פסקי דין על שחר שמואל | פסקי דין על שחר רחל | פסקי דין על שחר ניר | פסקי דין על שחר תחיה | פסקי דין על משטרת בת ים

90021/03 בש     04/02/2003




בש 90021/03 שחר שמואל, שחר רחל, שחר ניר, שחר תחיה נ' משטרת בת ים




1
בתי המשפט
בש 090021/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
04/02/03
תאריך:
כב' השופט דר' עודד מודריק

בפני
:

1 . שחר שמואל

2 . שחר רחל

3 . שחר ניר

4 . שחר תחיה

בעניין:
מבקש
עו"ד פיש

ע"י
נ ג ד
משטרת בת ים
משיב
פקד חיים ארביב
עו"ד טרכטנגוט
בשם המוסד לבטוח לאומי
ע"י
החלטה

היחידה הארצית לחקירות הונאה מנהלת חקירה מסובכת ומסועפת נגד ארבעה שמאים שפעלו במסגרת השמאי הממשלתי במחוז הצפון. החקירה עסקה בעבירות מרמה. לפי החשד עסקו השמאים שהם עובדי מדינה בעבודות שמאות לטובת הבטוח הלאומי כעבודה פרטית והם הגישו חשבונות שכר טרחה מנופחים תוך הצגת מצגי שווא שונים.

תיק החקירה, הלכה למעשה, הושלם והחומר הועבר למחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה בירושלים לשם החלטה בדבר הצעדים שיינקטו, אם יינקטו. נציג המחלקה הכלכלית היה בדיון שנערך בפני
והוא מסר שכיוון שמדובר בתיק עב כרס (הלכה למעשה, יש לו כרסות רבים) יחלוף כנראה עוד זמן ניכר עד שתתגבש החלטה.

במסגרת החקירה הוציא בית המשפט לבקשת המשטרה במרס שנה שעברה צו להקפאת חשבונות בנק. הצו הוארך לאחר מכן והוא כעת בתוקף עד יום 27.2.03.

הערר שלפני, מקיף שני עניינים. העניין האחד הוא ביטול או יותר נכון ביטול חלקי של צו ההקפאה והעניין השני, הוא בקשה להורות על שינוי תנאי השחרור בערובה של העורר מס' 1, היינו ביטול החיוב להפקיד ערבות בנקאית בסך חצי מליון שקלים.

מסתבר, שלעת הוצאת צו ההקפאה היו בחשבונות של העורר הראשון (שמואל שחר שהוא אחד מארבעת השמאים הנזכרים לעיל) ובחשבונות אשתו וילדיו שהם העוררים 2 - 4, סכומי כסף של למעלה מ-9 מליון שקלים. במשך הזמן "הפשירה" המשטרה כ-400,000 ₪ כדי לשמש את צרכי המחיה של משפחת שחר (ואולי גם משום שהשתכנעה שחלק מן הכסף שייך לאחד הבנים ואין לו שום קשר אל רווחי המרמה הנטענים).

ייאמר כי העוררים, אינם מתנגדים להמשך ההקפאה של סכום של כ-5 מליון שקל שהוא לדבריהם הסכום שהוחלט להקפיאו מתוך חשבונותיו של חשוד אחר מקרב אחד השמאים (שלמה תענך). מפ נציג המשטרה נשמע שדווקא בחשבונותיו של תענך הוקפאו קרוב ל-9 מליון שקלים.

בא כח העוררים, עו"ד פיש
, לא טען בעוצמה רבה להעדר ראיות לכאורה. בוודאי שאין הוא יכול לטעון כך לעת הזאת כיוון שחומר החקירה טרם נפרש בפני
ו. אלא, עיקר טענתו הוא, שהסכום הנטען להיות סכום שבא בעבירה נמוך בהרבה מן הסכום של 9 מליון שקלים והוא אינו עולה על המחצית (אם משערכים אותו ומוסיפים ריבית והצמדה.

החישוב של עו"ד פיש
מתבסס על כך שלכאורה מן הזוית הפלילית, חלק מן הסכומים שהושגו כביכול בעבירה, כבר חלפה עברה עליהם תקופת ההתיישנות.

באת כח המוסד לבטוח לאומי, שהתייצב גם הוא לדיון כצד מעונין, אמרה שהדין מאפשר לה כצד נפגע לתבוע פיצוי אגב ההליך הפלילי . זה פיצוי אזרחי או מעין אזרחי ומזוית ההשקפה שלה לא חלה התיישנות אפילו לא על שקל אחד מן הסכום שהושג בעבירה והוא מפני ש"מרוץ ההתיישנות" בתביעת נזיקין שעילתה תרמית או הונאה מתחיל מיום שנודע לתובע דבר התרמית. הידיעה השיגה את המוסד לביטוח לאומי רק בשעה שהחלה החקירה.

עוד טען בא כח העוררים כי שיעור הסכום שלדעתו ניתן להקפיא חושב על ידו בהתחשב בכך שהעורר השמאי שילם מס הכנסה (על ידי ניכוי במקור) עבור שכר הטרחה שהתקבל בידו. מכאן, שניתן להקפיא רק את הסכומים נטו שכן, אם אמנם יסתבר ששכר הטרחה התקבל שלא כדין יהיה מקום לבטל אותו וממילא גם לבטל את החיוב במס שלגביו. כיוון שכספי המס מוחזקים בידי המדינה, אין למדינה כל קושי להורות על הפקעתם הסופית אם יסתבר שיש מקום לכך בשעה שיוגש כתב אישום ויינתן

פסק דין
.

לבסוף נטען שחלק מן הסכומים שנמצאו בחשבונות הם סכומים שנקבצו והצטברו בידי בני משפחה אחרים (כגון, אשתו של השמאי שחר, שהיתה עובדת שכירה, יצאה לפנסיה והכניסה לחשבון את הפיצויים והגמלה שלה). לכך, השיבה המשטרה, שהואיל והעבירה הנטענת התבצעה לאורך השנים והואיל והחשבונות היו דינמיים, נכנסו ויצאו מהם כספים, לא ניתן לצבוע את הסכומים שנותרו בחשבון בצבע שייכות מיוחד המקשר את הכספים הללו דווקא לכספי העבירה או דווקא לכספי בני המשפחה האחרים. לפיכך, גם מאפשר הדין להקפיא את החשבון כולו בסדר הגודל של ה"חוב" הנוצר כתוצאה העבירה.

כיוון שצו ההקפאה הנוכחי עומד לפוג בעוד שבועות ספורים וכיוון שבעניין השמאים האחרים ובמיוחד השמאי תענך נעשה הסדר שמכוחו הוארך הצו עד חודש אפריל ושאז יתקיים דיון מחודש בשאלת הארכתו סברתי שמן הראוי למצוא גם כאן פתרון ביניים שיאריך את תוקף הצו עד אפריל ואז יקבע דיון מאוחד ויתברר גורל הצו. הכל כנגד הפשרה מסויימת של סכום כסף שיאפשר למשפחת שחר מחיה.

לצערי, לא הסכימו העוררים להצעות שהמשטרה הציעה. כיוון שכך, וכיוון שאני חושב שההצעות היו טובות תצא התעקשותם בהפסדם.

מבחינה ראייתית נחה דעתי שיש חשד כבד כלפי השמאי שחר וכי בהחלט מוצדק לתפוס ולהקפיא אגב החקירה ועד להגשת כתב האישום את סכומי הכסף שנמצאו בחשבונותיו או בחשבונות שאליהם היתה תנועה ברורה של הכסף דווקא בשעה שנפתחה החקירה.

אשר לגודל הסכום שהוקפא. אינני נכנס לברור השאלה האם זכאי הבטוח הלאומי לפיצוי אגב אישום פלילי בסדר גודל של הסכום שאותו הוא תובע. בידי הבטוח הלאומי אפשרות לנקוט בהליכים אזרחיים ולתבוע סעדי ביניים הולמים. אולם, מבחינת היקף הכספים שטרם חלה עליהם התיישנות באספקט הפלילי שוכנעתי שסדר הגודל שלהם אינו נופל מן הסכום המוקפא.

יכול להיות שיש צדק רב בדברי המשטרה על ההיקף הכולל של סכומי המרמה שטרם חל עליהם שום התיישנות וייתכן שיש גם צדק בתביעת המוסד לבטוח לאומי על מלוא הסכום. כשלעצמי, לא ראיתי צורך לבדוק את הדבר לעומקו, משום שהכל מסכימים שאם יחושב הסכום המוקפא גם על פי תחשיב מצומצם ובלבד שלא יהיה מדובר בחישובי נטו אלא בסכום ברוטו כשהוא משוערך ייתן הדבר תוצאה קרובה ל-9 מליון שקל, היינו יותר מן הסכום שהמשטרה מחזיקה כעת.

ואכן אני סבור שהחישוב בינתיים צריך להיות על פי הסכומי המרמה ברוטו, משום שאת ההתחשבנות עם רשויות המס ועם המוסד לבטוח לאומי יצטרך לעשות הנישום כשיסתבר, אם יסתבר, שהסכומים שהוגדרו כשכר טרחה בטלים ומבוטלים משום שבאו בעבירה ולכאורה צריך להחזיר לנישום את סכומי המס ששילם. ביחסים שבין השמאי העורר לבין הפרקליטות המאשימה לבין המוסד לבטוח לאומי, שוקל מלוא סכום המרמה בלי שום חשיבות לשאלה איזה חלק ממנו נותב לצרכי מס או לצרכים אחרים.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה שצו ההקפאה בדין יסודו והוא ישאר על עומדו.

אשר לתנאי השחרור בערובה. מדובר בחיוב העורר בהפקדה בסך 500,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. העורר אומר שכל הכספים שברשותו וברשות בני משפחתו נתפסו מידיו ואין לו דרך לממן את הערבות הבנקאית. הוא כמובן מוכן לממן אותה מתוך הסכום המוקפא. היינו לייחד סכום מסויים מתוך הסכום המוקפא ככל שיקבע בית המשפט להפקדה בקופת בית המשפט להבטחת התייצבותו למשפט או לכל הליך חקירה נמשך.

המשטרה מתנגדת בטענה שהסכום המוקפא מיועד להבטיח את שיפוי הנזק שנגרם על ידי קבלת שכר טרחה במרמה. אם ייוחד חלק ממנו למטרה אחרת לא ימצא הסכום הנדרש לצורכי השיפוי האמורים.

אינני מקבל את גישת המשטרה. בשלב הזה, הכסף המוקפא בחשבונות הבנק של העוררים, עדיין איננו כספה של המדינה או כספו של המוסד לבטוח לאומי. זה כסף שנוי במחלוקת. יבוא יום והמחלוקת הזו תוכרע. אם המחלוקת תוכרע כנגד העוררים, אז יהיה מקום לטעון שאין לייחד את הכסף הזה לשום מטרה אחרת מלבד שיפוי הנזק או חילוט הכספים שהושגו בעבירה.

בשלב הדיוני הזה אינני רואה סיבה שלא יקבע כי סכום מסויים מתוך החשבון יבטיח גם את התייצבות העורר למשפט או לחקירה. שאם תהיה הפרה מצידו ניתן יהיה לחלט את הסכום הזה מיד בלי קשר לתוצאות המשפט (אם בכלל יהיה משפט). אני אמנם רואה לנגד עיני אפשרות שהעורר יפר את תנאי השחרור בערובה באופן שיצדיק את חילוט סכום הערבות ואם כך יהיה לכאורה יגרע משהו מן ההיקף של הכספים העומדים לשם שיפוי הנזקים האמורים. זה סיכון שלפי דעתי ניתן לקחת אותו בחשבון מפני שכנגדו עומדת העובדה שחילוטו של סכום הערבות יהיה מידי בעוד שהשתלטות על מותר הכסף היא עניין ארוך ומתמשך ואין לדעת היום כיצד ייראו פני הדברים בסיום ההליך המשפטי כולו.

לפיכך, אני מורה שסך 300,000 ₪ מתוך הסכום המוקפא בחשבון ישמש כערובה להבטחת קיום תנאי השחרור של העורר שמואל שחר ואילו 200,000 ₪ נוספים יהיה עליו להפקיד מעבר לסכום המוקפא או להבטיח אותו בערבות בנקאית.

ניתנה היום ב' ב אדר א, תשס"ג (4 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו.
דר' עודד מודריק
, שופט








בש בית משפט מחוזי 90021/03 שחר שמואל, שחר רחל, שחר ניר, שחר תחיה נ' משטרת בת ים (פורסם ב-ֽ 04/02/2003)