פסקי דין על עולאא מחמד עבד אלפתאח אבו חמדה | פסקי דין על מוחמד מוסטפא מוחמד אבו חמדה | פסקי דין על פאיז מוחמד חוסין מוחמד חוסין | פסקי דין על פאוזי פאיז חוסין מוחמד חוסין |

58868-12/16 רעא     12/03/2017




רעא 58868-12/16 עולאא מחמד עבד אלפתאח אבו חמדה, מוחמד מוסטפא מוחמד אבו חמדה נ' פאיז מוחמד חוסין מוחמד חוסין, פאוזי פאיז חוסין מוחמד חוסין








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 58868-12-16 עבד אלפתאח אבו חמדה ואח' נ' חוסין מוחמד חוסין ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
עודד שחם


מבקשים

1
.
עולאא מחמד עבד אלפתאח אבו חמדה

2
.
מוחמד מוסטפא מוחמד אבו חמדה
על ידי ע' שוקרי
, עו"ד


נגד


משיבים

1. פאיז מוחמד חוסין מוחמד חוסין
2. פאוזי פאיז חוסין מוחמד חוסין
על ידי ס' ארשיד
, עו"ד



החלטה


בפני
י בקשת רשות לערער.
1. הבקשה סבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיאה, כב' השופטת י' ייטב, 12.12.16), לדחות בקשה של המבקשים לצו מניעה זמני.
2. נקודת המוצא היא, כי מדובר בהחלטה דיונית, אשר ניתנה כחלק מסמכותה של הערכאה הדיונית בניהול ההליך שבפני
ה. ברגיל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות מסוג זה. לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של המבקש, על רקע החומר הרב שהוגש, לא מצאתי, כי מדובר באחד מן המקרים החריגים, בהם התערבות כאמור נחוצה או מתחייבת. אפרט את שיקוליי.
3. החלטת בית משפט קמא התבססה, באופן משמעותי, על קביעתו כי הבקשה לסעד זמני הייתה נגועה בשיהוי משמעותי, המצדיק את דחייתה. לא מצאתי עילה להתערב בקביעה זו. יש ממש בקביעת בית המשפט, כי לשיטת המבקשים, ההסכם הראשון שנכרת בינם ובין המשיב (20.5.08), למכירת חלקת מקרקעין, הופר, בשל אי תשלום חלק משמעותי מן התמורה. גם יש ממש בקביעה, כי על פי אותה שיטה, הופר גם ההסכם השני שנכרת בין הצדדים (27.3.12), בשל אי תשלום עיקר התמורה. תובענת המבקשים הוגשה בחודש מאי 2016, שנים ארוכות לאחר ההפרה. גם לאחר שהודיעו המבקשים על ביטול ההסכם (21.4.16), לא אצה דרכם לפנות להליכים ולהגיש בקשה לצו מניעה זמני (15.5.16).
4. להשתהות ממשית זו לא נותנים המבקשים טעם מניח את הדעת, גם עתה. לשיטתם שלהם, מדובר בהפרה מתמשכת של ההתקשרות. לטענת המבקשים, המשיב דחה אותם בלך ושוב עוד משנת 2012, בהבטחות ריקות מתוכן לתשלום. הוא אף טען למצוקה כלכלית, בגינה חלק מן התמורה ששולמה הושבה. המבקשים טוענים בהקשר זה כי התקיימו לעניין זה עשרות פגישות עם המשיב ונציגיו, וכי המשיב הבטיח לשלם את חובו אינספור פעמים. במצב זה, יש יסוד מוצק לקביעה, כי הזמן הסביר לפנייה לבית המשפט חלף זה מכבר בעת הגשת הבקשה הנוכחית.
5. ודוק. מן החומר עולה, כי בהמשך לכריתת ההסכם השני, ניתן בידי המשיב ייפוי כוח, על פיו הוסמך על ידי המבקשים לבצע עסקאות במקרקעין. יוצא, כי משך שנים ארוכות, היה המשיב רשאי לבצע דיספוזיציות במקרקעין, חרף טענות המבקשים להפרה יסודית של ההסכם. במצב זה, היה בסיס מוצק לקבוע, כי יש לדחות את הבקשה הנוכחית, ובמרכזה העתירה לצו מניעה על איסור דיספוזיציות, בשל שיהוי כבד.
6. לא נעלמה מעיני הוראת סעיף 6 סיפא להסכם השני, שם נכתב כי במקרה שהמשיב לא יבצע את התשלום של 180,000 דולר, "יהיה ייפוי הכוח שהעתק ממנו מצ"ב להסכם, והמסומן כנספח ב', בטל ומבוטל והבעלות תחזור לידי צד א'". ברם, הלכה למעשה, נותר ייפוי הכוח בידי המשיב חרף העובדה שהתשלום לא נעשה, לטענת המבקשים. בנסיבות אלה, אין בהוראה זו כדי לסייע למבקשים באופן ממשי.
7. המבקשים טוענים בהקשר זה, כי לאורך השנים לא נוצרה דחיפות אשר הצדיקה פנייה לבית המשפט, הואיל והמשיב לא התכחש לחובו. רק כשעשה כן, באפריל 2016, ולאחר שהגיע למבקש מידע מהימן, כהגדרתו, כי המשיב מתכוון למכור את החלקה, נוצרה ההצדקה לפנות לבית המשפט. טענה זו אינה משכנעת. לשיטת המבקשים, הצדקה לבטל את ההסכם הייתה גם הייתה זמן רב לפני הגשת ההליך לבית המשפט. גם על פי תיאורם שלהם, ניתן לקבוע ללא קושי כי הפעולות הסבירות לגבות מן המשיב את היתרה הנטענת של התמורה החוזית, מוצו לפני שנים. במצב זה, המבקשים אינם מסבירים באופן משכנע מדוע הסכינו, פרק זמן כה ארוך, עם האפשרות כי המשיב יבצע דיספוזיציה במקרקעין, כאשר הוא חב להם סכומים כה גדולים (לשיטתם, 180,000 דולר).
8. לקביעה זו מתווספים שיקולי מאזן נוחות. שיקולים אלה אינם תומכים בבירור בהיענות למבוקש. לשיטת המבקשים עצמם (ראו סעיפים 16(א), 17, 23, לבקשת הרשות לערער; סעיף 6 לתגובת המבקשים), זכויותיהם במקרקעין נגועות בבעייתיות. הם אינם משתמשים, וגם לא השתמשו, במקרקעין. יוצא, כי אי מתן הצו אינו עלול לגרום למבקשים נזק חמור או בלתי הפיך. אכן, בנסיבות המתוארות, יש ממש בקביעת בית משפט קמא כי יהיה בסעד כספי כדי להוות מענה הולם לטענות המבקשים, אם תתקבלנה. בתוך כך, אין טענה ממשית כי הצו דרוש על מנת להבטיח פיצוי כספי כאמור למבקשים. יוצא, כי אין בשיקולים של מאזן נוחות כדי להצדיק היענות למבוקש, הגם שהמשיב אינו חולק באופן ברור על טענת המבקשים כי בדעתו להעביר את המקרקעין לצד שלישי. אעיר, כי לעניין זה שני הצדדים אינם מפנים לתשתית קונקרטית של ממש.
9. המבקשים טוענים, כי אי מתן הסעד המבוקש ירוקן את התובענה מכל תוכן. טענה זו אין לקבל. הסעד המבוקש בתובענה הוא הצהרה על בטלות ההסכם השני בין הצדדים, ולחלופין עתירה לביטולו. לסעד זה נפקות מעשית ישירה גם באין הצו המבוקש, לרבות במישור הכספי.
10. בית משפט קמא קבע כי קיימת שאלה ראויה לבירור בתובענה. לקביעה זו יש עוגן. טענת המשיב לפירעון, המבוסס על הוצאות בהן נשא בהליכים שונים ביחס לנכס, אינה מעוגנת באופן ברור במסמכי ההתקשרות בין הצדדים. להיקף הסכומים הנטענים על ידי המשיב גם לא הונחה תשתית ראייתית של ממש.
11. בה בעת, לקביעת בית משפט קמא כי למבקשים עלולה לעמוד לרועץ הוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, המחייבת כי ביטול חוזה ייעשה תוך זמן סביר מהפרתו, יש עוגן. גם אם טענה זו לא עלתה על ידי המשיב (כפי שטוענים המבקשים), יש לה משקל בהערכת סיכויי ההליך, ומה גם שהמשיב העלה גם העלה טענה קרובה בדבר שיהוי. הוא הדין בשיקול נוסף שהעלה בית המשפט, והוא כי קיים ספק אם יש מקום לסעד שמקורו בדיני היושר, נוכח סימני השאלה אודות זכויות המבקשים במקרקעין, ונוכח התנהלות הצדדים, המלמדת על העדר רישום, עריכת מסמך התקשרות (כמו גם הסכם פשרה) למראית עין (לכאורה), ואי הצגתם של אישורים מתבקשים מאת רשויות המסים.
12. מדברים אלה עולה, כי מקבילית הכוחות המתקבלת ממאזן הנוחות ומסיכויי ההליך, אינה מובילה לתוצאה כי יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הדברים אמורים מקל וחומר, נוכח אמת המידה להתערבות כאמור, עליה עמדתי בפתח החלטתי.
13. בשולי הדברים יש להתייחס בקצרה לטענה דיונית של המבקשים, והיא כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא לקצוב את משך החקירות לכל צד, בעת הדיון בבקשה, ל – 15 דקות. לא שוכנעתי מטענה זו. המדובר בבקשה לסעד ביניים. בבקשה מסוג זה, אין ברגיל מקום לבירור ממצה שתכליתו קביעת ממצאים. די בהכרעה בדבר קיומן של שאלות הראויות לבירור. במצב זה, משך החקירה שנקבע הוא סביר. אין בהיקף החומר בו מדובר כדי לשנות ממסקנה זו. לא נפל, אפוא, פגם בהתנהלות בית המשפט בהקשר זה.
14. התוצאה של כל האמור היא, כי המבקשים אינם מצביעים על עילה, המצדיקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא. משכך, בקשת הרשות לערער נדחית. הצו הארעי שניתן (5.2.17) מבוטל בזה. המבקשים יישאו בשכר טרחת המשיבים בסך של 10,000 ₪. סכום זה מביא בחשבון את היקף העבודה שנדרשה בהליך זה, ואת מכלול הקביעות לעיל. אין לצרף לו מע"מ. הוא ישולם מתוך הפיקדון שהופקד על ידי המבקשים בהליך זה.
ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 58868-12/16 עולאא מחמד עבד אלפתאח אבו חמדה, מוחמד מוסטפא מוחמד אבו חמדה נ' פאיז מוחמד חוסין מוחמד חוסין, פאוזי פאיז חוסין מוחמד חוסין (פורסם ב-ֽ 12/03/2017)