פסקי דין על חנוך סדן | פסקי דין על ברוך פולק | פסקי דין על חברה קדישא רחובות |

4870-12/15 תק     01/03/2017




תק 4870-12/15 חנוך סדן נ' ברוך פולק , חברה קדישא רחובות








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 4870-12-15 סדן נ' פולק ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אושרית הובר היימן



תובע

חנוך סדן



נגד


נתבעים

1.ברוך פולק
2.חברה קדישא רחובות




פסק דין


בשנת 1979 נפטר בנו של התובע, שהיה בשעתו בן 13, בנסיבות טרגיות בתאונה ביתית.

על פי גרסת התובע בסמוך לאחר מועד פטירתו של הבן נטע בצמוד לחלקת הקבר, משני צידיה, שני עצים, האחד עץ ברוש והשני עץ ארוקאריה. עוד על פי גרסת התובע, בשנת 1986 נכרת עץ הברוש על ידי הנתבעת 2 או מי מטעמה ואילו העץ הנוסף נותר עומד במקומו והיסף לגדול ולצמוח משך עשרות שנים ולגובה רב. בחלוף קרוב לשלושים שנים נוספות, בשנת 2013, כרתו הנתבעים או מי מטעמם גם את העץ השני.

עניינה של התביעה שלפניי בטענת התובע לנזק כספי ולמפח נפש שנגרמו לו כתוצאה מכריתת עץ הארוקאריה, בשנת 2013, ע"י הנתבעים. לטענת התובע העץ נכרת ללא רישיון כריתה מאת פקיד היערות העירוני ובניגוד לחוק וכן ללא ידיעתו ושלא בהסכמתו.

מנגד, טענו הנתבעים כי על ידי התובע ניטע עץ אחד בלבד, אשר נכרת כבר בשנת 1986 וזאת נוכח טענות משפחה של מנוח שנקבר בקבר הסמוך לחלקת קברו של בן התובע. הנתבעים מכחישים קיומו של עץ נוסף, אם כי מאשרים שבשנת 2013 בוצעו כריתות של עצים בשטח בית העלמין. לטענת הנתבעים, אף אחד מאותם עצים שנכרתו בשנת 2013 לא ניטע על ידי התובע ולא היה צמוד לחלקת קבר בנו המנוח.


במסגרת הדיון שנערך לפניי, שמעתי את עדות התובע ואת עדות הנתבע 1 המשמש גם מנכ"ל הנתבעת 2 ועפ"י עדותו אף טיפל באופן אישי בנושא כריתת העצים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו להם ולאחר האמור נחה דעתי כי עלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברויות, את עילת תביעתו. ולהלן נימוקיי:

התובע העיד לפניי. מצאתי את עדותו כנה ומהימנה וככזו העולה בקנה אחד עם יתר הראיות שהונחו לנגד עיני. ויובהר, כי פרט לעדותו של התובע וכתימוכין לה, הוצגו לפני ביהמ"ש, מכתב שנשלח על ידי ב"כ התובע אל עירית רחובות, בחודש יוני 2013, המתייחס לאירוע כריתת העץ הספציפי נשוא כתב התביעה, כמו גם מכתב מאת ממונה על התביעות במשרד החקלאות המופנה לתובע, שעניינו גם כן אירוע כריתת העץ. במסגרת מכתב הממונה, אף צוין כי הוטלו קנסות מנהליים על גורמים בנתבעת 2 ובהם הנתבע 1, בגין אותו אירוע ובעקבות תלונתו של התובע. לדידי, יש במכתבים האמורים בכדי לחזק טענת התובע כי אכן אירע אירוע כריתת העץ בשנת 2013, כי האירוע היה קשור ישירות לתובע ואף נחקר כתוצאה מתלונתו, כי נמצא שהעץ נכרת ללא רישיון כריתה ואף כי ננקטו אמצעי ענישה מנהליים על ידי הרשויות בגין אירוע זה.

הנתבעים אישרו, כאמור, את עצם פעולת הנטיעה על ידי התובע בצמוד לחלקת הקבר. עוד אישרו את פעולת הכריתה שבוצעה על ידם, אך טענו כי אין מדובר באותו העץ וכי למעשה מדובר באירוע אחר שהתרחש עשרות שנים קודם למועד המצוין בכתב התביעה והוא נעשה מטעמים שבדין.

טענה זו הינה למעשה טענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה המישני לכתפי הנתבעים.
שעה שעלה בידי התובע להרים נטל ראשוני באמצעות עדותו והמכתבים שפורטו לעיל והואיל והנתבעים מאשרים את העובדות העיקריות שבגרסת התובע, אולם טוענים טענות הדחה, מועבר אל כתפיהם הנטל להוכיח כי אכן מדובר באירוע שונה.

ואולם, לדידי, לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המשני שהועבר אל כתפיהם, שכן לא הוצגה למעשה כל ראיה שעשויה לתמוך בטענה זו ולמרות שבנקל ניתן היה להמציא ראיה כזו. יוזכר, כי שטח בית העלמין מצוי בשליטתה של הנתבעת 2 ובניהולו של הנתבע 1 והנתבעים הם אלו שהזמינו את שרותי הכריתה בשנת 2013. המדובר בעץ גדול מיימדים ולא בשיח הנחבא מן העין. לא היה כל קושי בהצגת ראיות לעניין קיומו או היעדרו של העץ בחלקת הקבר או בסמוך לה (כגון, עד ראיה, או אף תמונות בדומה לתמונות אחרות שהציג הנתבע 1 לעיני ביהמ"ש כתימוכין לטענתו בדבר הנזקים הנגרמים ע"י נטיעת עצים ע"י גורמים פרטיים בשטח בית העלמין). ניתן היה אף להביא לעדות את הקבלן שביצע את הכריתה, למשל, אולם גם זאת לא נעשה.

בנסיבות האמורות, אני מאמצת גרסתו של העובדתית של התובע כי אכן בשנת 2013 בוצעה כריתת העץ נשוא כתב התביעה על ידי הנתבעים או מי מטעמם. הנתבעים לא חלקו על העובדה שהכריתה בוצעה ללא רישיון כריתה.

יצוין כי לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעים כי המדובר בנטיעה בשטח פרטי, ללא רשות וללא הרשאה לכך, אולם המדובר בנטיעה שבוצעה 34 שנים לפני פעולת הכריתה. לא נטען ולא הוצגה כל ראיה לכך שבמהלך עשרות השנים שחלפו נקטו הנתבעים בפעולה כלשהי כנגד התובע להסדרת נושא זה.

יתרה מכך, הנתבעים לא טענו לקיומו של רישיון כריתה לפי פקודת היערות ולא הכחישו טענת התובע להעדר רישיון כאמור. על פי סעיף 15 (א) לפקודת היערות "לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר... והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות".

משעלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הנתבעים פעלו בניגוד להוראות סעיף 15(א) לפקודה, הרי שלמעשה עלה בידו לבסס ביצועה עוולה של הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין.

אשר לנזקים שנתבעו
, אלו נחלקים בין הוצאותיו של התובע בניהול ההליכים השונים כנגד הנתבעים לבין עתירתו לפיצויים בגין עגמת נפש.

תחילה אדון ברכיב הנזק הנפשי הכללי שנתבע, בסך 15,000 ₪:

היטיב התובע לתאר את עומק הפגיעה שנגרמה לו ולבני משפחתו כתוצאה מכריתת העץ.
כך כתב התובע במסגרת כתב התביעה:
"עץ הארוקאריה ליד קבר בני ניר ז"ל היה עבורנו לא סתם עוד עץ במשך 34 שנים עד לכריתתו החלק היה חלק מרכזי בהיסטוריה המשפחתית של החיים בצל האסון שפקד את משפחתנו".

התובע הוסיף וכתב במסגרת נספח שצורף לכתב התביעה כי במסגרת התמודדות המשפחה עם האסון ובעקבות טיפול נפשי, נשתלו שני שתילי עצי ארוקאריה, האחד ליד קברו של הבן המנוח והשני בחצר בית המשפחה. צוין, כי בעקבות האסון העתיקה המשפחה את מקום מגוריה מהעיר רחובות לעיר תל-אביב ומיד כאשר הגיעה המשפחה לביתה החדש, נשתל העץ השני בגינת הבית ומאז קראה לו המשפחה "עץ תאום". העצים התאומים סימלו עבור המשפחה את הקשר האמיץ שיש לכל אחד מאחיו של המנוח אליו ואת העובדה שלמרות המרחק הפיזי שבין המשפחה למקום קבורותו של הבן, יש קשר חי באמצעות העץ התאום.
גם בעדותו לפניי שב והדגיש התובע אודות תחושותיו הקשות בעטיה של כריתת העץ.

לאחר ששמעתי עדותו של התובע וקראתי טיעוניו לענין רכיב נזק זה, מצאתי לקבל את העתירה לפיצוי בגינו, במלואה.

באשר להוצאות שנטען כי הוצאו על ידי התובע לצורך ניהול ההליכים השונים כנגד הנתבעים:
לענין זה צורף הסכם שכר טרחה שנחתם בין התובע לבין עו"ד אורי קינן לצורך טיפול בהגשת תלונה למשרד החקלאות ופניה לנתבעת 2 בענין כריתת העץ, וכן צורפה אסמכתא אודות תשלום בסך 5,850 ₪ לעורך הדין.

בנוסף, צורפה חשבונית בדבר תשלום לחוקר, מר חתוכה אייל, ונטען על ידי התובע כי נדרש להפעילו על מנת להמציא ראיות לרשויות להתנהלות הנתבעים.

כמו כן, תבע התובע הפסד שני ימי עבודה בסך של 1,780 ₪.

הואיל ומדובר בהוצאות אשר הוצאו על ידי התובע לצורך ניהול הליכים אחרים כנגד הנתבעים ולא לצורך התביעה שלפניי, יש קושי להכיר בסכומים שנתבעו במלואם. יחד עם זאת, לאחר שמצאתי שלקביעות הרשויות השונות היתה השפעה בענין הוכחת התביעה דנא ועילתה, אני סבורה כי יש להכיר בחלק מן הסכומים שהוצאתם בפועל הוכחה, וזאת בשיעור של 40%.

באשר לטענת הפסד שני ימי עבודה, אני סבורה כי טענה זו לא הוכחה דיה ועל כן איני מוצאת לחייב את הנתבעים בגין רכיב זה.


בטרם אסיים, לא אוכל שלא להתייחס לאופן בו בחרה הנתבעת להתנהל במקרה דנן. רבות נאמר בהלכה הפסוקה על מעמדה המיוחד

של

החברה

קדישא,


המחייב

אותה

לנהוג

בהתאם

לאמות

המידה

של

תום

לב, הגינות

ויושר

בכל

הפעולות

בהן

היא

נוהגת. לדידי, פעולתה החד-צדדית של הנתבעת לכריתת העץ שסימל עבור התובע ומשפחתו קשר חי לבנם הצעיר שנפטר בטרם עת, הייתה בניגוד לחובותיה האמורות ובניגוד לחוק. אף אם סברה הנתבעת כי ישנה הצדקה לפעולת הכריתה, מצופה היה ממנה, שתפעל ברגישות המתבקשת כלפי התובע ולמצער שתנקוט בהליכים החוקיים לשם כך.





סוף דבר:

אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 19,000 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 2.12.15, ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות בגין ניהול ההליך דנן בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.





ניתן היום,
ג' אדר תשע"ז, 01 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 4870-12/15 חנוך סדן נ' ברוך פולק , חברה קדישא רחובות (פורסם ב-ֽ 01/03/2017)