פסקי דין על חנה באלס | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות . | פסקי דין על שלמה באלס (בפש"ר) |

34979-07/14 הפ     13/02/2017




הפ 34979-07/14 חנה באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ., שלמה באלס (בפש"ר)








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ה"פ 34979-07-14 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'




בפני

כבוד השופטת
דפנה בלטמן קדראי

המבקשת
חנה באלס


נגד

המשיבים
1.בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.

2.שלמה באלס (בפש"ר)



פסק דין


1.
המבקשת, בעלת מחצית מזכויות החכירה בדירה ברחוב שמואל 6 בנתניה הידועה כגוש 7933 חלקה 143/3 (נסח הרישום של הדירה הוא נספח 1 לתגובת המשיב 1 בבקשה, להלן: "הדירה"), מבקשת בתובענה זו (על פי כתב טענות מתוקן מיום 1.10.2014) להכריז על בטלות המשכנתא הרשומה על הדירה לטובת המשיב 1 (להלן: "המשכנתא"), ואף להורות על ביטול הליכי כינוס הנכסים בהם נקט הבנק המשיב 1 למימוש המשכנתא לטובת פירעון חוב הלוואה המובטח על ידה, בתיק 17-12112-13 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא (להלן: "תיק ההוצל"פ").

2.
המשיב 1 הוא בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), תאגיד המאחד כיום את פעילותם בעבר של שני גופים משפטיים ומסחריים שונים – הבנק המסחרי, שפעל תחת שם המשיב (להלן: "הבנק המסחרי"), ובנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ("בנק המשכנתאות"), שממנו התקבלה המשכנתא שנרשמה להבטחת הסכם הלוואה שהתקבלה בנובמבר 2009 מבנק המשכנתאות (נספח ה' לבקשה).

3.
המשיב 2 (להלן: "שלמה") הוא בעלה לשעבר של המבקשת, אשר מחצית מזכויות החכירה בדירה רשומות על שמו. צירופו כמשיב לבקשה נעשה בבקשה מתוקנת, ולאחר שהבנק טען לחיוניות צירופו כמשיב. שלמה הפך בינתיים לפושט רגל, ומשלא הוגשה בקשה המאפשרת את המשך ההליכים נגדו, ממילא לא ניתן היה לקדמם, וראה לעניין זה החלטה מיום 9.11.2016, עמוד 13 לפרוטוקול, וכן החלטה מיום 5.12.2016. למען הסדר הטוב הנני מורה על עיכוב בירור התובענה נגדו.

4.
על זכויות המבקשת ושלמה בדירה, הרשומות בלשכת רישום המקרקעין,
רשומים הערות וצווי עיקול של נושים שונים. נושים אלה צורפו כמשיבים 3 עד 8 לבקשה המתוקנת, אך נמחקו על ידי המותב הקודם שדן בתובענה, לאחר שנמצא כי סעד נוסף של הארכת המועד לשלם את החוב לבנק, אינו בגדר סמכות בית המשפט (החלטה מיום 3.11.2014).

5.
על כן, הבקשה שלפני, שבה יש להכריע,
היא בקשתה של המבקשת נגד הבנק, לביטול המשכנתא ולעיכוב הליכי ההוצל"פ בגינה, בהתאמה.

6.
הדירה היא דירתה היחידה של המבקשת, אשר שימשה את המבקשת, בעלה לשעבר וארבעת ילדיהם למגורים, ובה מתגוררת עד היום המבקשת, שהיא אישה פשוטה, בת 54, עקרת בית, נכה ושאינה בריאה, המקבלת קצבת נכות בסך של כ – 2000 ₪.

7.
על פי הבקשה, שלמה היה המפרנס העיקרי של התא המשפחתי. עד לשנת 1999 עבר כשכיר במעדניה, ובשנה זו החליט לפתוח עסק עצמאי, שפעל במסגרת חברה שעיקר פעולתה במכירת מוצרים קפואים לבתי מאפה ובתי מלון. חברה זו, ש.י. מאפים בע"מ (להלן: "החברה"), ניהלה חשבון עסקי בבנק המסחרי, בו גם נוהל חשבונה האישי של המבקשת.

8.
עסקיה של החברה נקלעו לקשיים, באופן שנוצרה בו יתרת חובה שעמדה לטענת המבקשת על סך 200,000 ₪. לטענת המבקשת נוכח לחצו של הבנק על שלמה לכסות יתרת חובה זו,
דרש הבנק משלמה לקבל הלוואה המובטחת במשכנתא, ושלמה הסתיר זאת מהמבקשת, ולקח אותה עימו לבנק מבלי שסיפר לה כי זה לטובת קבלת הלוואה ואף לא הבהיר לה את נושא שעבוד דירת מגוריה, כי נוכח שאיפתה לשלום בתא המשפחתי התלוותה אליו לבנק ביום 5.11.2009, וחתמה על מה שרק בדיעבד הבינה כי הם מסמכי הלוואה שאינה מוגבלת בסכום ומשכנתא על דירת המגורים.

9.
לטענת המבקשת, את תשלומי הפירעון השוטף של ההלוואה שילם שלמה מחשבון החברה, אלא שחשבון זה הוגבל, בשל מצבה העסקי הקשה של החברה בחודש אפריל 2010, ואז הסכימה המבקשת כי הפירעון השוטף יהיה מחשבונם המשותף של בני הזוג, בהנחה כי שלמה ישלמם, ובכל זאת נתגלעו אז חילוקי דעות בין בני הזוג, ועל כן גם נפרדו מראשית שנת 2010, ואף הוצג הסכם גירושין והסכם ממון מפברואר 2014 (נספח ב' לבקשה), ותעודת גירושין מאפריל 2014 (נספח א' לבקשה).

10.
מכל מקום, תשלומיה השוטפים של הלוואת המשכנתא לא שולמו. על כן כבר בחודש אפריל 2013 פתח הבנק נגד המבקשת ושלמה את תיק ההוצל"פ למימוש המשכנתא.

במסגרת הליכים אלה מונתה כבר בחודש אוקטובר 2013 כונסת נכסים למכירת הדירה, ואף החלו הליכים לקראת פינוי הדירה, בכפוף להסדרת דיור חלוף, כמתחייב מהוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, ובשים לב לחלות תיקון 29 לחוק זה, ולמועד התקשרות המבקשת בהסכם ההלוואה, לאחר מועד כניסתו לתוקף של תיקון זה (ראה נספחים 3 ו – 4 לתגובת הבנק).

11.
בחודש פברואר 2014, חודשים רבים לאר פתיחת הליכי ההוצל"פ וקבלת האזהרות, לאחר מינוי כונסת הנכסים, פנתה לראשונה המבקשת, באמצעות עורכת דין מטעמה, לנציגי הבנק בבקשה להגעה להסדר לתשלום חובות הפיגורים בגין המשכנתא (נספחים 6 עד 10 לתגובת המשיב). בהמשך לכך, הגישה המבקשת בחודש מרץ 2014 להוצל"פ בקשה לעיכוב הליכים, על מנת שתוכל להביא טענותיה בסוגיית דיור חלופי ולנהל הסדר מול נושים ומול הבנק, ומשלא ניתן היה לאשר בקשה זו, הגישה המבקשת בחודש יוני 2014, באמצעות בא כוחה הנוכחי בקשה חדשה להוצל"פ לעיכוב הליכים מטעמי הבקשה שלפני, ולאחר כל אלה הגישה אף את התובענה שלפני.

12.
המבקשת טוענת בבקשתה, אשר נתמכה בתצהיר בחתימתה, כי לא היתה מעורבת כלל בעסקי שלמה, כי לא הסכימה לקבלת ההלוואה ולמשכנתא, כי לא הובהרו לה מצבו של חשבון החברה, לא על ידי שלמה ולא על ידי הבנק, כי הבנק לא באר והסביר לה את אשר היה עליו נוכח חובת הזהירות המוגברת וחובת תום הלב החלה עליו. לטענתה, הבנק התרשל כלפיה בכך ששכנע את שלמה ואותה לקבל הלוואה שאינה מוגבלת בסכום, אשר נועדה לכיסוי חובותיו העסקיים של שלמה לבנק, מבלי שווידא כי המבקשת יכולה לעמוד בהחזר תשלומי ההלוואה, מבלי שחשף בפני
המבקשת את מצב החשבון העסקי של שלמה, שהיה ביתרת חובה של 200,000 ₪, והכל תוך שהבנק רשם בבקשת המשכנתא נתונים לא נכונים אודות הכנסותיו של שלמה (שהיו 6,500 ₪ ולא 10,000 ₪). אף נטען כי הבנק הפר כלפי המבקשת את חובת הגילוי, כאשר סמך על שלמה כי הוא יידע את המבקשת אודות כל הפרטים, נמנע מלהסביר לה אודות החוב ואודות הסיכונים, לא מסר לה הסברים אודות ההגנות המנויות בסעיפים 33 לחוק הגנת הדייר ו – 38 לחוק ההוצאה לפעול, לא נהג כלפיה בתום לב, והפר את חובת הזהירות המוגברת כלפיה. מטעמים אלה טענה המבקשת כי יש להורות על ביטול המשכנתא.

13.
המשיב התנגד לתובענה והגיש תגובה מפורטת מטעמו. הגנתו נסמכת על טענות של שיהוי, נוכח המועד המאוחר בו הוגשה הבקשה, לאחר מינוי כונס בלשכת ההוצל"פ, לאחר הימנעות המבקשת מהגשת התנגדות להליכיי המימוש עת ארוכה, ולאחר ניסיונות רבים להסדרת החוב, ונוכח העלאתה המאוחרת של טענה לגבי כשל בהליך קבלת ההלוואה. כן נטען כי המבקשת ובעלה התקשרו בהסכם הלוואה מכוחו קבלו הלוואה מוגבלת בסכום של 250,000 ₪, כי המבקשת היתה מודעת להסכם, כי מהות ההלוואה והמשכנתא הובהרה היטב למבקשת ולשלמה, אשר אף אישרו זאת בחתימותיהם ובכתב ידם, כי כספי ההלוואה הועברו דוקא לחשבון המבקשת ומכל מקום שמשו את התא המשפחתי, כי המבקשת מוחזקת כמבינה ומסכימה לתנאי ההסכמים עליהם חתמה, וכי אין ממש בטענותיה. הבנק אף טען כי אין לייחס לבנק המשכנתאות ידיעות לגבי ההתנהלות המסחרית של שלמה, שעה שבעת קבלת ההלוואה פעלו בבנק שני גופים, חשבון שלמה התנהל בבנק המסחרי, ולעובדי הבנק למשכנתאות לא היתה כל ידיעה על מצבו של חשבון עסקי שלמה, ועל כן גם נטען להעדר קשר או ידיעה בין מצב עסקי שלמה לבין קבלת ההלוואה, אשר נטען כי נעשתה על פי נהלי הבנק למשכנתאות. לתגובת הבנק צורפו מסמכי ההלוואה החתומים, שטרי המשכנתא המאומתים, העתקים מהחלטות ובקשות מתיק ההוצל"פ, מדפי חשבון המבקשת ועוד. כן נתמכה היא בתצהירי פקידות הבנק.

14.
ביום 8.9.2014ניתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא בתיק ההוצל"פ, וזאת בהסכמת הצדדים, מבלי שנדרשה או הפקדה כל בטוחה.
צו זה עודנו תלוי ועומד.

15.
בבירור התובענה חל עיכוב רב, מטעמים שונים, ובמיוחד נוכח הסכם פשרה מותלה אשר אליו הגיעו הצדדים, ואשר בגינו לא קודמו ההליכים. אלא שהסכם זה, שהוצג בפני
המותב הקודם בבקשה לדחיית וביטול מועדי ישיבות והיה תלוי בצדדים שלישיים, לא התגבש, ועל כן נשמעו בסופו של יום ראיות בתיק.

16.
שמיעת הראיות לוותה בתקלות רבות, ועל כך ראה בפרוטוקולים וכן בהחלטתי מיום 5.12.2016.
בסיכומי ב"כ המבקשת נכללו טענות לפיהן לא היה למבקשת את יומה בבית המשפט, נוכח נסיבות האיחורים בהופעה לישיבות הראיות, נסיבות החמצת בא כוחה את ישיבת הראיות השניה, תוך אף הפנייה לשיחות ב"כ המבקשת עם עובדי צוות הלשכה. אין ממש בטענות אלה, שלא הוכחו, ואף נדחו. המבקשת נמנעה מלהתייצב לדיון נדחה בראיות, ועניין זה עומד לפתחה. מכל מקום, תוצאת הליך זה אינה תולדת מחדליה, היעדרותה
ואיחוריה, אלה תוצאת הדיון לגופן של ראיות וטענות, ולא מצאתי ממש בנטען בסיכומי בא כוחה בעניין זה.

17.
לאחר שבחנתי את הראיות ואף לאחר שנשמעו החקירות והובאו הטיעונים, מצאתי כי אין ממש בבקשה וכי טענותיה העובדתיות של המבקשת לא הוכחו.
טענות המבקשת לגבי נסיבות קבלת ההלוואה, ובכללן מצבם של עסקי שלמה והמשא והמתן אשר קדם לקבלת ההלוואה לא הוכחו, ואף נסתרו בחלקם מתוך הראיות.

17.1
כך הוברר כי המבקשת אינה יכולה להעיד מידיעותיה שלה אודות מצב עסקי שלמה ואודות המגעים שהתנהלו בינו לבין הבנק עובר להקבלת ההלוואה, והכל כאשר הצהירה כי אין לה ידיעה אישית אודות כל אלה. כל שהגישה בעניין זה היה דפי בנק מחשבון החברה בה פעלו עסקי שלמה, לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2009, אשר אף לא ידעה לבאר את הנלמד מהם. דפים אלה מלמדים על מסגרת אשראי מאושרת בגובה של 170,000 ש"ח, ועל יתרות חובה בנובמבר 2009, מועד קבלת ההלוואה, שבין כ – 150,000 ₪ ל כ – 190,000 ₪. כן מלמדים הם על הפקדה של 30,000 ₪ בלבד מכספי ההלוואה לחשבון זה, ועל כך שבדצמבר 2009 עמדה יתרת החובה בו על כ – 148,000 ₪. נתונים אלה כשלעצמם אינם מוכיחים את טענות המבקשת לגבי מצב של לחץ ומצוקה מיוחד אשר אילץ קבלת ההלוואה בלחץ הבנק ואף לא מוכיחים כי נועדה לסגור את יתרת החובה בחשבון החברה. להוכחת טענה זו נחוצה היתה שמיעת עדותו של שלמה, אשר לא הוזמן כעד מטעם המבקשת. על כן לא הוכח מצב עסקיו של שלמה, מצב עסקי החברה ואף לא הוכח קשר בין אלה לבין קבלת ההלוואה.
17.2
גם טענות נוספות של המבקשת נסתרו. הוכח
כי ההלוואה היתה בסכום מוגבל של 250,000 ש"ח, ועל כן טענת המבקשת לפיה גילתה כי חתמה על מסמכי הלוואה ללא הגבלת סכום, אינה נכונה.
כן הוכח כי כספי ההלוואה הופקדו דווקא בחשבון הבנק של המבקשת (נספח 21 לתגובת הבנק), וכי משם הועברו לחשבונות ילדיה, פרט ל – 30,000 ש"ח שהופקדו לחשבון החברה.
על כן טענת המבקשת לפיה לא היתה לה ידיעה או שליטה על כספי ההלוואה וכי שימשו כולם לעסקי שלמה, נסתרה. על כן אף לא הוכחה מוטיבציה מיוחדת של הבנק, אף לא הבנק המסחרי, בעידוד שלמה והמבקשת לקבל משכנתא לסגירת החובות של החברה בבנק.
המבקשת אמנם טענה כי לא היא אשר בצעה את הפעולות בחשבונה וכי ילדיה אף הם עורבו בעסקי שלמה, שלא בטובתם, ואולם טענות אלה לא פורטו במיוחד בתצהירה, לא נתמכו בדפים מחשבונות הבנק שלה ושל ילדיה ואף לא נתמכו בעדות מי מהילדים.

17.3
אף הטענה לפי המבקשת לא הבינה על מה חתמה וכי חתמה ללא הבנה או כוונה, והטענה לפיה שלמה הוא שטיפל והסדיר לבדו את כל נושא המשכנתא, נמצאה לא נכונה ולא מתאימה למוכח מהמסמכים אשר הוצגו: כך הוכח כי המבקשת חתמה בפני
עדת ההגנה, הגב' מיכל ברקו, פקידה בבנק למשכנתאות, ביום 5.11.2009, על חוזה ההלוואה, שבסעיף 11 לו, הסבר לגבי משמעות המשכנתא, וכן על תדריך ללווה (נספח 20 לתגובת המשיב), ונספח שבכותרתו "הסכמה לויתור על דירת מגורים" שבו מודגש בין היתר כיתוב זה:
"בהתאם, ידוע לנו כי במקרה שנפר את הסכם ההלוואה... יהיה עלינו ועל כל מי שמתגורר בדירה מטעמנו לפנות את הדירה, והבנק יוכל למכור אותה. אנו מבינים כי במקרה כזה אנו עלולים למצוא את עצמנו ללא קורת גג, ללא כל סידור חלוף למגורים, וללא פיצוי בגין כך."
ובתחתיתו נרשם בכתב ידה של המבקשת ומעל חתימתה כך:
"אנו מאשרים כי האמור לעיל
הוסבר לנו בשפה ברורה ומובנת לנו וברור לנו כי אם נפר את תנאי ההסכם הלוואה יוכל הבנק לפנותנו מהדירה ללא מתן דיור חלופי/דיור מוגן/פיצוי כמפורט לעיל
" (מוצג מש/1).
ראיה זו נתמכה אף בעדות הגב' ברקו, אשר הצהירה כי הינה נוהגת להסביר ללקוחותיה את מהות הטופס ואת דבר הויתור על דיור חלוף. בחקירתה, ולאחר שפגשה במבקשת באולם, אף זכרה העדה את המבקשת ואת הפגישה עימה, בה הובהרו תנאי ההלוואה. התרשמתי כי עדותה בעניין זה היתה אותנטית, ושוכנעתי במהימנותה (ראה עמודים 19-20 לפרוטוקול).
אף הוצג שטר המשכנתא, שגם בו סעיף מודגש לגבי משמעותה (סעיף 19), אשר חתמה עליו המבקשת בפני
רשם המקרקעין ביום 11.11.2009, שאינו היום בו חתמה על מסמכי ההלוואה, נספח 22 לתגובת הבנק, וראה אישורה של המבקשת בחקירתה (עמ' 10 לפרוטוקול).
הרושם העולה מכל אלה היה כי המבקשת ניסתה בעדותה בהליך זה להרחיק עצמה מההתקשרות בהלוואה, אך למעשה היתה שותפה לשלבי קבלת ההלוואה ואף התייצבה לצד שלמה הן בבנק, שם קיבלה את ההדרכה המתחייבת, והן מספר ימים לאחר מכן, בלשכת רישום המקרקעין. פעולות אלה נעשו מתוך בחירה, לא נמסרה גרסה מפורטת אחרת ואף לא הוכח אחרת, ומכל מקום לא ניתן לקבל טענה כללית לגבי אי הבנה והיעדר מחויבות למשמעותן.

17.4
טענת המבקשת לפיה לא היתה ערה לנושא המשכנתא, אף נסתרת בהסכם הגירושין עליו חתמה, שבו התייחסות ברורה לנושא המשכנתא, ואף לכך שתקבל את חלקו של שלמה בדירה כנגד התחייבותה לשלמה. כותרת פרק ה' להסכם היא "דירת מגורים". בסעיף 8ב' בו נרשם: "הצדדים מצהירים כי בגין הדירה רובצת משכנתא לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ אשר לא שולמה על ידי הצדדים ולפיכך, נפתח נגדם תיק למימוש משכנתא... במסגרתו נתמנתה עו"ד תמי סלונים לצורך מימוש הדירה בהליכי כינוס נכסים." ובסעיף 8ג' נרשם כך: "מסכם ומובהר בין הצדדים כי האישה רשאית בכל עת לרכוש את חלקו של הבעל בדירת המגורים בניכוי חוב משכנתא, ניכוי חוב מזונות שוטף וחוב מזונות עבר....".
הסכמה זו, שנעשתה בין בני הזוג בראשית שנת 2014, מלמדת כי בעת בה נעשתה, היתה המבקשת מודעת למשכנתא ולהליך מימושה ולא היו לה טענות בעניינו. כן הינה מלמדת כי המבקשת ביקשה לרכוש את חלקו של שלמה בדירה כנגד תשלום חוב המשכנתא החל עליו וחובות המזונות. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל
את טענת המבקשת לפיה לא ידעה אודות ההלוואה או המשכנתא, ואף יש לראות בהליך הנוכחי, שבו נסיון להמנע מתשלום חוב המשכנתא, משום ניצול לרעה של ההליכים, שעה שמבקשת טוענת לזכויות בחלקו של שלמה בדירה והתמורה לה התחייבה בגין חלק זה הוא תשלום חוב המשכנתא.

17.5
לאלה יש להוסיף את העובדה כי מאז נפתח תיק ההוצאה לפועל, מחודש אפריל 2013, ועד לחודש יוני 2014, לא העלתה המבקשת את טענותיה נשוא הליך זה, זאת הגם שקיבלה את האזהרה ואף הודעה בבדר מינוי כונסת הנכסים, וזאת הגם שבאותה עת ודאי קבלה ייעוץ משפטי בעניין הסכם הגירושין ואישורו. אף בכך חיזוק להתרשמות הכללית, על פיה הטענה בדבר העדר ידיעה אודות ההלוואה ומשמעותה המשכנתא אינה משקפת את האמת, וכי נולדה בדיעבד ונוכח השאיפה לעכב את ההליכים בתיק.
המבקשת עצמה אשרה בלשון רפה התרשמות זאת, כאשר בחקירתה ציינה כך: "ש. נכון שבכל הפניות שלך מעולם לא כפ(ר)ת בתנאי המשכנתא? ת. נכון אני רוצה להסדיר את החוב." (עמוד 11, שורות 18-19).

18.
בהמשך לכך אף לא הוכחה טענות הרשלנות והפרת החובות אשר יוחסו לבנק. המבקשת לא
הוכיחה ידיעה של בנק המשכנתאות אודות נסיבות עסקיות מיוחדות אשר חייב היה להתריע אודותן למבקשת.
הטענה לפיה הבנק לא עמד בנהליו לגבי מתן הסברים מספקים בעת קבלת ההלוואה הוכחה כלא נכונה.
טענות נוספות לפיהן נרשמו ברישומי הבנק נתונים לא נכונים אודות שכרו של שלמה לא הוכחו. פקידת הבנק העידה כי רישומים כאמור נרשמים כרגיל לאחר בדיקה, וטענות המבקשת לפיהן שכרו של שלמה היה בסך פחות מזה אשר נרשם לא הוכחה. הנטל להוכיח את הפער עמד לפתחי המבקשת ומשלא הציגה ראיה להוכחת טענתה, לא עמדה בנטל זה.
המבקשת אף טענה לראשונה בסיכומיה, בהמשך לחקירת עדת הבנק, כי הבנק לא נהג כשורה, כאשר ההלוואה נתבקשה והוענקה בגין שיפוצים, כנקוב במסמכיה, וכי לא נבחנה סבירות בקשה זו. מסמכי ההלוואה אמנם מלמדים כי ההלוואה נדרשה עבור שיפוצים, ואולם גם כאן לא הוכחה סטייה מנהלים, מה גם שבכתבי הטענות לא נכללה טענה בעניין זה, המשיבה התנגדה בסיכומיה להרחבת חזית ולא ראיתי מקום להתירה.

19.
בנסיבות אלה, מצאתי כי התובענה לא הוכחה ועל כן הינה נדחית.

20.
ב"כ המבקשת הרחיב בסיכומיו אודות הקושי במצבה האישי של המבקשת, שאינה בריאה, ואשר דירתה היחידה נמצאת לפני מימוש. יש להצטער על אלה, ותקוותי כי תמצא הדרך, בין בעזרת הדיור החלוף, ובין הדרך אחרת לסייע למבקשת, ואולם אין בכל אלה משום הגנה בהליך זה, כאשר לא נמצא ממש בנטען בו. אעיר בכל זאת כי המבקשת איננה משלמת את תשלומי המשכנתא כבר מאז שנת 2012, כי הצהירה והתחייבה בהסכמים והסדרים לשלם חוב זה אך נמנעה מתשלום כלשהו, כי קבלה בפועל את זכויות שלמה בדירה ולא שילמה את תשלומי המשכנתא כנגד זכות זו ונהנית לאורך שנות ניהול ההליך ממגורים בדירה אשר ההלוואה בגינה איננה משולמת.

21.
המבקשת תישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט ב"כ המשיב, בסך 7,000 ₪. החשבתי בפסיקה זו בקלישותו של ההליך, בריבוי דיונים שלא לצורך עקב התנהלות בעייתית, אך גם בתרומת המשיב להימשכות ההליכים, שלא דרש קידומם.
בעיקר התחשבתי במצבה הכלכלי הקשה הנטען של המבקשת, שלולא כן היה סכום ההוצאות אחר.
22. זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ז שבט תשע"ז, 13 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.




חתימה








הפ בית משפט מחוזי 34979-07/14 חנה באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ., שלמה באלס (בפש"ר) (פורסם ב-ֽ 13/02/2017)