פסקי דין על אורנה יזדי | פסקי דין על עופר סיני | פסקי דין על גיל אפרתי (פורמלי) | פסקי דין על איתמר יזדי (פורמלי) |

34090-03/15 א     07/03/2017




א 34090-03/15 אורנה יזדי נ' עופר סיני, גיל אפרתי (פורמלי), איתמר יזדי (פורמלי)








בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופט אהרן פרקש
, נשיא
ת"א 34090-03-15
יזדי נ' אפרתי(פורמלי) ואח'


התובעת
אורנה יזדי
ע"י ב"כ עו"ד רמי בביאן ושות'



נ ג ד

הנתבעים
1.עופר סיני
ע"י ב"כ עו"ד גיל אפרתי ואח'


2.גיל אפרתי (פורמלי)
ע"י ב"כ עו"ד גיל אפרתי ואח'

3.איתמר יזדי (פורמלי)



פסק דין

תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו פקעו שני המשכונים שנרשמו על חלקה של התובעת בדירה ברחוב ברכת אברהם 2/1 בירושלים (להלן: "הדירה"), האחד שמספרו 2012172474, נרשם ביום 12.9.12 והוגבל לסך של 210,000 ₪; והשני שמספרו 2012228131, נרשם ביום 12.12.12 והוגבל לסך של 200,000 ₪ (להלן: "המשכונים"). שני המשכונים נרשמו על שמו של הנתבע.
רקע עובדתי
1.
התובעת ובעלה (הנתבע הפורמלי 2 להלן: "איתמר") הם בעלי הזכויות בדירה, בחלקים שווים.
2.
הנתבע, שכן של התובעת ובעלה, והזוכה בתיק הוצאה לפועל מס' 03-16084-14-3, שפתח נגדם בהליכים למימוש הדירה בטענה לחוב בגין הלוואות שהעמיד לבעלה של התובעת.
3.

הנתבע הפורמלי 1 (להלן: "הכונס") מונה ככונס נכסים על הדירה, במסגרת תיק ההוצל"פ.
4.

אין מחלוקת, כי התובעת לא חתומה על הסכמי ההלוואות בין בעלה לבין הנתבע.
5.
ביום 31.7.16 ניתן

פסק דין
בבית משפט השלום (ת"א 2238-06-14, השופטת מ' קסלסי), בתביעה שטרית שהגיש הנתבע דנן נגד התובעת בגין מספר שיקים שנתנו כאמצעי תשלום להחזר ההלוואות שנטל בעלה של התובעת וחוללו בשל אי כיסוי מספיק (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה התנגדותה של התובעת לביצוע השטרות בטענה שחתימתה על גבי השיקים זויפה ונקבע, באופן עקרוני, כי הוכח שהנתבעת נתנה הרשאה לבעלה לחתום על השיקים במקומה. באשר ליתר הקביעות בפסק הדין ומידת שייכותן לענייננו נדון להלן.



עיקרי טענות התובעת
6.
בהליך שלפניי, שהוגש ביום 16.3.15, טוענת התובעת, כי מנהגו של הנתבע היה להלוות כספים לבעלה בצמוד למשכון, כאשר הקפיד לא לתת את ההלוואה עד לרישומו של משכון. מכאן מסיקה התובעת, כי כאשר נפרעה ההלוואה, פג תוקפו של המשכון שניתן כנגדה.
7.
ההלוואות שניתנו לטובת המשכונים, ניתנו בחודשים ספטמבר 2012 ודצמבר 2012, ואלו כבר נפרעו. התובעת מבקשת להסתמך על הנאמר בבקשת המימוש שהגיש הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל (נספח ב' לתצהיר איתמר), לפיו החייב פרע את ההלוואות שלטובתן ניתנו המשכונים, אולם הנתבע דורש את מימושם לטובת הלוואות נוספות שנטל ממנו החייב, לאחר שפרע את ההלוואות ההיסטוריות. לשיטתה, לאחר שהנתבע עצמו מודה שההלוואות ההן נפרעו, אין הוא יכול עוד לאחוז במשכונים שניתנו לטובתן.
8.
התובעת אינה מכחישה שנתנה הסכמתה לרישום שני המשכונים, אולם לטענתה, מעבר לכך לא חתמה על שום מסמך ולא היה לה קשר או ידיעה לגבי הלוואות נוספות שנטל בעלה מהנתבע.
9.
לגבי המסמך שכותרתו: "הסכם הלוואה לאיתמר יזדי ואשתו אורנה", מיום 13.9.12 (ת/2) טוענת התובעת, כי הוא זויף על ידי הנתבע. על פי המסמך, התובעת ובעלה מישכנו את דירתם לטובת הלוואה שנטלו מהנתבע על סך של 180,000 ₪, כאשר התחייבו שלא לבטל את המשכונים עד לסיום פירעון ההלוואות שניתנו לבעלה של התובעת, גם אלו שיינתנו מאוחר יותר למועד ההסכם. כאמור, לטענת התובעת, ניכר מהצילום, כי הנתבע גזר דוגמת חתימה של איתמר שהייתה ברשותו, והדביק אותה על גבי המסמך. לראיה, נטען, הנתבע לא הביא את המסמך המקורי, על אף שנתבקש לעשות כן, ולא הביא את אשתו להעיד על נסיבות ההסכם, על אף טענתו שאשתו מסרה לאיתמר את המסמך.
10.
לטענת התובעת, הנתבע לא טרח להחתים אותה על אף מסמך ובכך גילה דעתו שהוא אינו רואה בה אחראית להלוואות שנטל בעלה, ולא סבר שיש לו זכויות כלשהן כנגדה.
11.
עוד טוענת התובעת, שמאחר שמדובר בדירת מגורים, היה על הנתבע להסביר לה את משמעות המשכון ולהחתים אותה במפורש על כך שהיא מוותרת על זכותה לדיירות מוגנת, או לסידור חלוף מעצם המשכון. לשיטתה, הנתבע הוא מלווה מקצועי שעוסק במתן הלוואות בשוק האפור, ועל כן יש להחיל עליו את החובה ליידע את התובעת על משמעות ההלוואה והמשכונים, ביתר שאת.
12.
אשר לטענת הנתבע שאיתמר והתובעת לא ביטלו את המשכונים טוענת התובעת, כי הביטול הוא עניין דקלרטיבי, מאחר שתוקף המשכונים פג עם פירעון ההלוואות, ועל כן אין לייחס לעובדה זו משמעות. כן נטען, כי הנתבע לא דרש משכונים נוספים עבור ההלוואות הנוספות.
עיקרי טענות הנתבע
13.
הנתבע טוען, כי טענת התובעת שהמשכונים נועדו להבטיח הלוואות ספציפיות קרסה בחקירת התובעת ובעלה. כך, התברר, שלגרסת התובעת ובעלה, פעמים רבות ניתנו הלוואות ללא רישום משכון לצידן, וכי פירושו של דבר שההלוואה גובתה במשכון קודם. עוד התברר, שהתובעת כלל לא חשבה לבטל את המשכונים בזמן אמת, ותוקפם הוארך מעת לעת על ידי בני הזוג.
14.
עוד טוען הנתבע, כי בפסק הדין בבית משפט השלום נקבע, כי לאיתמר הייתה יד חופשית והרשאה כללית בענייני הכספים של בני הזוג, כי התובעת ידעה על ההלוואות שהלווה הנתבע והסכימה להן, כי נתנה לבעלה איתמר הרשאה לפעול בחשבונה ללא כל התנאה וכי הרשאתה של התובעת לבעלה הייתה בלתי מוגבלת, תוך שבמסגרתה אף רישום משכון לנתבע, עליו חתם איתמר "כהרגלו". עוד לטענת הנתבע, בית משפט השלום דחה את טענת התובעת כאילו הסכימה אך ורק להלוואות שניתנו בצמוד לרישום המשכונים ולא לכל הלוואה אחרת מצד הנתבע, וקבע, כי אין כל ראיה כי ההרשאה הכללית שניתנה לאיתמר הופסקה אי פעם. קביעות אלו, טוען הנתבע, מהוות השתק פלוגתא במחלוקת דנן.
15.
לשיטת הנתבע, חוסר בקיאותה של התובעת בפרטי ההלוואה מתיישב עם אותה שליחות בלתי מסויגת שנתנה לבעלה, שכן בעלה הוא שהיה בקיא בפרטים.
16.
לעניין טענת הזיוף טוען הנתבע, כי התובעת לא טרחה להביא ראיות שיוכיחו את טענתה, ובכלל זה לא הובאה חוות דעת גרפולוגית. הנתבע מצביע על מסמכים נוספים, אשר אינם שנויים במחלוקת, לפיהם הסכים עם בעלה של התובעת כי השעבודים הקודמים יחולו על ההלוואות הנוספות שנטל, וכי תקפם של המשכונים הוארכו על ידי איתמר.
17.
ביחס לטענה לפיה היה על הנתבע להחתים את התובעת באופן מפורש לגבי ויתור על דיור מוגן טוען הנתבע, כי מדובר בשינוי חזית, וכי חובת הגילוי הנזכרת חלה רק במקום בו קיים פער כלכלי משמעותי לטובת המלווה שהינו מלווה חוץ-בנקאי אשר נמצא בעמדת מיקוח עדיפה, אולם חובה זו לא תחול כאשר אין למלווה כל יתרון על הלווה. לטענת הנתבע, הוא לא פעל כמלווה חוץ-בנקאי, אלא ה?לך שולל על ידי התובעת ובעלה, להם הלווה ממיטב כספו.
על הראיות
18.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם לפניי.
19.
ב"כ התובעת סיכם טענותיו בעל-פה וב"כ הנתבע הגיש סיכומים בכתב, לבקשתו. ב"כ התובעת, הגיש סיכומי תשובה בכתב מטעמה.
דיון
20.
ראשית נבחן, האם פסק הדין שניתן בבית משפט השלום מהווה השתק פלוגתא בענייננו, כטענת הנתבע.
21.
השתק פלוגתא הוא אחד המצבים בו יקום מעשה בית-דין. ביסוד דוקטרינת מעשה בית-דין עומד עקרון סופיות הדיון, שנועד לשים קץ לדיונים המשפטיים, ולמנוע הטרדה חוזרת של בעל דין יריב בעניין שכבר נפסק (ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד ל"א(1) 29, 35 (1976); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 12 (1991)).
22.
השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני
בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה, עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת, גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה (ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ (5.1.2011), בפסקה 25 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה, והאסמכתאות שם).


קיימים ארבעה תנאים עיקריים לקיומו של השתק פלוגתא: זהות הפלוגתא, מתן הזדמנות לצד לטעון את טיעוניו בפני
בית המשפט, קיומה של הכרעה פוזיטיבית ביחס לפלוגתא, וחיוניותה של ההכרעה לצורך פסק הדין המהווה מעשה בית-דין (רע"א 5071/10 עיריית תל אביב-יפו ואח' נ' ש.א.י מועדונים בע"מ
(18.10.2010)).
23.
ארבעת התנאים התמלאו במקרה הנדון. ככלל, שני התנאים הראשונים דורשים מיקוד בהליך שהתקיים בין הצדדים, ושני התנאים האחרונים דורשים מיקוד בהכרעה שניתנה. הפלוגתא זהה והצדדים קיבלו הזדמנות לטעון. בפסק הדין שהובא לעיל ישנה הכרעה פוזיטיבית וברורה ביחס לפלוגתא, ועולה כי הכרעה זו נדרשה כדי לפסוק בסכסוך. פסק הדין התייחס לצדדים וליחסי השליחות שנתקיימו ביניהם, ולהרשאה הרחבה שנתנה התובעת לבעלה איתמר לפעול בענייני הכספים. אמנם, שם דובר על שיקים ובמקרה דנן על שטרות משכון, אולם ההכרעה שניתנה שם התייחסה באופן רחב לעצם יחסי השליחות וההרשאה בין בני הזוג, והדברים נכונים גם לענייננו. אכן, הצדדים בתיק זה קיבלו את יומם ביחס לשאלה העובדתית הנדרשת להכרעה גם בתיק זה. משקיבלה התובעת את יומה בבית המשפט, אין לה על מה להלין, ואל לה לדרוש ניהול תיק פעמיים.
24.
בפסק הדין קבע בית המשפט, בין היתר, כי:

"מחקירתה הנגדית של הנתבעת עולות הנסיבות הבאות: הנתבעת היתה עצמאית וניהלה שתי חנויות של מצעים ושל ממתקים. לא היתה הפרדה בין כספי העסק לבין הוצאות הבית ולא בין הנתבעת לבעלה. בני הזוג היו ועודם נשואים. הנתבעת מאשרת שהכספים נכנסו לחשבונה. לבעל היתה יד חופשית והוא היה אמון על ניהול הכספים. ההרשאה הכללית בענייני הכספים
באה לידי ביטוי במעשים הבאים של הנתבעת: היא נתנה לו שיקים חתומים ללא סכומים "לכל ההוצאות שיש בלי לשאול" (פרו' עמ' 14). התנהגות זו היתה כה טבעית ותדירה לנתבעת עד שלא עלה על דעתה בתצהירה הראשון לבדוק החתימות ולכפור בכשרותן לחייב אותה. בתצהירה הראשון היא מצהירה: "בעלי, איתמר יזדי, הוא שהתקשר עם המשיב, עופר סיני
, לקבלת הלוואות ולבקשתו של בעלי חתמתי על מסמכים שהציג לי וביניהם השיקים שהוגשו נגדי לביצוע בתיק זה" (ס' 2 לתצהיר). משמע ידעה על ההלוואות, הסכימה להם ואף סברה, אם כי בטעות, שהיא זו שחתמה על השיקים, אם כך, איזו נפקות יש לשאלה מי חתם?
...
התשובה הנכונה היא שהנתבעת לא הגבילה את הרשאתה ולא התרתה מעולם בבעלה שלא יחתום בשמה. הוכח כי על הבקשה למשכון חתם הבעל כהרגלו, במקום אשתו, והיא לא התנערה מחתימה זו , גם לא בהליך למימוש המשכון.
"לא הייתי מסכימה שיחתום בשמי, אבל אם היה מביא לי את הטפסים הייתי חותמת. הוא אמר שצריך משכון אמרתי תיקח".
...
משמע, הנתבעת ידעה שהתובע הלווה בעבר לבעלה, היא עצמה מודה שהסכימה לשתי ההלוואות שנלקחו ממנו על סך כולל של 410,000 ₪ בשנת 2012.

...
זאת ועוד, פרעונם של שיקים רבים לטובת התובע, שלא נחתמו על ידה, מלמדים על נוהג מושרש בין בני הזוג לפיו הורשה הבעל לחתום בשם האשה, וזה מה שחשוב לענייננו
.
..
.
אי התערבותה במעשי בעלה, גם לאחר שביקש הסכמתה למישכון הדירה וידיעתה אודות חוב של לפחות 410,000 ₪, מהווה רשלנות רבתי, שיש בה לבדה כדי לחייבה, בהתאם להלכה הפסוקה
" (פסקאות 20 -21 ו-34 לפסק הדין. ההדגשות שלי – א' פ').
25.
קביעות אלה, שעוסקות גם בידיעתה של התובעת אודות המשכונים וההלוואות השונות והסכמתה להם – רלוונטיות גם לענייננו. מכאן, שהתובעת מושתקת מלהעלות טענות לעניין אי הסכמתה להלוואות ולמשכון בהליך שלפניי.
26.
למעלה מן הצורך יצוין, שניתן להסיק על הסכמתה של התובעת מהעדויות והמסמכים שהובאו לפניי, ובכלל זה עדותם של התובעת ובעלה, על כך שהתובעת ידעה גם ידעה אודות ההלוואות שבגינן נתבקש למשכן דירתם וכי הסכימה למשכון (פרו' עמ' 25, שו' 17-15; עמ' 26, שו' 6-2; עמ' 27, שו' 23- עמ' 28, שו' 8; עמ' 29, שו' 9; עמ' 31, שו' 13; עמ' 67, שו' 24-23; עמ' 68, שו' 4-2; עמ' 69, שו' 22; עמ' 77, שו' 18-14; עמ' 78, שו' 24; עמ' 80, שו' 18).
27.
זאת ועוד. איני מקבל את טענת התובעת לפקיעת המשכון עקב פירעון ההלוואות שלשמן ניתנו. בעלה של התובעת העיד, כי הנתבע לא נהג לתת הלוואות ללא בטוחה בצידן:


"וכל פעם הבאתי לו, לפני ש, כל פעם, עד שלא הבאתי לו משכון, לא נתן לי הלוואה" (שם, עמ' 44, שו' 24-23); "ואני אומר, ואני אומר על כל השלוש דברים האלה, שייראו פה שלאורך כל הדרך על כל הלוואה, היה משכון. הוא דרש משכון, בלי זה לא התקדם הלאה מילימטר" (שם, עמ' 56, שו' 3-1).
28.
כעולה מהסכמי ההלוואה השונים שצורפו לתצהירי הצדדים, בדרך כלל נכללה בהם הוראה לעניין מימוש המשכונים, במידה שאיתמר לא יעמוד בהחזר ההלוואות. כאשר נשאל במהלך החקירה הנגדית על פירוש הוראה זו השיב איתמר, כי לגבי הלוואות שלא נרשם משכון בצידן, פירושו של דבר שהמשכון הקודם ממשיך להיות בתוקף וחל עליהן:

"בימים שאתה לא רואה, אתה רואה רק שטר הלוואה בלי משכון, זאת אומרת ששטר ההלוואה היה על משכון שהיה מלפני כן"
(שם, עמ' 46, שו' 2-1).
"כב' השופט: ...כתוב פה – במידה ולא יעמוד בתשלומים ובהחזרים, עד כאן, של ההלוואה הספציפית הזאת וכו'. יוכל עופר סיני
להפעיל את השעבודים והמשכונים על ההלוואות. מה זה לשון רבים פה, לפי מה שאדוני מבין?
העד: השעבודים על הלוואות גם שהיו לפני כן.
כב' השופט: אז הוא יוכל להפעיל את השעבודים והמשכונים, על ההלוואות שהיו לפני כן?
העד: כי היו עוד הלוואות לפני כן שגם עוד לא נפרעו.
כב' השופט: כן-?
העד: אז הוא כל פעם חזר שאת כל ההלוואות הוא יגבה את המשכונים. עכשיו, על ה, על הדבר הזה, הספציפי הזה, יכול להיות שבכלל לא היה משכון צמוד בגלל שהיה פתוח משכון מהלוואה קודמת, ולכן זה כתוב בנוסחה הזאת, שזה קשור למשכון הקודם ולכן אני רציתי לבדוק אם יש משכון מהתאריך הזה, ואם אין, אז זה פשוט מאוד קשור למשכון שיש לפני כן".
(שם עמ' 53, שו' 14-3).

"שיכול להיות שזה קשור למשכון קודם וזה לא היתה הלוואה יחידה, אז כיוון שהיו כבר עוד הלוואות לפני כן וזה הלוואות על הלוואות, הלוואות בתוך הלוואות, אז תמיד כתב בלשון רבים שכל מה שאני חייב לו, אז הוא יגבה את המשכונים" (שם, עמ' 54, שו' 5-2).
"כב' השופט: זאת אומרת, אדוני אומר שהיתה הלוואה ללא משכון?
העד: בגלל שהמשכון הקודם היה רחב... רחב, שמכסה גם את ההלוואה הזאת, אז לא היה צריך לעשות עוד משכון
" (שם, עמ' 59, שו' 18-15).
29.
מכאן, שגרסתה של התובעת שהמשכונים פקעו עם פירעון ההלוואות הראשונות אינה נכונה, ודינה להידחות.
30.
משהמסקנה בדבר תוקף המשכונים הוכרעה, וכן הוכרעה שאלת ידיעתה והסכמתה של התובעת למשכון חלקה בדירה, איני נדרש לשאלת זיוף ההסכם מיום 13.9.12 (ת/2) על ידי הנתבע. בהקשר זה יצוין, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוגבר החל עליה להוכחת טענת זיוף – לא הביאה חוות דעת מומחה או עדויות אחרות, מלבד טענתה כי מעיון בעין בלתי מזוינת ניתן לראות שחתימתו של בעלה "הודבקה" על גבי המסמך המצולם, וכי הנתבע לא המציא את המסמך המקורי. אכן, מסמך זה חריג באופיו, מאחר שהוא היחיד שמזכיר מפורשות את התובעת ומייחס לה הסכמה בכתב, אם כי היא אינה חתומה עליו. אולם, כאמור, גם אם ייקבע כי מדובר בזיוף, ואיני קובע כך, עדיין מימוש חלקה של התובעת בדירה מתחייב מיתר הנסיבות והקביעות בתיק זה.
31.
אשר על כן אני דוחה את התביעה.
32.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך ובנוסף שכ"ט עורך דין בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ט' אדר תשע"ז, 07 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

אהרן פרקש
, נשיא







א בית משפט מחוזי 34090-03/15 אורנה יזדי נ' עופר סיני, גיל אפרתי (פורמלי), איתמר יזדי (פורמלי) (פורסם ב-ֽ 07/03/2017)