פסקי דין על איבון מועלם | פסקי דין על עיריית תל-אביב -יפו

28543-02/16 עתמ     20/02/2017




עתמ 28543-02/16 איבון מועלם נ' עיריית תל-אביב -יפו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 28543-02-16 מועלם נ' עיריית
תל-אביב





לפני:
כבוד השופטת עמיתה
יהודית שטופמן


העותרת

איבון מועלם
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ענת אסייאג
[סיוע משפטי]


נגד


המשיבה

עיריית
תל-אביב -יפו
ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון






החלטה


א.
לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית.

המדובר בחוב ארנונה אשר הושת על העותרת-המבקשת בשל חובות ארנונה שצבר בעלה המנוח מסוף שנות ה-80' ועד סוף שנות ה-90'.
המבקשת היא אלמנה בת 73, אשר לה ארבעה ילדים בגירים. המבקשת מתקיימת מקצבת שארים והשלמת הכנסה המשולמים על ידי המוסד לביטוח הלאומי. רכושה היחיד הוא דירת מגוריה אותו רכשה עם בעלה המנוח, אשר נמצאת בבעלותה הבלעדית עקב הסתלקות ילדיה מחלקיהם בעיזבון אביהם המנוח.
חוב הארנונה של המבקשת בא לעולם בשל חובות שצבר בעלה המנוח עקב אי תשלום ארנונה בגין עסק של נגריה שהיה ברשותו ברח' השוק 43 בתל אביב. המנוח ניהל את הנגריה עד לאמצע שנות ה-90.
כבר בסוף שנות ה-80 נפתחו כנגד המנוח הליכי הוצל"פ על ידי המשיבה, עקב אי תשלום חובות ארנונה. מאז ועד היום, נסגרו ונפתחו מספר תיקים בהוצל"פ בגין חובות הארנונה אשר צבר המנוח, כאמור. המנוח נפטר ביום 28.6.2000 בלא שאשתו – המשיבה, ידעה דבר על חובותיו ועל תיקי ההוצאה לפועל העומדים כנגדו.
כיום מנוהלים מספר תיקי הוצל"פ כנגד המבקשת, שסכומם המצטבר עולה על 500,000 ₪, ואשר בגינם הוטל צו עיקול על דירת המבקשת.

המשיבה תובעת מהעותרת את תשלום חובות הארנונה כאמור.

בין הצדדים חלוקות הדעות באשר למועד היוודע למבקשת דבר החוב, אך שני הצדדים מסכימים כי העותרת הייתה מודעת לכך שהוגשה בקשה למינוי כונס נכסים בתחילת שנת 2013.

העתירה הוגשה ביום 14.2.16, ומשכך טוענת המשיבה כי העתירה דנן הוגשה בשיהוי של כ- 3 שנים וכי עקרונות השיהוי מצדיקים את דחיית הבקשה להארכת מועד, וכפועל יוצא יש לדחות את העתירה.

ב.
דיון

הבקשה שלפני מחייבת בחינת המסגרת הנורמטיבית של עקרונות השיהוי. תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000 קובעת כדלקמן:

3. (א)
עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

(ב)
לא נקבע מועד כאמור, תודגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה בדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.

(ג)
בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת הארכה, אם ראה בצדקה לכך.


התקנה קובעת מסגרת זמנים להגשת עתירה מנהלית. הגבלת זמן ההגשה של עתירה מנהלית לבית המשפט תכליתה לזרז את ההליכים, כך שעתירות שמגיש הפרט כנגד רשות מנהלית תוכרענה במהירות. כך גם התקנה לעיל מעגנת את עקרונות השיהוי שהתפתחו בפסיקה לאורך השנים. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט לוי בע"א 6365/00 בר אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון, פ"ד נו(4), 38, 44:
"התכלית העומדת ביסוד התקנה היא זירוז ההליכים בעתירות מנהליות במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות המנהלית. תכלית עיקרית נוספת היא הרצון לעגן בתקנה את עקרונות השיהוי השאובים מהלכותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק".

ברי כי לא ניתן להקל ראש בעקרונות השיהוי. אך התקנות מכירות בכך כי קיימים מקרים בהם יש לקבל עתירות על אף תקנת השיהוי. תקנה 3(ג) מעניקה לבית המשפט הסמכות להפעיל שיקול דעת, ולהתיר במקרים מסוימים קבלת עתירה על אף שהוגשה בשיהוי.

בבואו להפעיל שיקול דעת כאמור, על בית המשפט לבחון האם שינוי הנסיבות בחלוף הזמן עלול לגרום לפגיעה באינטרסים הראויים להגנה של הציבור, הרשות וצדדים נוספים להליך.

לשם כך נקבעו בפסיקה מספר קריטריונים המסייעים לבית המשפט לזהות את המקרים יוצאי הדופן בהם נדרש להפעיל את סמכותו ולקבל העתירה על אף השיהוי (עת"מ 44177-01-15 דוד עזרא עבודות בע"מ נ' עיריית בת-ים (פורסם בנבו 22.2.15)). ראשית יש לבחון את סוגיית השיהוי הסובייקטיבי, שעניינו מידת אחריותו של העותר לאיחור. בשלב זה יש לבחון האם קיימים גורמים חיצוניים, אשר אינם תלויים בעותר ואשר השפיעו על שיהוי בהגשת העתירה.
בהמשך יש לבחון את סוגיית השיהוי האובייקטיבי הבודק את השלכות קבלת העתירה על הרשות ועל צדדים נוספים לעתירה.
שני מבחנים אלה מטרתם לבחון את השיהוי גרידא והשלכותיו. אל מול שיקולי השיהוי עצמו יש לאזן את חשיבת העניין העולה מהעתירה. השאלה הנשאלת היא מה הן ההשלכות הנובעות מקבלת טענת השיהוי ואי דיון בעתירה גופא.
ג.
מן הכלל אל הפרט

לענייננו, נבחן האם מתקיימים שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי וכן את מהות והשלכות הדיון בעתירה גופא על הצדדים לה.

באשר לשיהוי הסובייקטיבי קיימים מספר גורמים חיצוניים אשר גרמו לשיהוי בהגשת העתירה ע"י העותרת וביניהם עיכוב בקבלת ייצוג משפטי באמצעות הסיוע המשפטי וכן אי קבלת תשובות מהמשיבה לפניות העותרת.

עניינים אלה מפחיתים במידה ניכרת את "אשמתה" של העותרת בשיהוי. לעניין זה נכתב על ידי כב' השופטת ברק-ארז בבר"מ 7885/13 דוד מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים – קצין התגמולים (פורסם בנבו 12.5.14):

"באשר לשיהוי הסובייקטיבי יש לומר שהעיכוב בהגשת העתירה נובע מהצטברות של סיבות שלא היו תלויות במבקש, ובהן העיכוב בסיוע המשפטי שניתן לו, ולא פחות מכך התעלמותם של בעלי התפקידים מטעם המשיב מחלק מן הפניות שהגיעו אליהם בעניינו של המבקש – הן על-ידי המבקש בעצמו והן מטעם הסיוע המשפטי בעניינו של המבקש".


ובהמשך:


"הפסיקה שעסקה בסוגיה של הארכת מועד כבר קבעה כי כאשר הנסיבות שגרמו לאיחור בהגשה אינן תלויות במבקש אלא היו חיצוניות לו, כמו למשל כאשר חל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה להארכת מועד (ראו: עניין פלונית, בפסקה 13 וההפניות שם; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702 (2000))".

ד.
כך גם לענייננו.
נראה כי אין לזקוף את העיכובים שנוצרו עד לקבלת הסיוע המשפטי לחובתה של המבקשת מאחר שקבלת הסיוע כאמור אינו תלוי במבקשת ואינו נמצא בשליטתה.
נראה, איפוא, כי לא ניתן לומר שהמבקשת חטאה בשיהוי אובייקטיבי.
באשר לשיהוי הסובייקטיבי יש לבחון את הנזק אשר עלול להיגרם למשיבה אם יוארך המועד להגשת העתירה. לענייננו נראה כי לא תהיינה השלכות משמעותיות על המשיבה אם תתקבל הבקשה להארכת המועד, אשר נובעות מעצם הגשת העתירה בשיהוי.
.
בבואנו לבחון את שאלת השיהוי הסובייקטיבי יש לתת את הדעת לאותם מצבים בהם הרשות, או צד שלישי נקט בצעדים אקטיביים מתוך הנחה כי חלף זמן הגשת העתירה, ומשכך, הגשת העתירה בשיהוי תגרום לו לנזק כספי.
בענייננו, עצם חלוף מועד הגשת העתירה, לא תגרום כל נזק כספי למשיבה, אם תתקבל בקשת ההארכה, משהמדובר בהארכת מועד בלבד, והטענות המועלות בעתירה, יידונו לגופן.

אל מול שיקולי השיהוי כאמור, יש לאזן את שיקולי חשיבות העתירה גופא.
גם אם אין המדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית, נראה כי העתירה חשובה עד מאוד לעותרת המחויבת, כאמור, בחוב כספי בסכום גבוה אשר בעלה המנוח היה חייב בו.
כך למשל, נקבע בפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז בעניין מגל (לעיל):
"... נקבע בי במסגרת בחינת אופיו של ההליך והזכויות הנדונות בו, כשמדובר בבקשה של פרט להארכת מועד בסוגיה הקשורה לזכויותיו מכוח חוק סוציאלי, יטה בית המשפט למתן ארכה, וזאת לאור תכליתה של החקיקה הסוציאלית והאינטרס הציבורי הגלום בכך שפרט הזכאי להטבות מכוח חקיקה זו, ימצה את זכויותיו (בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, [פורסם בנבו] בפסקה 11(10.12.2013)). ראוי להדגיש: הדברים מובאים על דרך קל וחומר. התקדימים שנסבו על השאלה של הארכת מועד אינם מהווים חלק מדיני השיהוי, שהם גמישים יותר ומאפשרים לבית המשפט להאריך מועד להגשת עתירה אף מבלי להידרש ל"טעם מיוחד". עם זאת, שיקולים שהוכרו כתומכים בהארכת מועד בהתדיינות אזרחית ובכל הנוגע להגשת ערעור מנהלי יכולים להנחות אף את בית המשפט שנדרש להכריע בשאלה של שיהוי, ולו כ"נקודת פתיחה".


ובענייננו, מצבה של העותרת, במיוחד בהתייחס לכך שהמדובר בחוב שלא היא עצמה צברה אלא "זכתה" בו בירושה, מצדיק התערבות בשל התכלית הסוציאלית להגשמת האינטרס הציבורי הגלום בכך שפרט לא יאבד את רכושו ללא מיצוי כל ההליכים העומדים לרשותו. זאת על אף התחייבות המשיבה שלא לפעול למימוש הנכס ולפינויה של העותרת מהנכס עד אחרית ימיה, שכן הפגיעה הכלכלית במבקשת הינה משמעותית, ובמיוחד בהתחשב בנסיבות קיום החוב.

ה.
אשר על כן, בהתחשב בעקרונות השיהוי האובייקטיבי והסובייקטיבי כמפורט בהחלטה זו, ומשאופי העתירה גופא איננו מצדיק דחייתה על הסף ללא דיון, אני מקבלת את הבקשה להארכת
המועד, והמועד להגשת העתירה יוארך עד יום הגשתה בפועל.

הוצאות הבקשה להארכת המועד תישקלנה במסגרת הוצאות העתירה.

נקבע מועד לדיון בעתירה ליום
25.5.17 בשעה 10.00

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ותזמנם למועד שנקבע.



ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 28543-02/16 איבון מועלם נ' עיריית תל-אביב -יפו (פורסם ב-ֽ 20/02/2017)