פסקי דין על בדוי ג'מאל | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו | פסקי דין על אחמד סייף |

1857-07/16 הפ     02/03/2017




הפ 1857-07/16 בדוי ג'מאל נ' עירית תל-אביב-יפו, אחמד סייף








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 1857-07-16 בדוי נ' עירית תל-אביב-יפו
ואח'




בפני

כבוד השופטת
דלית ורד


מבקש

בדוי ג'מאל


נגד


משיבים

1.עירית תל-אביב-יפו

2.אחמד סייף




פסק דין


בפני
בקשה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיה כל תכולת החנות המצויה ברחוב יפת 76 ביפו( להלן - החנות), היא בבעלות המבקש.
בבקשה נטען כי המבקש השכיר את החנות למשיב 2 (להלן- המשיב או החייב) על פי הסכם שכירות מיום 15.11.2015, ובמקביל העביר לשימוש המשיב גם את התכולה שבחנות.
ברשימת התכולה
צוין כי המיטלטלין הם : מקרר בשר, מקרר שתיה, מקרר ירקות ומקרר מעדניה,
מסך טלוויזיה פלזמה, מערכת די.וי.די, שולחנות וכיסאות, מצלמות אבטחה, קופה רושמת ועוד.

המשיבה טענה בתגובתה כי החייב מחזיק בחנות החל מיום 11.3.14, ובגין כך נרשם חוב על שמן בסך של 54,724 ₪. לחובתו חוב קודם בגין נכס אחר המצוי ברחוב יפת 42.
עוד הוסיפה כי רשימת המיטלטלין היא כללית, בלתי מפורטת, ובלתי ברורה. לא צוינו זהות היצרן, מספר הדגם, מועד רכישת המיטלטלין וכדומה. כן, לא צורפה קבלה או חשבונית כלשהי הקושרת בין המבקש לבין המיטלטלין. לא צורפה פוליסת ביטוח על מנת להראות כי המבקש ביטח את התכולה המצויה בחנות,אשר לטענתו מצויה בבעלותו.
המשיבה ציינה כי מחוזה שכירות שהוגש לה (וצורף לתגובה),
אשר נערך ביום 1.3.14, בין עומר סיכסכ ואתאם סכסך לבין המשיב, עולה כי החנות הושכרה ללא ציוד, וזאת לאור האמור בסעיף 9 (א) להסכם על פיו התחייב המשיב להחזיר את החנות עם סיום השכירות, כשהיא פנויה ללא אדם וחפץ כלשהו.

בדיון שנערך ביום 4.1.17 נחקר המבקש על תצהירו.
המבקש אישר כי אין ברשותו קבלות כלשהן בגין רכישת הציוד. לטענתו, שוכר קודם חב לו כספים, לפיכך הגיע עמו להסדר, לפיו השוכר הקודם יותיר את הציוד שבבעלותו , וישלם למבקש את החוב בתשלומים.
המבקש אישר כי רכש את זכות הדיירות המוגנת בחנות מעומר סיכסך ואלהאם סיכסך, וכי המשיב שכר את החנות עוד לפני רכישת הזכות, והמשיך להחזיק בחנות, גם לאחר רכישת הזכות על ידו.
המבקש טען כי הקופה הרושמת והמחשב הם בבעלותו, והסביר כי לא טען זאת בעת שהמשיבה נקטה בהליכי עיקול והוציאה את הציוד האמור מהחנות, כיון שלא היה במקום אותה עת. עוד ציין כי אינו יודע מדוע המשיב לא טען בפני
המעקלים כי ציוד זה הוא בבעלות המבקש.
בדיון שנערך ביום 23.2.17, נחקר שוכר החנות, המשיב, אשר טען כי דמי השכירות החודשיים בסך של 3000 ₪ הם גם עבור תכולת החנות, אשר לטענתו היא בבעלות המבקש. בניגוד לטענת המבקש, טען המשיב כי הקופה הרושמת והמחשב הם בבעלותו, ולא בבעלות המבקש.
כן הוגש במועד הדיון הסכם השכירות שנערך בין המבקש לבין המשיב לתקופה שמיום 15.11.15 ועד ליום 14.11.16,סומן מ/1.


דיון והכרעה:
לפי סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967

( להלן: "חוק ההוצאה לפועל)

מיטלטלין שעוקלו כאשר היו מצויים בחצר החייב
,
רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל כי אינם של החייב. כך, אם המיטלטלין עוקלו כשנמצאו על גופו של החייב, בחזקתו או בחצריו - קמה חזקה שהם שלו והנטל להוכיח אחרת, מוטל על כתפיו (רע"א 7126/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ישראל ציגנלאוב).

אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ על כתפיו, וזאת ממספר נימוקים המצטברים זה על גבי זה, כדלקמן:
1. לפי הסכם שכירות שנערך ביום 1.3.14 בין עומר ואלהאם סיכסך לבין המשיב (צורף כנספח 3 לתגובת העירייה), שכר המשיב את החנות לתקופה של שנה החל מיום 1.3.14 ועד ליום 28.2.15, והתחייב להחזיר את החנות עם תום השכירות כשהיא ריקה מכל אדם וחפץ (סעיף 9 להסכם).
המבקש רכש את זכות הדיירות המוגנת מה"ה סיכסך (פרוטוקול עמ' 4 שורות 23-33), באותו מועד המשיב החזיק כבר בחנות כשוכר, והמשיך להחזיק בה לאחר העברת הזכות המוגנת לידי המבקש.
בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את טענתו של המבקש לפיה: "היה לי שוכר אחר לפניו, השוכר היה חייב לי הרבה כסף בזמנו, השאיר לי את הציוד" (פרוטוקול עמ' 3 שורות 22-24).
ברי כי המבקש לא השכיר את החנות לאדם אחר לפני המשיב, אלא במועד בו רכש המבקש את זכות הדיירות המוגנת בחנות, המשיב כבר החזיק את החנות לפי חוזה שכירות שנערך עוד בשנת 2014 עם בעלי הזכות הקודמים (ה"ה סיכסך), והמשיך להחזיק בה לאחר העברת הזכויות למבקש. פשיטא, המשיב החזיק בחנות עוד לפני שהמבקש היה בעל זכות הדיירות המוגנת בחנות.

2.
רשימת מיטלטלין שהוגשה מטעם המבקש, אינה מפורטת כנדרש, אלא
כללית. היה על המבקש לציין ברשימה את שם היצרן ודגם כל פריט מפרטי התכולה (ה"פ (ת"א) 200336/06 איזיבלה נובוסול נ' שטיינגולד חנוך).
3. המבקש טען כי שוכר קודם חב לו כספים רבים ( להלן- השוכר הקודם). לפיכך המבקש והשוכר הקודם, הגיעו להסדר על פיו הותיר השוכר את הציוד בתמורה לחוב או חלקו.
כפי שצוין לעיל, טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמבקש רכש את זכות הדיירות המוגנת בחנות, בעת שהחנות הייתה כבר מושכרת למשיב.
מעבר לכך, המשיב לא נקב בסכום שחב לו השוכר הקודם, מהו המועד בו הגיע לכאורה להסדר עם השוכר הקודם, מה הסכום שנזקף על חשבון החוב בגין המיטלטלין שהותיר השוכר הקודם, או כל פרט רלוונטי אחר, אלא הסתפק בהעלאת גרסה כללית.
זאת ועוד, המבקש לא צרף כל מסמך לתמיכת גרסתו זו, כגון, הסכם שכירות עם השוכר הקודם, הסדר שנערך עם השוכר הקודם בנוגע לפירעון החוב והותרת המיטלטלין, וכן דוחות כספיים מהם ניתן ללמוד כי המיטלטלין הם בגדר מלאי עסקי של המבקש.
בנוסף, המבקש לא זימן לעדות את השוכר הקודם, בעוד שעסקינן בעדות מהותית הנדרשת כדי להוכיח את הטענה כי קיבל ממנו את המיטלטלין בתמורה למחיקת החוב או חלקו.

4. אין בהסכם השכירות שנערך בין המבקש לבין המשיב ביום 15.11.15, אזכור כלשהו לטענה כי החנות הושכרה כשהיא מצוידת במיטלטלין לצורך הפעלתה כמסעדה. המשיב השיב בחיוב, כשנשאל בעדותו אם דמי השכירות כוללים גם את התכולה, אולם לאימות טענה זו לא
הומצאה כל אסמכתא שהיא.
בנוסף, עדותו זו עומדת בסתירה לסעיף 9(א) להסכם השכירות, שנערך ונחתם בין המבקש למשיב כאמור, בו נקבע כדלקמן: "בתום תקופת השכירות... יחזיר השוכר את המושכר, לידי המשכיר, כשהמושכר נקי מכל חפץ". ברי כי החזרת החנות כשהיא ריקה וללא כל חפץ, אינה מתיישבת עם הטענה לפיה החנות הושכרה כשהיא מצוידת במיטלטלין.
לא למותר לציין, כי בהסכם השכירות אין כל הוראה בדבר חובתו של השוכר לשמור על המיטלטלין במצב תקין, לבטח את המיטלטלין וכדומה.

5. יש להפנות לסתירה שנפלה בין גרסאות המבקש והמשיב בנוגע לקופה הרושמת והמחשב שעוקלו והוצאו מהחנות.
בסופו של דבר, מצאתי כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ
עליו. לא היה זה מתפקידה של המשיבה למסור גרסה בנוגע לזהות הגורם שרכש את המיטלטלין המצויים בחנות, אלא היה זה מתפקידו של המבקש להוכיח כי הוא הבעלים של המיטלטלין.
גרסתו אודות שוכר קודם נטענה בעלמא, ולא התיישבה עם העובדה שזכות הדיירות המוגנת נרכשה על ידי המבקש, כאשר החנות מושכרת למשיב. די להפנות לעובדה שהסכם השכירות שבין המבקש למשיב נערך בשנת 2015, בעוד שהמשיב החזיק בחנות עוד בשנת 2014.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1800 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.



ניתן היום,
ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט שלום 1857-07/16 בדוי ג'מאל נ' עירית תל-אביב-יפו, אחמד סייף (פורסם ב-ֽ 02/03/2017)