פסקי דין על אורדן תעשיות בע"מ | פסקי דין על ישראל רובינשטיין | פסקי דין על אהרן טורק | פסקי דין על אברהם לוי ואח' |

906/82 בש     15/02/1983




בש 906/82 אורדן תעשיות בע"מ נ' ישראל רובינשטיין, אהרן טורק, אברהם לוי ואח'




(פד"י לז (1) 44)

(פד"י לז (1) 723)


בבית המשפט העליון


בקשות שונות מס' 906/82

בקשות שונות מס' 907/82

בקשות שונות מס' 908/82

בקשות שונות מס' 909/82


בקשות שונות מס' 910/82

בקשות שונות מס' 1037/82

בקשות שונות מס' 1038/82

השופטים:
כבוד הנשיא י' כהן

המבקשת:
אורדן תעשיות בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ע' אלמגור

נ ג ד

המשיבים:
1. ישראל רובינשטיין

ב"ש 906/82
2. אהרן טורק

ב"ש 907/82
3. אברהם לוי
ב"ש 908/82
4. זכריה שיינמן
ב"ש 909/82
5. יצחק רבינוביץ
ב"ש 910/82
6. ברנרד לזר
ב"ש 1037/82
7. יוסף אסר
ב"ש 1038/82


ע"י ב"כ עו"ד ש' מחרז

בקשה להעברת מקום הדיון.


החלטה

בבית המשפט המחוזי בנצרת הוגשו שבע תביעות בגין נזקי גוף, כולן נגד נתבעת, שהיא בעלת מפעל תעשייתי בנתניה, על-ידי עובדים או עובדים לשעבר באותו מפעל, אשר טוענים, שעקב תנאי העבודה נגרמו להם נזקי גוף שונים. הסמכות המקומית של בית המשפט המקומי בנצרת הייתה מבוססת על כך שלנתבעת יש מפעל גם בחצור הגלילית. בכתבי ההגנה, שהוגשו על-ידי הנתבעת, היא כפרה בכך שלבית המשפט המחוזי בנצרת יש סמכות לדון בעניין. בנוסף לכך הגישה הנתבעת את הבקשות שלפניי, ובהן היא טוענת, שעל-פי הוראות סעיף 36 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957, מן הראוי להעביר את הדיון בכל התיקים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הבקשות מבו8ססות על כך, שבית המשפט המחוזי בנצרת אינו נוח או מתאים לבירור התביעות, וקיום הבירור שם יכביד הכבדה יתרה על הנתבעת, פרקליטיה ועדיה, מכיוון שכל ראיות התביעה וההגנה מצויות באזור נתניה או במרכז הארץ, בתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הבקשות היו קבועות לשמיעה לפניי ביום 4.1.83, ויום לפני כן הודיעה הנתבעת בכתב לבית המשפט המחוזי בנצרת, בכל אחד מן התיקים הנ"ל, שהיא איננה כופרת עוד בסמכותו של אותו בית-משפט.

ההודעות, שבהן חזרה בה הנתבעת מטענתה בדבר העדר סמכות מקומית בבית המשפט המחוזי בנצרת, נועדו להוות תשובה לטענה צפויה של בא-כוח התובעים, שאין להשתמש בסמכות לפי סעיף 36 הנ"ל, כאשר הנתבע כופר בסמכות של בית המשפט, שאליו הוגשה התביעה. ואכן, בבירור, שהתקיים לפניי היום, טען בא-כוח התובעים, בהסתמכו על החלטת הנשיא לנדוי בב"ש 10/82 לא פורסם, שכפירת הנתבעת בסמכותו המקומית של בית המשפט בנצרת חסמה בפני
ה את הדרך לפנות בבקשה לפי סעיף 36 של חוק בתי המשפט, ושפגם זה לא נרפא על-ידי החזרה מטענת חוסר סמכות, שנעשתה יום לפני התאריך, שבו היה צריך להתקיים הדיון בבקשות.

בהחלטה, שניתנה בב"ש 10/82 [1], נאמר על-ידי הנשיא לנדוי, שטענה בדבר חוסר סמכות מקומית של בית המשפט שאליו הוגשה התביעה –

"אינה מתישבת עם בקשת העברה, כי בבקשה כזאת ההנחה היא שבית המשפט, שממנו מבקשים להעביר את הענין מוסמך לדון בו מבחינת הסמכות המקומית (וראה ב"ש 245/79)".


עיינתי בהחלטה, שניתנה על-ידי הנשיא זוסמן בב"ש 245/79 לא פורסם, ושם נאמרו הדברים דלהלן:

"כידוע אין בעל דין יכול לבקש ממני לשנות את מקום הדיון אלא אם כוונתו להעביר את הענין מבית משפט מוסמך, שאם בית משפט אשר לו הוגשה התובענה איננו מוסמך לדון בה, תרופתו היא לבקש מהשופט להעביר את הענין לבית משפט מוסמך מכח סעיף 37 לחוק בתי המשפט."


כאן יש לציין, שבעניין שנדון בב"ש 245/79 [2] לא חזרו בהם המבקשים מטענת חוסר סמכות, אלא, כפי שנאמר בהחלטה, הגיעו הצדדים שם לפשרה חלקית. בעניין שנדון בב"ש 10/82 [1] חזר בו בא-כוח המבקש, בעת בירור הבקשה להעברה, מטענת חוסר סמכות מקומית, אך בכך לא הצליח להציל את בקשתו, כי הנשיא לנדוי לא ראה לנכון להקל עם המבקשת "בבקשה מעין זו שמטרתה להעביר את הענין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, העמוס עבודה לעייפה".


על-אף המשקל הרב שאני נותן להחלטות של חבריי הנכבדים שקדמו לי, אין אני בטוח, שמן הראוי לפרש את הסמכות, שניתנה בסעיף 36 של החוק, באופן שהעלאת טענת חוסר סמכות של בית-משפט, שאליו הוגשה התביעה, תחסום תמיד את הדרך בפני
בקשה לפי סעיף 36. אולם אין לי צורך להביע דעה מוחלטת בעניין זה, כי, לדעתי, הוסר במקרה דנא המכשול הנ"ל, שעמד לפני הנתבעת על-ידי הודעתה לבית המשפט המחוזי לפני בירור הבקשות שלפניי, שהיא חוזרת בה מטענת חוסר סמכות. אין אני רואה סיבה להקשות בעניין זה יתר על המידה על הנתבעת. אכן ידוע הדבר, שבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עמוס בעבודה, ושבירור המשפטים שם נמשך זמן ארוך בהרבה מזמן הבירור בבית המשפט המחוזי בנצרת, ועל-כן מובנת שאיפתם של התובעים למצוא בית-משפט, שיברר את תביעתם במהירות האפשרית. ההלכה שנקבעה בעניין זה היא, שאם לבית המשפט, שאליו הוגשה התביעה, אין כל זיקה לנושא התביעה פרט לזיקה פורמאלית של קיום סניף של הנתבע באותו אזור, ואם מאזן הנוחיות הוא באופן בולט לטובת בירור המשפט בבית-משפט אחר, ישתמש נשיא בית המשפט העליון בשיקול-דעתו לפי סעיף 36 ויעביר את הדיון לבית המשפט, שיש לו זיקה ממשית לעניין. בכך נחסכת טרחה לעדים, שאינם צריכים להטלטל למקומות מרוחקים. ייתכן שלו היה מדובר במקרה דנא בתביעות, שבהן מספר העדים מועט, לא הייתי מוצא סיבה מספיקה להשתמש בשיקול-דעתי לפי סעיף 36, והייתי מעדיף להשאיר את העניין באותו בית-משפט שאליו הוגשה התביעה, מתוך רצון להקל על התובע ולמנוע ממנו את עינוי הדין הממושך. אולם במקרה דנא מדובר בשורה של תביעות, ולפי מה שנאמר בכתבי התביעה ובכתבי ההגנה ניתן להניח, שלשם בירורן יהיה צורך בשמיעת עדים מרובים, אשר כולם או כמעט כולם מתגוררים באזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בנסיבות אלה אינני רואה סיבה שלא להשתמש בשיקול-דעתי לפי סעיף 36, כאשר מאזן הנוחות נוטה באופן כה בולט לטובת העברת העניינים מבית המשפט המחוזי בנצרת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.


אני מורה על-כן, שהתביעות, שהוגשו בבית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 888/82, 889, 890, 891, 892, 959, 961 תועברנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ותתבררנה שם.


אין צו להוצאות בבקשות שלפניי.


ניתנה היום, ב' באדר תשמ"ג (15.2.83).









בש בית המשפט העליון 906/82 אורדן תעשיות בע"מ נ' ישראל רובינשטיין, אהרן טורק, אברהם לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 15/02/1983)