פסקי דין על שאול בר נוי | פסקי דין על המרכז לגביית קנסות

4703-10/15 רעא     14/02/2017




רעא 4703-10/15 שאול בר נוי נ' המרכז לגביית קנסות








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 4703-10-15 בר נוי נ' המרכז לגביית
קנסות






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש

שאול בר נוי


נגד


ה
משיבה

המרכז לגביית
קנסות
ע"י עו"ד אלה גלילי סחר
מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)




החלטה


1.
המבקש הגיש במסגרת תיק זה "ערעור בזכות לחלופין ערעור ברשות בעניין פס"ד פסול מעיקרו בעניין טענת פרעתי".
בהחלטתי מיום 3/11/16 קבעתי כי עסקינן בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות.

2.
ענינינו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית משה סובל) מיום 1/9/15 בעש"א 55667-06-15 ולפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ לענייני מרכז הגביה, הגב' הילה דקל-צמח, מיום 13/5/15 בתיק 6188 ולפיה נדחתה בקשת המבקש בטענת "פרעתי".

3.
הבקשה בטענת הפרעתי וההחלטה בה:

בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש נטען, כי מרכז הגבייה צירף רשימה של 6 תיקי גבייה והוא טוען כי אינו חייב בגינם.
בבקשתו פירט מדוע אינו חייב כספים בגין חיובים שהושתו עליו בהליכים הבאים:





א)
תיק 301/96 בבימ"ש השלום בחיפה:
נטען, כי זהו תיק שאיחד כמה כתבי אישום שבמרכזם איומים. מרכז הגבייה דרש ממנו להפעיל התחייבות כספית של 2,500 ₪, אך לא זכור לו שחתם על התחייבות כזו והיא גם איננה ניתנת למימוש.
היה על הזוכה לבקש פקודת מאסר חלף ההתחייבות שדינה כקנס. הוא העלה בעבר טענות בנושא, "אבל בהיותו "בן תמותה" שאינו מקורב לגורמים במערכת נדחה והוא כ"עלה נידף ברוח".

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה, כי בגזר הדין של בית משפט השלום בחיפה מיום 14/7/98 בתיק 301/96 נקבע:
"הנאשם ישלם סך 2500 ₪, סכום ההתחייבות עליה חתם בהתאם לגזר הדין שניתן בת"פ 208/93, 540/93".
כיוון שעסקינן בקביעה שיפוטית, אזי רשם המרכז לגביית קנסות
אינו מוסמך לבטלה.

ב)
בש"א 1126/99 בביהמ"ש העליון:
כב' הנשיא אהרון ברק קבע בהחלטתו מיום 18/3/99, כי על המבקש לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪.
המבקש טען בטענת "פרעתי" כי חיוב זה אינו ניתן לגבייה "עם הכבוד שגדול הפוסקים כתב החלטה כזו, אין היא נכנסת במבחן החוקיות של הדין... כל כולה ההחלטה ניתנה ברגע של זועם אצל גורמים במערכת המשפט".

ג)
ע"א 1538/00 בביהמ"ש המחוזי חיפה:
הושתו הוצאות בסך 5,000 ₪ על המבקש אך הוא טען, כי החלטת בית משפט אינה חוקית ואף היא ניתנה ברגע של זעם אצל גורמים במערכת.

ד)
ת.א. 11007/00 בבימ"ש השלום בחיפה:
נפסקו הוצאות בסך 1,000 ₪.
המבקש טוען לגבי אי חוקיות ההחלטה וכי גם היא ניתנה ברגע של זעם אצל גורמים במערכת.



ה)
ע"א 2302/02 בבימ"ש המחוזי חיפה:
גם על ההוצאות שהושתו על המבקש בתיק זה בהחלטה שיפוטית, נטען כי אין לשלמן כיוון שהחלטה אינה חוקית על פי הדין וניתנה ברגע של זעם.

ו)
בש"א 3654/02 בביהמ"ש העליון:
בבקשה בטענת פרעתי כתב המבקש, כי זהו תיק של בית המשפט המחוזי, אך עסקינן בבש"א 3654/02 בבית המשפט העליון, שניתנה בהחלטה בערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון שלא לפטור המבקש מתשלום אגרה.
כב' השופט ריבלין דחה
ביום 11/7/02 את הערעור וקבע:
"המערער ישא בהוצאות המשיבים 3-5 בהליך זה בסכום של 2500 ₪".
גם לגבי החלטה זו טען המבקש כי אינה חוקית וכי ניתנה ברגע של זעם.

כמו כן טען המבקש בטענת הפרעתי, כי במסגרת הליכים שננקטו נגדו, כבר נגבו ממנו כספים.

לגבי טענותיו בנוגע לתיקים שפורטו על ידי בסעיפים ב'-ו' לעיל נקבע על ידי כב' הרשמת, כי אין בסמכותה לשנות או לבטל החלטות שיפוטיות ולפיכך, יש לדחות הבקשה בטענת ה"פרעתי".

4.
הערעור שהוגש לבית משפט השלום:
על החלטת כב' הרשמת הוגש ערעור לבית משפט השלום במסגרת עש"א 55667-06-15.
בהתאם להחלטת כב' השופט סובל מיום 2/7/15 היה על המבקש – המערער שם, להמציא מסמכים שונים ולהעביר למשיבה את הערעור על מנת שתמסור תגובתה כפי שנקבע.
לאחר שהמערער צירף מסמכים שונים ומבלי שהוגשה תגובת המשיבה ניתן

פסק דין
ביום 1/9/15.
בפסק דינו של כב' השופט סובל נקבע, כי לא צורף על ידי המערער מסמך המוכיח כי המערער ביצע מסירה למשיבה ועל כן יינתן

פסק דין
ללא תגובת המשיבה ועל בסיס החומר בתיק.




כמו כן נקבע:
"2.
הערעור, כפי שהוגש, הינו כללי וסתמי וניתן היה לדחותו על הסף. למרות האמור הוריתי למערער לצרף אישורים, קבלות ומסמכים התומכים בטענתו כי פרע את החובות ואולם לא צורפו כל מסמכים כאמור, למעט אסופה של צילומי מסמכים שלא ניתן להבין מהם דבר.

3.
בהחלטה נוספת מיום 4.8.15 נתבקש המערער להגיש רשימה מסודרת של התיקים ולצרף לכל תיק בנפרד את הקבלות והאישורים אשר על בסיסם טוען כי פרע את החוב.

בהתייחס להחלטה הנ"ל הגיש המערער הודעה כי אין לו מידע לגבי הכספים שגבתה המשיבה כאשר נקטה בהליכי גביה שונים.

4.
כאמור, אין שום ממש בערעור והריני לדחותו בזאת.
על המערער לפנות למרכז לגביית קנסות ולהגיע להסדר לפירעון חובותיו על מנת שלא
יוטלו עליו הגבלות עפ"י חוק".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

5.
המבקש טוען כי פסק דינו של כב' השופט סובל אינו מנומק ועל כן יש לדרוש ממנו להשלים את החסר.
נטען כי פסק הדין אינו ניתן לביקורת עניינית של ערכאת הערעור.

לטענתו היה על בית משפט השלום להידרש לשני ענייניים מרכזיים:
א)
הזכות של בית משפט לבטל דרישות המרכז לגביית קנסות
.

ב)
לבחון הטענה ולפיה המשיבה כבר מימשה כספים בגין החוב.





6.
ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מדגישה, כי עסקינן בבחינת החלטה שיפוטית בערכאה שלישית אשר יש להיעתר לה רק במקרים חריגים, שאינם מתקיימים כאן.
הובהר, כי למבקש חוב כולל שעומד על סך 66,624 ₪ ומתוכו נגבו
רק 8,471 ₪ במסגרת הליכי גבייה.

7.
לאחר שעיינתי במכלול החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה ולפיה אין ליתן למבקש רשות לערער מהנימוקים כדלקמן:
א)
עסקינן ברשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה, במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה בע"מ פ"ד לו (3) 123, רע"א 1677/15 ישראל רביצקי נ' דני אגוז (18/8/15).

ב)
במקרה דנן, אין כל שאלה משפטית או ציבורית הטעונה הכרעה.
כיוון שאין מקום ליתן רשות לערער, אני נותנת החלטתי זו כדן יחיד (וראה לעניין זה: רע"א 5797/14 יוסף דוד נ' אליצור אהרון(14/5/15) וכן רע"א 7864/16 מרים כהן נ' מילגרום- סעיף 9 (21/11/16).

ג)
תפקידו של רשם ההוצל"פ הוא להוציא לפועל את האמור בפסק הדין. "אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו" (מתוך רע"א 3989/16 ציפי כרמל נ' טל שפייזר – פסקה ח', ניתן ביום 12/7/06), וכפי שקבע כב' השופט פוגלמן, באותה פיסקה שם :
"ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור, אף שלא אחת מנסים בעלי דין להשיג דרכה "מקצה שיפורים". "חובת ההוצאה לפועל לאכוף

פסק דין
, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי" (
רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח
(5), 785,
789, הנשיא שמגר)..."






ד)
כב' הרשמת לא יכלה לשנות קביעות שיפוטיות מפורשות שניתנו בערכאות השונות, החל בבית משפט שלום וכלה – בבית המשפט העליון. תפקידה היה לדאוג לביצוע ההחלטות השיפוטיות ככתבן וכלשונן.
לפיכך, נקבע בדין בהחלטת כב' הרשמת כי אין לקבל את הבקשה בטענת "הפרעתי" ממילא גם לא הוכיח המבקש כי יתרת החוב שולמה.


ה)
כב' השופט סובל, בדחותו את הערעור, לא מצא לנכון לחזור על נימוקי כב' הרשמת.
נימוקים אלו מדברים בעד עצמם ובערעור אכן לא היה כל ממש.

ו)
מהחומר הראייתי שהונח בפני
כב' הרשמת לא ניתן היה להגיע למסקנה העובדתית, כי החוב נפרע בפועל. ממילא לא שגתה בעניין זה וכב' השופט סובל לא היה צריך להתערב גם בעניין זה.

ז)
משמצאתי כי בקשת רשות הערעור איננה נופלת לגדר החריגים המצדיקים התערבות בגלגול שלישי (מעבר לעובדה שההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניין נכונות הן), דין בקשת רשות הערעור להידחות.

8.
לסיכום:

א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב)
לפנים משורת הדין, לא אחייב בהוצאות בגין ההליך שלפני.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ז, 14 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 4703-10/15 שאול בר נוי נ' המרכז לגביית קנסות (פורסם ב-ֽ 14/02/2017)