פסקי דין על עו"ד יפית מנגל | פסקי דין על עו"ד בת שבע אדיב

65314-09/16 תאק     21/02/2017




תאק 65314-09/16 עו"ד יפית מנגל נ' עו"ד בת שבע אדיב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 65314-09-16 אדיב נ' קריספיל מנגל




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
3

בפני

כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט


מבקשת

עו"ד יפית מנגל
ע"י ב"כ עו"ד ירון (אהרוני) חיים


נגד


משיבה

עו"ד בת שבע אדיב
ע"י ב"כ עו"ד אמיר סילש



החלטה

לפניי בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית שהוגשה ע"י המשיבה בסדר דין מקוצר, על סך של 228,720 ₪.
א.
טענות הצדדים
טענות המבקשת
1.
המבקשת טוענת כי בין המשיבה לבינה התקיים שיתוף פעולה מקצועי, בין היתר, בתחום ייצוג מעסיקים בתביעות שיבוב, על רקע יחסי החברות שהיו בין השתיים עוד מהתקופה בה למדו יחד משפטים.

2.
ביום
25.7.07 נחתם בין המבקשת לבין מגן דוד אדום (להלן: "מד"א") הסכם שכר טרחה בתחום הגבייה ממעסיקים לפיו המבקשת תהיה זכאית לשכר טרחה על בסיס הצלחה בשיעור של 18% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל אצל מד"א מרשות המסים ומהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתוצאה מפעילותה של המבקשת.

3.
בשנת 2008 פנתה המבקשת, בשמה של מד"א, למל"ל לשם השבת דמי ביטוח ששילמה למד"א ביתר החל משנת 1990. נוכח סירובו של המל"ל להשיב את מלוא דמי הביטוח שנגבו ביתר ממד"א, החליט האחרון להביא את הסוגיה להכרעה של ביהמ"ש המחוזי באמצעותה של המבקשת.

4.
ביום 21.12.09 נחתם הסכם שיתוף פעולה בין המשיבה למבקשת לשם הגשת תביעת ההשבה בשם מד"א ולנוכח רצונה של המבקשת לנסות להרחיב את שיתוף הפעולה עם המשיבה גם לתחום הגבייה ממעסיקים. ביום 5.5.16 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (ת.א 8279-06-10) בו נקבע ע"י כב' השופטת י' שבח כי במערך היחסים שבין המל"ל והמעסיקים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, אין תחולה לחוק ההתיישנות ועל כן נדחית טענת המל"ל להתיישנות התביעה בתקופה שמעבר ל – 7 השנים ממועד הגשת התביעה וכן נקבע כי מד"א זכאי להשבת מלוא דמי הביטוח שנגבו ביתר משנת 1990. נוכח הקביעות האמורות הורה ביהמ"ש למומחה מטעם ביהמ"ש להגיש פסיקתא סופית לחתימתה ביחס לסכום ההשבה המלא. ביום 8.6.2016 הוגשה הפסיקתא לחתימה וביום 30.6.2016 נחתמה הפסיקתא.

5.
נטען כי בסמוך למתן פסה"ד, ובטרם נחתמה הפסיקתא, פנתה המשיבה לב"כ המל"ל, עו"ד יורם כהן, בדרישה להעביר לידיה את מלוא סכום הוצאות המשפט שנפסק לטובת מד"א בפסה"ד, לרבות, ביחס לרכיבים של החזר אגרות בימ"ש וחלקו של מד"א בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש אשר שולמו ישירות ע"י מד"א. לטענת המבקשת, הפנייה האמורה נעשתה ללא ידיעתה ובחוסר תום לב מצד המשיבה שכן היא מנוגדת למנגנון ההתקשרות הקיים בין המבקשת ובין מד"א לפיו מד"א מקבל לידיו את מלוא הוצאות המשפט ומעביר את שכר הטרחה למבקשת. בנוסף, נטען כי הפנייה נעשתה בשעה שהיה ידוע למשיבה כי לאחר פסה"ד התעוררה מחלוקת בין המבקשת לבין מד"א בשאלה מי זכאי לשכר הטרחה בסך 250,000 ₪. המשיבה היתה מודעת כי באותה עת מתנהל מו"מ בין המבקשת להנהלת מד"א ביחס למחלוקת האמורה, ומשכך הסיקה המבקשת כי המשיבה ביקשה לבצע מחטף שמטרתו שליטה בכספים בטרם יגיעו לידי מד"א ולשם הבטחת תשלום שכר הטרחה.

6.
למבקשת נודע רק בדיעבד על פניית המשיב לב"כ המל"ל, ביום 22.05.2016, בעקבות דואר אלקטרוני שקיבלה מעו"ד מירב אלייב, עו"ד ממשרדה של המשיבה, אז פנתה המבקשת בדרישה למשלוח הבהרה לעו"ד יורם ל. כהן לפיה ההמחאה בגין סכומי ההוצאות שנפסקו תירשם לפקודת מד"א.

7.
נטען כי במענה לפניותיה טענה המשיבה לראשונה כי ההסכם בין השתיים מנותק מההסכם בין המבקשת לבין מד"א ומשכך זכאית המשיבה לתשלום עבור שירותים משפטיים ששכרה ממנה המבקשת באופן עצמאי ללא קשר לשכר הטרחה שתקבל המבקשת ממד"א. לדידה של המבקשת טענה זו אינה מתיישבת עם ההסכם בין השתיים ואף אין היא מתיישבת עם פנייתה של המשיבה לב"כ המל"ל מיום 19.5.16 בדרישה להעביר לידיה את מלוא סכום הוצאות המשפט שנפסק לטובת מד"א בפסק הדין. המבקשת טוענת כי ההסכם בין המשיבה לבינה מיום 21.12.09 כפוף להסכם בין המבקשת לבין מד"א ומבוסס על אחוז מההצלחה בפועל, היינו כפוף לתשלום שתקבל המבקשת ממד"א. המבקשת טוענת כי מעולם לא סוכם בין המשיבה לבינה כי הראשונה זכאית לקבל תשלום עבור "שירותים משפטיים" ששכרה ממנה המבקשת באופן עצמאי.

8.
ביום 22.6.16 הגיש המל"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 5008/16) לבית המשפט העליון וביום 14.9.16 הגיש מד"א הודעת ערעור מטעמו. בתוך כך הודיעה המבקשת למשיבה כי עקב חוסר שביעות רצונה משיתוף הפעולה המקצועי בתביעת מד"א הרי שהיא מפסיקה כל שיתוף פעולה עמה וכי לא תהא שותפה לייצוג בהליך הערעור שכנגד שהגיש מד"א בבית המשפט העליון.

9.
משהוגש הערעור ע"י המל"ל פנה סמנכ"ל ארגון ופיתוח של מד"א, מר צביקה בנדיק, אל המבקשת ואל המשיבה יחדיו וביקש כי בטרם יועבר שכר הטרחה המגיע להן יתחייבו השתיים בפני
מד"א "התחייבות מוחלטת ובלתי מותנית" כי ככל שערעור המל"ל יתקבל בסוגיות להן השלכה על הפחתת סכומי שכר הטרחה שיועברו אליהן, יוחזר למד"א, תוך 30 יום מיום הדרישה, שכר הטרחה בגובה ההפרש שיופחת מהסכומים על בסיסם שולם להן שכר הטרחה, הן ביחס לרכיב שכונה בכתב התביעה "הסכום הפסק" והן ביחס לרכיב שכונה בכתב התביעה "ההוצאות הפסוקות".

10.
נטען כי לאחר קבלת מכתבו של מר בנדיק פנתה המבקשת למשיבה לשם חתימתה על מסמך ההתחייבות ובתוך כך הציעה המשיבה כי התחייבות המבקשת מול מד"א תיחתם על ידה בנפרד ובמקביל, תחתום המשיבה בפני
המבקשת על כתב התחייבות להשבת סכומי שכר הטרחה ככל שערעור המל"ל יתקבל. נוכח ההסכמה האמורה תוקן מכתבו של מר בנדיק והמבקשת חתמה על כתב ההתחייבות להשבת מלוא שכר הטרחה מול מד"א ביום 24.08.2016.

11.
ביום 22.08.2016 העבירה המשיבה לחתימתה של המבקשת כתב התחייבות לפעול בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בהליך הערעור. נטען כי נוסח כתב ההתחייבות ששלחה המשיבה כלל קביעות עליהן השיגה המבקשת ולפיכך ביקשה המבקשת להכניס תיקונים לנוסח ומשכך ביום 24.8.16 הועבר למשיבה כתב התחייבות מתוקן. עם קבלת נוסח כתב ההתחייבות המתוקן חזרה בה המשיבה באופן מפתיע מההסכמה וסירבה לחתום על כתב ההתחייבות.

12.
מחליפת המכתבים בין המשיבה למבקשת מיום 22.8.16 ומיום 24.8.16 עולה כי בניגוד לגרסתה, הסכימה המשיבה לתניה לפיה, המשיבה מתחייבת כלפי המבקשת כי תשלום שכר הטרחה כפוף להתחייבות מוחלטת של המשיבה לפיה ככל שערעור הביטוח לאומי יתקבל בסוגיות להן השלכה על הפחתת סכומי שכר הטרחה ששולמו לה, תחזיר המשיבה למבקשת חלק משכר הטרחה הנגזר מהסכומים שיופחתו ובניגוד לטענתה לפיה ההסכם בין המבקשת למשיבה מנותק מההסכם בין המבקשת ובין מד"א.

13.
ההתכתבויות בין המשיבה לבין המבקשת וביניהן למד"א מלמדות שאין מקום לטענת המשיבה בדבר קיומה של קנוניה שמטרתה פגיעה בזכויותיה של המשיבה תוך עיכוב סכומי שכר הטרחה המגיעים לה.

14.
סירובה של המשיבה לחתום על כתב ההתחייבות כלפי המבקשת כמוסכם ביניהן, מעיד כי קיימת בין השתיים מחלוקת שטרם נפתרה ומחלוקת שראוי שלא להותירה תלויה ועומדת. בהתנהלותה של המשיבה יש כדי לחשוף את המבקשת לסיכון ממשי לפיו תידרש להשיב למד"א את מלוא שכר הטרחה הנאמד במאות אלפי שקלים בתוך 30 יום, בהתאם להתחייבותה כלפי מד"א, בעוד המשיבה אוחזת בחלקה בשכר הטרחה ומסרבת להשיבו לידי המבקשת במקביל. נוכח הסיכון האמור ונוכח הפרתה של המשיבה את ההסכמה נאלצה המבקשת להפקיד את חלקה של המשיבה בשכר הטרחה בפיקדון פק"ם נפרד העומד לזכותה עד לחתימה על כתב ההתחייבות כלפי המבקשת.

15.
נטען כי דרישת מד"א להתחייבות של המבקשת להשבת סכומי שכר הטרחה ודרישת המבקשת מהמשיבה להתחייבות מצדה להשבה אף מתיישבת עם הפסיקה שקבעה כי שכר טרחה המותנה בתוצאות יחושב על פי

פסק דין
סופי ומוחלט היות והתוצאה הסופית והחלוטה היא התוצאה האמיתית של התביעה.

16.
המבקשת טוענת כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה.

17.
החשיפה של המבקשת לסיכון היא חשיפה ממשית ונוכח אופייה ומהותה מחייבת את בירור התובענה לגופה תוך הכרעה ביחס לטיבן ותוקפן של ההסכמות בין המבקשת ובין מד"א ובינה ובין המשיבה וכן נוכח התלות הקיימת בין מערכת יחסים אחת לאחרת. נוכח האמור, תטען המבקשת כי בקשה זו עונה על כלל התנאים הנדרשים לשם מתן רשות להגן ובית המשפט מתבקש להיעתר לה.

טענות המשיבה
18.
נטען כי לאורך השנים המבקשת והמשיבה ייצגו את מד"א במשותף במסגרת תביעות הטבה, וכאשר התביעה העומדת במרכזה של תובענה זו אינה בגדר תביעת הטבה.

19.
ביום 21.12.09 נחתם בין המשיבה ובין המבקשת הסכם שכר טרחה המפרט את תנאי ההתקשרות ביניהן והמסדיר את התחייבויותיה של המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחתה בגין התביעה התקדימית (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). סעיף א.1. להסכם שכר הטרחה קובע כי שכר הטרחה המוסכם של המבקשת מול מד"א עומד על סך של 18% + מע"מ (להלן: "שכר הטרחה הכולל"), מכל סכום שיפסק לטובת מד"א (לא כולל הוצאות ושכר טרחה) (להלן: "הסכום הפסוק").

20.
המבקשת התחייבה לשלם למשיבה 25% משכר טרחתה הכולל כפי שהוסכם בין המבקשת למד"א ומשכך אף התחייבה המבקשת לשלם למשיבה, בגין הסכום הפסוק, שכר טרחה בסכום השווה ל- 4.5% + מע"מ מכלל הסכום הפסוק. המשיבה טוענת כי הסכם שכר הטרחה, ככל שהוא מתייחס לסכום הפסוק, נכרת בהסתמך על נתוני שכר טרחת המבקשת כפי שהציגה אותם בפני
המשיבה בהסכם שכר הטרחה.

21.
סעיף א.2. להסכם שכר הטרחה קובע כי שכר טרחתה של המשיבה עומד על 50% מכל סכום הוצאות ושכר טרחה שיפסקו על ידי בית המשפט וסעיף ב. 4. להסכם מורה כי המבקשת חייבת לשלם למשיבה את שכרה מייד כשמד"א מעבירה לה את שכר הטרחה הכולל ואת ההוצאות הפסוקות.

22.
לטענת המשיבה, מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי עולה כי המשיבה פעלה באופן מקצועי בהכנת התביעה ובדרך שבה ייצגה בהליכים שהתקיימו בביהמ"ש. נוכח האמור בפסק הדין ובפסיקתא שנערכה על בסיסו ונוכח התניות הקבועות בסעיפים א.2. ו- ב.4 להסכם שכר הטרחה הרי שהמבקשת התחייבה לשלם למשיבה 50% מההוצאות הפסוקות, קרי, 125,000 ₪ מייד עם תשלומו למבקשת. המבקשת הצהירה בפני
המשיבה כי מד"א העביר לה ביום 24.8.16 את ההוצאות הפסוקות בסך של 250,000 ₪ וכי סכום זה מצוי בידיה. המשיבה העבירה
למבקשת דרישת תשלום מפורטת אותה היה עליה לשלם לחשבון הבנק של המשיבה. דרישת התשלום חושבה בהתאם להסכם שכר הטרחה והסתכמה בסך של 232,230 ₪ כולל מע"מ. המבקשת אישרה את שיעור החוב בסך של 232,230 ₪ כולל מע"מ, אולם הודיעה למשיבה כי היא מנכה מהחוב סך של 3,000 ₪ + מע"מ בגין השתתפות בשכר טרחתו של עו"ד אחר. המבקשת הודתה כי יתרת חובה למשיבה, לאחר ניכוי "סכום הניכוי" הוא בסך של 228,720 ₪ נכון למועד בו שילמה מד"א למבקשת את שכר טרחתה.

23.
המשיבה סבורה כי המבקשת ניסתה לקשור קשר עם מד"א לשם ביצוע קנוניה ומד"א נענתה לשידוליה של המבקשת ועיכבה בידיה את הסכום במשך כ- 3 שבועות, אז ככל הנראה, הבינה מד"א כי המבקשת מסבכת אותה במעשים אסורים ומשכך סירבה מד"א להמשיך ולהשתתף בקנוניה והעבירה למבקשת את יתרת שכר הטרחה הכולל.

24.
המבקשת מתנה את פירעון חובה למשיבה בכך שהמשיבה תחתום על הסכם חדש המחליף את הסכם שכר הטרחה, הסכם הכולל תנאים דרקוניים שאינם חלק מההסכמות שהוסכמו במסגרת הסכם שכר הטרחה וכשהתניה מהווה ניסיון סחיטה.

25.
המשיבה פנתה למבקשת מספר פעמים בדרישה לקבל פירוט מדויק של סכומי שכר הטרחה שקיבלה ושעתידה לקבל ממד"א בעקבות פסק הדין, אולם, המבקשת התעלמה מדרישות ולא המציאה כל מידע מעבר להודעתה כי קיבלה את ההוצאות הפסוקות בסך של 250,000 ₪ ואת שכר הטרחה הכולל בשלמותו וכי הכספים מצויים בידיה. יוער בהקשר זה כי המשיבה עותרת במסגרת כתב התביעה לבית המשפט כי יתיר לה לפצל את סעדיה על מנתה שתוכל לתבוע את יתרת המגיע לה מהמבקשת בתביעות נפרדות.

ב.
דיון והכרעה
26.
ראיתי לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן מטעמים כמפורט להלן.

27.
ההלכה הנוהגת ביחס לשלב הדיון בבקשת רשון להתגונן היא כי די לו למבקש אם יפרוש בפני
בית המשפט הגנה לכאורה בכדי להצדיק את הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, 310). ככלל, בשורה של פסקי דין נפסק כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390 (1999)), עוד נפסק
כי במידה ועקב חקירתו של נתבע על תצהירו יתברר לבית המשפט כי הגנתו היא "הגנת בדים", לא תינתן לו רשות להתגונן (ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 18.11.2008); ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 15.06.2009)).

28.
ביום 25.7.07 נחתם, כאמור, הסכם
בין המבקשת לבין מד"א (נספח 1 לבקשת הרשות להגן), הסכם המסדיר את ייצוגו של האחרון על ידי הראשונה. בין תניותיו השונות של הסכם זה הוסדר נושא שכר הטרחה שישולם למבקשת, בין היתר, בסעיפים 4 ו- 6 המורים כי:
"4. שכ"ט עו"ד מנגל בכל הנוגע לפעילות מול רשויות המס יהיה על בסיס הצלחה בשיעור של 18% (שמונה עשרה אחוזים) בתוספת מע"מ מהסכומים כמוגדר בס' 5 להלן.
מובהר כי שכ"ט ישולם מתוך כספים שיתקבלו בפועל לזכות הלקוח.
[...]
6. שכ"ט עו"ד מנגל ישולם תוך 30 יום מיום קבלת חשבונית מס אצל הלקוח."

29.
לימים, הוסדרה מע' היחסים העסקית בין המשיבה והמבקשת ביחס לייצוג המוסד לביטוח לאומי בהליכים בפני
בית המשפט המחוזי במסמך מיום 21.12.09 שנכתב ע"י התובעת ונחתם ע"י המשיבה, בו הסכימו השתיים כי:
"א. שכר טרחתי יהיה, כמפורט להלן:
1.

25% משכר טרחתך, הכולל כפי שנקבע עם מד"א. (נכון להיום עומד הסכם שכ"ט עם מד"א על סך של 18% + מע"מ).
2.
50% מכל סכום הוצאות ו/או שכ"ט שיפסקו על-ידי בית המשפט.
ב. כללי

[...]
2. שכר הטרחה אינו כולל הוצאות אגרות, שישולמו על ידי מד"א.
[...]
4. שכ"ט הנ"ל ישולם מיד עם תשלום שכה"ט ליפית ע"י מד"א.
5. אהיה רשאית לקזז את שכרי מכל סכום כסף שיגיע לידי ו/או שניתן יהא לקזז ממנו זאת בהסכמה הדדית בכתב.
6. שכר הטרחה עפ"י הסכם זה הנו בגין כל ההליכים וכל טיפול משפטי ככל שיידרש עד לקבלת הכספים בפועל."

30.
ביום 20.9.16 עדכנה המבקשת את ב"כ של המשיבה באמצעות מכתב ששלחה (נספח 5 לכתב התביעה) על כך שבאותו יום זיכתה מד"א את חשבונה של המבקשת במלוא סכום שכר הטרחה ובין היתר, בסכום המגיע למשיבה, בסך של 228,720 ₪. המבקשת ציינה במכתבה כי שכר הטרחה מותנה בתוצאות הערעור שהגיש המל"ל לביהמ"ש העליון וכן ציינה שהסכום הופקד בפיקדון פק"ם נפרד בחשבונה העומד לזכותה של המשיבה עד לחתימתה על מסמך התחייבות, שאז יועבר הסכום לחשבונה.

31.
בתגובה למכתב האמור, השיב ב"כ המשיבה במכתב מיום 22.9.16 (נספח 6 לכתב התביעה) בו כתב, בין היתר, כי למד"א מעולם לא היה הסכם שכ"ט עם המשיבה ושכר הטרחה שהועבר למבקשת ע"י מד"א הוא שכר טרחתה של המבקשת כפי שסוכם בינה לבין מד"א. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיבה לסעיף 4 להסכם שכר הטרחה שבין המשיבה למבקשת ולפיו המבקשת מחויבת להעביר למשיבה את חלקה בשכר הטרחה באופן מיידי וללא עיכוב וכי העברה זו אינה מותנית עפ"י ההסכם בתנאי כלשהו ועל כן לא ניתן להכניס תנאי זה בדיעבד.

32.
ביום 19.5.16 כתבה המשיבה מכתב לעו"ד כהן שעניינו תשלום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בפסה"ד בביהמ"ש המחוזי (ת.א 8279-06-10) והעברתו "לפקודתנו כעוה"ד המייצגות" תוך 30 יום. בעקבות זאת החלה התכתבות בין המבקשת למשיבה בה עמדה המבקשת על כך שראוי שהפנייה לעו"ד כהן היתה מתואמת עמה בטרם שליחתה וכן כי בהתאם להסכם של המשיבה עם מד"א כל תשלום יועבר למד"א ושכר הטרחה ישולם ע"י מד"א למבקשת. נוכח אלו הבהירה המבקשת שהמשיבה צריכה לעדכן את עו"ד כהן שההמחאה צריכה להתבצע לפקודת מד"א ולא לפקודתן וזאת גם נוכח הרגישות הקיימת בעניין שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין והמחלוקת עם מד"א. בתגובה השיבה המבקשת כי כל שכר טרחה שמגיע למשיבה עפ"י ההסכם לא עומד בפני
עצמו אלא כפוף לקבלת הסכום אצל המבקשת. נוכח האמור, כתבה המשיבה ביום 23.5.16 כי ההסכם שנערך עם המבקשת הוא הסכם המנותק מההסכמים של המבקשת עם מד"א אשר מעולם לא היתה צד להסכם בין המבקשת למשיבה. עוד ציינה המשיבה כי משהמבקשת הזמינה ממנה שירותים מקצועיים אותם קיבלה באופן מלא הרי שרק היא זו שחבה לה מכוח ההסכם ואף לשון ההסכם שבין המבקשת למד"א אינו תומך בטענת המבקשת כי השיקים חייבים להיות לפקודת מד"א על כן שיקים שאינם לפקודת מד"א אינם סותרים את לשון ההסכם.

33.
בחקירתה על תצהירה התומך בבקשה העידה המבקשת לעניין ההתחייבות (עמ' 2 – 3 לפרוטוקול):
"ש. והחלק שמגיע לתובעת מסכומים אלה הוא 228,720 ₪?
ת. נכון. חלק זה מופקד בנפרד בחשבון הבנק שלי, לא בחשבון נאמנות אלא בפק"מ, בתוך החשבון העסקי שלי בפק"מ נפרד. חזרתי והודעתי לתובעת: "תחתמי על ההתחייבות שלא אקח סיכון, ובאותו יום אעביר לך את הכסף.
ש. דרישתך לחתימה על התחייבות נובעת אך ורק מכך שמד"א דרשו התחייבות כזו ממך?
ת. לא. מד"א דרשו התחייבות משתינו, ויש את זה בנספח...
ש. התובעת לא הסכימה לתת התחייבות, ולכן את התחייבת למד"א ודרשת את ההתחייבות מהתובעת?
ת. לא, זו גרסה מטעה. צרפתי נוסח התחייבות שמיועד לשתינו בנספח 6 לבקשת רשות להגן, צרפתי גם מייל לכבוד הגברות המכובדות.
ש. מקור דרישתך נובע מכך שמד"א דרשו את זה, אחרת למה את דורשת את זה?
ת. המקור הוא דרישת מד"א לחתימה של שתינו על התחייבות. כיוון שלאור בקשת התובעת שהיא תחתום מולי ואני אחתום מול מד"א, חזרתי למד"א ושאלתי אם יש להם בעיה שאחתום לבד והיא תחתום מולי, השיבו לי שלא.
[...]
ש. בסופו של דבר, מד"א הסתפקו בחתימתך וכעת את דורשת חתימה נגדית של התובעת?
ת. נכון כמו שסוכם.
ש. ז"א שלתפיסתך, יש זהות חפיפה בין דרישת מד"א כלפיך לבין דרישתך כלפי התובעת?
ת. לא. יש זהות וחפיפה בדרישה להתחייב תוך 30 יום להחזיר את הכסף בלא תנאי, זוהי החפיפה היחידה בין התחייבותי למד"א לבין התחייבותה של התובעת.
[...]
ש. אני קורא בשורה זו אמירה ברורה שלך שאין זהות או חפיפה בין ההתחייבויות. התחייבותך כלפי מד"א עומדת בעינה וההתחייבות שאת דורשת מהתובעת לא קשורה בכלל?
ת. נכון, אני לא סותרת. לכן, אני אומרת שכל הזהות שקיימת בין ההסכם שלי מול מד"א לבין ההסכם של התובעת מולי זו אותה התחייבות שככל שהסכום למד"א יופחת בערעור נצטרך שתינו להחזיר כל אחת את ערכה למד"א, וזו ההתחייבות הזהה היחידה."

34.
המבקשת הציגה טענת הגנה לכאורה ביחס לשאלת קיומה או העדרה של
תלות בין הסכם שכר הטרחה שבין המשיבה לבינה ובין ההסכם שבין המבקשת לבין מד"א. לכאורה, עפ"י גרסתה, אלמלא חתמה המבקשת על ההתחייבות כלפי מד"א, לא הייתה מקבלת כעת את שכר הטרחה או שהייתה מקבלת אותו לאחר ניהול הליכים משפטיים, דבר שהיה בו כדי להשפיע על קבלת הכספים על ידי המשיבה. המחלוקת האמורה שבין הצדדים מצדיקה בירור עובדתי. משכך, יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.

35.
לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשת רשות להתגונן.
התצהיר התומך בבקשה יהווה כתב הגנה.

36.
הצדדים ימסרו האחד למשנהו תצהיר גילוי מסמכים תוך 30 ימים. תוך 15 ימים לאחר מכן יערכו עיון במסמכים, ויגישו כל בקשה להליכים מקדמיים תוך 60 ימים לאחר מכן.

37.
על מנת לקבל את בקשות הצדדים, ליתן בהן החלטות ולקבוע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, נקבעת תזכורת פנימית ליום 1.6.17.



ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 65314-09/16 עו"ד יפית מנגל נ' עו"ד בת שבע אדיב (פורסם ב-ֽ 21/02/2017)