פסקי דין על שלום שון שטרלינג | פסקי דין על מתן שמואל

57746-01/16 תאמ     05/02/2017




תאמ 57746-01/16 שלום שון שטרלינג נ' מתן שמואל








בית משפט השלום בקריות


ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017

תא"מ 57746-01-16 שטרלינג נ' שמואל

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה יונת
הברפלד-אברהם


תובע

שלום שון שטרלינג


נגד


נתבע

מתן שמואל




פסק דין


התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, ע"ס של 72,285 ₪ להשבת כספים ששילם לנתבע עבור רכב אותו רכב ממנו ונזקים שנגרמו לו כתוצאה מביטול המכירה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע רכש מהנתבע רכב
ביום 20/6/14 ושילם עבורו 66,000 ₪. עוד אין מחלוקת כי קודם למסירת החזקה ברכב לתובע, התגלה כי הרכב מעוקל ולכן בוטלה העסקה.

טענות התובע:
התובע טען כי לאחר שבוטל ההסכם , לא קיבל לידיו את מלוא הכספים ששילם לנתבע , ועד למועד הגשת התביעה הוחזר לו סך של 36,000 ₪ בלבד. התובע תאר בכתב תביעתו את מסכת התלאות שעבר על מנת לקבל את כספו חזרה, את ההסכמים עליהם חתם עם הנתבע ואחיו על מנת לקבל את כספו ואת הזמן הממושך שהמתין עד לקבלת חלק מהתשלום, כאשר בחלק מהמקרים תשלומים ששולמו לו בשיקים, חזרו.

בתחילה מסר הנתבע לתובע 6 שיקים ע"ס של 11,000 ₪ כל שיק. השיק הראשון חולל ולכן הוחזרו שאר השיקים לאחיו של הנתבע , אשר הביא מדי פעם שיקים אחרים, חלקם כובדו וחלקם לא.

ביום 18/1/15 , מעל לחצי שנה מאז ביטול ההסכם, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים לגבי יתרת החוב שנותרה. לטענת התובע, למרות שנרשם בהסכם כי התשלום ששולם לו עד כה הוא
46,000 ₪ וכי היתרה הינה 20,000 ₪, בפועל- שטר שנמסר לתובע ע"ס של 10,000 ₪, והיה חלק מהסך של 46,000 ₪, חזר ולכן שולם לו סך של 36,000 ₪ בלבד ויתרת החוב הינה 30,000 ₪.

מלבד דרישתו של התובע להשבת הסכומים ששולמו על ידו, תבע התובע גם את הנזק שנגרם לו עבור לקיחת הלוואה , עמלת הוצאות שיקים חוזרים והוצאות משפטיות בסך של 12,000 ₪. עוד תבע התובע עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪.




טענות הנתבע:
הנתבע טען כי שילם לתובע 46,000 ₪ ולכן יתרת החוב הינה 20,000 ₪ , לגביהם סוכם כי ישולמו ב-4 תשלומים. הנתבע המשיך וטען כי שילם את התשלום הראשון בסך של 5000 ₪ , חלקו במזומן וחלקו בשיק והתובע אף אישר שקיבל תשלום זה.

עוד טען הנתבע כי פנה לתובע פעמים רבות וביקש לשלם לו את היתרה בסך של 15,000 ₪ אולם התובע טען כי מגיע לו סך של 25,000 ₪ וסרב לקבל את התשלום.

ההליכים בתיק:
לאחר שהוגשו כתבי הטענות, ניתן החלטה המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ואף נקבע דיון מקדמי.

התובע הגיש תצהירו עדות ראשית מטעמו . ב"כ הנתבע הודיע, בדיון המקדמי, כי הינו מסתמך על התצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה .

המעמד הדיון המקדמי, הסביר התובע את הנזקים אותם תבע ופרט את מקצת השיקים שקיבל, וחזרו. עוד פרט התובע את נסיבות לקיחת ההלוואה שנטל ואת הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך וכן פרט את התשלומים ששילם לבאי כוחו כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע.

במעמד הדיון עתר ב"כ הנתבע לצרף את פירוט התשלומים ששילם התובע. בקשתו נדחתה – נימוקי הדחיה פורטו בהחלטה.

התיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 26/1/17, אז נחקרו התובע והנתבע על תצהיריהם.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ולאחר ששמעתי את הצדדים ובאי כוחם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הגדול.

מעדותו של הנתבע עלה, באופן ברור, כי לאחר שילם התובע לנתבע 66,000 ₪ ולאחר שהתברר כי קיים עיקול על הרכב, נמכר הרכב זמן לא רב לאחר ביטול העסקה . הנתבע אישר כי במקום להעביר את הכסף שהתקבל לתובע, העביר אותו לאחיו . לא ניתן הסבר
מניח את הדעת מדוע לא השיב הנתבע לתובע את כספו כאשר מכר את רכבו
אלא בחר להניח לתובע
להתנהל אל מול אחיו של הנתבע, לקבל תשלומים ספורים ע"ח החוב וגם זאת תוך העברת התובע מסע ייסורים בדמות
שיקים שחזרו , רדיפות אחר הנתבע ואחיו, שכירת שירותי עו"ד וכדומה. גם כל אלו לא הביאו לכך כי התובע יקבל , סוף סוף, את מלוא התשלום אותו שילם לתובע בחודש יוני 2014.


לא ניתן להתרשם אחרת מעדותו של הנתבע אלא כזלזול בתובע, שלא לומר אף ניסיון להרוויח על חשבונו של התובע , ששילם ממיטב כספו לתובע ונאלץ להמתין עד בוש לקבלתו. אין כל הסבר אחר להתנהגותו של הנתבע, אשר לא רק שלא בדק אם הרכב מעוקל קודם לקבלת התמורה (הנתבע אישר כי ידע כי חברת אלבר מתנהלת נגדו בתביעות- עמוד 8 שורות 20-22) , למרות שהיה עליו לפחות לחשוד כי קיים עיקול כזה, אלא
גם לאחר שגילה את העיקול, ימים ספורים לאחר קבלת הכסף, לא דאג להשיב לתובע את כספו אלא שלח אותו להתעמת אל מול אחיו של הנתבע ולרדוף לשווא אחר כספו.

אם לא די בכך, הרי שהנתבע, בחוסר תום לב , באדישות והתעלמות מוחלטת ממצבו של התובע, בחר להעביר לאחיו את התמורה שקיבל לאחר מכירת הרכב ולא להעבירה לתובע. לו היה הנתבע מעביר לתובע את כספו
מיד עם מכירת הרכב, הייתה תביעה זו נמנעת, על כל נזקיה והטרטור ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב התנהגותו של הנתבע, הייתה נמנעת גם היא.

יתרה מכך, הנתבע מודה כי לשיטתו מגיע לתובע סכום נוסף של 15,000 ₪ , סכום שגם הוא לא שולם לתובע. אינני מקבלת את טענתו כי התובע סרב לקבל סכום זה , בוודאי לא לו היה עומד הנתבע בהסכם מיום 18/1/15 ומשלם אז את חובו . וגם אם אכן סרב התובע לקבל רק חלק מכספו, יכול היה הנתבע פשוט להפקידו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בתיק בית המשפט.

אין מקום להסכים עם התנהלות והתנהגות שכזו, ויש מקום ליתן משקל גבוה לכך, בעת פסיקת ההוצאות בהליך.

למרות זאת גם אם התנהג והתנהל הנתבע בדרך הקלוקלת בה נהג, עדיין מוטל נטל ההוכחה על התובע להוכחת גובה
יתרת החוב, מה ששנוי במחלוקת בין הצדדים .

המחלוקות בין הצדדים, לעניין זה, שתיים הן-
האחת, האם שולם לתובע סך של 46,000 ₪ או 36,000 ₪.
השנייה, האם התשלום בסך של 5,000 ₪ ששולם לתובע בעת החתימה על ההסכם ביום 18/1/15 , הינו ע"ח החוב של היתרה בסך של 20,000 ₪ או מדובר בסכום עליו ויתר התובע, לו היה הנתבע עומד בהסכם וכעת דורשו התובע לאור אי עמידת הנתבע בהסכם.


לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שצרף התובע לגבי השיק ע"ס של 10,000 ₪, מצאתי כי התובע הרים את נטל הראיה והוכיח כי השיק ע"ס של 10,000 ₪ נכלל בהסכם מיום 18/1/15 והיות וחולל לאחר חתימת ההסכם, הרי שהתובע קיבל סך של 36,000 ₪ בלבד ולא 46,000 ₪ כפי שנטען.

התובע הראה כי השטר ניתן קודם לחתימה על הסכם מיום 18/1/15, וכי השטר אמור היה להיפרע בחודש פברואר, לאחר החתימה על ההסכם. לו אכן לא היה השטר חלק מההסכם, יש להניח כי הצדדים היו דואגים לציין כי ניתן תשלום נוסף עבור החוב, בנוסף ל46,000 ₪ ולא היו מציינים כי יתרת החוב תחולק ל-4 תשלומים בני 5,000 ₪ כל תשלום, אם למעשה ניתן שיק ע"ס של 10,000 ₪...

עדותו של התובע הייתה אמינה, רציפה וקוהרנטית, היא נתמכה במסמכי הבנק בעוד שהנתבע לא ידע לציין
מה בעצם שילם לתובע עד לאותו מועד, ובכלל. הנתבע הפנה בעדותו לאחיו בכל נושא התשלומים ולא פרט
מה שולם על ידו ומתי.

כאן המקום להבהיר כי הנתבע בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אחיו. יודגש כי גם בדיון המקדמי לא ביקש בא כוחו לצרף תצהיר כזה. ב"כ הנתבע ביקש להסתמך על תצהיר הנתבע שצורף לכתב ההגנה ונמנע להגיש תצהיר עדות לאחר הגשת תצהיר העדות של התובע, אליו צורפו כל הנספחים הרלוונטיים.

רק במעמד ישיבת ההוכחות ביקש הנתבע כי אחיו יעיד לעניין התשלומים, בקשה שנדחתה לאור העיתוי בו הוגשה .

אכן, בישיבה המקדמית ביקש ב"כ הנתבע לצרף את רשימת התשלומים ששילם הנתבע ובקשתו נדחתה אולם לא הייתה מניעה כי הנתבע ילמד ויברר מהם התשלומים ששולמו על ידו קודם לישיבת ההוכחות והיה מקום לצפות כי תעלה שאלה בחקירה נגדית בנוגע לתשלומים ששולמו. ב"כ הנתבע גם יכול היה לחקור את התובע בנוגע לתשלומים ששולמו לו ולציין בפני
ו מועדים וסכומים לגביהם טוענים הנתבע ואחיו כי שולמו התשלומים שמסתכמים בסך של 46,000 ₪, אולם גם זאת לא נעשה.

כל אלו מלמדים, לטעמי,
לא כי הנתבע לא התכונן כראוי לדיון אלא כי אין בידו להראות כי שילם לתובע 46,000 ₪, דהיינו תשלום נוסף של 10,000 ₪, ממנו התעלם התובע כפי שנטען.

לעומת זאת, התובע לא הצליח להוכיח כי את הסכום של 5,000 ₪, אותו קיבל במעמד החתימה על ההסכם מיום 18/1/17, קיבל בנוסף ליתרת התשלומים שהגיעה לו.

התובע טען כי ויתר על סך של 5,000 ₪ אולם הדבר לא צוין בהסכם. להיפך, בהסכם מצוין הסכום של 46,000 ₪ ושל 20,000 ₪, סה"כ 66,000 ₪ הוא הסכום ששילם התובע לנתבע . לו אכן היה מוותר התובע על סך של 5000 ₪ , היה הדבר בא לידי ביטוי בתחשיב יתרת החוב והחוב על פי ההסכם מיום 18/1/15 היה
עומד בסה"כ על סך של 61,000 ₪.

לאור האמור לעיל מצאתי כי יתרת החוב המגיעה לתובע בגין התשלום ששילם עבור הרכב הינה בסך של 20,000 ₪.

בנוסף מצאתי לקבל את מלוא דרישתו של התובע ביחס לנזקים שנגרמו לתובע עקב הלוואה אותה נאלץ לקחת מהבנק בשל
חסרון כיס. את הסכום של 66,000 ₪, מיטב כספו של התובע, מסר התובע לנתבע ולכן נאלץ לקחת הלוואה, הלוואה אשר הייתה נמנעת לו היה מושב לו כספו. ההלוואה שנלקחה הייתה בסכום של 18,000 ₪ ובשקלול כל הנזקים שנגרמו לתובע עקב לקיחת ההלוואה כגון ריביות, התמודדות עם החזר חודשי , עמלות וכדומה, ניכר כי סכום נזק זה הינו סביר.
התובע כלל לא נחקר על ידי ב"כ הנתבע לעניין זה, המסמכים אותם צרף לא נסתרו , התובע נשאל על ידי בית המשפט לעניין זה בדיון המקדמי והשיב ופרט את הנזק שנגרם לו עקב כך.

לאור זאת, אני מקבלת ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ וכן את עמלות השבת השיקים, שאין ספק כי חוללו, בסך של 35 ₪.

אינני מקבלת את מלוא ההוצאות המשפטיות אותן תבע התובע עבור בא כוחו הקודם והנוכחית. הוצאות התובע בגין הליך זה ושכר טרחת עו"ד ייקבעו בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. ביחס לשכר טרחת בא כוחו הקודם של התובע אני מוצאת כי הוצאה זו גבוהה ולא סבירה ולא ניתן כל הסבר בדבר הצורך באותו טיפול. גם אם מדובר בהליך הפלילי, שלא צלח, עדיין מדובר בהוצאה גבוהה ולא סבירה. לאור זאת, אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה סך של 2,500 ₪, עבור טיפול משפטי קודם בעניין זה.

כפי שצוין בפתח פרק זה, הטרטור ודרך החתחתים אותה עבר התובע עד לקבלת מלוא התשלום אותו שילם לנתבע, מה שלא נעשה עד היום,
מקנה לו בהחלט את הזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש. התרשמתי מעדותו של התובע בדבר הסבל אותו עבר , סבל שבא לידי ביטוי גם בהתכתבות במסרונים בינו לבין הנתבע ואחיו . סבל זה הודגש בעיקר לאור עדותו של הנתבע , ממנו התרשמתי בעיקר מחוסר האכפתיות כלפי מצבו של התובע , שנגרם אך ורק בשל התנהלותו האדישה והרשלנית של הנתבע בהליך מכירת הרכב ואשר ארע לאחר מכן.

לאור זאת, אני פוסקת לתובע פיצוי בשל עוגמת נפש בסך של 6,000 ₪.


לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 19/6/14 ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 18,535 ₪ כמפורט בסעיפים 31-34 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (28/1/16) ועד מועד התשלום בפועל.

עוד
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את המחצית הראשונה של אגרת בית המשפט
904 ₪ , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (28/1/16) ועד התשלום בפועל וכן את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט . ככל והמחצית השנייה של האגרה טרם שולמה, ידאג התובע לשלמה תוך 7 ימים מהיום ולהמציא לידי ב"כ הנתבע תיעוד בדבר גובה האגרה.

כמו כן
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪.

התשלומים ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.




ניתן היום,
ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 57746-01/16 שלום שון שטרלינג נ' מתן שמואל (פורסם ב-ֽ 05/02/2017)