פסקי דין על שלום דביר | פסקי דין על מיכה רוזנטל

15756-04/14 א     07/02/2017




א 15756-04/14 שלום דביר נ' מיכה רוזנטל








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 15756-04-14 דביר ואח' נ' הרנס ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שולמית ברסלב


תובע

שלום דביר
ת.ז. 014342596

ע"י ב"כ עוה"ד מוניר ברבארה


נגד

נתבעים

1. נחמה הרנס ת.ז. 006623375

ע"י ב"כ עוה"ד לובה חרומיך
2. מיכה רוזנטל
ת.ז. 016548315
(תביעה נמחקה)




פסק דין

1.
עסקינן בתביעה בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב הפרה נטענת של חוזה מכר.

2.
התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") - פסק הדין ינומק באופן תמציתי.

רקע עובדתי
3.
הנתבעת הייתה הבעלים של נכס, הנמצא ברחוב השילוח 3 פינת בית"ר 7, חיפה, וידוע כחלקה מספר 67/4 בגוש 10866 (להלן: "הנכס" או "המרפאה").

4.
הנכס הושכר מעת לעת כמרפאת שיניים, לאחרונה ביום 2.1.13, עת חתמו הנתבעים על חוזה שכירות בלתי מוגנת לשנה, החל מיום 6.1.13 ועד יום 5.1.14 (להלן: "חוזה השכירות").

5.
ביום 12.2.13 וביום 21.2.13 שילמה הנתבעת לנתבע סכום של 15,000 ₪.

6.
התובע מנהל חנות הצמודה לנכס מושא התביעה (להלן: "החנות הצמודה").

7.
ביום 13.10.13 נחתם בין התובע ובין הנתבעת חוזה מכר של הנכס תמורת סכום של 60,000 ₪ (לעיל ולהלן: "חוזה המכר"). בחוזה המכר מצוין, בין היתר, כי לנתבע יש זכות בנכס מכוח חוזה השכירות; וכי התובע רוכש את הנכס במצבו "
as-is
". בהתאמה, נקבע בחוזה המכר (סעיף 5ב.), כי: "לאחר תשלום מלוא התמורה עבור החנות תימסר לקונה החזקה בחנות על כל תכולתה וכן המחאת זכויות והתחייבויות על פי חוזה השכירות שבין המוכר לבין השוכרים של החנות לרבות, העברת דמי השכירות העתידיים לקונה".

8.
במעמד חתימת חוזה המכר, שולמה התמורה מזה, ונמסרו מפתחות הנכס לתובע מזה.

9.
בין לבין, ובטרם חתימת חוזה מכר, הפכו התובע והנתבע לשותפים בהפעלת המרפאה, כאשר התובע אחראי על שיווקה והבאת מטופלים, והנתבע אחראי על הטיפול בהם (ראו: תשובה לשאלה מס' 10 בתצהיר תשובות לשאלון –ת/2, להלן: "השותפות").

10.
ביום 19.11.13 פרץ סכסוך בין השותפים (התובע והנתבע), בגינו עזב הנתבע את הנכס כחודשיים טרם תום תקופת החוזה (5.1.14). במהלך עזיבתו, נטל עימו הנתבע את תכולת הנכס, כולה או חלקה. בגין כך, הגיש התובע כנגד הנתבע תלונה במשטרת ישראל.

11.
להשלמת התמונה, יצוין כי התובע לא הצליח להמציא את כתב התביעה לנתבע ועל כן, ביום 7.5.15 נמחקה התביעה כנגדו (וראו: גם החלטה מיום 6.9.16).

גדר המחלוקת
12.
שתי שאלות עומדות לפתחנו:
האחת, האם הנתבעת הטעתה את התובע במהלך המשא ומתן לקראת חתימת חוזה המכר;
והשנייה, על מי, בנסיבות העניין, מוטלת האחריות להשבת הציוד ותכולת הנכס מהנתבע.


נדון להלן בכל סוגיה וסוגיה.

האם הנתבעת הטעתה את התובע
?
13.
לטענת התובע, בעת רכישת הנכס הוצג לו כי יש בנכס ציוד לרופא שיניים, אשר נרכש לאחרונה, בסכום של 15,000 ₪ (לעיל ולהלן: "הציוד").

14.
חוזה המכר אינו מפרט את הציוד או את תכולת הנכס ו/או את שיווים. כך גם לא הוצג לפניי פרוטוקול מסירה ואף לא נטען, קל וחומר הוכח, כי נערך פרוטוקול מסירה. מעבר לכך, גם בתצהירו וגם בחקירתו הנגדית, התובע לא יידע לפרט כהלכה את הציוד שהיה בנכס ו/או הציוד החסר: "כיסא שעוקרים שיניים כל מה שצריך רופא אני לא יודע" (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 3-4).


יש לזכור כי החנות הצמודה לנכס מנוהלת, כאמור, על ידי התובע, אשר הכיר את הנתבע חודשים לפני חתימת חוזה המכר (ראו: תשובה לשאלה מספר 2 - ת/2). מכאן, לכל הפחות לא הייתה כל מניעה לתעד את מצב הדברים כדבעי. ברם, התובע לא הציג, ולו תמונות, המעידות על מצב הנכס ביום חתימת חוזה המכר ומסירת החזקה לעומת מצבו בעת עזיבת הנתבע את הנכס (או אף כיום).
15.
הדברים מקבלים משנה תוקף משהתחוור כי הסכסוך שפרץ בין התובע ובין הנתבע היה על רקע השותפות בין השניים. לשיטת התובע, הנתבע הציע לו להיכנס כשותף במרפאה עוד טרם חתימת חוזה המכר, כאשר התובע יהיה אחראי על הבאת הלקוחות והנתבע יטפל בהם. התובע הצהיר, כי אחרי חתימת חוזה המכר, הוא ביקש מהנתבע להוציא קבלות בגין כל טיפול וכן לרכוש פוליסת ביטוח, "דבר שלא נעשה על ידו ואז בוטלה השותפות ביני לבין נתבע 2" (ראו: תשובות לשאלה מספר 10 – ת/2; וראו גם: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 20-22).). לשון אחר: התובע החזיק בשני כובעים: בעל הזכויות בנכס ושותף בניהול המרפאה.


צא ולמד: התובע ידע, ולמצער, צריך היה לדעת, עובר לחתימת חוזה המכר, וללא קשר למצג זה או אחר בעת ניהול המשא ומתן לקראת חתימת חוזה המכר, מהי תכולת הנכס ומי מימן את תשלומה. העובדה שהתובע, שהיה מלווה בייעוץ משפטי, לא עמד על פירוט הציוד והתכולה ועריכת פרוטוקול מסירה כדבעי , מהווה חיזוק נוסף לכך שהתובע הכיר את הנכס, על תכולתו וציודו, עובר לרכישה.

16.
זאת ועוד. לשיטת התובע, עורך הדין מטעמו היה בקשר עם נציג הנתבעת ובא כוחה, וכל המשא ומתן היה דרך עורכי הדין (ראו: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 26-30; עמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-16; עמוד 14 לפרוטוקול שורות 25-26). עורך דינו של התובע לא זומן למתן עדות. מכאן, התובע, לכאורה, לא הוכיח מצג כלשהו במהלך המשא ומתן. כך גם לא הוצגה טיוטה קודמת של חוזה המכר בה צוינה תמורה אחרת בגין הנכס (50,000 ₪) שהיה בה כדי לתמוך בגרסת התובע (או ליתר דיוק אחת מהן) כי התמורה הועמדה על סכום של 60,000 ₪ ולא
50,000 ₪, לאור מצג
זה (ראו: תשובה לשאלה מספר 4 – ת/2).
חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה
דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע
(וראו למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736 (1980);
בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (26.5.11);
ע"א 78/04, המגן בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ
פ"ד סא (3)18 (2006); רע"א 3961/10, מל"ל נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.12); י. קדמי, "על הראיות", תש"ע-2009, חלק 4,ע' 1865).


17.
אילו בכך הסתיים הילוכנו, הרי שהיה צריך לקבוע כי התובע לא הוכיח שהנתבעת הטעתה אותו או הציגה כלפיו מצג שווא במהלך המשא ומתן לקראת רכישת הנכס. ברם, הנתבעת הודתה בתצהירה כי היא מכרה לתובע, את הנכס ואת הציוד הרפואי בו, אשר נרכש בכספה (ראו: סעיפים 8,9 לתצהיר התובעת – הוצג וסומן כמוסכם נ/1 – ראו עמוד 14 לפרוטוקול שורות 16-19).
לפיכך, נשאלת השאלה, האם הוצג מצג שווא? ויאמר מיד - התשובה שלילית היא.

18.
בחודש 2/13 הנתבעת שילמה לנתבע סכום של 15,000 ₪ לשם רכישת ציוד, לאחר שיורשיו של רופא השיניים, אשר שכר את הנכס קודם לכן, הוציאו ציוד רפואי שהיה בו (ראו:
נספח ג' לתצהירה - נ/1; ולכתב ההגנה).
אמנם, לא הוצג פירוט של הפריטים שנרכשו בסכום זה, אך לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבעת או מי מטעמה הציגו לתובע פירוט. מצינו, כי עד היום התובע לא יודע לפרט איזה ציוד היה בנכס במועד הרכישה ומה חסר בו, ואף לא לאבחן בין ציוד שהיה אמור להירכש בסכום זה ובין תכולה אחרת בנכס.

19.
התובע, אמנם, העיד כי הנתבע הראה לו 'פתק', אך הוא לא ידע לפרט מה נאמר באותו 'פתק' עלום, ואף לא הציגו. לשיטת הנתבע, ה'פתק' לא נמסר לו, אלא: "באותו הלילה הוא [הנתבע – ב.ש.] בא אלי עם פתק, לקח ציוד, החליף צילינדר ואז הלכתי למשטרה...
הוא אמר לי שזה שלו, הוא בא בלילה ולקח את הציוד, החליף צילינדר..." (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 18-24; וכן, עמוד 10 לפרוטוקול שורות 4,5).

זאת ועוד. במענה על השאלון, הודה התובע כי הוא לא ראה היטב את הפתק, באשר "הנתבע 2 הגיע והראה לי מרחוק נייר עליו כתוב 15,000 ₪ בטענה כי רכש את הציוד מכיסו. בקשתי העתק ממה שהראה ונעניתי בסירוב ואז פניתי ל'משטרה'" (ראו: תשובה לשאלה 6 בת/2).

מכאן, התובע רק ראה את הסכום, אך לא מה כתוב ביחס אליו, וכל עדותו ביחס למסמך זה היא בגדר עדות שמועה (ראו למשל: ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, נט(5) 836; י. קדמי על הראיות התש"ס-2009, חלק 4, עמ' 1889 ואילך; י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהד' שביעית, 1995, עמ' 716 ואילך). עד כמה האמין התובע לנתבע, שותפו לשעבר, ניתן להבין מהגשת התלונה כנגדו במשטרה על גניבה בו ביום.

20.
כך או כך, כאמור, עד מועד זה (19.11.13), ומשך מספר חודשים קודם לכן, התובע היה שותף במרפאה, כהודאתו. משכך, התובע ידע, או היה צריך לדעת, כאמור, איזה ציוד נמצא במרפאה ומי מימן אותו. בפרט בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענות התובע, שנטענו בעלמא, ולראשונה בסיכומים, כי לא הובהר בגין מה שילמה הנתבעת לנתבע סכום של
15,000 ₪, שמא בגין חוב ואף הרחיק לטעון כי לא הובהר הקשר בין הנתבעים.

21.
מכאן, הנתבעת מסרה לנתבע סכום של 15,000 ₪ לשם רכישת הציוד. על כן, המצג שהוצג במהלך המשא ומתן לקראת כריתת חוזה, נכון הוא. למצער, התובע לא הוכיח, כי מצג זה הוא בגדר מצג שווא או הטעייה.



האחריות להשבת החזקה
22.
לטענת התובע, האחריות לקבלת הציוד חזרה מהנתבע מוטלת על הנתבעת. ויאמר מיד – אין בידי לקבל טענה זו.

23.
אין חולק, כי העברת החזקה בנכס, על כל תכולתו, על פי סעיף 5ב. לחוזה המכר בוצעה ביום חתימת חוזה המכר ( 13.10.13). עוד אין חולק כי בעת מסירת החזקה (13.10.13) הנכס כלל את הציוד. לפיכך, הנתבעת לא הפרה חיובה בכל הקשור למסירת החזקה, והתובע, ברוב הגינותו, אף לא טוען לכך.

24.
חוזה המכר כלל המחאת כל זכויות והתחייבויות הנתבעת כלפי הנתבע על פי חוזה השכירות (ראו סעיף 5ב. לחוזה המכר – להלן "ההמחאה"). בהתאם לחוזה השכירות, בתום תקופת השכירות (או עם ביטול השכירות), "חייב השוכר לפנות את המושכר ולמסרו למשכיר כפי שקיבלו" (ראו: סעיף 20).

25.
המחאה היא חילוף נושים, כאשר הממחה חדל להיות נושה, והנמחה בא תחתיו. הממחה חדל להיות נושה בחייב, כבר במועד כריתתו של הסכם ההמחאה, וללא קשר למתן הודעה לחייב על ההמחאה
. דרך כלל, ובהעדר איסור על המחאת זכות, הממחה אינו
רשאי לתבוע את החייב בגין הפרה שבוצעה לאחר ההמחאה. במועד זה הממחה אינו נושה בחייב, ולכן איננו "נפגע" במובן חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1971 הזכאי לתרופות בגין ההפרה. התובע הנכון במקרה זה הוא הנמחה, אשר כנושה רשאי לתבוע את קיום החיוב לטובת הממחה. בהתאמה, הנמחה, אינו זקוק לצירוף הממחה לתביעה עצמאית המוגשת על ידו, מכיוון שהלה חדל להיות נושה. זכותו של הנמחה אינה מוגבלת לדרישה מן החייב לקיים את הזכות, אלא הוא נושה לכל דבר וענין

(ראו: פרופ' ש. לרנר, "המחאת חיובים", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב-2002, עמ'
311-313, עמ' 324-325). וכאמור ב- ע"א 2138/10, מ"מ דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (16.02.2012)):
"להמחאת זכות שני יסודות מרכזיים: היסוד החוזי והיסוד הקנייני. היסוד החוזי של המחאת הזכות מתמקד בחילוף נושים, במסגרתו הממחה, שהינו הנושה המקורי של החייב, מוחלף בנמחה, אשר הופך להיות נושהו של החייב מכאן ואילך לכל דבר ועניין. היסוד הקנייני של המחאת הזכות בא לידי ביטוי בהעברת בעלות בזכות חוזית של הממחה
כלפי החייב לנמחה במהלך חילוף הנושים. לשני יסודות אלו תוצאה כפולה: מחד, הנמחה
יכול בעקבות זאת לתבוע מן החייב את קיום הזכות באופן עצמאי ובלתי תלוי בממחה; מאידך, הממחה יוצא מן התמונה ואין ביכולתו עוד להפטיר את החייב או להגיע עימו
להסדרים שונים בקשר לזכות ....".

26.
במקרה דא לא נטען כי חל איסור על המחאת זכות או אף שההמחאה אינה בת תוקף. מה גם שהסכם המחאה "...אינו מותנה בהסכמת החייב ואינו טעון העברת מסמך כלשהו לנמחה. זאת ועוד, העברת הבעלות בזכות החוזית מן הממחה לנמחה מתבצעת על פי כוונת הצדדים להסכם ההמחאה, ואין הכרח ליתן לחייב הודעה על כך על מנת לשכלל את העברת הזכות האמורה. ..." (ראו:
ע"א 2138/10, מ"מ דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (16.02.2012); והשוו: ע"א 8299/10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ, (15.3.15); ע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י.ד מטר בע"מ, (15.11.92)).

27.
מכאן, הנתבעת חדלה להיות נושה של הנתבע כבר בעת חתימת חוזה המכר הכולל המחאה (13.10.13),
וריבו של התובע הוא עם הנתבע. היה על התובע לפעול כנגד הנתבע בגין הפרת חוזה השכירות ונטילת ציוד לא לו. הנתבעת, אשר חדלה להיות נושה, אינה רשאית ואף אינה יכולה לעשות כן תחתיו. עצם העובדה שהתובע לא הצליח לאתר את הנתבע ולפעול כנגדו אינה משנה את המצב המשפטי.

סוגיית הנזק
28.
למעלה מהדרוש יצוין כי גם אם התובע היה צולח משוכה זו (ולא היא) , הרי שהנזק לא הוכח.

29.
שווי הציוד – פרטי הציוד החסרים לא הוכחו. כך גם, התובע לא הציג חוות דעת או כל מסמך אחר המעידים על
שווי הציוד החסר. בהעדר הוכחת פרטי הציוד החסר ושווים, גם הודאת הנתבעת בתשלום סכום של 15,000 ₪ בגין הציוד לא תסייע בידי התובע.

זאת ועוד. התובע הציג מספר גרסאות, שכולן כאחת, לא הוכחו. התובע טען, תחילה (בתצהיר תשובה לשאלון מיום 2.12.14 – ת/2), כי הסכים לשלם 60,000 ₪
במקום 50,000 ₪ נוכח הצהרת הנתבעת כי יש במרפאה ציוד לרופא שיניים שנרכש לאחרונה בסכום של 15,000 ₪; וכי תבע 20,000 ₪ כי הנתבע לקח מהנכס ציוד מעבר לציוד זה שנרכש (ראו: תשובות לשאלות 4 – לת/2). ברם, בחקירתו הנגדית טען, כי "עורכי הדין סיכמו ביניהם 60,000 ₪ ומתוך זה 20,000 ₪ זה הציוד". ודוק: למרות שהתובע טען שזה היה חלק מהותי במהלך המשא ומתן וגרם לשינוי סכום התמורה, אין בחוזה כל אזכור לכך שחלק מהתמורה הוא בגין ציוד.
כאמור, עורכי הדין לא זומנו להעיד ואף הטיוטות שהוחלפו ביניהם לא הוצגו לפניי (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-10).


30.
הפסד רווח מהמרפאה – מעבר לטענה בעלמא, אין לפניי ולו ראייה אחת או נתון אחד המצביעים על אובדן הכנסות. להיפך. התובע אף לא פירט, קל וחומר, הוכיח, את מועד השכרת הנכס מחדש, מצבו, ודמי השכירות שהתקבלו בגינו וכשל זה יפעל לחובתו.

31.
פיצוי מוסכם – הוכח כי החזקה בנכס נמסרה לתובע במועד וכי במועד מסירת החזקה הנכס כלל את הציוד. משלא הוכח כי התובעת הפרת חוזה המכר - אין מקום לחייבה בפיצוי מוסכם.

סוף דבר
32.
דין התביעה להידחות.

33.
עם זאת, בנסיבות, ובכלל זה אי התייצבות הנתבעת (מחמת מצבה) והסכמות התובע בישיבות מיום 6.9.16 ומיום 7.12.16 – אין חיוב בהוצאות.



לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


הערה:

בטרם חתימת פסק הדין, הודיעה ב"כ הנתבעת כי, למרבה הצער, הנתבעת נפטרה ביום 13.1.17. בהתאם להודעת התובע הוא עומד על מתן פסק הדין. על כן, וכמצוות תקנה 36 לתקנות (וראו גם למשל : רע"א 9921/16 מליחי נ' רשות מקרקעי ישראל (26.12.16)) - ניתן פסק הדין.


ניתן היום,
י"א שבט תשע"ז, 07 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 15756-04/14 שלום דביר נ' מיכה רוזנטל (פורסם ב-ֽ 07/02/2017)