פסקי דין על בנק אוצר-החייל סניף המרכז | פסקי דין על סלולין תקשורת והשקעות | פסקי דין על גולן רונן | פסקי דין על ויזל גלית | פסקי דין על בראון משה | פסקי דין על איזנברג צבי |

101108/00 א     17/04/2005




א 101108/00 בנק אוצר-החייל סניף המרכז נ' סלולין תקשורת והשקעות בע"מ, גולן רונן, ויזל גלית, בראון משה, איזנברג צבי




1
בתי המשפט
א 101108/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/04/2005
תאריך:
כב' השופטת רות רונן

בפני
:
בנק אוצר-החייל סניף המרכז

בעניין:
תובע
הלפרין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . סלולין תקשורת והשקעות בע"מ

2 . גולן רונן

3 . ויזל גלית

4 . בראון משה

5 . איזנברג צבי

הנתבעים 3 ו- 5 ע"י עו"ד גולדברגר
נתבעים

פסק דין
(נתבעים 3 ו-5)
1. התובע (להלן: "הבנק") הגיש כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר. כנגד הנתבעים 1,2, ו-4 ניתנו פסקי דין, ו

פסק דין
זה מתייחס לנתבעים 3 ו-5.
הנתבעים נתבעו כמי שערבו לחובותיה של הנתבעת 1 (להלן: "החברה").

טענות הנתבעים

2. הנתבעים טוענים כי מאז פתיחת חשבון החברה בבנק, נדרשו שתי חתימות בחשבון כדי לחייב את החברה. לטענתם, למרות זאת אישר הבנק לנתבע 2 (להלן: "גולן") להוציא כספים מהחשבון בחתימה אחת בלבד. הנתבעים טוענים כי במסגרת זו הוציא גולן כספים לצרכיו הפרטיים, תוך מעילה בכספי החברה. סכום השיקים שהוצאו לצרכיו הפרטיים של גולן, עולה לטענת הנתבעים על סכום התביעה.

הנתבעים טוענים כי אף בהנחה שהנתבע 4 (להלן: "בראון"), אכן אישר בדיעבד (כטענת הבנק), את הוצאת השיקים שניתנו בחתימה אחת, אישור כזה אינו יכול לבוא במקום האישור הפורמאלי של החברה לגבי זכויות החתימה. שינוי זכויות החתימה לא היה בהסכמת החברה, ונעשה בניגוד גמור לנוהלי הבנק בקשר לכך.

הנתבעים טוענים עוד, כי הבנק לא הוכיח כי קיבל אישורים בדיעבד מבראון לגבי כל השיקים שנמשכו בחתימה אחת. על פי הטענה, הבנק צרף רק 4 אישורים לשיקים שנמשכו בחתימה אחת, מתוך עשרות רבות של שיקים כאלה.
הנתבעים טוענים כי אין כל בסיס לטענת הבנק בדבר "קנוניה" כביכול בין הנתבעים לבין עצמם.

3. הנתבעים טוענים כי הבנק שינה את תנאי ערבותה של הנתבעת 3 (להלן: "ויזל"), בכך שהגדיל את מסגרת האשראי של החברה, ואף התיר לחברה לחרוג ממסגרת האשראי שלה, וזאת מבלי להודיע לויזל על כך, למרות שהיא היתה ערבה לחובות החברה.

4. הנתבע 5 (להלן: "אייזנברג") טוען, כי הוא הסכים לחתום על הערבות, בכפוף למספר תנאים שהבנק לא עמד בהם. כך, הוסכם כי חתימתו של אייזנברג תותנה בכך שהבנק ייתן לחברה אשראי נוסף, שרק לו יערוב אייזנברג, ולא לאשראי קודם שניתן לחברה; הותנה כי הבנק ימשיך את פעילות חשבון החברה לרבות תשלום הוראות הקבע שלה לפלאפון; הותנה כי ערבותו של אייזנברג תחליף את ערבותה של בתו, ויזל; וכי בראון ימציא בטחונות נוספים להשלמת הבטחונות הדרושים בחשבון.

לטענת הנתבעים, לא היה כל הגיון כלכלי או עסקי כי אייזנברג יערוב לחובות החברה, שעמדו אז על סך של למעלה מחצי מליון ₪, אלמלא הוסכם בינו לבין הבנק על התנאים שלעיל. משלא התקיימו התנאים - אין תוקף לערבותו של אייזנברג.

טענות הבנק

5. מנגד, טוען הבנק, כי בפגישה מיום 16.8.00, בה השתתפו בראון, אייזנברג, פקידת הבנק הגב' מלי ברוק, ופקיד הבנק מר דורון פינקו, הודיע בראון לגב' ברוק כי התבצעה מעילה בחברה ע"י גולן. גולן משך כספים מהחברה לצרכיו האישיים, ואף הציג לבנק חשבוניות פיקטיביות של פלא-פון לזכות החברה, חשבוניות שהבנק הסתמך עליהן כאשר נתן אשראי לחברה. הגב' ברוק העידה בתצהירה, כי בראון היה מעורב מאוד בניהול עסקי החברה, העביר כספים לבנק עבור החברה וכיסה חריגות, בין היתר כאשר לא הועברו מלוא התקבולים המובטחים על סמך החשבוניות מחברת פלאפון.

הגב' ברוק העידה כי בפגישה הנ"ל, לא העלו בראון ואייזנברג טענות כנגד הבנק אלא רק כנגד גולן, וכי אייזנברג סיפר כי המניות בחברה הוחזקו על ידי גולן עבורו בנאמנות.

בתום אותה פגישה, ועל מנת להמחיש את רצינות כוונותיהם, חתמו בראון ואייזנברג על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת החברה, בנוסף לערבותה של וייזל. הערבויות לא הותנו בתנאי כלשהו, לטענת הבנק. בפגישה הבטיח בראון לפתור כ-100,000 ש"ח מסכום החריגה של החברה, והגב' ברוק ביקשה כי החריגה לא תגדל, וכי יימצא פתרון לחריגה בסך 30,000 ש"ח נוספים.

פגישה נוספת התקיימה בבנק ביום 24.8.00, שכן סכום החוב של החברה גדל מאז הפגישה הראשונה. מחברת פלאפון התקבל סך של 20,000 ש"ח בלבד. הבנק דרש בטחונות נוספים, ומאחר שאלה לא הומצאו - הוגשה התביעה דנן.

6. לעניין הטענה ביחס לשיקים שנחתמו בחתימה אחת בלבד, טען הבנק כי זכויות החתימה בחברה שונו מספר פעמים. בשלב בו זכויות החתימה היו לגולן ולאחד משניים אחרים - בראון או פרידמן, סרב בראון לחתום על דוגמת חתימה, בטרם חתם עליה פרידמן. פרידמן לא חתם מעולם על דוגמת חתימה, ובראון חתם באיחור.
במשך כל התקופה, נמשכו שיקים של החברה, חלקם בידי בראון וגולן, וחלקם ע"י גולן בלבד. בראון ידע על השיקים שנמשכו בחתימה של גולן בלבד, וביקש כי הבנק יכבד אותם ויאשר את תשלומם. אילו סרב הבנק - הוא היה פוגע, לטענתו, ברצונם של בראון ושל החברה.

הבנק טוען עוד, כי אייזנברג היה הרוח החיה מאחורי כל קבוצת סלוליין, השקיע את הכסף בפתיחת החברות, ומינה את בעלי המניות והמנהלים שהיו כולם בני משפחתו. גולן שימש רק נאמן של אייזנברג, שחשש לרשום נכסים על שמו. אייזנברג ידע מה מצב החברה כאשר חתם על הערבות, ואף היה מודע לכך כי הוא חותם על ערבות. הבנק טוען כי אייזנברג לא התעניין במצב החשבון של החברה.

7. לגישת הבנק, אין לקבל את טענתה של ויזל לפיה היא לא רצתה שיצאו כספים מחשבון החברה ללא חתימתה, שכן היא לא טרחה מעולם לבדוק את היתרות בחשבון, למרות שידעה כי יש פעילות בחברה.
בנוסף, הוכח כי חשבון החברה דנן נפתח לאחר שחברה אחרת בקבוצת סלוליין נקלעה לקשיים, ובאמצעות החשבון דנן, המשיך העסק להתגלגל.
ויזל היתה כלי בידי אביה, אייזנברג, ביודעין ובהסכמתה. היא נתנה לו לנהל את העניינים במקומה, ולכן היא מושתקת היום מלטעון טענות לגבי אופן התנהלות החברה.

דיון

8. אני סבורה כי יש לקבל את טענתה של ויזל, לגבי השיקים שנחתמו בחתימה אחת בלבד.
אני סבורה שמשעה שהחברה קבעה מנגנון מוסכם למשיכת כספים, היה על הבנק לאפשר לחברה לפעול רק על פי מנגנון זה, היינו על פי זכויות החתימה שעליהן החליטה החברה כדין.

זכויות החתימה בחשבון על פי החלטות החברה היו כדלקמן:
במועד פתיחת החשבון (לגרסת הנתבעים - ביום 1.2.99), היו גולן וויזל בעלי זכויות החתימה בו.
לבנק הועבר פרוטוקול אספה כללית של החברה מיום 11.2.99 (נספח ב' לבר"ל), לפיו חתימת ויזל יחד עם חתימת גולן תחייב את החברה.

ביום 4.1.00 הועבר לבנק פרוטוקול נוסף של החברה, לפיו נפתח לחברה חשבון בנק נוסף, שישמש כחשבון עו"ש, ובראון יהיה מורשה החתימה היחיד בחשבון זה (נספח ג' לבר"ל). הנתבעים טוענים כי פרוטוקול זה נעשה שלא בנוכחותם ושלא בידיעתם.

ביום 4.4.00, הועבר לבנק פרוטוקול נוסף, על פיו זכויות החתימה בחברה יהיו חתימה של גולן יחד עם חתימה נוספת של בראון או של מר אריה פרידמן, או חתימה של בראון ושל פרידמן, בצרוף חותמת החברה (נספח ד' לבר"ל).

ביום 11.4.00 הועבר לבנק פרוטוקול נוסף, לפיו זכויות החתימה בחברה יהיו חתימה של גולן יחד עם חתימה של בראון או פרידמן יחד עם חותמת החברה (נספח ה' לבר"ל).

ביום 22.8.00 הועבר לבנק פרוטוקול נוסף, לפיו חתימת בראון יחד עם חתימת אייזנברג בצרוף חותמת החברה יחייבו את החברה (נספח ז' לבר"ל).

9. עולה מכאן, כי בכל התקופות, לא היה מצב בו זכות החתימה בחברה היתה נתונה לגולן לבדו. עד 4.4.00, נדרשה חתימה נוספת של ויזל בנוסף לחתימת גולן, ומאז ועד 16.8.00, נדרשה חתימה נוספת של בראון (או של פרידמן).
יצוין כי חלק מהשיקים נמשכו ע"י גולן בחתימתו בלבד גם לפני התקופה בה היה בראון בעל זכות החתימה השניה בחשבון.
אין שיקים שהוצאו בחתימת גולן לאחר שאייזנברג הצטרף לחברה, ביום 16.8.00.

10. הבנק היה צריך לפעול על פי זכויות החתימה שהחברה הסכימה עליהן, כפי שפורטו לעיל.
לא בכדי דורש הבנק כי החברה, באמצעות מוסדותיה, תחליט על זכויות החתימה בה, ותודיע עליהן לבנק בפרוצדורה מסוימת. דרישה זו, הקיימת בנוהלי הבנק, נועדה להבטיח פעילות מסודרת בחשבון הבנק של החברה, באופן שיבטיח הן את הבנק והן את החברה, ואת בעלי מניותיה.

11. ואכן, כפי שצויין לעיל, החברה הקפידה לערוך פרוטוקולים לשינוי זכויות החתימה בחברה, ולהודיע עליהם לבנק כנדרש, בכל פעם שהרכב זכויות החתימה בחברה השתנה.

12. לו ביקשה החברה כי די יהיה בחתימה של גולן על שיקים, או כי די יהיה בחתימתו יחד עם אישור בדיעבד של בראון (טלפוני? בפקס?), היה על החברה באמצעות מוסדותיה להחליט על כך. אין דומה מנגנון המחייב שתי חתימות על כל שיק, למנגנון של חתימה אחת עם אישור בדיעבד.

המקרה דנן מהווה דוגמא לצורך בחתימה של בעל זכות החתימה השני על גבי השיקים מראש, ולא בדיעבד, בעל פה, בטלפון או בפקס. יתכן שלו כך היה נעשה, היה בראון יכול לפקח על פעילותו של גולן- כפי שהתכוונה החברה בהחלטתה. יתכן שהמעילה של גולן לא היתה יכולה להתבצע, לו בראון היה רואה מראש את השיקים, ורואה למי הם מיועדים.

13. על כל פנים, האישור בדיעבד של השיקים שנחתמו רק בחתימה אחת, מהווה חריגה מנוהלי הבנק ומהחלטות החברה.

הבנק טען כי הוא היה סבור כי כאשר הוא מאשר את השיקים עם החתימה האחת הוא פועל על פי רצונה של החברה.
אינני מקבלת את הטענה. רצונה של החברה בא לידי ביטוי בהחלטות של מוסדותיה שהתקבלו כדין. בהעדר החלטה המשנה את זכויות החתימה בחברה (כך שדי למשל בחתימה אחת עם אישור טלפוני של בעל זכות החתימה השני), לא היה הבנק רשאי לפעול בניגוד להנחיות שניתנו לו ע"י החברה בפרוטוקול החברה.

14. אעיר, כי לו היתה הטענה בדבר משיכת שיקים בחתימה אחת בלבד, בניגוד לזכויות החתימה של החברה, מועלית ע"י מר בראון המנוח, ייתכן שהיה מקום לשלול ממנו את האפשרות להעלותה מטעמים של מניעות או השתק. אולם, הטענה אינה מועלית ע"י מר בראון, שכעולה מעדויות הבנק היה מודע לאופן הפעילות הזה, ואף הסכים לו. הטענה מועלית ע"י הנתבעים, שאין ראיה שהיו מודעים לכך כי החברה חורגת מהדרך שהוסכמה על ידיה למשיכת השיקים והסכימו לכך.

15. לכן, אני סבורה כי יש לקבל את טענתה של ויזל לגבי השיקים שנמשכו בחתימה אחת של גולן, ולקבוע כי החברה אינה חייבת לכבד את השיקים הללו, ולכן אין הגב' ויזל ערבה לחוב החברה שנובע מהם.
השיקים הנדונים הם השיקים שצורפו כנספח במ/1. הנתבעים פרטו את השיקים גם בבקשת הרשות להגן מטעמם. סכומם הכולל של השיקים שפורטו בס' 25 לבר"ל, עולה על סכום התביעה. בנוסף לא נסתרה טענת הנתבעת כי גולן משך סך של כ-5.5 מליון ש"ח מחשבון החברה בחריגה מהרשאה וללא הסכמתה.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לקבל את טענות הגב' ויזל, ולדחות את התביעה כנגדה.

16. אולם דינו של מר אייזנברג הוא שונה. מר אייזנברג ערב לחובות החברה ביום 16.8.00. כאשר הוא חתם על הערבות, הוא כבר היה מודע לכך כי עד לאותו מועד ביצע גולן מעילות בחשבון, בין היתר בכך שהוא השתמש בכספי החברה לצרכיו הפרטיים. דברים אלה נאמרו, על פי עדותה של גב' ברוק, ע"י מר בראון בפגישה מיום 16.8.00, בה היה נוכח גם מר אייזנברג. גם מר אייזנברג העיד כי לפני הפגישה בה הוא חתם על הערבות, מר בראון ז"ל הודיע לו כי גולן פעל שלא כשורה בחשבונות החברה (עמ' 7 שורות 25-28, וכן עמ' 9 שורות 2-3). לכן, מר אייזנברג מנוע מלטעון טענות לגבי השיקים שהוצאו על ידי גולן שלא כדין, עד למועד חתימתו על הערבות.

מר אייזנברג טען כי הוא הסכים לערוב לסכום של 528,00 ש"ח רק לאחר שהבנק הסכים לתנאים מסויימים, שנדרשו על ידי אייזנברג. גם מטענה זו עולה כי אייזנברג היה מודע לסכום החוב של החברה ומשום כך, לגישתו - הוא עמד על קיומם של התנאים לערבותו.

17. מר אייזנברג טען כי הסכמתו לערוב לחובות החברה הותנתה בתנאים. מאחר שאין כל אינדיקציה כתובה לגבי התנאים הנטענים, יש לבחון את טענתו של מר אייזנברג, לפיה אין כל הגיון עסקי או כלכלי בכך שהוא היה חותם על הערבות, אלמלא התנאים היו מקובלים על הבנק.

אינני מקבלת את טענתו של אייזנברג.

לענין זה יש לציין קודם כל, כי לאייזנברג, גם לגישתו, היה עניין בחברה. ראשית הוא השקיע בה סך של 250,000$, שנית, בתו, הגב' ויזל היתה ערבה לחובות החברה ובעלת מניות בה. בנוסף, אף אייזנברג הודה כי החברה נפתחה לאחר שחברת סלוליין אחרת הוגבלה בבנק.
הקשר של אייזנברג לחברה עולה גם מהודאתו לעדה הגב' ברוק, שהעידה כי הוא אמר לה שהוא היה מעורב בחברה (ר' פרוטוקול 27.5.04, עמ' 2 שורות 12-15). מעורבותו של מר אייזנברג בחברה עולה בקנה אחד גם עם העובדה שהוא היה זה אשר פנה לבנק יחד עם בראון ביום 16.8.00, על מנת לפתור את הבעיות שהיו לחברה.

נשאלת השאלה האם בנסיבות אלה, יש סבירות בגרסה לפיה חתם אייזנברג על הערבות הבלתי מוגבלת, בין היתר לחובות העבר, רק על מנת להוכיח "רצינות כוונות", ושמעתה והלאה החברה תנוהל על ידי אייזנברג וע"י מר בראון.

18. אני סבורה כי אייזנברג לא הרים את הנטל שהוטל עליו, ולא הוכיח כי חתם על הערבות רק לאחר שהבנק הסכים לכל התנאים שצוינו על ידיו. כאמור, מכבידה עליו העובדה שאף אחד מהתנאים לא קיבל ביטוי כתוב כלשהו. אין עדות נוספת או ראיה חיצונית לטענה.

ביחס לחלק מהתנאים הנטענים, אין כל פירוט, גם לגרסתו של אייזנברג, לגבי תוכנם ומשמעותם.
כך, לדוגמא, גם אייזנברג בתצהירו אינו מפרט את גרסתו בשאלה כמה אשראי נוסף התחייב הבנק לתת לחברה, באילו תנאים הסכים הבנק כי החברה תמשיך לפעול, אילו בטחונות וכמה התחייב בראון לספק וכו'.

19. באשר להגיון העסקי שהנחה את אייזנברג, אין זה מן הנמנע שאייזנברג היה מעוניין להיכנס לעובי הקורה בחברה בה היה לו עניין, ולנהל אותה באופן אישי. לכן, ועל מנת להוכיח לבנק את רצינות כוונותיו, ועל מנת שהבנק יאפשר לחברה להמשיך לפעול חרף יתרת החובה הגדולה שצברה וחרף המעילות שקרו בה, הוא הסכים לערוב לחובות החברה, הן הקיימים והן העתידיים.

20. בנוסף אין זה מן הנמנע כי אייזנברג התכוון לערוב לחובות, בהתקיים רק תנאי אחד מן התנאים שצויינו על ידו. כך, בס' 65.2 לתצהיר שתמך בבקשת הרשות להגן, טען אייזנברג כי סבר שהבנק ישחרר את בתו הגב' ויזל מערבותה.
די בקיומו של תנאי זה כשלעצמו ובלא יתר התנאים, כדי למצוא "הגיון עסקי" בחתימת אייזנברג על הערבות, גם לגישתו. אם נקבל את הגרסה לגבי דרישתו של אייזנברג כי הבנק יקיים תנאי זה, התוצאה המשפטית של קבלתה היא כי הגב' ויזל פטורה מתשלום כפי שצויין לעיל ב

פסק דין
זה, ומר אייזנברג חייב לשלם.

טענות נוספות של אייזנברג

21. מר אייזנברג העלה מספר טענות נוספות כנגד התביעה, שפורטו בבקשת הרשות להגן מטעמו.

כך, אייזנברג טען כי כתבי הערבות נחתמו ללא שהבנק יידע אותו על מצב החברה, על מהות כתבי הערבות ומשמעותם (ס' 31 לבר"ל); כי לא הוסבר לו כי מדובר בהתחייבות לשיפוי וכי הוא מוותר על חלק מזכויותיו (ס' 34-33 לבר"ל); כי לא יידעו אותו על פתיחת החשבון הנוסף על ידי החברה, ועל כך כי ערבותו כוללת חיובים נוספים שייעשו בחשבון (ס' 38-37 לבר"ל).
אייזנברג טען כי הבנק לא הודיע לו כי בכוונתו לעצור לחברה את מסגרת האשראי והובטח לו כי לחברה יועמד אשראי נוסף (ס' 38 לבר"ל); כי הוא דרש שערבותו תחליף את ערבותה של בתו (ס' 40 לבר"ל); כי לא הודע לו על ההלוואות והאשראים שהבנק העמיד לחברה, ולא הובהר לו כי הוא אחראי לכל אשראי כולל להלוואות שבחשבון הנוסף (ס' 43 לבר"ל).

22. אינני מקבלת את טענותיו הנוספות של אייזנברג.

אני סבורה כי הוכח שאייזנברג ידע והבין היטב את משמעות כתבי הערבות. הדבר עולה מחקירתו הנגדית של אייזנברג, שם הוא העיד: "אם אני חותם ערבות, אני יודע שאני ערב" (עמ' 9 שורה 18), ובהמשך "לכתב הערבות הזה אמרו שלא יפעילו אותו, ושהחתימה תהיה רק לאחר שהבנק ימשיך את הפעילות, היינו ישלם את השיקים שנכנסו לבנק באותו יום וימשיך לשלם את הוראות הקבע לחב' פלאפון" (עמ' 9 שורות 26-24).

מכאן שמר אייזנברג היה מודע לכך שחתימתו נדרשת בשל מצב החברה. כאמור, בשלב זה מר אייזנברג ידע, גם לגרסתו, על המעילה שבוצעה ע"י גולן בחשבון החברה.
דרישתו הנטענת לתנאים בערבות, מעידה על כך שהוא היה מודע למצב החברה, ודרש כי הבנק יעמוד בתנאים מסוימים כדי לאפשר לחברה להמשיך לשרוד.

23. לאור כל האמור לעיל, אינני מקבלת את גרסתו של מר אייזנברג לפיה עד להגשת התביעה הוא לא ידע מה קורה בחשבון (עמ' 10 שורה 12).

כלל לא סביר בעיני כי איש עסקים, אשר נקרא לדיון בבנק בעקבות מעילה שבוצעה בחברה, שנדרש לחתום על ערבות לחובות החברה (ולגרסתו בחקירה הנגדית הוא היה מודע לכך שהוא חותם על ערבות), כלל לא יברר מה מצב חשבון החברה, בטרם הוא חותם על הערבות.

24. אינני סבורה כי אייזנברג הוכיח כי הבנק התכוון לעצור את מסגרת האשראי של החברה ביום בו הוא חתם על הערבות.
לפי עדות מלי ברוק, לא הייתה כוונה לעצור את קו האשראי של החברה, אולם יתרות החובה של החברה לא קטנו אלא גדלו לאחר הפגישה מיום 16.8.00 - ר' עדות ברוק עמ' 6 שורה 4-5, וס' 28-32 לתצהיר עדותה הראשית של העדה.
יצוין כי אני מקבלת את גרסתה של העדה בנקודה זו, למרות כפירתו של אייזנברג בכך שהיתה פגישה נוספת ביום 24.8.00, שכן הבנק לא כפר בכך שיתכן שאיזנברג לא השתתף בה אלא בראון בלבד.

25. סיכומו של דבר, אני מקבלת את התביעה נגד אייזנברג במלואה. הבנק יגיש פסיקתא תוך 7 ימים.
אני דוחה את התביעה נגד גב' ויזל.
אני מחייבת את אייזנברג לשאת בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 10,000 ₪ + מע"מ.
הבנק ישא בהוצאות הגב' ויזל בסך 10,000 ש"ח + מע"מ.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה
ניתן היום 17.4.05 בהעדר הצדדים.
ר. רונן, שופטת
קלדנית: סיגי י.








א בית משפט שלום 101108/00 בנק אוצר-החייל סניף המרכז נ' סלולין תקשורת והשקעות בע"מ, גולן רונן, ויזל גלית, בראון משה, איזנברג צבי (פורסם ב-ֽ 17/04/2005)