פסקי דין על נאסר נתשה | פסקי דין על סאמר רובחי אבו זיאד | פסקי דין על מחמד עיסאם סלימאן מחמד סאלח חוסיני | פסקי דין על עמאר ג'ואד מוחמד בסה |

8336-02/17 הפ     05/03/2017




הפ 8336-02/17 נאסר נתשה נ' סאמר רובחי אבו זיאד, מחמד עיסאם סלימאן מחמד סאלח חוסיני, עמאר ג'ואד מוחמד בסה








בית המשפט המחוזי בירושלים



ה"פ 8336-02-17 נתשה נ' רובחי אבו זיאד ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
שירלי רנר


מבקש

נאסר נתשה
באמצעות ב"כ עוה"ד איהאב עיראקי
ו/או רנה סעיד



נגד


משיבים

1. סאמר רובחי אבו זיאד
באמצעות ב"כ עו"ד רפעת ג'בר
ו/או פיראס אבו אחמד ואח'
2. מחמד עיסאם סלימאן מחמד סאלח חוסיני
3. עמאר ג'ואד מוחמד בסה



החלטה

1. בקשה למתן סעד זמני לפיו ייאסר על המשיבים לבצע כל פעולה בקרקע המוגדרת כגוש 4 חלקה 57 הידועה בשם "אלשיאח" (להלן – הקרקע) לרבות עבודות בניה ו/או חפירה ו/או כל פעולה אחרת שיש בה לשנות את המצב הקיים בשטח, לרבות דיספוזיציה.

על פי הבקשה התקשר המבקש בשנת 2012 בהסכם לרכישת הקרקע מאת בעליה, המשיב 2, באמצעות מיופה כוחו של האחרון, מר מחמד בזבז וזאת תמורת 90 דינר למ"ר, כאשר מדובר בקרקע בשטח של 1800 מ"ר. על חשבון התמורה שולמו 30,000 דינר.

2. לטענת המבקש המשיב 3 טוען שאף הוא רכש חלק מהקרקע, לאחר ההסכם שעשה המבקש, והוא אף החל להקים על הקרקע מבנה רב קומות. לטענת המבקש מדובר בקנוניה בין המשיבים 1 ו-3 והראשון אף פלש לקרקע בסוכות 2016 תוך שהוא משתמש בטרקטורים כבדים לצורך חפירה ובנייה וקביעת עובדות מוגמרות בשטח.

המבקש טוען כי הוא הרוכש הראשון, זכויותיו עדיפות על פני כל מי שרכש לאחריו, ומאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו לאור הבנייה המאסיבית על הקרקע אשר עלולה להפוך את המצב בקרקע לבלתי הדיר. המבקש מציין כי הגיש בקשה לצו מניעה בבית משפט השלום, אך כיוון שלא היה בידיו את סכום ההפקדה שהציע בית המשפט כתנאי לצו מניעה גורף הכולל גם איסור בנייה בשטח, הסתפק בצו האוסר דיספוזיציה בקרקע. כעת הבחין כי הליכי הבנייה הם בהיקף נרחב מאוד ובינתיים הצליח לגייס את הסכום.

3. בכתב התביעה עותר המבקש למתן

פסק דין
המצהיר כי עסקת רכישת הקרקע שעשה הינה בת תוקף משפטי וכי העיסקה מיום 17.11.16 שנכרתה בין המשיבים 1 ו-3 באמצעות מיופי הכח נעדרת תוקף משפטי. עוד עותר המבקש למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות דיספוזיציה בקרקע.

4. בתגובת המשיב 1 לבקשה נטען כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה לאור מיקום הקרקע באלעיזרייה וכן כי יש לסלק את הבקשה על הסף בשל קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בבית משפט השלום. לאור עילת התביעה, חוזית, ממילא הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום אשר הוגשה אליו תביעה זהה.

לגופו נטען כי המשיב 2 סירב להתקשר עם המבקש בהסכם כלשהוא, כך עולה ממסמכים שהציג המבקש עצמו, ממילא גם מחמד בזבז אינו נציגו של המשיב 2 וגם לא היה מוסמך להתקשר בשמו בכל עיסקת מכר מכח יפוי הכח שניתן לו.
תמורה ככל ששולמה, לא שולמה למשיב 2 כי אם לבזבז וגם לא נטען אחרת. בשונה מהמבקש, המשיב 1 כן קנה מהמשיב 2 את הקרקע ביום 1.5.16 והתמורה שולמה ישירות למשיב 2. למבקש עומדת לכל היותר זכות כספית כלפי בזבז.

עוד נטען כי אין למשיב 1 כל קשר עם המשיב 3 או למקרקעין של המשיב 3 כיוון שאין המדובר באותה קרקע אלא בחלקה אחרת שצמודה לה.

לבסוף נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיב 1.

5. בדיון שהתקיים התייצב מר חליל אבו זיאד שלטענתו הוא והמשיב 2 שותפים בבעלות בקרקע ואשר לטענתו מכר את חלקו למשיב 3 ביום 11.10.16. לטענתו מספר החלקה והגוש המופיעים ביפוי הכח עליו מסתמך המבקש שונים ממספר החלקה שבבעלותו.

לאחר הדיון הגיש המשיב 3 תגובה בכתב בה נטען כי הוא לא קנה כל קרקע מאת המשיב 1, אלא מאת הבעלים הנוסף של החלקה, מר חליל אבו זיאד, וכי לפי יפוי הכח שהוצג על ידי המבקש, נעדר האחרון כל זכויות בקרקע.

6. דין הבקשה להידחות.

ראשית
, שהוי. המבקש כבר באוקטובר 2016 יודע על כך שבקרקע כולה מבוצעות פעולות בניה אינטנסיביות (ר' סעיפים 48-47 לבקשה; עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בת.א. 34742-10-16, נספח לתגובת המשיב 1). הוא אף פונה לבית משפט השלום בבקשה לצו מניעה, ומסתפק אותה עת בהסכמה שנתגבשה בדבר איסור דיספוזיציה. לא ניתן בשלב זה, מספר חודשים מאוחר יותר, לפנות לבית משפט זה בבקשה לסעד זמני. יש בשהוי האמור כדי להשליך באופן ישיר על מאזן הנוחות בתיק זה. כאמור, בינתיים מתבצעות עבודות בנייה בשטח בהסתמך על התנהלות המבקש עד כה, והנזקים העתידים להיגרם כתוצאה ממתן צו בשלב זה הם ברורים. אין בנזקים להם טוען המבקש אם לא ינתן הצו, כדי להטות בשלב זה את הכף לעבר מתן הצו המבוקש.

שנית
, לא ברור כיצד ניתן להגיש שתי תביעות זהות במהותן, לשתי ערכאות שונות, כאשר בהליך מקביל כבר ניתן בהסכמה סעד זמני לכל הפחות בנוגע לאיסור הדיספוזיציה. בהקשר זה יצויין כי על פני הדברים ולאור שווי העסקה הנטענת הסמכות העניינית נתונה לכאורה לבית משפט השלום.

שלישית,
הזכות לכאורה. המבקש טוען לזכות מכח יפוי כח שנתן לכאורה בעלי הקרקע למחמד בזבז עימו התקשר בהסכם. יפוי הכח לא צורף לבקשה. לתגובת המשיב 1 צורף יפוי כח שלטענתו הוא יפוי הכח המדובר, ואשר כעולה מהדיון בבית משפט השלום, לכאורה אינו מיפה את כוחו של מחמד בזבז להעביר את הזכויות בקרקע. באותו דיון טען המבקש כי מדובר ביפוי כח מזוייף, אך לדיון בפני
לא הוגש כל יפוי כח אחר. אף בבקשה עצמה טוען המבקש כי למעשה, לאחר שגילה כי אדם נוסף טוען לזכויות בקרקע (חליל אבו זיאד) התגלו מחלוקות חריפות בינו לבין המשיב 2, ולמעשה לא נתגבשה כל הסכמה ביניהם. המשיב 2 עצמו, בעלי הקרקע, אשר יכול היה לשפוך אור בעניין יפוי הכח והמכירות הנטענות, מתגורר בירדן ולא ברור אם בכלל יודע אודות קיומה של המחלוקת נשוא הליך זה.

בנסיבות אלו, לאור השהוי, קיומו של הליך מקביל, והעובדה שאין בזכות הלכאורית בנסיבות כפי שפורטו כדי להטות את הכף לעבר מסקנה אחרת, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב 1 את הוצאות הבקשה בסך 3000 ₪.




ניתנה היום, ז' אדר תשע"ז, 05 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 8336-02/17 נאסר נתשה נ' סאמר רובחי אבו זיאד, מחמד עיסאם סלימאן מחמד סאלח חוסיני, עמאר ג'ואד מוחמד בסה (פורסם ב-ֽ 05/03/2017)