פסקי דין על בן דוד שלי | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

1843/04 ברע     17/04/2005




ברע 1843/04 בן דוד שלי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'




בעניין:
בן דוד שלי
ת.ז. 24327777
ע"י ב"כ עו"ד
מרים זפט

המבקש

נ ג ד
1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
2. עו"ד יוסף ברינט, כונס נכסים
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ברינט
3. כוכבה שמש
ע"י ב"כ עו"ד
מ. אדטו

המשיבים
פסק דין
1. לפני בקשת רשות לערער על החלטתו מיום 26.10.04 של ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם דאוד מאזן) בתיק הוצל"פ 0206371049.

2. עובדות רקע הצריכות לעניין

א. ביום 15.7.1999 נתן המשיב מס' 1 (להלן – "הבנק") למר שלמה בן דוד ז"ל (להלן – "המנוח") הלוואה (העתק מהסכם ההלוואה צורף כנספח א' ל"טיעונים מטעם הזוכה וכונס הנכסים" שיקראו להלן – "טיעוני המשיבים"). להבטחת פרעון ההלוואה נרשם שעבוד מדרגה ראשונה על דירת מגורים ברח' ברקת 30 בחולון הידועה כגוש 6043 חלקה 1900 (להלן – "הנכס").

ב. המנוח נפטר ביום 9.5.2003.

ג. ביום 23.11.03 שלח עו"ד יוסף ברינט, בא כוחו המלומד של הבנק, מכתב הממוען אל "עזבון שלמה בן דוד ז"ל, רח' ברקת 30, חולון" (נספח ו' לטיעוני המשיבים).

במכתב האמור נאמר כדלקמן:

"1. נתבקשת ע"י מרשתי – בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, להודיעכם כי עקב הפרת תנאי הסכם ההלוואה העמיד הבנק את ההלוואה לפרעון מיידי.

2. סכום חובם נכון ליום 10.11.03 562,959 ₪ (...).

3. הנכם נדרשים בזה להסדיר חובכם במשרדי בתוך 10 ימים מהיום, שאם לא כן ינקטו נגדכם הליכי מימוש הנכס".

כבר כאן ראוי להסב את תשומת הלב לשתי עובדות חשובות:

ראשית, המכתב האמור נשלח לכתובת הנכס, ל"עזבון שלמה בן דוד ז"ל" מבלי לציין ליד שם העזבון את שמו של אדם חי כלשהו כנציג העזבון.

שנית, המכתב נוקט לשון רבים, "נתבקשתי (...) להודיעכם" "הנכם נדרשים" "ינקטו נגדכם", והכל מבלי לציין את שמותיהם של האנשים שאליהם מכוון המכתב.

ד. ביום 6.1.04 פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה ב"בקשה דחופה לפתיחת תיק הוצאה לפועל" (נספח ז' לטיעוני המשיבים). הבקשה הוגשה כנגד -

"(1) בן דוד שלמה (ז"ל) ת.ז. (...).
עזבון המנוח שלמה בן דוד ז"ל.

שניהם מרחוב ברקת 30, חולון".

בבקשה נטען כי "המשיב 1" לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הבנק והוראת הקבע בעניין החזר כספי ההלוואה לא כובדה. הבנק טען כי בהתאם להוראות סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – "החוק") "ניתן להגיש בקשה לביצוע מיידי של שעבוד על מלוא חוב ההלוואה, בין השאר, במידה ומתברר כי החייב נגדו מתבקשת פתיחת תיק ההוצל"פ עזב את הארץ".

הבנק הוסיף וטען כי "לאור תכלית החקיקה (...) ברי כי גם במידה ומדובר בחייב שנפטר, אין מניעה בהגשת בקשה לביצוע מיידי של השעבוד הרשום לטובת המבקשת על הנכס לגביית מלוא חוב ההלוואה".

על שום כך נתבקש ראש ההוצל"פ "להורות כי ניתן להגיש לביצוע מיידי את שטר המשכון לצורך גביית מלוא חוב ההלוואה".

ואמנם, בהחלטתו מיום 25.1.04 הורה ראש ההוצל"פ "לפתוח התיק כמבוקש" (נספח ח' לטיעוני המשיבים).

ה. המשיבים טענו כי -

"ביום 3.2.2004 הומצאה אזהרה בתיק ההוצאה לפועל, לכתובת הנכס המשועבד. בהעדר איש בנכס, על אף שהיה מאוכלס, ובהתאם להוראות הדין, הודבקה האזהרה על דלת הדירה".

אני רואה לציין, כבר עתה, שכפי שעוד יובהר להלן, ה"המצאה" הנ"ל של האזהרה היתה פסולה מעיקרה ונעשתה בניגוד להוראות הדין.

ו. ביום 19.4.04 מינה ראש ההוצל"פ את עו"ד יוסף ברינט (המשיב מס' 2) ככונס נכסים למימוש הנכס המשועבד.

ז. ביום 30.5.04 בקש כונס הנכסים להוציא צו לפינוי הנכס המשועבד.

ח. ביום 8.6.04 הגיש בנו של המנוח, עופר בן דוד, בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל (נספח ט' לטיעוני המשיבים).

הבקשה הוגשה בכתב יד ונחתמה בידי עופר בן דוד לבדו. ליד שמו של החייב, "עזבון המנוח בן דוד שלמה ז"ל" צויין, בסוגריים, "ע"י עופר בן דוד, ישראל בן דוד, אלון בן דוד ורחל שלי בן דוד".

בבקשה נאמר בה כי היא מוגשת כדי שיוכלו למכור את הדירה בעצמם ולפרוע את החוב ללשכת ההוצל"פ.

ראש ההוצל"פ נעתר לבקשה והורה ביום 8.6.04, במעמד צד אחד בלבד, כי "החייב המנוח באמצעות יורשיו ימכור את הדירה בעצמו תוך שלושה חודשים מהיום". [נספח ט(1) לטיעוני המשיבים].

ט. ביום 17.6.04 הגיש הבנק בקשה לביטול ההחלטה מיום 8.6.04 שניתנה במעמד צד אחד בלבד. (נספח י' לטיעוני המשיבים).

י. בהחלטתו מיום 30.6.04 הורה ראש ההוצל"פ על ביטול ההחלטה מיום 8.6.04 ועל המשך הליכי הכינוס והמכירה. "יחד עם זאת, יהיו רשאים היורשים לפרסם את הדירה למכירה ולהפנות קונים פוטנציאליים לכונס". (נספח י1 לטיעוני המשיבים).

יא. בעקבות כך המשיך כונס הנכסים בהליכי המימוש ולטענת המשיבים "(...) הודעת פינוי הומצאה כדין בכתובת הנכס לידי השוכרים המתגוררים בנכס (...)".

יב. ביום 14.7.04 הגישו יורשי המנוח ושוכרת הנכס (גב' שיר אינגבר) בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצל"פ מיום 30.6.04 ועל צו הפינוי מיום 4.7.04. (בר"ע 1612/04, נספח יא' לטיעוני המשיבים).

בין היתר טענו המבקשים בבר"ע 1612/04 כי –

"(...) יש לבטל לאלתר את הליכי כינוס הנכסים שננקטו מחמת העדר יריבות משפטית, באשר תיק ההוצל"פ נשוא ערעור זה נפתח כנגד "עזבון המנוח בן דוד שלמה ז"ל" אשר איננו אישיות משפטית על פי דין. כבר מטעם זה יש להורות על ביטול הליכי כינוס הנכסים וסגירת תיק ההוצל"פ".

ובהמשך הבקשה נטען כי –

"(...) הבקשה לביצוע המשכנתא אשר הוגשה על ידי המשיב (היינו, הבנק. ע.ג.) הוגשה בניגוד להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל. (...). מאחר ומסמכי הבקשה למימוש משכנתא ומינוי כונס נכסים לא הומצאו למבקשים, שומרים המבקשים על זכותם להוסיף ולטעון טענותיהם בעניין לאחר שיומצאו לידם המסמכים הרלוונטיים".

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כהן) נעתר לבקשה לסעד זמני וקבע את הדיון בבר"ע ליום 3.8.04.

יג. לאחר דיון בבר"ע 1612/04 הורה כבוד השופט כהן, ביום 3.8.04, לאמור:

"(...).

מעמדם של המבקשים בתיק זה כלל לא ברור, שכן מאז פטירת המנוח לפני כשנה ושלושה חודשים לא טרחו לקבל צו קיום צוואה ועל כן ספק רב בעיני אם יכולים הם להתהדר בכך שהם יורשי המנוח. עם זאת, המבקשת מס' 5 (היינו, השוכרת גב' שיר אינגבר. ע.ג.) היא הדיירת שגרה בשכירות ולא היה מקום שראש ההוצאה לפועל ייתן צווים לפינוי מבלי שישמע תחילה את טענותיה.

לפיכך הנני מבטל החלטת הראש ההוצאה לפועל מיום 7.4.04 (צ"ל "4.7.04". ע.ג.) והמבקשת מס' 5 תהיה רשאית לחזור ולהתגורר בדירה ללא כל תנאי.

(...)".

יד. החלטתו של כבוד השופט כהן דווחה לראש ההוצאה לפועל וזה הורה על עיכוב הליכי פינויה של השוכרת עד ליום 30.11.04.

טו. ביום 27.7.04 הגישו יורשי המנוח ושוכרת הנכס (גב' שיר אינגבר) "בקשה בהולה לסגירת תיק ההוצאה לפועל" מן הטעם ש"עזבון המנוח" איננו אישיות משפטית על פי דין (נספח יג' לטיעוני המשיבים).

בו ביום דחה ראש ההוצל"פ (כבוד הרשם עיסא סעיד) את הבקשה בקובעו, בין היתר, כי "עזבון החייב המנוח הוא בהחלט גוף משפטי לצורך העניין כאן. אזהרה נמסרה ע"י הדבקה בדירת מגוריו של החייב המנוח (...)". (נספח יד' לטיעוני המשיבים).

טז. ביום 11.8.04 הגיש הכונס בקשה למתן הוראות באשר להמשך הליכי המימוש של הדירה בכפוף לאי פינוי השוכרת מן הנכס. (נספח טו' לטיעוני המשיבים).

יז. ביום 15.8.04 הורה ראש ההוצל"פ (כב' הרשם דאוד מאזן) לאמור:

"הכונס יערוך התמחרות אליה יזמן את עו"ד מרים זפט
– מטעם היורשים, וישלח הודעת פדיון ליורשים באמצעות עו"ד זפט
. לאור התנגדות צפויה מצד היורשים, יש לזמנם כדי לחזוך בהתנגדויות על סמך אי זימונם ולמרות העדר צו ירושה". (נספח טו'1 לטיעוני המשיבים).

יח. הכונס פעל על פי הוראות ראש ההוצל"פ וזימן את היורשים, באמצעות עו"ד גב' זפט
, להתמחרות שנקבעה ליום 23.8.04 במשרדו של הכונס. במועד האמור התייצב היורש עופר בן דוד שאף הביא עמו מציע לרכישת הדירה אולם הצעתו לא התקבלה ובהתמחרות זכתה גב' כוכבה שמש (אשר צורפה להליך כמשיבה מס' 3 בהחלטתי מיום 21.11.04, עמ' 2 לפרוטוקול).

יט. ביום 25.8.04 פנתה עו"ד גב' זפט
לכונס, בשם יורשי המנוח, בבקשה לאפשר לגב' שלי בן דוד (המבקשת דכאן) "לפדות" את הנכס תמורת סך של 265,000 דולר (שהוא הסכום שהוצע על ידי הזוכה בהתמחרות, המשיבה מס' 3), "במתכונת מכר על פי צו רשות" כאמור בסעיף 34א לחוק המכר, תשכ"ח – 1968. (נספח יז' לטיעוני המשיבים).

כ. הכונס פנה בעקבות כך לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות. (נספח יח' לטיעוני המשיבים).

ביום 31.8.04 החליט ראש ההוצאה לפועל שלא לאשר את בקשתה של המבקשת והורה על אישור המכירה למשיבה מס' 3 תמורת סך של 265,000 ₪. (נספח יט' לטיעוני המשיבים)

כא. המבקשת, באמצעות באת כוחה עו"ד גב' מרים זפט
, הגישה לראש ההוצל"פ בקשה לעיון חוזר (נספח כ'1 לטיעוני המשיבים) אך ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה (נספח כ'2 לטיעוני המשיבים).

כב. ביום 8.9.04 הגישה המבקשת בקשה נוספת לראש ההוצל"פ "למימוש זכות פדיון", הפעם שלא על דרך סעיף 34א לחוק המכר. (נספח כא' לטיעוני המשיבים).

כג. ביום 26.10.04 דחה ראש ההוצל"פ (כב' הרשם דאוד מאזן) את בקשתה האמורה של המבקשת.

החלטה זו היא ההחלטה נשוא הבקשה שלפני.

3. בדיון שהתקיים במעמד באי כח הצדדים ביום 21.11.04 בקשתי מעו"ד ברינט, בא כוחם המלומד של המשיבים, ליתן טעם "מדוע לא יבוטלו כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו למימוש המשכנתא משום שההליך שננקט בהליך ההוצאה לפועל היה שגוי מעיקרו כאשר התיק נפתח כנגד עזבון המנוח שלמה בן דוד ז"ל ואיש מן היורשים לא היה צד להליך".

עו"ד ברינט בקש שהות לבדוק את העניין ולהשיב באופן מפורט בכתב. בעקבות כך, הוריתי לצדדים להגיש טיעונים קצרים בעניין.

ואמנם, עו"ד ברינט הגיש את טיעוני המשיבים, וגם יתר הצדדים הגישו כתבי טענות נוספים.

העניין נלקח לעיון לצורך הכנת ההחלטה.

4. לאחר שהעניין נלקח לעיון, כאמור לעיל, הוגשו על ידי הצדדים שלוש בקשות שונות כמפורט בהחלטתי מיום 19.1.05. בעקבות כך, הוריתי על קיום דיון נוסף שהתקיים ביום 16.2.05.

לאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים גם ביום 16.5.05, ניתן עתה פסק הדין לגוף בר"ע 1843/04.
5. דיון

א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, החלטתי ליתן למבקשת רשות לערער, לדון בעניין כאילו הוגש ערעור על פי רשות שניתנה, בסופו של יום החלטתי לקבל את הערעור ולבטל הן את ההחלטה נשוא הבקשה בר"ע 1843/04 והן את כל הליכי ההוצאה לפועל שהתקיימו בתיק הוצל"פ (חיפה) 0206371049, וזאת בשל הפגמים היסודיים שנפלו בהליכי ההוצל"פ.

כוונתי לפגמים בשני עניינים: ראשית, כוונתי לכך שהליכי ההוצאה לפועל ננקטו כנגד עזבון המנוח מבלי שצויין ליד שם העזבון שמו של אדם בשר ודם שאליו ימוענו דברי הדואר ובהם המצאת האזהרה. שנית, כוונתי לכך שעל פי תקנות סדר הדין המצאת האזהרה על דרך של הדבקה במקרה שלפנינו, הייתה פסולה מעיקרה.

ב. תקנה 11 לתקנות סדר הדין קובעת לאמור:

"מקום שהתובע תובע בחזקת נציג או שהנתבע נתבע בחזקת נציג, צריך שכתב התביעה יראה בחזקת מי הוא תובע או נתבע".

כידוע, דין הוא שיורש אחד, או אפילו יורשים אחדים, אינם יכולים לעמוד בדין לבדם לזכותו של המת או לחובתו אלא אם קיבלו את אישורו של בית-המשפט או את הסכמתם של יתר היורשים לכך: ראה סעיף 122(ב) לחוק הירושה התשכ"ה1965-; וראה ע.א. 777/80 קלרה שרייבר נגד מרגוט שטרן ואח'
, פד"י לח'(2) עמוד 143; וע.א. 2447/93 רימון מנסור מעיוף נגד ג'מיל מוסא אבראהים ואח'
, פד"י מח'(5) עמוד 206.

ג. למותר לציין כי לאור האמור לעיל, לא זו בלבד שלא ניתן לנקוט הליך בהוצאה לפועל כנגד עזבונו של מנוח פלוני, כך סתם, אלא שאף לא ניתן לנקוט בהליך הוצאה לפועל כנגד עזבון המנוח ואחד מיורשיו בלבד כאשר יורשיו האחרים לא הביעו הסכמתם לכך שאותו יורש יתייצב ויעמוד לבדו בשם עזבון המנוח, אלא אם בית המשפט עצמו נתן את אישורו לכך.

ד. בענייננו הדבר זועק לשמיים ממש:

הבנק נקט בהליך הוצאה לפועל נגד אדם שמת. העובדה שהבנק הוסיף ליד שמו את המילים "עזבון המנוח" ולאחר שמו הוסיף את המילה "ז"ל", אינה עושה ולא כלום.
שהרי, אם כך, למי אמורה האזהרה להמסר? לאדם שמת? והרי אין מחלוקת על כך שהבנק לא הוסיף ליד שם עזבון המנוח שמו של אדם חי וקיים.

בנסיבות אלה, לדעתי, הרי שכבר מטעם זה ההליך שננקט היה פסול והתוצאה מכך צריכה להיות ביטול כל ההליכים.

ה. כפי שאראה להלן הליכי ההוצאה לפועל נפגמו גם בשל ליקויים בהמצאת האזהרה.

הלכה פסוקה היא כי המצאת האזהרה בפועל ממש היא תנאי מוקדם לקיום הליכי ההוצאה לפועל ולתחילת מניינם של מועדים. המטרה העיקרית של המצאת האזהרה לחייב היא העמדתו על כך שעליו לשלם את החוב הפסוק בבת אחת או בתשלומים שאם לא כן, אפשר שיינקטו נגדו הליכי אכיפה שונים. למותר לציין כי עניין זה אינו עניין של מה בכך: רע"א 2793/01 לידיה לאופר נגד דוד גבאי, פ"ד נו(1) עמוד 668.

ו. על פי הוראת סעיף 7(ב) לחוק "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (...)".

תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "תקנות סדר הדין") קובעת לאמור:

"489. שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".

ז. בענייננו, אין מחלוקת על כך שהמצאת האזהרה נעשתה על דרך של הדבקה.

ואולם, מה טעם יש בהדבקה של כתב טענות או אזהרה אם הנמען הינו אדם שמת?

תקנה 489 לתקנות נועדה למנוע סיכול הליכי משפט, מקום ששליח בי הדין לא מצא אדם שאפשר להמציא לו כתב בי דין כדין או אם האדם כאמור, סרב לקבל את הכתב. התקנה יוצרת, למעשה, חזקה. היינו, כי בנסיבות המתוארות בתקנה, כאשר שליח בי הדין לא מצא אדם שאפשר להמציא לו כדין את הכתב "אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה או שהאדם כאמור סרב לקבל את הכתב", והוא הדביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר הנראה לעין, "שבו רגיל האדם לגור או לעסוק", הרי שחזקה שהכתב נמסר כדין וניתן להמשיך בהליכים.

אם זוהי תכלית התקנה, מה טעם ומה תועלת יש בהדבקת אזהרה המיועדת לאדם שמת על דלת הבית שבו גר בחייו? וכי ניתן לאמר שקיימת חזקה שהמת יקום מקברו, יראה את הכתב, יקרא בו ויפעל לסילוק חובו?

הנה כי כן, גם טעם זה, לבדו, די היה בו כדי להצדיק את ביטול ההליכים כולם.

ח. זאת ואף זאת: כיום ברור לנו כי בעת שבוצעה הדבקת הכתב על דלת הנכס, התגוררה בנכס הגברת שיר אינגבר. איש לא טען כי המצאת הכתב לגברת אינגבר כמוה כהמצאת הכתב לעזבון המנוח באמצעות יורשיו.

מכאן, שאפילו היינו אומרים כי ההדבקה נעשתה כדין, בסופו של דבר, נעשתה ההדבקה על נכס שבו לא מתגורר איש מיורשיו של המנוח האמורים להתייצב בשם העזבון.

הנה, פעם נוספת, אנו רואים כי המצאת האזהרה הייתה פסולה מעיקרה. גם מטעם זה, לבדו, ניתן היה לפסול את כל ההליכים.

ט. ואם לא די בכל האמור לעיל, הנה אין מחלוקת על כך שאחד מילדיו של המנוח מתגורר בארצות הים.

ברור מאליו, על כן, כי גם אילו היו המשיבים מצרפים את שמות כל יורשי המנוח ליד שם העזבון כדי להזמינם לדין, היה על המשיבים לפעול לביצוע המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, לבן המנוח המתגורר בחו"ל.

למותר לציין, כי המשיבים לא עשו כן.

לפיכך, גם מטעם זה דין ההליכים להתבטל.

י. למען הסר ספק אני מדגיש שאינני טוען שהבנק איננו יכול לנקוט הליכים נגד עזבון המנוח. טענתי היא רק כי לא ניתן לנקוט הליכים נגד עזבון המנוח מבלי לציין ליד שמו את שמות הנציגים שיכולים לייצגו, אם יורשי המנוח ואם מנהל העזבון.

בענייננו, כאמור לעיל, לא נעשה כן.

יא. המשיבים טוענים כי טענות היורשים באשר להמצאה כבר נטענו בפני
כב' השופט כהן בהליך הנזכר לעיל וכבר נוצר מעשה בית דין.

חוששני כי המשיבים לא דקו פורתא בעניין זה. כפי שעולה מציטוט החלטתו של כבוד השופט כהן, לעיל, בית המשפט לא הכריע בסוגיית ההמצאה ואף לא בעניין נקיטת ההליך כנגד עזבון המנוח. בית המשפט הכריע את הכרעתו על סמך נימוקים אחרים כמפורט לעיל.

לפיכך אינני רואה כל מניעה לכך שבית משפט זה יכריע בעניין כפי שאני עומד לעשות.

יב. הליך משפטי, כל הליך משפטי, והליכי הוצאה לפועל בכלל זה, אינו יכול להשתכלל אלא אם נעשתה המצאת כתבי בי הדין וההזמנה או האזהרה ל"אידך גיסא" כדת וכדין.

נעשתה המצאה כדין, מוסמך בית המשפט (ומוסמך ראש ההוצאה לפועל) לדון בעניין שלפניו כפי סמכותו. לא נעשתה המצאה – לא קנתה הרשות השיפוטית סמכות כלל.

עניין ההמצאה הוא מהותי ויורד לשורש העניין.

לפיכך, משעה שההליכים שננקטו בעניין שלפנינו היו פגומים ושגויים מיסודם, כאמור לעיל, הרי שהרשות השיפוטית לא קנתה סמכות כלל לדון בעניין. ממילא, על כן, כל ההליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ, החל ממינוי כונס הנכסים, עבור דרך ההחלטה בדבר הפינוי וכל יתר ההחלטות שניתנו לאחר מכן, כל אלה כאילו לא היו משום שהבסיס שמתחתיהם נשמט.

יג. למעלה מן הדרוש אוסיף כדלקמן:

אמנם כן, בנו של המנוח, עופר בן דוד, פנה והיג שלראש ההוצאה לפועלב קשה לעיכוב הליכים כאמור לעיל. ואולם, יושם אל לב שכבר בשלב האמור כבר נוצרו עובדות בשטח, היינו, מונה כונס נכסים וכבר הוחלט על פינוי ועל מועד פינוי. עובדות אלה שנקבעו לא צריכות היו להקבע בטרם נעשתה המצאה כדת וכדין לעזבון המנוח באמצעות יורשיו.

מטיעוני המשיבים אני למד כי הם מייחסים משקל נכבד לעובדה שניתנה ליורשי המנוח ההזדמנות להתמחר במסגרת ההליך שהתקיים במשרדו של כונס הנכסים, עוה"ד יוסף ברינט.

ואילו אני אומר כי בעובדה שראש ההוצאה לפועל איפשר ליורשים להתמחר כאמור, לא עשה כל חסד עם היורשים. לדידי, החלטות ראש ההוצאה לפועל בעניין זה לא היו אלא המשך יצירתן של עובדות שמלכתחילה לא היה מקום ליצירתן.

6. אחרית דבר

העיסוק בתיק זה העלה על שולחן הדיונים עניין רציני וכבד משקל. למרבה הצער, נוכחתי לדעת שבנק נכבד נהג בעניין שלפני באופן לא נכון כאשר נקט בהליך כנגד עזבונו של מנוח וכנגד המנוח עצמו, מבלי לציין לידם את שמם של אנשים בשר ודם החיים עמנו כדי שאלה יוכלו להגיב על האזהרה. ואם לא די בכך, הנה נפלו פגמים כבדי משקל גם בהמצאת האזהרה וכתבי בי הדין.

הפגמים האמורים הינם פגמים יסודיים היורדים לשורש העניין ויש בהם כדי לאיין את הליכי ההוצל"פ כולם.

על שום כך אני מורה כדלקמן:

א. אני מבטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 26.10.04 בתיק ההוצאה לפועל (חיפה) 0206371049.

ב. אני מבטל את כל ההחלטות וההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל.

ג. אם הבנק רוצה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל במסגרת התיק האמור, עליו להתחיל משלב המצאת כתבי בי הדין כדת וכדין.

ד. המשיבים 1 ו- 2, יחד ולחוד, ישלמו למבקשת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום בלוויית אישורי מסירה כדין.

ניתן היום ח' בניסן, תשס"ה (17 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

עודד גרשון
, שופט
הקלדנית:רבקה אזאצ'י
??

??

??

??

14
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה
ברע 001843/04
בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
17/04/2005








ברע בית משפט מחוזי 1843/04 בן דוד שלי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 17/04/2005)