פסקי דין על מוחמד עבד אללה מוגנם אל רשאידה | פסקי דין על התביעה הצבאית
1805/13 ע 29/03/2016
ע 1805/13 מוחמד עבד אללה מוגנם אל רשאידה נ' התביעה הצבאית
בפני
כב' השופט:
administrator
administrator
1
0
2016-03-29t12:12:00z
2017-03-01t14:41:00z
2017-03-01t14:41:00z
3
901
4507
idf
37
10
5398
15.00
print
6 נק'
2
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית
המשפט הצבאי לערעורים
ע'
1805/13
בפני
כב' ההרכב: אל"ם צבי לקח
–
אב"ד
סא"ל יעקב לרר
– שופט
סא"ל משה שילה – שופט
המערער:
מוחמד עבד
אללה מוגנם אל רשאידה
(באמצעות
ב"כ עו"ד אחמד ספייה)
נגד
המשיבה: התביעה הצבאית
(באמצעות ב"כ סרן נתנאל
יעקב-חי)
ערעור על גזר דינו של
ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני
כב' השופט רס"ן מאיר ויגיסר)
בתיק מס' 4210/13 מיום
5.6.13
(הערעור נדחה)
תאריך הישיבה: 29 במרץ 2016, י"ט
באדר ב' התשע"ו.
פסק
דין
המשנה
לנשיא אל"ם צבי לקח:
המערער
קשר יחד עם שניים אחרים להוציא לפועל הברחת אמל"ח מירדן לישראל. היוזם של
ההברחה היה חאלד רשאידה (להלן – חאלד), שתכנן את ההברחה כשהוא כלוא, תוך שיצר קשר
טלפוני מתוך הכלא עם המערער ועם עבאס אלצאנא (להלן – עבאס). המערער ועבאס שוחחו עם
אדם מירדן לצורך תיאום הברחת האמל"ח, ובמועד שנקבע עשו שימוש בסירה, שטו דרך
ים המלח לירדן, ושם העמיסו עליה 10 רובי קלצ'ניקוב, 10 מחסניות ו-50 כדורים.
השניים שטו חזרה לישראל, הורידו את האמל"ח, והחלו לפרק את הסירה לצורך החבאתה.
בשלב זה נעצרו על ידי כוחות הביטחון.
כל
השלושה הורשעו במעשה כמתואר לעיל. על חאלד נגזרו שבע וחצי שנות מאסר בפועל, בשל
היותו היוזם של ההברחה ומי שגייס והפעיל את האחרים. בין היתר הובאה בחשבון בגזירת
עונשו העובדה כי ביצע את המעשה מתוך הכלא, כשהוא מרצה עונש מאסר בן שש וחצי שנים,
וכאשר העונש שנגזר עליו בגין תיק זה הצטבר לעונש אותו ריצה. על עבאס נגזרו שש שנות
מאסר בפועל בגין תיק זה, וכן הופעל מאסר מותנה בן שנה מתיק קודם, כולו במצטבר, כך
שסך הכל נגזרו עליו שבע שנות מאסר בפועל.
בית משפט
קמא גזר על המערער שש שנות מאסר בפועל, לאחר שהביא בחשבון את עברו הפלילי בתחום
הסחר בסמים, את הודאתו והחיסכון בזמנו של בית המשפט, וכן את מצבו הרפואי והמשפחתי.
בערעור
שלפנינו נטען כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער. בהתחשב בפער בחומרת
המעשים בין המערער לבין שותפיו, ראוי היה לגזור עליו עונש בין ארבע וחצי לחמש שנות
מאסר בפועל לכל היותר. הסניגור הדגיש כי המערער אמנם בעל עבר פלילי בתחום הסחר
בסמים, אולם אין זה דומה לסחר באמל"ח, ומכאן כי אין להתחשב בכך יתר על המידה.
לעומתו, עבאס היה בעל עבר בתחום הסחר באמל"ח, ומכאן כי הפער העונשי ביניהם
צריך להיות משמעותי, ולהביא להקלה בעונשו של המערער. הסניגור ציין כי המניע של
המערער היה כלכלי בלבד, ועל כן אין להתייחס לעבירה זו כבעלת מאפייני חומרה של
עבירה ביטחונית. לאור זאת, ראוי להקל בעונשו.
התביעה
טענה מנגד כי רמת הענישה שנקבעה במקרה זה תואמת את רמת הענישה שנקבעה בפסיקה
בעבירות של הברחת נשק. התביעה ציינה כי המערער נשפט כבר פעמיים בעבר, פעם אחת בגין
עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ובפעם השנייה בגין הברחת כמות כוללת של 11.5
ק"ג חשיש. עברו הפלילי מלמד על הצורך בענישה מרתיעה. עוד ציינה התביעה את
אופיים ההתקפי של כלי הנשק, כשלטעמה ברור כי המשיב, לכל הפחות, היה אדיש לכך שכלי
נשק אלה יכולים להתגלגל לידיים עוינות. התביעה טענה כי מעשיו של המערער מעט חמורים
יותר מזה של עבאס, ובמדרג הענישתי שנקבע במקרה זה, בהתחשב באופי המעשים ובעבר
הפלילי של כל אחד מהמעורבים, אין מקום להתערב.
דיון
והכרעה
המערער
הורשע בהברחה של 10 כלי נשק התקפיים מסוג קלצ'ניקוב, יחד עם מחסניות תואמות
ותחמושת. המדובר בעבירה חמורה ביותר. הברחת כלי נשק התקפיים הינה במובהק עבירה
בעלת מאפיינים ביטחוניים חמורים, גם אם המניע של המערער היה כלכלי. ברור לכל בר
דעת כי מטרת כלי הנשק הללו לא להגנה עצמית של אנשים תמימים, וסביר מאוד להניח כי
מטרתם להימכר למי שמעוניין לעשות בהם שימוש לצורך פגיעה בישראלים, קרי, ארגוני
טרור למיניהם.
עבירת
הסחר באמל"ח כשלעצמה, הינה עבירה חמורה. זוהי עבירה שבתי המשפט מצווים להלחם
בה. בעבירות מסוג זה המגמה היא החמרה משמעותית ברמת הענישה.
כך למשל
בע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.7.2013) נקבע:
"להעברתם
של כלי נשק מיד ליד באופן בלתי חוקי, ללא פיקוח או בקרה, עלולות להיות השלכות הרות
אסון. פעילות עבריינית כזו יכולה להוליד תוצאות קשות ועל כן היא מהווה סיכון ממשי
לשלומו של הציבור. לאור החומרה שבעצם החזקת הנשק, ונוכח היקפן המתרחב של עבירות
הנשק וזמינותו, מסתמנת בפסיקה מגמה של החמרה בענישה בעבירות נשק שמטרתה מיגור
התופעה..."
בהקשר זה
ראו גם ע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה (פורסם בנבו, 7.11.2005);
ע"פ 5380/06 סלאמה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.12.2007); ע"פ
2422/14 ח'דר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.12.2014); ע"פ 2251/11 נפאע
נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.12.2011); ע"פ 6210/10 מדינת ישראל נ'
אגבריה (פורסם בנבו, 23.3.2011);ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין
(פורסם בנבו, 4.12.2011); ע' 2248/11 התביעה הצבאית נ' בלחאווי (פורסם
בנבו, 12.6.2012); ע' 1096/12 התביעה הצבאית נ' חמדאן (פורסם בנבו,
23.7.2015).
העונש
שנגזר על המערער ושותפיו אינו חמור כלל ועיקר, במיוחד לנוכח העבר הפלילי המכביד של
כל אחד מהם. השאלה היחידה שיש לבחון הינה היחס העונשי בין המערער לבין שותפיו.
מוסכם על הכל כי חאלד, היוזם והמתאם של האירוע, ומי שגייס את המערער ואת עבאס,
הינו החמור מכולם. מאידך, גם עונשו הינו חמור יותר מזה של המערער, והוא מצטבר
לעונש מאסר משמעותי אחר אותו הוא מרצה. בניגוד לטענת הסניגור, הפער בינו לבין
המערער אינו בלתי סביר, ומצוי במתחם הראוי.
בכל
הנוגע לעבאס, לא מצאנו כי חלקו שונה משמעותית מזה של המערער. השניים פעלו באופן
דומה ובצוותא חדא, וגם עונשם ראוי כי יהיה דומה. לשניהם עבר פלילי מכביד, והפער ביניהם
מתבטא בכך שלעבאס עבר באמל"ח, ועל כן הופעל המאסר המותנה מתיקו הקודם כולו
במצטבר. פער זה הינו סביר.
איננו
סבורים כי בית משפט קמא שגה במכלול שיקוליו. העבירה בה מדובר היא חמורה. חלקו של
המערער דומה לזה של עבאס, נסיבותיו האישיות הובאו בחשבון, ומכלול הענישה תואם את
הנדרש בסוג עבירות זה. מכאן כי דין הערעור להידחות וכך אנו מורים.
השופט
סא"ל יעקב לרר:
אני
מסכים.
השופט
סא"ל משה שילה:
אני
מסכים.
הוחלט
כאמור, בפסק דינו של המשנה לנשיא.
ניתנה היום, 29 במרץ 2016,
י"ט באדר ב' התשע"ו, בפומבי ובמעמד הצדדים.
___________
___________
___________
שופט
אב"ד
שופט
ע בית המשפט הצבאי 1805/13 מוחמד עבד אללה מוגנם אל רשאידה נ' התביעה הצבאית (פורסם ב-ֽ 29/03/2016)