פסקי דין על אנה אייזן | פסקי דין על רשות השידור (בפירוק) | פסקי דין על מדינת ישראל |

11446-08/14 פרק     20/02/2017




פרק 11446-08/14 אנה אייזן נ' רשות השידור (בפירוק), מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט
דוד מינץ


20 פברואר 2017
פר"ק 11446-08-14
; בקשה 88






בעניין:
אנה אייזן

ע"י ב"כ עו"ד אופיר טל




המערערת

- נ ג ד -


1. רשות השידור (בפירוק)
,
פרופ' דוד האן, כונס הנכסים הרשמי, בתפקידו כמפרק רשות השידור
ע"י עוה"ד שירה להט
ונטע גושן ברמלי

2. מדינת ישראל
, הממונה על השכר באוצר, ע"י עוה"ד יעל ברלב
ושרון אבני





ה
משיבים


פסק דין



1.
ערעור לפי סעיף 118(ב) לחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד-2014 על הכרעת כונס הנכסים הרשמי המשמש כמפרק (להלן: "המפרק") רשות השידור (להלן: "הרשות") בתביעת חוב של המערערת לעניין תנאי עבודתה ברשות.

הרקע לערעור
2.
המערערת עבדה ברשות במשרה מלאה, בתחילה ככתבנית החל מיום 1.11.1995 ועד ליום 31.1.1998, ולאחר מכן כמפעילת מחשב גרפי החל מיום 15.9.1999. בין לבין המערערת פרשה מעבודתה ונקלטה שוב במעמד של עובדת ארעית ב"דירוג משולב". בשנת 2013 כשסיימה תואר ראשון הועברה ל"דירוג אקדמאים" (להלן: "דירוג המח"ר"). כמפעילת מחשב גרפי המערערת עבדה בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית. כחלק מהליכי ההתייעלות שנקטה הרשות, במהלך שנות עבודתה, מפעילוֹת מחשב גרפי בחטיבת החדשות וחטיבת התוכניות החלו לעבוד יחדיו. המערערת הושארה בדירוג המח"ר, ואילו חברותיה מחטיבת התוכניות הושארו בדירוג "עיתונות–הפקה" איתו התחילו את עבודתן ברשות. הבדל דירוג זה עומד ביסודו של הערעור שהתמקד בדיון בבית המשפט ביום 9.2.2017 בחמש סוגיות עיקריות כדלקמן.

יצוין כי המפרק בהחלטתו התייחס לעמדת המערערת, לעמדת הרשות ולעמדת הממונה על השכר במשרד האוצר שהגיש גם הוא תגובה לתביעת המערערת.

דירוג ודרגה
4.
לטענת המערערת, הרשות שיבצה אותה לתפקיד "כתבנית קרקטר" אשר אינו כלול בהסכמים הקיבוציים בין הרשות להסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסכמים הקיבוציים"), ממוקם נמוך בהיררכיה האירגונית ואינו תואם את תפקידה בפועל כיום כמפעילת מחשב גרפי. כמו כן, היא שויכה לדירוג המשולב/המח"ר במקום לדירוג "עיתונות–הפקה", בדומה לשאר מפעילות מחשב גרפי, כאשר גם מנהליה תמכו בבקשתה לעבור לדירוג "עיתונות–הפקה". לטענתה, גם לפני איחוד עבודת מפעילות המחשב הגרפי בחטיבות, לא היה הבדל מהותי בין התפקיד שמילאו מפעילות מחשב גרפי בחטיבת החדשות, בה עבדה המערערת, לבין התפקיד שמילאו מפעילות מחשב גרפי בחטיבת התוכניות. גם אם היה הבדל בתפקידן לפני איחוד החטיבות, כיום התפקיד הנו זהה וההפליה נותרה בעינה. כמו כן, הרשות לא יכולה להישען על העובדה שבציפייה להליכי רפורמה בוצעה הקפאה של תנאי העבודה ברשות, בתוך כך מעבר בין דירוגים ודרגות, כדי להצדיק את ההפליה בין העובדים. כיום המערערת מצויה בדרגה 38 בדירוג המח"ר (שוות ערך לדרגה 16 בדירוג המשולב), בעוד שלטענתה הייתה אמורה להיות בדרגה 41 בדירוג "עיתונות-הפקה" החל משנת 2008 ובדרגה 41+ החל משנת 2011. שיבוצה בדרגה ובדירוג שאינם הולמים את תפקידה, פגעו בקידומה ברשות והסבו לה נזק כלכלי רב בסך של 58,491 ₪.

5.
מנגד, טענה הרשות כי מפעילת מחשב גרפי הנה התפתחות טכנולוגית של התפקיד "כתבנית קרקטר" אשר הוגדר מאז ומעולם כתפקיד בדירוג משולב. כאשר מפעילות המחשב הגרפי אליהן מתייחסת המערערת בטענותיה נקלטו לרשות בתפקיד השייך לדירוג "עיתונות–הפקה" (לטוב או לרע) ועברו הסבה מקצועית לתפקידן הנוכחי ולא נעשה שינוי בדירוג שלהן למרות שאינו הולם את תפקידן כיום. גם אם היה מקום לקבל את טענותיה של המערערת, במידה והייתה מועברת ל"דירוג עיתונות–הפקה", שכרה היה קטן בכ-4% ועל כן לא נגרם לה כל נזק. מכל מקום, ממועד פנייתה של המערערת הייתה הרשות מנועה מלשנות את הדירוג או הדרגה של העובדים עקב הליכי רפורמה בהן הייתה מצויה.

6.
המפרק בהחלטתו קבע כי המערערת לא הוכיחה כי תפקידה אינו מתאים במהותו לדירוג המשולב בו היא משובצת אלא הסתמכה על השוואת תפקידה לעוֹבדות אחרות במחלקה. ברם, עוֹבדות אלה נשארו בדירוג שניתן להן בעבודתם הקודמת, דירוג שאינו הולם את תפקידן הנוכחי, מכיוון שהרשות הייתה מנועה מלשנות את הגדרת התפקיד שלהן בשל הליכי הרפורמה. לכן לא מדובר בהפליה פסולה, אלא בשוֹנוּת רלוונטית בין העובדים השונים הנובעת מסוג ההכשרה והתפקיד בו עבדו בעבר. מכל מקום, גם אם תתקבל טענת המערערת, לפי תקנות רשות השידור (תנאי עבודה) (דרגות אישיות) תשל"ט–1979, הרשות רשאית להעניק לעובדים דרגה גבוהה יותר מהדרגה התקנית, אך היא אינה מחויבת בכך. לכן, גם אם היה מקום להעביר את המערערת לדירוג "עיתונות–הפקה", אין זה מחויב המציאות שהייתה מקבלת את הדרגה אותה היא מבקשת או דרגה גבוהה יותר מדרגתה כיום.

7.
ואכן, נקבע בפסיקה שאין פגם בקביעת תנאי שכר שונים לעובדים המבצעים את אותה עבודה, כאשר קיימת לכך הצדקה עניינית הנבחנת בתום לב ובהגינות (ראו: תע"א (ת"א) 2808/10 רם עברי נ' מדינת ישראל
– המשרד להגנת הסביבה, 7.12.2013). בענייננו, העוֹבדות שהגיעו במקור מחטיבת התוכניות שובצו בדירוג "עיתונות-הפקה", וכתוצאה מכך גם בדרגה שונה, עקב הכשרה שונה ועבודה שונה בעברן. לכן מדובר באבחנה לגיטימית ורלוונטית. רק לאחר הליכי הרפורמה שעברה הרשות, בהם אוחדה עבודת מפעילוֹת המחשב הגרפי מחטיבת התוכניות עם עבודת מפעילוֹת המחשב הגרפי מחטיבת החדשות בה עבדה המערערת, הושוו תנאי העבודה של עוֹבדות אלה עם תנאי העבודה של המערערת. כאשר רק מתוך התחשבות בעבודתן של אותן עוֹבדות בעבר ולאור ההקפאה בשינויי דירוג ודרגה כחלק מהליכי הרפורמה של הרשות, שמרו אותן עוֹבדות על דירוגן הקודם.

8.
לגבי טענת ההפליה, גם אם נכונה טענת המערערת כי לאחר שהושוו תנאי עבודתן של מפעילוֹת המחשב הגרפי מחטיבת התוכניות למפעילוֹת המחשב הגרפי מחטיבת החדשות, ההפרשים בדירוג ובדרגה בין העוֹבדות המבצעות את אותה עבודה והיושבות כתף אל כתף עולים בגדר הפליה פסולה, אין פירוש הדבר שהמערערת זכאית למעבר בדירוג ובדרגה. ביטול ההחלטה המפלה אינו מקים למערערת "זכות שהדין אינו מאפשר להעניק לה". היינו אין מקום לתקן עוולה בעוולה אחרת (ראו: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל
נ' שר האוצר מו(1) 191 (1991); תע"א (י-ם) 1874/09 אתי ברדוגו נ' רשות השידור, 31.7.2013)
.
לפי הסכמי העבודה עם הרשות, תפקידה של המערערת, תחילה ככתבנית קרקטר ולאחר מכן כמפעילת מחשב גרפי, הוגדר כתפקיד בדירוג משולב/המח"ר. בסעיף 16א להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 30.12.2010 (נספח ט"ו להסכם), נקבע כי עובד המעוניין לעבור לדירוג עיתונאים צריך לפנות לוועדת המעקב
בהשתתפות יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ומנכ"ל הרשות, שהחלטתה תהיה סופית ומחייבת. משמע, מַעַבַר מדירוג משולב/המח"ר לדירוג "עיתונות-הפקה" אינו דבר של מה בכך המסתכם במכתב ממנהל חטיבת החדשות, אלא דורש בחינה מעמיקה של כל הגורמים המעורבים, דבר שלא התבצעה בעניינה של המערערת.
לכן, המערערת אינה זכאית להפרשי שכר עבור שינוי בדירוג ובדרגה ובעניין זה ערעורה נדחה.

תוספת כוננות
9.
לטענת המערערת אם הייתה מועסקת בדירוג "עיתונות-הפקה" כפי שהיה ראוי לדעתה כאמור לעיל, הייתה זכאית לקבל תמורה על שעות כוננות החל משנת 2007. לחילופין טענה כי גם כעובדת בדירוג משולב/המח"ר הייתה זכאית לקבל תמורת שעות הכוננות בסך של 60,807 ₪.

10.
הרשות טענה מנגד כי תפקיד מפעילת מחשב גרפי מעולם לא כלל שעות כוננות וגם אם מפעילוֹת המחשב הגרפי מחטיבת התוכניות קיבלו תמורה עבור שעות כוננות שלא היו בכוננות בפועל, דבר זה היה בניגוד להוראות תקנות שירות המדינה (להלן: "תקשי"ר"), ואין מקום "לרפא פגם בפגם" ולשלם למערערת תמורת שעות כוננות עליהן לא דיווחה בזמן אמת. המפרק קיבל את דעת הרשות וקבע כי המערערת לא הוכיחה כי היא אכן התבקשה לשהות בכוננות או כי שהתה בכוננות בפועל ודחה את תביעתה.

11.
לשם בחינת מושג ה"כוננות" ניתן להתייחס לתקשי"ר ככללים המנחים מתוקף ההסכם הקיבוצי המיוחד ומעמדה של הרשות כגוף ציבורי. סעיף 27.501 לתקשי"ר מגדיר כוננות כ"תוספת המשולמת לעובד תמורת נכונותו להעמיד עצמו לרשות המשרד לפרקי זמן שונים, כפי שהוקצו לו, מעבר לשעות העבודה הרגילות, לצורך ביצוע מטלות דחופות ואחרות לפי דרישת האחראי או מי מטעמו. מטלה יכול ותהא סיוע טלפוני, התייצבות פיזית במשרד או במקום אחר לצורך מתן מענה לבעיה שהתעוררה, הכל לפי החלטת האחראי או מי מטעמו". מדברי ב"כ המערערת ניתן ללמוד כי המערערת לא נדרשה להעמיד עצמה לרשות מקום עבודתה ולהיות מוכנה להגיע לעבודה בהתראה של רגע, אלא במקרה הצורך היו מתקשרים אליה על מנת שתבוא לבצע עבודה דחופה כאשר הייתה מקבלת עבור כך שכר שעות נוספות. לפיכך המערערת לא עשתה בפועל שעות כוננות מחוץ לשעות העבודה ואין היא זכאית לתמורה בגינן. גם אם היו עוֹבדות בחטיבה אשר קיבלו תגמול על שעות כוננות מבלי שנאלצו להגיע למקום העבודה ואילו המערערת תוגמלה על שעות כוננות רק כאשר התייצבה בפועל במשרדי הרשות, הדבר אינו מזכה את המערערת בתשלום עבור שעות כוננות כאמור לעיל לעניין דירוג-דרגה. כמו כן, אין מחלוקת כי המערערת קיבלה שכר בלבוש שעות נוספות על השעות בהם התייצבה בפועל במשרדי הרשות כשעות כוננות. על כן, המערערת אינה זכאית לתמורת שעות כוננות בנוסף לתמורת השעות הנוספות אותה קיבלה.

תוספת בגין סידור עבודה
13.
לטענת המערערת החל מחודש פברואר 2008 ועד לחודש ספטמבר 2012 הייתה אמונה על סידור העבודה של מפעילוֹת המחשב הגרפי. לעתים ביצעה את סידור העבודה במסגרת שעות העבודה הרגילות, ואז דיווחה עליהן, ולעתים הייתה עמלה על הסידור מעבר לשעות העבודה ומחוץ לכותלי המשרד, ואז לא הייתה מכלילה שעות אלה בדיווחיה. מחודש ספטמבר 2012 ואילך, התפקיד נלקח מהמערערת ללא שימוע ועבר ברוטציה בין המפעילות השונות בחטיבה. בניגוד למערערת חלק מהמפעילֹות קיבלו בתמורה לביצוע התפקיד, תוספת של 5 שעות שבועיות. לטענתה, היא דיווחה על 52 שעות בלבד וזאת בתקופה של ארבע וחצי שנים לערך, אך דיווח זה היווה רק חלק מזערי ביותר משעות עבודתה בפועל כאחראית סידור העבודה וכי היו שעות רבות נוספות בהן עמלה על הסידור ללא כל תמורה. לטענתה, התמורה עבור סידור העבודה, בהתחשב בדירוג-דרגה מתאימים ובתוספות הנלוות לשכר, מגיעה לכדי סך של 65,043 ₪.

14.
לטענת הרשות, סידור העבודה מתבצע במסגרת שעות העבודה הרגילות של מפעילות מחשב גרפי ומועבר ברוטציה בין העוֹבדות בחטיבה. המערערת לא הציגה כל אסמכתא לכך שהייתה האחראית הבלעדית על סידור העבודה במשך 4 שנים. הממונה על השכר במשרד האוצר הוסיף כי
ההחלטה לתת תוספת של 5 שעות נוספות תמורת סידור העבודה נעשתה על ידי מנהל החטיבה והדבר לא נובע מהסכמי העבודה ומדובר בנוהג בעייתי המהווה חריגת שכר כשלעצמה.

15.
בהכרעתו קבע המפרק כי מחליפת המכתבים בין המערערת לבין הממונה עליה, מר נסטלבאום, מחודש ספטמבר 2012, לא עולה בוודאות כי המערערת הייתה אחראית על סידור העבודה בצורה בלעדית במשך 4 שנים. מעבר לכך, המערערת דיווחה על השעות בהם עבדה על הסידור בפועל וקיבלה שכר בגינן ולכן אין מקום לתשלום נוסף עבור סידור העבודה.

16.
מבלי להתייחס לסוגיה האם המערערת הייתה אחראית על סידור העבודה בצורה בלעדית במשך 4 שנים אם לאו, מטענות הצדדים עולה כי סידור העבודה לא היווה עבודה נוספת אלא משימה שנוספה לתפקידן של מפעילות המחשב הגרפי במסגרת תפקידן הקיים ושעות העבודה הרגילות. המערערת עבדה על הסידור במסגרת שעות העבודה, וכאשר הייתה עושה כן הייתה מדווחת על כך כחלק מדיווח השעות השגרתי. מדרך הטבע, עובדים נושאים במספר תפקידים או תחומי אחריות במסגרת עבודתם ואין הדבר מלמד בהכרח כי הם זכאים לשכר נוסף מבלי שנקבע הדבר מראש במפורש בעת הוספת המטלה (ראו: ע"ע (ארצי) 446/08 וכסלר עוזיאל נ' "הגיחון" מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ, 6.7.2010; תע"א (י-ם) 1293/10 יצחק שבו נ' רשות השידור, 15.4.2015). לפיכך, הוספת מטלה של סידור העבודה אינה מזכה את המערערת אוטומטית בתוספת שכר, כפי שאף סברה המערערת עצמה בזמן אמת.

17.
לעניין ההפליה בין המערערת לבין שאר עובדות החטיבה אשר קיבלו לכאורה תמורה עבור סידור העבודה, הרי שהאמור לגבי סוגיית דירוג-דרגה נכון גם לעניין זה. לפי הממונה על השכר, מדובר היה בנוהל שהונהג על ידי מנהל החטיבה, בניגוד להוראות התקשי"ר ובניגוד להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה -1985 ולכן אין להכיר בזכאותה של המערערת לתמורה עבור סידור העבודה גם אם הופלתה לרעה, דבר שגם לא הוכח.

פיצוי בגין עבודה בשבת
18.
לטענת המערערת, בשל מעמדה כעובדת ארעית לא קיבלה תמורה עבור עבודתה בשבת, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א–1951. לפיכך, היא זכאית לתמורת 100 ימי חופשה בגין עבודה ביום המנוחה השבועית בחישוב ממוצע של 25 שבתות בשנה. מנגד טענה הרשות, כי לא רק שמצבה של המערערת לא הורע עקב מעמדה כעובדת ארעית, אלא אף היטיב עמה. לפי ההסכמים הקיבוצים ונוהל סדרי העבודה, בנוסף ליום "מנוחת פיצוי" שמשמעו נטילת יום חופש אחר תחת יום המנוחה השבועי, עובדים קבועים מקבלים עבור ביצוע עבודה ביום המנוחה השבועית שכר בשיעור של 125% משכרם הרגיל, בעוד עובדים ארעיים מקבלים שכר בשיעור של 225%. המפרק דחה את תביעת המערערת בהסתמך על פסיקת בתי הדין לעבודה לפיה לא ניתן לצבור מנוחת פיצוי בגין עבודה בשבת.

19.
לפי סעיף 17(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, עובד שהועסק בשעות המנוחה השבועית שלו זכאי לתמורה בסך 150% משכרו הרגיל ועל המעסיק לפצותו בשעות מנוחה במקום שעות המנוחה בהם עבד. בשורה של תביעות עובדים לקבלת פידיון בעין של אותם ימי "מנוחת פיצוי", קבע בית הדין לעבודה כי הדבר נוגד את תכלית החוק שהעובד ינוח בפועל ולא יקבל את שוויו של יום המנוחה בכסף ועלול אף לעודד ויתור מרצון על מנוחת הפיצוי לטובת תמורה כספית (סע"ש (אזורי ת"א) 9384-11-13 שושנה שלום נ' א.מ.ן גרינברג בע"מ, 16.1.2017). אלא שהמערערת הבחינה את עניינה מפסקי דין אלה וטענה כי היא זכאית לפדיון "מנוחת הפיצוי" מכיוון שהרשות לא התריעה בפני
העובדים שאין אפשרות לפדות את ימי "מנוחת הפיצוי" ולכן הם חייבים לנצלם. המערערת מסתמכת בטענתה על

פסק דין
בעניין ס"ע (אזורי י-ם) 26056-01-11 מאיר חיימי נ' רשות השידור (5.8.2012), בו בית הדין קבע שמעבר לשאלת חוקיות פידיון "מנוחת הפיצוי", קיימות שתי שאלות מקדמיות: האם הרשות יידעה את העובד כי עליו לנצל את "מנוחת הפיצוי" בפועל וכי לא יורשה לצבור ימי "מנוחת פיצוי"; והאם הרשות מנעה ממנו לנצל את "מנוחת הפיצוי" בשל עומס עבודה. אולם, במסגרת פסק הדין נקבע כי הרשות יידעה את כלל עובדיה מספר פעמים בנוגע לחובה לנצל את ימי "מנוחת הפיצוי", ויש להניח שהמערערת בתוכם, כשהיא לא פירטה האם הרשות מנעה ממנה לנצל את ימי "מנוחת הפיצוי". על כן, אין היא יכולה להיבנות מהטענה כי הרשות לא מילאה את חובותה בנוגע לפיצוי זה. הכל מבלי לקבוע האם יש בכך כדי להשפיע על חוקיות פידיון מנוחת פיצוי.

21.
מעבר לצורך, יש לציין כי בניגוד לקבוע בסעיף 17(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע בנוהל סדרי עבודה 1.2 של הרשות, המבוסס על ההסכמים הקיבוציים, כי עובד שהועסק בשבת ובחג במסגרת מכסת עבודתו הרגילה, יהיה זכאי לתמורה של 125% ולמנוחת הפיצוי, בעוד שמעל מכסת עבודתו הרגילה העובד יהיה זכאי לתמורה של 225% אך לא למנוחת פיצוי. אלא שבמקרה זה התברר כי לעובדים ארעיים, כדוגמת המערערת, הרשות נתנה בתמורה לעבודה ביום המנוחה השבועי של 225% מהשכר הרגיל וזאת בנוסף למנוחת פיצוי. לפיכך העובדים הארעיים הרוויחו פיצוי כפול על עבודתם ביום המנוחה השבועית יחסית לעובדים קבועים ברשות. הערעור ברכיב זה גם כן נדחה אפוא.

פיצויים לא ממוניים
22.
לטענת המערערת, בגין הַעַסַקתה במעמד ארעי בדירוג ובדרגה שאינם הולמים את תפקידה, ובגין רישום שגוי של היקף משרתה, תוך פגיעה בזכויותיה כעובדת והפלייתה מול שאר העובדים בחטיבה, היא זכאית לפיצויים בגין העסקה בניגוד לדין ועוגמת נפש. לטענתה אף המפרק הכיר בהכרעתו בכך שהרשות טעתה ברישום היקף משרתה וחישוב זכויותיה נעשה שלא כדין ולכן הנה זכאית לפיצויים בסך של 30,000 ₪ לפחות. המפרק דחה את תביעתה של המערערת אף בראש נזק זה ולו משום שקבע שאין מקום לפסוק פיצויים מסוג זה אלא במקרים חריגים שמקרה זה לא נכנס בגדרם.

23.
לפי הפסיקה יש לפסוק פיצויים בגין העסקה שלא כדין ועוגמת נפש רק במקרים קשים וחריגים (ראו: ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל
– הממונה על הגמלאות נ' פרבר, 4.2.2015). לאור דחיית מרבית טענותיה של המערערת לגבי דירוג ודרגה שגויים, תוספת שכר עבור שעות כוננות וסידור עבודה וגמול עבור מנוחת פיצוי, אין בהשתלשלות העניינים המתוארת על ידי המערערת כדי להצדיק פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש ולכן ערעורה גם בראש נזק זה נדחה.

התוצאה היא אפוא שהערעור נדחה על כל חלקיו.

המערערת תישא בהוצאות המפרק בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.









פרק בית משפט מחוזי 11446-08/14 אנה אייזן נ' רשות השידור (בפירוק), מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 20/02/2017)