פסקי דין על איתי אשל | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

45542-10/14 א     06/03/2017




א 45542-10/14 איתי אשל נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"








בית משפט השלום בחיפה

ת"א 45542-10-14 אשל נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"





מספר בקשה:
7

בפני

כב' סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן

המבקש/תובע
איתי אשל


נגד

המשיבה/נתבעת
המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"


החלטה


1.
לפניי בקשת התובע להבאת ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט.

העובדות:

2.
התובע יליד, 23/11/1991 נפגע בת.ד ביום 31/07/14. במהלך עבודתו כשליח פיצה. התובע פונה באמבולנס לבית החולים שיבא. אובחן שבר בטיביה ימין. התובע נותח ושוחרר לביתו ביום 04/08/14. לאחר שחרורו מבית החולים המשיך לסבול מכאבים, פנה שוב לבי"ח ביום 13/08/14 אובחנה מפרצת בכלי דם, והתובע עבר צנתור לטיפול במפרצת לאחר שבדיקת
ct

הדגימה רסיסי עצם חופשיים ברקמה הרכה של הטיביה, שבר עם תזוזה בשתי מקומות בפיבולה ומפרצת סמוך לעורק במרכזי ברגל. אושפז ל4 ימים נוספים.

3.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה. נקבעה תקופת אי כושר עד 31/10/14. וועדה רפואית מיום 08/06/15 קבעה נכות זמנית בשיעור 50% מיום 31/10/14-30/04/15 ונכות זמנית נוספת בשיעור 40% מיום 01/05/15-31/08/15. כן נקבעה: נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת בברך לפי 75(1)(ב), ו-
10% נוספים בגין הפגיעה בכלי דם לפי תקנה 11(3)(א).

4.
וועדה נוספת מיום 21/09/15 קבעה כי מצבו עדיין זמני ונקבעה נכות זמנית נוספת בשיעור 30% מיום 01/09/15-28/02/16.
5.
וועדה מיום 28/03/16 קבעה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בשיעור 5% בגין הפגיעה בקרסול + 10% בגין הצלקת. הוועדה השמיטה בטעות את הנכות בכלי הדם בשיעור 10% שנקבעה בוועדה קודמת.

6.
התובע הגיש ערר והמל"ל הגיש ערר הנוגע הן להשמטת הנכות הנוספת שנקבעה והן לעניין גובה הנכות. וועדת ערר מיום 31/05/16 שדנה רק בערר שהגיש המל"ל בדבר צירוף הנכות הקודמת, התקבל. התובע לא נבדק קליני והוועדה ציינה כי היא מבקשת ייעוץ ביחס לתקנה 15. ביום 02/08/16 התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה, באותו הרכב. נקבע נכות בשיעור:

10% לפי 11 (3) א
10% לפי 75 1 ב
5% לפי 48 3 א' מותאם במחציתו.

טענות הצדדים:

7.
לטענת המבקש, מפרוטוקול הוועדה מיום 02/08/16 עולה כי נפלו פגמים המצדיקים מתן רשות להתגונן:

א.
הוועדה לא בדקה קלינית את התובע.

ב.
לא עמד בפני
ה מלוא החומר הרפואי.

ג.
הוועדה לא נימקה את החלטה אלא רק אימצה את קביעת הוועדה הקודמת, מבלי לדון בטענות הערר, ובלי בדיקת התובע כאמור. כן לא התייחסה הועדה למסמכים שהגיש לרבות חוות דעת המומחה מטעמו.
לטענתו, התנהלות הוועדה לעררים מעלה חשש ממשי לעיוות דין.

8.
הנתבעת מתנגדת לבקשה. הלכה היא שרק במקרים קיצוניים יטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור, כשאין במקרה דנן להצדיק הבאת ראיות לסתור. עיון בדו"ח הוועדה רפואית הראשונה מיום 07/06/15 מעלה כי בפני
ה עמד תיקו האורתופדי הכללי וחוות הדעת פרטית. בנוסף התובע נבדק ורק לאחר מכן נקבעה נכותו.
9.
וועדת הערר דנה בטענותיו של התובע בשנית, עיינה בנימוקי הוועדה מדרג ראשון, עיינה בתיעוד הרפואי שהוגש לה והגיעה למסקנה שדין הערר להידחות. התובע לא מצביע בבקשתו על טעם ענייניי ראוי ומוצדק להבאת ראיות לסתור, לא משפטי ולא עובדתי.

10.
בתשובה לתגובה טוען המבקש כי הטענות שהועלו בתגובה אינן נכונות עובדתית. הוועדה מדרג ראשון לא כללה חוות דעת פרטית. חוות הדעת הפרטית נערכה שנה אחריה ביום 06/06/16. הוועדה הנטענת קבעה נכות אורתופדית זמנית, ולא נכות צמיתה ונראה כי הנטען בתגובה מקורו בטעות. גם הטענה כי התובע נבדק ע"י וועדת הערר אינה נכונה במישור העובדתי. המשיבה לא התייחסה לטענת התובע כי לא נבדק ע"י וועדת הערר, וטענותיו לא נדונו, ואין נימוק, במיוחד, נוכח ההפרש בין קביעת המל"ל למומחה התובע.

המצב המשפטי ויישומו:

11.
הסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים מסמיכה את בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק הפיצויים להביא ראיות לסתור "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נוסח זה מצביע על כוונת המחוקק להגביל את זכות הסתירה למקרים חריגים, כאשר ישנם טעמים משני סוגים העשויים לעמוד ביסוד מתן ההיתר: טעמים משפטיים כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, או פגיעה בכללי הצדק הטבעי ראה (יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית הוצאת יהלום ירושלים, תשס"ה), בעמ' 503) וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4)505, 509. באשר למהות המקרים החריגים נקבע בפרשת עודה שמן הראוי שהחריגים יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון ע"פ סיבותיו, ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה.

12.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה אני סבורה כי התובע הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות של המל"ל.


13.
עיון בפרוטוקול ישיבת 31/05/16מעלה כי לא עמד בפני
ה הערר אותו הגיש התובע. מעיון בסעיף 4 לדוח עולה כי בפני
בוועדה עמד בפני
ה ערר המל"ל, פרוטוקול הוועדה מיום 28/03/16 וחוות דעת רפואית מיום 06/05/15. לא נכתב דבר ביחס לתיעוד רפואי ומסמכים עדכניים שנערכו בתקופה שבין הוועדה מדרג ראשון לוועדת הערר.

14.
גם מדברי התובע בפרוטוקול כלל לא ברור כי הוועדה נתנה את מלוא תשומת הלב לערר שהגיש המבקש, בסיף 5 סומן כי בפני
הוועדה ערעור המוסד מתאריך 19/04/16 בעוד לא סומן כי יש ערעור נפגע. נראה שהמבקש לא הבהיר עניין זה לוועדה, שכן כל שצוין על ידו (ללא נוכחות באת כוחו) "אני מסכים לערר המל"ל ומבקש להוסיף את הנכות שנקבעה".

ברי כי הוועדה לא התייחסה לערעור ביחס לגובה הנכות שכן, המבקש לא נבדק (סעיף 7 לפרוטוקול נותר ריק). גם בסיכום ובמסקנות לא נכתב אחרת אלא רק שהוועדה עיינת בפרוטוקול וועדה מדרג
i
. פגם זה לא רופא בפרוטוקול הוועדה מיום 02/08/16, ודי בכך על מנת להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור.

15.
וראו כב' השופט ריבלין ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (ניתן ביום 25/06/07 ): "...
בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני
הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור
".
וראו גם רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים (ניתן ביום 28/08/94),"
בין המקרים המצדיקים הבאת ראיות לסתור נכלל מקרה בו, על פי האמור בדו"ח הועדה הרפואית עצמו, המוגש כאיה על פי סעיף 6ב' הנ"ל, עולה שהבירור הרפואי לצורך קביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית לא היה שלם ויתכן גם יתכן שאין הוא משקף את המצב הרפואי לאשורו
".

16.
אוסיף כי צודק המבקש בטענתו בדבר אי נימוק החלטות וועדת הערר, ולא בכדי, הוועדה לא ערכה בדיקה קלינית, לא עיינה במסמכים רפואיים, ולא התייחסה כלל להערכת הנכות שהגיש לעיונה התובע (הגם שהלכה פסוקה היא כי עצם קיום פער בין דרגות נכות שנקבעה על פי דין לבין ראיות רפואיות של אחד מהצדדים אין בו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור אותה קביעה).


17.
אשר על כן אני מקבלת את הבקשה. החלטת מינוי תישלח בנפרד.


ניתנה היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 45542-10/14 איתי אשל נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (פורסם ב-ֽ 06/03/2017)