הנתבעת אישרה כי היא חתמה על הסכם עם התובעים במסגרתו סוכם כי תשתמש בחלק מהמרפסת האחורית בביתם כשטח תפעולי במהלך ביצוע עבודות להקמת חניון תת קרקעי במגרש סמוך. ההסכם נחתם בתאריך 16.04.2015, והעבודות החלו בתאריך 22.04.2015.

10.
הנתבעת טענה כי התובעים ניצלו את ההזדמנות והחלו לדרוש ביצוע עבודות שלא היו בהסכם, אותם ביצעה הנתבעת ללא תמורה. לעניין הפרגולה, טענה הנתבעת כי הפרגולה עלולה להיפגם כתוצאה מעבודות הבניה והציעה לתובעים לבנות את הפרגולה לאחר סיום העבודה. התובעים סרבו, ולכן הנתבעת הייתה מוכנה לשלם לתובעים סך של 18,419 ₪ שכולל החזר עבור הפרגולה בהתאם להצעת מחיר להתקנת פרגולה שהציעו התובעים, ובכפוף לחתימה על מסמך של היעדר תביעות. התובעים סרבו לכך והגישו תביעתם שבפני
י.

11.
הנתבעת הכחישה כי הטרידה את התובעים במהלך ביצוע עבודתה או גרמה להפרעה של ממש לחייהם היום יומיים, כמו כן הכחישה כי התעכבה בהשלמת העבודות וחרגה מן המועדים שסוכמו עם התובעים. עוד טענה כי התובעים ניסו לפגוע במשאבת המים של החברה שהוצבה בפרויקט וליצור נזקים במזיד לרכושם של התובעים במטרה שהחברה תחליף על חשבונה "רכוש שניזוק בשעת העבודות".

ראיות הצדדים:

12.
בתאריך 28.08.2016 התקיים בפני
י דיון הוכחות, במהלכו שמעתי את עדות התובעים ונציגי הנתבעת.

13.

במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי ההסכם נחתם ביום 16.4.15 וכי העבודות החלו ביום 22.4.16. הצדדים הסכימו כי הותקנה במקום פרגולה בעלות של 9,500 ₪, וכי הנתבעת
מוכנה להשיב את הסכום בגין התקנתה (ראה עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 28.8.16).

14.
הצדדים אישרו כי הייתה הסכמה ביניהם לפיה הנתבעת תשלם סכום של 18,419 ₪ לתובעים תחת ביצוע הפרגולה. בעקבות הגשת ההליך המשפטי, הנתבעת חזרה בה מהסכמתה זו וביקשה כי בית המשפט יכריע על סמך המסמכים והראיות שהובאו בפני
ו.

15.
התובעת העידה במהלך הדיון הנ"ל הגישה תמונות שממחישות לגרסתה את הנזקים אשר נגרמו לחצר הבית ולארונות האחסון והגישה תקליטור עם 4 סרטונים והודעות "ווטסאפ" מהם ניתן לטענתה להתרשם כי נגרם לה ולבני ביתה מטרד בשל העבודות שביצעה הנתבעת.

16.
נציג הנתבעת העיד בפני
י, הבהיר כי אין מחלוקת המועד הכניסה הוא ה-22.04.2015. הוא אישר כי ע"פ ההסכם הנתבעת התחייבה לתשלום של 5,000 ₪ עבור כל חודש איחור והודיע כי הנתבעת מסכימה לשלם את הסכום הנ"ל עבור האיחור שנגרם, אך לטענתו הנתבעת יצאה מביתם של התובעים ב-25.08.2015. הוא צירף לעיוני מסמך , אשר לגרסתו, המעיד על כך כי הנתבעת יצאה מביתם של התובעים במועד הנ"ל (סומן נ/1).

17.
הנתבעת טענה כי שיפצה את המרפסת הקדמית כפי שהתחייבה בפני
התובעים, וכי התקינה צנרת חדשה, כאשר העיכוב בהתקנה נגרם בשל סירוב העירייה לסגור את המים בחודשים יולי- אוגוסט לאותה שנה.

דיון והכרעה:

18.
לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת עדויות הצדדים והעדים מטעמם, ועיון במוצגים אשר צורפו על ידי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.
19.
הלכה פסוקה היא כי המוציא מחברו עליו הראיה. יפים בעניין הזה דבריה כל כב' השופטת שטרסברג כוהן בע"א 2781/93


דעקה

נ

'

בית

חולים

"

כרמל

"

,

חיפה

,

פ

"

ד

נג

(4) 526 (1999):

"הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי
נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות
, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי"

[ההדגשה במקור- א.ז.]

20.
אפרט להלן את מרכיבי התביעה ואבחן אם הרימו התובעים את נטל ההוכחה המוטל עליהם לגבי אותם מרכיבים שפרטו את מרכיבי התביעה בסעיף 17 לכתב התביעה.

21.
בסעיף 17 א לכתב התביעה טענו התובעים כי הם זכאים להחזר בגין התקנת הפרגולה בסך
9,500 ₪. הנתבעת לא הכחישה את טענת התובעים ונציגים מוסמכים מטעמה אישרו בדיון אשר התקיים בפני
י כי הפרגולה לא הותקנה וכי הנתבעת מסכימה לשאת בעלות הפרגולה בסך שנתבע.
לאור הסכמת הצדדים אני פוסקת כי התובעים זכאים להחזר בגין מרכיב זה על סך 9,500 ₪.

22.
בסעיף 17 ב טענו התובעים כי הם זכאים לתשלום על סך 40,000 ₪ בגין שימוש הנתבעת בביתם מעבר לתקופה הקבועה בהסכם. התובעים טענו בסעיף 16 לכתב התביעה כי השימוש של הנתבעת בביתם מעבר לזמן עליו סוכם הנו בבחינת הפרת הסכם לפי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) התשל"א- 1970. התובעים לא הוכיחו את המועד המדוייק שבו הופסקו העבדותות. התובעים טענו כי מכרו את ביתם לצד שלישי וכי במועד עזיבתם הנתבעת עדיין עשתה שימוש בבית אך הם לא הציגו בפני
בית המשפט ראיות בדבר מועד עזיבתם את הבית ומועד העברת הנכס לאחר מכירתו לדיירים החדשים.
בהקשר זה אציין בקצרה כי עיון בסעיף 6 להסכם אשר נחתם בין הצדדים וצורף לכתב התביעה מעיד כי כוונת הצדדים הייתה כי תקופת השימוש תהיה 70 ימים כאשר נאמר מפורשות כי כל חריגה תחייב את הקבלן בתשלום של 5000 ₪ עבור כל חודש נוסף או חלק ממנו. בנוסף ציינו הצדדים בסעיף 6 הנ"ל כי "בכל מקרה הקבלן לא ישתמש בשטח לתקופה העולה על 6 חודשים".
המשמעות היא כי
איחור של 6 חודשים איננו בבחינת הפרה של ההסכם כטענת התובעים. התובעים לא הוכיחו את המועד המדויק בו סיימה הנתבעת את העבודות ולא הוכיחו כי הנתבעת עשתה שימוש מעבר לאותם 6 חודשים הרי כי לא הוכיחו כי הנתבעת הפרה את ההסכם.


23.
הצדדים הסכימו כי המועד שבו החלו העבודות הוא 22.4.15 ועל פי ההסכם היה על הנתבעת לסיים את העבודות לכל המאוחר עד ליום 2.7.15. הנתבעת הציגה בפני
בית המשפט מסמכים מהם עולה, לגרסתה, כי סיימה את העבודות בבית התובעים בסמוך ל- 25.8.2015 והביעה את הסכמתה לשאת בתשלום הפיצוי הכספי על פי ההסכם בסך 5000 ₪ עבור כל חודש שימוש , או חלק ממנו, מעבר לזמן המוסכם. מאחר ומועד סיום העבודות לא הוכח על ידי התובעים, ולאור הודאת הנתבעת כי התעכבה בהשלמת העבודות עד 25.8.15 ונכונותה לשאת בתשלום על פי ההסכם, אני קובעת כי
על הנתבעת לשאת בפיצויי עבור חריגה של חודשיים (2 חודשים) בסך של 10,000 ₪.

24.
אציין כי התובעים לא הוכיחו את טיעוניהם בדבר אי עמידת הנתבעת בהתחייבותה להשלים את עבודות הבנייה בביתם, לא תמכו את טיעוניהם בדבר הנזקים אשר נגרמו להם במסמכים או בראיות. במסגרת סעיף 17 לכתב התביעה לא נתבע נזק בגין מרכיב העבודות שלא בוצעו, אך התובעים טענו כי הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 5000 ₪ בעקבות התנהלות הנתבעת. עיון בהודעות "וואטס אפ" שצורפו לכתב התביעה ובסרטונים, אני למדה כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, מדובר בבעיות נקודתיות, ונציגי הנתבעת שיתפו פעולה עם דרישות התובעים ודאגו לטפל בפני
ות התובעים באשר למטרדים השונים ולביצוע העבודות שביקשו.

25.
במאמר מוסגר אציין כי התובעים חתמו על הסכם להתיר את השימוש בביתם לצורך ביצוע עבודות בנייה, וחזקה כי הבינו
את משמעות ההרשאה להתיר לחברה קבלנית לפעול במתחם ביתם. התובעים לא ראו לנכון להגביל במסגרת ההסכם את שעות העבודה של הנתבעת או להציב תנאים שונים עליהם הלינו במסגרת כתב התביעה.

26.
חרף האמור אציין כי התובעים הוכיחו אירוע שבו ביצעה הנתבעת עבודות בנייה בשעות הלילה המאוחרות תוך גרמית רעשים בלתי סבירים לתובעים. לאור האמור אני רואה להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעים בגין עוגמת הנפש על סך 2000 ₪.

סוף דבר:

27.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 21500 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט.


28.
הסכום הכולל על סך 22,000 ישולמו לתובעים תוך 45 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.




חתימה








תק בית משפט לתביעות קטנות 50247-02/16 קרן קטי בשן, אילן בשן נ' א.כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ- (פורסם ב-ֽ 08/02/2017)