פסקי דין על שמר אלימלך | פסקי דין על אייבי אלישר

42810-11/14 סע     01/03/2017




סע 42810-11/14 שמר אלימלך נ' אייבי אלישר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 42810-11-14



לפני
:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' שולמית עתניאל שמואלי
נציג ציבור (מעסיקים),
מר אבי איילון


ה
תובע
שמר אלימלך
ע"י ב"כ עו"ד ברכה
-

ה
נתבע
אייבי אלישר






פסק דין
1.
התובע עבד אצל הנתבע כשלושה חודשים, בין מאי לתחילת אוגוסט 2014, עד שפוטר.
לאחר הפיטורים הוגשה התובענה שבפני
נו להפרשי שכר, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ללא שימוע ובעת מחלה). התובע גם עתר לקבלת עותק מחוזה העבודה ותלוש לחודש אוגוסט 2014. חלק זה של התביעה התייתר לאחר שבמסגרת הדיון שני המסמכים הוצגו (החוזה צורך לכתב ההגנה ותלוש השכר הוגש כנ/1).
2.
רקע עובדתי
א.
התובע הועסק כמנהל תיקי לקוחות בסוכנות הביטוח "גולדן פיננסים" שבבעלות הנתבע, מיום 11.5.14 ועד פיטוריו ביום 7.8.14.
ב.
עסקו של הנתבע פועל בעיר קצרין, אולם התובע ביצע את עבודתו בפועל בעיר בת ים.
ג.
במסגרת החוזה שנחתם בין הצדדים (נספח א' לכתב ההגנה), נקבעו, בין השאר,
ההוראות הבאות:

"1.
תנאי ההעסקה:
...
הבטחת שכר בסיס: 5000 ₪ לחודש קלנדרי
3.
תנאים נלווים לשכר עבודה:

- הפרשות לביטוח מנהלים/ פנסיה – כמתחייב במשך על פי חוק פנסיה חובה שנכנס לתוקפו ב 01/01/08

- קרן השתלמות – במלאת שנה

- רכב – לאחר תקופת ההכשרה

- טלפון סלולארי
4.
הצהרת אמון
העובד/ת מתחייב/ת לנהוג ביושר ותום לב והוא מודע/ת לכך כי בשל אופי המשרה, אמון, כנות, יושר ותום לב הם תנאי יסוד להתקשרות זו וכל חריגה ממנה תהווה עילה לפיטורין ואבדן הזכויות הנצברות לטובת העובד.
7.
שמירה על ציוד ורכוש המשרד
במסגרת עבודתו יקבל העובד/ת כלים למילוי תפקידו. העובד/ת מתחייב/ת לשמור ציוד זה ולהחזירו למעסיק עם דרישתו הראשונה. ידוע לעובד/ת כי כל נזק שייגרם לציוד שלא בשל בלאי סביר, ינוכה משכרו.
לביטחון יינתן שיק בגובה שווי הציוד שיוחזר במלואו מיד עם קבלת הציוד בשלמותו לידי המעביד.
לציוד שיינתן יתלווה נספח ב' לחתימת העובד ובו פירוט הציוד ומספרו הסידורי/ רישוי."
ד.
ביום 7.8.14 שלח התובע מסרון לנתבע, בו הודיע שאינו חש בטוב וכי קבע תור לרופא (חלופת המסרונים צורפה כנספח ב' לתצהיר התובע):

"אייבי בוקר טוב, קבעתי תור דחוף לרופא אוזניים בשעה 9:30 ואני מקווה שאוכל להמשיך את העבודה בשאיפה שהכאבים יפחתו. אני אעדכן אותך אחרי הרופא.".

להלן תגובתו של הנתבע למסרון ששלח התובע:

"שמר בוקר טוב. א. אני מקווה שתרגיש טוב. ב. החלטתי לסיים את העסקתך ועל כן היות תדאג שהרכב יגיע עד השעה 16:00 חזרה. כמו כן בתחילת השבוע שלח לי את הציוד שקיבלת בדואר שליחים גוביינא. מאחל לך הצלחה בעתיד. אייבי."
ה.
למחרת ההתכתבות בין הצדדים, ביום 8.8.14, לאחר דין ודברים החזיר התובע את הרכב לסוכנות ההשכרה.
ו.
את הציוד שקיבל התובע מהנתבע לצורך עבודתו (מכשיר "טאבלט" וטלפון סלולרי), התובע שלח לנתבע בדואר שליחים ביום 11.8.14 (אישור על המשלוח בדואר צורף כנספח ח' לתצהיר התובע).
ז.
עד למועד קבלת הציוד אצל הנתבע, זה עיכב את תשלום השכר בגין חודש יולי 2014 (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 20, 24).
3.
ההליך
א.
בכתב התביעה נתבע שכר לחודש אוגוסט 2014. לאחר ישיבת קד"מ בפני
כב' הרשמת חבקין, הנתבע שילם לתובע את שכר חודש אוגוסט (עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 28).
ב.
לאחר ישיבת קד"מ, הנתבע הגיש לתיק כתב תביעה שכנגד. בהחלטה מיום 29.7.15 הובהר לנתבע שעליו לפתוח בהליך נפרד ולשלם אגרה כדין. בהחלטה מאוחרת יותר (מיום 7.9.15) נקבע שכיוון ששני הצדדים אינם מיוצגים , לשם פישוט ההליכים ומאחר שבתיק קבועה ישיבת הכוחות ליום 20.9.15, באותו מועד ישמעו התביעות ההדדיות וכתב הגנה יוגש עד מועד הדיון הקרוב.
ג.
הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות הראשונה, מיום 20.9.15, ניתן כנגד

פסק דין
בהעדר הגנה והתביעה שכנגד נדחתה. בהחלטה מיום 14.1.16 פסק הדין בוטל, הנתבע חויב בהוצאות ונקבעה ישיבת הוכחות שניה.
ד.
הנתבע תבע מהתובע (במסגרת "התביעה שכנגד"), פיצויים בגין נזק שנגרם לציוד שנמסר לתובע לצורכי ביצוע עבודתו.
ה.
בישיבת ההוכחות נשמעו בעלי הדין עצמם.
דיון והכרעה
4.
מן המתואר לעיל עולה כי נדרשת הכרעה בארבעה עניינים: זכאות התובע להפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ללא שימוע ובעת מחלה) וטענות לנזק שגרם התובע. הצדדים הרחיבו בטיעוניהם גם לנושאים אחרים, כגון עגמת נפש ונזקים כלליים, אך בהתאם לדין, במסגרת פסק הדין יידונו רק הרכיבים שצוינו וכומתו בכתב התביעה שהגיש כל צד.

נדון בכל אחת מהטענות על פי סדרן.
הפרשי שכר
5.
על פי החוזה שהוצג, התובע היה זכאי לשכר של 5,000 ₪ בחודש.

בתלושי השכר מצויינים הסכומים הבאים ששולמו לתובע:

מאי – 3,095 ₪; יוני – 3,864 ₪; יולי – 3,913 ₪; אוגוסט – 952 ₪.

כלומר, באף חודש לא שולם לתובע השכר החוזי המוסכם. לא למותר לציין שלא הוצגה כל ראיה מקובלת ביחסי עבודה, כגון דיווחי שעות, ביצוע עבודה או רישום פגישות מתוך יומן, שיכלו לשפוך אור על ימי העבודה של התובע. זאת גם בהתחשב בעובדה התובע פעל באזור בת ים, כאשר הנתבע נמצא בקצרין. כלומר, ברור שלא יכולים להיות דיווחי נוכחות כמקובל כאשר העובד פועל בחצרי המעסיק.

על כן עלינו להכריע בסוגיית הפרשי השכר על פי עדויות הצדדים וחילופי הדברים בכתב (מסרונים והודעות דוא"ל) שהוצגו.
6.
לגבי חודש מאי, התובע טען שהוא זכאי לשכר יום עבודה אחד שלא שולם לו, למרות שנעדר רק מספר שעות עקב יציאה להלוויה. גם לשיטת התובע, כיון שנעדר מספר שעות, אין מקום לפסוק לו שכר בגין יום עבודה שלם. בנוסף, מההתכתבות בין הצדדים מזמן אמת (ת/1) עולה שהתובע נעדר בחודש זה יום וחצי נוספים בשל מחלת בתו (לא ברור אם הוצג אישור מחלה ואיש לא טען בנושא). אמנם מדובר בתשובתו של הנתבע לתובע, אך כיוון שמדובר בהתכתבות שהתובע הציג ללא הסתייגות ולא צירף את המשך הדברים, יש להניח שאינו מתנגד לתיאור זה של העובדות. לאור זאת, התביעה להפרשי שכר ליום עבודה נוסף בחודש מאי נדחית.
7.
לגבי חודש יוני נתבעו הפרשי שכר בגין ארבעה ימים (908 ש"ח). התובע טען שהוא נעדר רק יום אחד בשל מחלה.

בת/1 מופיע פירוט טענות התובע בנושא בזמן אמת: "חודש יוני: כתוב שעבדתי 17 יום ועבדתי 18 יום לפי החישוב הבא: 22 ימים מינוס 1 יום מחלה מינוס 2 ימי חופשה בגין חג השבועות מינוס 1 יום שבו לא עבדתי והלכתי להביא את הרכב – סה"כ 18 יום".


התובע הוא עובד במשכורת, על כן העובדה שבחודש יוני חל חג השבועות אינה אמורה להשפיע על שכרו. מהודעתו שלעיל עולה כי בחודש יוני נעדר רק שני ימים (יום אחד מחלה ויום אחד שבו על פי הודאתו לא עבד). על כן, התובע היה זכאי לשכר בגין חודש עבודה מלא, בניכוי שני ימים. כיוון שבחודש יוני יש 30 ימים קלנדריים והתובע נעדר בשניים מהם, הוא היה זכאי לשכר בסך 4,667 ₪ (5,000 ₪
x
28/30). על פי המתואר לעיל, שולם לו סכום נמוך בהרבה ועל כן התביעה להפרשי שכר בגין חודש זה מתקבלת.
8.
לגבי חודש יולי נטען על ידי התובע שלא היה מקום לקזז 800 ₪ מהשכר, כיוון שבחודש זה התובע עבד חודש מלא. בכתב ההגנה נטען שמדובר בניכוי החזר הוצאות דלק ששולמו לתובע בחודש יוני, אך לא צוינו בטעות בתלוש, על כן בתלוש חודש יולי צוין החזר דלק בסך 1,600 ₪ (לחודשיים) וכן צוין ניכוי הסכום ששולם ביוני.
9.
מעיון בתלוש השכר לחודש יולי עולה כי 800 ₪ נוכו משכרו של התובע (ס"ה ניכויי רשות). ברובריקת ניכויי רשות בתלוש נרשם: "החזר הוצאות דלק 1,600-, מפרעה 800". אין רישום דומה בשאר התלושים (למעט ניכוי בגין "חוב דלק" בתלוש אוגוסט). הנתבע נשאל בנושא במסגרת חקירתו הנגדית בבית הדין, וגם אם תחילת עדותו בנושא היתה מבולבלת ("זו טעות של החברה שמוציאה תלושי משכורת וזה תוקן בחודש אח"כ" (עמוד 11, שורה 23), בהמשך הדברים תיקן את עדותו וחזר על הגרסה לפיה "זה לא 800, זה היה 1,600 שהם 800 ועוד ה – 800 ₪ של החודש הקודם". עם זאת, אם אכן מדובר בהחזר הוצאות דלק, לא ברור מדוע הסכום נוכה משכרו של התובע, כאילו כבר שולם לו בעבר סכום זה.

בסיכומי הנתבע בבית הדין, הוא עמד על כך שמדובר במפרעה ששולמה לתובע. לאחר ישיבת ההוכחות הנתבע הציג אישור בנק שהועברו לתובע 800 ₪ ביום 16.7.14. אמנם ניתנה לנתבע רשות להמציא תדפיס חשבון בנק לחודשים מאי עד אוגוסט 2014, לשם הוכחות הסכומים ששולמו בפועל לתובע והנתבע רק הציג אישור לגבי העברה מסויימת, אך לא מצאנו בכך פסול. זאת הן משום שהנתבע הציג את תדפיסי חשבון הבנק במועד מאוחר יותר והן משום שמדובר בהעברת 800 ₪, שהם הסכום שנתבע על ידי התובע, במהלך חודש העבודה, כסכום נפרד ולא במועד הרגיל לתשלום המשכורת. על כן, יש לראות בו תשלום של הסכום שנוכה בתלוש השכר והתובע אינו זכאי להפרשי שכר נוספים בגין חודש יולי 2014.
10.
פיצויי הלנת שכר – בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שהנתבע אינו מיוצג ושילם את השכר שהיה שנוי במחלוקת סמוך לאחר ישיבת קד"מ, אנו סבורים שיש להפחית את פיצויי ההלנה בגין הפרשי השכר שנפסקים במסגרת פסק הדין להפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

אשר לפיצויי הלנה בגין חודש יולי, מאחר שהתביעה הוגשה למעלה מ – 60 ימים לאחר תשלום השכר (התשלום בוצע ביום 20.8.14 והתביעה הוגשה ביום 20.11.14), התביעה ברכיב זה התיישנה (סעיף 17א'(א) סיפא לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958). נזכיר בהקשר זה ש
על פי ההלכה הפסוקה, התיישנות פיצויי הלנה היא התיישנות מהותית (ע"ע (ארצי) 55/99 אבו חצירא – לבנוני, 24.5.00; דב"ע לה/2-12 עזבון שמואל נתן כהן ז"ל – רוזנהויסר, פד"ע ד 169 (1972)).
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין
11.
ברכיב זה נתבעו פיצויים בשתי עילות – פיטורים במסרון, ללא שימוע וכן פיטורים בזמן מחלה.
12.
הצדדים לא הכחישו את קיומו של המסרון שבו התובע פוטר. אלא שלטענת הנתבע, קדמה למסרון זה שיחה עם התובע שבה הובהר לו שהנתבעת אינו שבע רצון מעבודתו וכי לטענתו התובע אינו מקפיד לשמור על קשר ו"נעלם" לענייניו.
13.
בדרך כלל, סיום העסקה במסרון אינו דרך מקובלת ביחסי עבודה ולרוב אין לכך הצדקה. עם זאת, בבחינת הנסיבות שבפני
נו, יש לזכור כי מדובר בעסק קטן, כאשר בין המעסיק ובין העובד מפרידים קילומטרים רבים. התובע לא עבד בחצרי הנתבע והוא פגש את הנתבע לעיתים רחוקות. אין המדובר במקרה בו העובד והמעסיק עובדים זה לצד זה ביום יום (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 18 עד עמוד 7, שורה 3).
על כן יש לבחון אם קוימה מטרת השימוע, היינו מתן הזדמנות נאותה לעובד להשמיע את טענותיו בנושא הפיטורים (ע"ע (ארצי) 1334/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003)). בכלל זה, האם מבחינה מהותית הובהר לתובע שהנתבע אינו שבע רצון מתפקודו והאם ניתנה לו אפשרות להגיב לטענות אלה טרם הוחלט על סיום העסקה.
14.
המסמך היחיד המעיד על יחסי הצדדים בזמן אמת הוא העתק תכתובת דוא"ל
(ת/1), אלא שהעותקים שהצדדים הגישו אינם זהים. התובע הגיש את העותק שבידיו ואילו בעותק שהוצג על ידי הנתבע מצויים גם המשפטים הבאים (שלא מופיעים בעותק שהוצג על ידי התובע):

"איני מתכוון להמשיך לעסוק בכך שוב ועיסוקך היומיומי בזוטות הללו לא מהוות תחליף לעבודה שאינך מבצע. גם העובדה שאינך ממלא דפי דיווח יומי כפי שביקשתי לא תורמות לאמון בינינו ולהתפתחותך בעבודה. כפי שהבהרתי בפגישתנו האחרונה, אם התפקוד בעבודה לא ישתפר, אזי נאלץ להיפרד כידידים".

ברור שהשורות הנ"ל הוספו/ נמחקו על ידי אחד הצדדים, אך כיוון שלא ברור מהו הנוסח הראשון, לא ניתן לדעת אם מדובר בהוספה או במחיקה ועל ידי מי מהצדדים. בנסיבות אלה, יש להתעלם מהשורות הנ"ל ולקבוע את הממצאים העובדתיים על יסוד שאר התכתובת (שאינה שנויה במחלוקת). מחלק זה של ההתכתבות עולה שהיחסים הקצרים בין הצדדים לא התנהלו על מי מנוחות. לראיה, את תשובתו לתובע חתם הנתבע בדברים הבאים: "אם אינך מרוצה מהתנאים להם אתה זכאי או מתנאי עבודתך, עדכן אותי ונסיים יחסינו כידידים". על כן הצגת הדברים כאילו המסרון נפל על התובע כרעם ביום בהיר, מהווה הפרזה, שכן כבר מתחילת הקשר היה ברור שזה אינו מתנהל באופן תקין.
15.
לדברים אלה יש להוסיף את עדות התובע, לפיה בפגישה בין השניים, ביום 4.8.14, ימים ספורים לפני פיטוריו, הנתבע העיר לו שעליו למלא דו"ח פגישות יומי (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 13-21). נזכיר שנוכח המרחק בין השניים, דו"ח פגישות יומי הוא כמעט האפשרות היחידה של הנתבע לעקוב אחרי עבודת התובע.
16.
לאור המפורט לעיל, גם אם הודעת הפיטורים במסרון, במיוחד כאשר היא באה בתגובה להודעה של העובד על מחלה, ראויה לגינוי, הרי שבנסיבות העניין, במיוחד בשים לב לתקופת ההעסקה (פחות משלושה חודשים) ולמרחק הפיזי בין הצדדים, אנו סבורים ששיעור הפיצויים שנתבע אינו מידתי. לשיעור הפיצויים נתייחס בהמשך.
17.
כאמור, המסרון שבו התובע פוטר נשלח לו ביום 7.8.14 כתגובה להודעתו שהוא חולה. במועד הפיטורים התובע טרם שהה בחופשת מחלה, אך עוד באותו יום קיבל 3 ימי מחלה ואף נרשם לו טיפול בגין מחלתו (פתיל באוזן; אישור מחלה צורף כנספח ג' לתצהיר התובע). לאחר מכן, ביום 10.8.14, קיבל התובע עוד 3 ימי מחלה רצופים, ועד ליום 12.8.14 (נספח ה' לתצהיר התובע).

על יסוד אישורי המחלה והרשום בהם, אנו דוחים את טענות הנתבע לפיהן התור שנקבע לרופא נועד לטשטש את ניתוק הקשר אתו וליצור תשתית שתמנע את פיטוריו.
18.
בסעיף 4א לחוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976 נקבע איסור על פיטורים בעת מחלה:
"(א)
מעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4.
(ב)
הוראות סעיף זה לא יחולו באחד מאלה:
(1) המעביד נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו."
תיקון זה לחוק בא לאחר פסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים - וניט, 7.12.08.

במועד בו שלח הנתבע את הודעת הפיטורים, התובע לא שהה בחופשת מחלה. יחד עם זאת, במצב דברים רגיל, אם עובד מודיע למעסיק כי הוא בדרכו אל הרופא, על המעסיק להמתין עם הודעת הפיטורים עד לקבלת הודעה מהעובד לגבי מצבו והדברים נובעים מחובת תם הלב המוטלת על הצדדים ליחסי העבודה.
19.
בנסיבות העניין, כאשר אין חולק שהתובע לא פוטר עקב המחלה וכי אם הנתבע היה מאפשר לתובע לנצל את ימי המחלה שעמדו לזכותו (3.55 ימים לפי תלוש אוגוסט, נ/1), לא היה פגם בפיטורים, בהיבט זה של ניצול ימי המחלה והוראות החוק, יש לפסוק לזכות התובע פיצוי ממוני בגין אי ניצול ימי המחלה, בסך 352 ₪ (לפי ערך יום עבודה בסך 22 ימים/ 5,000 ₪).
לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצויים גם ברכיב הלא ממוני, בשל עילה זו, מאחר שבעניין זה ישנה חפיפה עם הפיצויים בגין אי עריכת שימוע.
20.
לסיכום הדיון ולאור כל האמור לעיל, ולאחר שבחנו את נסיבות פיטורי התובע, הגענו לכלל מסקנה כי אמנם נפל פגם בהליך השימוע, אולם אין בו בכדי לזכות את התובע בפיצוי בהיקף ניכר, ויש להעמיד הפיצוי על הרף הנמוך, בסך של 5,000 ₪, הכוללים הן את הפיצוי ברכיב הלא ממוני והן את הפיצוי הממוני.
"התביעה שכנגד"
21.
דין התביעה שהוגשה על ידי הנתבע להידחות. הנתבע לא הוכיח שהרכוש שנמסר לתובע ניזוק, ולא עלה בידיו להוכיח כי התובע הוא זה שגרם לנזק הנטען.

הוצגה חשבונית מיום 21.8.14 לפיה הנתבע שילם 708 ₪ בגין תיקון שני מכשירים: טלפון מדגם
samsung
וטאבלט (לא צוין דגם). למרות שעל פי מועד התיקון, ניתן לשייך את המכשירים ואת התיקון עצמו לתובע, לא די בנתון זה. נזכיר שעל פי החוזה שבין הצדדים, היה אמור להיחתם נספח שבו יפורט הציוד שניתן לתובע, לרבות מספרו הסידורי. נספח כאמור מעולם לא נחתם (עדות הנתבע: עמוד 12, שורות 12-17), כך שלא ניתן לזהות בוודאות את המכשירים שנמסרו לתובע. גם אם היה מוצג נספח לחוזה, בחשבונית שהוצגה לא צוין מספר הדגם (ר' בעדות הנתבע, עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 8-12).
22.
למעלה מן הצורך נוסיף שהחשבונית המעידה על רכישת הציוד (נספח א' לתביעת הנתבע) היא מתאריך 27.1.14, חודשים לפני שהתובע החל לעבוד אצל הנתבע. כלומר, המכשירים שנמסרו לתובע לא היו חדשים ואף מסיבה זו אין לייחס דווקא לתובע את הצורך בתיקונם לאחר פיטוריו, אם אכן מדובר באותם מכשירים.
סוף דבר
–
23.
התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.
הפרשי שכר בסך 908 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.14 ועד התשלום בפועל;
ב.
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
תביעת הנתבע כנגד התובע נדחית.

לאור התוצאה ובשים לב לפער בין סכום התביעה ובין תוצאת ההליך, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ז, (01 מרץ 2017
)
, בהעדר הצדדים.






שולמית עתניאל שמואלי
, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן
, שופטת

אבי אילון, נציג ציבור (מ)







סע בית דין אזורי לעבודה 42810-11/14 שמר אלימלך נ' אייבי אלישר (פורסם ב-ֽ 01/03/2017)