פסקי דין על נימר ג'מאל

3587/04 פ     17/04/2005




פ 3587/04 מדינת ישראל נ' נימר ג'מאל




1
בתי המשפט

פ 003587/04
בית משפט השלום נצרת
17/04/2005
תאריך:
כב' השופטת לילי יונג-גפר

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
נימר ג'מאל
הנאשם
בשם המאשימה: עו"ד רונן בנעים
.
בשם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד אליאס אבו עטא
.
נוכחים:

גזר דין

1. 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הסעה שלא כדין של שלושה תושבי האזור ששהו בארץ שלא כחוק, ביום 9.9.04.

2. 2. הנאשם הינו כבן 45, תושב שפרעם, נשוי ואב לשלושה. בעברו מספר לא מבוטל של הרשעות קודמות, בעבירות רכוש- לרבות זיוף והתפרצות, אלימות, בניה בלתי חוקית והפרת צו הריסה שיפוטי במספר הזדמנויות וכן לא פחות מארבע עברות קודמות של הלנה וסיוע לתושבי האזור ששהו בארץ שלא כחוק, וזאת בשנים 1997, 1998 ו- 2002.
ביום ביצוע העבירה נעצר הנאשם, אך שוחרר כעבור ימים ספורים לחלופת מעצר בביתו. הנאשם ניצל את תקופת מעצר הבית על מנת להקים בביתו עסק של אטליז שככל הנראה עלה יפה.

3. 3. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יוגש תסקיר של שירות המבחן, וכן התחייבה התביעה להסכים כי עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם יופעל בחופף לכל מאסר שיוטל.

4. 4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לעיוני עולה כי הנאשם מכור לסמים מזה כ- 20 שנה, וזאת עקב בעיות אישיות-משפחתיות, שבעטיין נדחק, לטענתו, לשימוש בסמים.
הנאשם עבר בעבר מספר נסיונות גמילה אך חזר שוב ושוב להשתמש בסמים. כיום מתרשם שירות המבחן כי הוא עושה מאמצים לגמילה מסמים ורואה בהליך המשפטי מנוף לחיזוק התהליך.
קצינת המבחן מוסרת כי הנאשם מבין את מעשיו ותוצאותיהם האפשריות ונוטל עליהם אחריות מלאה.
לענין העונש מביעה קצינת המבחן חשש כי שליחתו למאסר עלולה לגרום לנסיגה משמעותית הן במצבו ההתמכרותי של הנאשם והן בהכשלת העסק אותו הקים והמשמש כיום לפרנסת משפחתו.
על כן ביקשה לדחות את המשך הדיון בעניינו בחדשיים על מנת לעמוד אחר התקדמות הטיפול בו.

5. 5. הסניגור הצטרף לבקשת קצינת המבחן לשם קבלת תסקיר משלים, תוך שהוא מביע חשש כי מאסרו יגרום לדרדורו הסופי לסמים.
התובעת התנגדה לדחיה בטענה שלדברי הנאשם עצמו הוא נקי מסמים במשך השנה האחרונה, וממילא לא ביצע את העבירה נשוא תיק זה תחת השפעת סמים. לטענתה, אף ששיקום העבריין הוא אינטרס חשוב, הרי שמדובר בעבירה חמורה, ולנאשם הרשעות קודמות מאותו סוג, לרבות מאסר על תנאי ואילו התגייסותו כעת לטיפול נובעת אך ורק מתוך חשש למאסר בתיק זה.

6. 6. נוכח טיעוני הצדדים בענין זה ביקשתי לעיין בגליון ההרשעות הקודמות, ומשהסתבר לי כי לנאשם ארבע הרשעות קודמות בעבירה מאותו סוג, לרבות אחת מן התקופה האחרונה יחסית שבגינה הוטל עליו מאסר על תנאי, סברתי כי אין עוד טעם בהטרחת שירות המבחן בהגשת תסקיר, שעה שבנסיבות הענין צפוי הנאשם למאסר בפועל, ואילו התמכרותו לסמים אמורה להוות דווקא נסיבה מקלה.
משכך ביקש הסניגור לדחות את מועד הטיעונים לעונש על מנת להביא ראיות לענין העונש, ומבוקשו ניתן לו.

7. 7. התובעת בטיעוניה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר בפועל לריצוי ממש, להפעיל בחופף את המאסר על תנאי התלוי נגדו, מאסר על תנאי, קנס וכן איסור שימוש ברכב ופסילת רשיון הנהיגה.
את יתדותיה תומכת התובעת בהלכה שיצאה מאת בית המשפט העליון בדבר רמת הענישה הראויה למי שמסייע לשוהים בלתי חוקיים בדרך של הלנה, הסעה או העסקה, והמחייבת הטלת מאסר בפועל לריצוי ממש גם כאשר מדובר במי שעברו נקי לחלוטין וגם כאשר לזכותו נסיבות אישיות מכבידות. בענין זה מפנה היא לרע"פ 5198/99 טלעאת חטיב נגד מדינת ישראל
וכן להחלטות ברע"פ 6504/04 איוב כפאח נגד מדינת ישראל
וברע"פ 6071/04 חאזם חויס נגד מדינת ישראל
, שם חזר בית המשפט העליון והדגיש את הסיכון הרב לשלומו ובטחונו של הציבור הנגרם בידי מי שמסייעים בידי שוהים בלתי חוקיים, את המחיר הכבד שמשלמים אזרחים תמימים בחייהם, בגופם ובנפשם, ואת העובדה כי ככל הנראה לא נקלט מסר האיסור החמור ואין מנוס מגזירת עונשי מאסר בפועל שירתיעו את הרבים.
יצויין כי פסקי דין אלו אינם אלא דוגמא לשורה ארוכה של פסקי דין של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים המבטאים עמדה דומה.

8. 8. הסניגור מבקש להקל עם הנאשם, להסתפק בהפעלת המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו ולאפשר לו לרצותו בעבודות שירות. הוא שב ומתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהן באות לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, את נכונותו להמשיך ולקבל טיפול גמילה ואת נקיונו מסמים בשלב זה, ומדגיש את הנזק החמור העלול להיגרם לנאשם כתוצאה ממאסר בפועל.
כן הגיש הסניגור מסמכים המעידים על בעיות רפואיות מהן סובל הנאשם, ואשר הצריכו ריסוק אבנים בכליותיו בסמוך לתקופת העבירה. עם זאת, יודגש כי לא היה בטיפול שעבר הנאשם כדי למנוע ממנו לנהוג ברכב ולהסיע את שלושת השב"חים.
לבסוף הציג הסניגור גזר דין של מותב אחר של בית משפט זה אשר גזר על נאשם מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, אך לא ברור מגזר הדין מה היו נסיבות הענין באותו מקרה, אם מדובר בעבירה ראשונה או בעבירה חוזרת ומכל מקום ידוע כי לא היה שם מאסר על תנאי להפעלה. ספק על כן אם ניתן ללמוד גזירה שווה מאותו גזר דין.

9. 9. לאחר ששקלתי את כל הנתונים והטיעונים שפורטו לעיל, סבורני כי לא ניתן לפטור את הנאשם מעונש מאסר בפועל לריצוי ממש.
לא פעם ולא פעמיים אמר בית המשפט העליון, ואחריו בתי המשפט המחוזיים, ולהבדיל - בית משפט זה, כי אין אנו מצויים בתקופה רגילה, אלא במלחמת קיום יומיומית, שבה מנסים מפגעים לגרום להרג מירבי בתוכנו, תוך הסתייעות בלתי נמנעת - בין מדעת ובין שלא מדעת - בתושבי המדינה הנעים בה בחפשיות. המסיע, מלין או מעסיק שב"ח, גם אם אין כוונתו לסייע למפגע, אינו יכול לדעת מה כוונותיו האמיתיות, ואם אין הוא מנוצל לצרכי פיגוע.
אך גם כאשר השב"ח עצמו אינו שוהה בארץ למטרת פיגוע, יש בעצם כניסתו ושהייתו בארץ משום הכבדה על כוחות הבטחון העמלים ימים כלילות למנוע פיגועים, ובכך מסייעים בעקיפין לארגוני הטרור המבקשים את נפשותינו.

10. 10. לאחרונה מסתמנת אכן רגיעה מסויימת בהיקף הפיגועים בתוככי המדינה, אך אם סברנו כי חלפה ועברה לה תקופת אימה זו מחיינו, הרי שלאחרונה ניתנה לנו תזכורת כואבת ולפיה הסכנה לא חלפה, מפגעים מנסים עדיין להכנס לארץ ולזרוע בה הרס, וטרם הגיעה העת להרפות ולהקל.

11. 11. אכן, מדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון אינה מחייבת הטלת מאסר בפועל כעניין אוטומטי וללא שיקול דעת. אין ספק כי חרף אותה הלכה אין בית המשפט פטור מלהפעיל שיקול דעת ולבחון כל מקרה לנסיבותיו. עם זאת, אך מובן הוא כי לשם סטיה מאותה מדיניות דרושות נסיבות מיוחדות.
הנסיבות המיוחדות שלהן טוען הסניגור קשורות בהתמכרותו של הנאשם לסמים, והחשש להדרדרות מחודשת על ידו אם יאסר.

12. 12. צר לי, אך לא אוכל לקבל קו חשיבה זה של הסניגור. קבלת טענה זו תגרום למצב אבסורדי שבו אדם נורמטיבי שלא חטא מימיו, ואשר מעד באופן חד פעמי יאסר בשל מעשיו, בעוד דווקא העבריין המועד, העובר פעם אחר פעם את אותה עבירה, חרף העובדה כי משמעות האיסור ברורה לו היטב ומעל ראשו תלוי אף מאסר על תנאי - יהיה למעשה חסין מעונש מאסר, שמא ישוב להשתמש בסמים. מעבר לכך, דומה כי התגייסותו של הנאשם לתהליך הגמילה, קשורה באופן ברור להליכים בתיק זה, ורק בשלם טרח לחדש את הקשר עם גורמי הטיפול. בעובדה זו יש כדי לעורר חשש כי מדובר בצעד טקטי שיחדל מלהתקיים ברגע שיוסר איום המאסר בפועל.
אם בחר הנאשם לעבור את העבירה בעיניים פקוחות ותוך התעלמות מן המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו כמו גם מן הסכנה שבה הוא מעמיד את הציבור, יהיה עליו לשאת בתוצאות מעשיו, ואם אכן כן הוא בכוונתו להיגמל מסמים, יוכל להמשיך בתהליך במהלך המאסר.

13. 13. הטיעונים בענין מצבו הרפואי של הנאשם והעסק שהקים אין בהם כדי לשנות מן האמור לעיל. מבחינה רפואית אין מדובר במצב שאינו ניתן לטיפול במידת הצורך במסגרת המאסר, ואילו לגבי העסק - אין בכך כל חריג לעומת נאשמים אחרים הנשלחים למאסר וסובלים בשל כך נזק כלכלי.
יש לזכור כי גם אם ידרש הנאשם לבצע עבודות שירות יהיה בכך כדי למנוע ממנו לעבוד בעסקו.
יתכן שלו דובר בעבירה ראשונה מסוגה עבור הנאשם, היה מקום לשקול את בקשתו שלא לקטוע תהליך גמילה מוצלח במאסר בפועל, ואולם בנסיבות הענין כפי שפורטו לעיל, אין לכך כל הצדקה.

14. 14. עם כל אלו, אתחשב בגזירת דינו של הנאשם, הן לענין אורך תקופת המאסר והן לענין העונשים האחרים בעובדה כי הודה במעשיו, נטל עליהם אחריות וחסך זמן שיפוטי, וכן בעובדה כי חלק מהרשעותיו באותה עבירה הן משנים מוקדמות יחסית שבהן טרם נהגה מדיניות הענישה המחמירה הנהוגה כיום.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:

1. מאסר בפועל למשך 6 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 9.9.04 ועד ליום 14/09/04.

2. אני מפעילה את עונש המאסר על תנאי של 4 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 4085/02 של בית משפט השלום בעכו. המאסר על תנאי יופעל בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק זה, ובסך הכל ירצה הנאשם במסגרת גזר דין זה מאסר בפועל של 6 חודשים.
בנסיבות הענין כפי שפורטו לעיל, אין מקום לריצוי המאסר בעבודות שירות.

3. מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952.

4. קנס בסך 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו . הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חדשיים שווים ורצופים החל מן ה- 1 בחודש שלאחר שחרורו של הנאשם מן המאסר.
במידה ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו תעמוד יתרת הקנס כולה לפירעון מיידי.

5. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר מעבירה לפי חוק הכניסה לישראל התשיב" - 1952. במידה ולא יחתום יאסר למשך 100 ימים או עד שיחתום לפי המוקדם.

6. אני אוסרת על השימוש ברכב מסוג וולוו מ.ר. 8669106, וזאת לתקופה של 6 חודשים מהיום. הרכב יועמד במרחק שאינו עולה על 200 מטרים מבית הנאשם, באופן חוקי שאינו מפריע לעוברים בדרך.

7. אני פוסלת את הנאשם מלהחזיק ברשיון נהיגה וזאת למשך 3 חודשים מיום שחרורו מן המאסר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ח' בניסן, תשס"ה (17 באפריל 2005) במעמד הצדדים.
לילי יונג-גפר
, שופטת

הסניגור: אבקש לעכב ביצוע גזר הדין על מנת לאפשר לנו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הנאשם היה משוחרר כל התקופה והתייצב לכל הישיבות.

התובע: עיכוב ביצוע הוא החריג ולא הכלל, ההלכה שלפנינו היא הלכה די ברורה, הנאשם איננו מופתע מגזר הדין גם סיכויי הערעור תלושים. מדובר במאסר לתקופה ארוכה יחסית והוא יכול להגיש את הערעור בתקופה זו.

ה ח ל ט ה

הנאשם נידון למאסר בפועל של 6 חודשים כולל הפעלה בחופף של מאסר על תנאי.
הסניגור מבקש לעכב את תחילת ריצוי המאסר על מנת לאפשר לו להגיש ערעור על גזר הדין.
יצוין כי ערעור בתיק זה צפוי רק על גזר הדין ולא על הכרעת הדין שכן הנאשם הודה.
בטיעוניה לעונש מיום 20/03/05 ביקשה התביעה לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מועד הטיעונים לעונש נקבע ליום 16/03/05, אך בסופו של דבר לא ניתן גזר הדין באותו יום בשל טענה משפטית שהעלה הסניגור ואשר נדחתה מאוחר יותר.

מתן גזר הדין נקבע איפוא להיום, וניתן לומר במידה רבה של וודאות כי אין בו כדי להפתיע את הנאשם.

תקופת המאסר שנגזרה מאפשרת דיון בערעור בטרם יספיק הנאשם לרצות חלק ניכר ממאסרו, ובנסיבות העניין אינני מוצאת כל טעם מיוחד שיצדיק סטייה מן הכלל המחייב תחילת רצויו של המאסר לאלתר.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום ח' בניסן, תשס"ה (17 באפריל 2005) במעמד הצדדים.

לילי יונג-גפר
, שופטת

פאדיה סכראן








פ בית משפט שלום 3587/04 מדינת ישראל נ' נימר ג'מאל (פורסם ב-ֽ 17/04/2005)