פסקי דין על זמירה מולד | פסקי דין על ברכה גברא | פסקי דין על רונית מולד ואח' | פסקי דין על זמיר פנירי | פסקי דין על בורסת היהלומים הישראלית בעמ |

45662-02/17 הפב     12/03/2017




הפב 45662-02/17 זמירה מולד, ברכה גברא, רונית מולד ואח' נ' זמיר פנירי, בורסת היהלומים הישראלית בעמ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




הפ"ב 45662-02-17 מולד ואח'
נ' פנירי ואח'
לפני: כב' השופטת טלי חיימוביץ

12.3.17








מספר בקשה:1



מבקשים

1. זמירה מולד
2. ברכה גברא
3. רונית מולד
4. גלית מולד וולטש
5. ליבי לימור מולד
ע"י ב"כ עו"ד אורן שבח


נגד


משיבים

1. זמיר פנירי

ע"י ב"כ עו"ד פורר
ממשרד עו"ד יגאל ארנון ושות
2. בורסת היהלומים הישראלית בעמ
ע"י ב"כ עו"ד עיני

ממשרד עו"ד עיני ושות'





החלטה

בקשה לצו מניעה זמני.

העובדות
המבקשות הן יורשי
המנוח יצחק מולד, אשר נפטר ביום 12.9.14 (להלן: "המנוח"), גב' זמירה מולד
, אלמנתו של המנוח ומנהלת עזבונו
(להלן: "מנהלת העזבון"), וארבעת בנותיו.

המנוח היה, עד לפטירתו, חבר בבורסת היהלומים ובעל עסק למסחר ביהלומים.

המשיבים הם אחיה של מנהלת העזבון, שהיה גיסו של המנוח, אף הוא חבר בורסת היהלומים, וניהל עם המנוח קשרים עסקיים עד מותו (להלן: "פנירי"), ובורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: "הבורסה").
בתאריך 13.2.17 הגיש פנירי תביעה כנגד שלוש מבנותיו של המנוח, בפני
מוסד הבוררות של הבורסה (להלן: "מוסד הבוררות"), ועתר לחייבן, כיורשות המנוח, בחוב שחייב לו המנוח, כתוצאה מיחסי המסחר שביניהם (להלן: "הליך הבוררות"). בהמשך, תוקן כתב הטענות, והוספה לו מנהלת העזבון כנתבעת.

המבקשות הגישו המרצת פתיחה בה עתרו ליתן צו מניעה קבוע, המורה כי לא קיים הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים, ולכן, לא ניתן לנהל את הליך הבוררות במסגרת מוסד הבוררות, בהיותו חסר סמכות. מחלוקות בין הצדדים דינן להתברר בבית המשפט המוסמך, כנגד מנהלת העיזבון בלבד.

בד בבד עתרו המבקשות ליתן צו מניעה זמני, לעיכוב הליך הבוררות, עד להכרעה בתובענה.

ביום 22.2.17 ניתן צו ארעי לבקשת המבקשות, וביום 1.3.17 התקיים דיון בבקשה.

טענות הצדדים
ב"כ המבקשות טוען כי מוסד הבוררות חסר סמכות לדון בתביעת פנירי מהטעמים הבאים:
1.
בעל הדין הנכון היא מנהלת העיזבון, וזו
לא צורפה כנתבעת, וממילא אינה יכולה להיות צד לבוררות משום שאינה חברת בורסה.
2.
החוב הנטען מיוחס לשותפות מולד-מולדבסקי (בה היה המנוח שותף), ולא למי מהיורשות. על כן, התביעה במוסד הבוררות נועדה לעקוף שלא כדין את חובתו של פנירי לפתוח בהליך משפטי בבית המשפט המוסמך, כנגד מנהלת העיזבון, הליך שדינו להיכשל, שכן בפי המבקשות טענות טובות לפירעון, שיהוי והתיישנות.
3.
סמכות המוסד לבוררות מוגבלת אך ורק לחברי בורסה, ולא חלה על אחרים. חלק מהמבקשות, כולל מנהלת העיזבון, אינן חברות בורסה.
4.
חברותו של המנוח בבורסה פקעה עם פטירתו, ומכאן, שאין למוסד הבוררות סמכות שיפוט כלפיו. אשר לסמכות המוסד כלפי היורשים, הרי שתקנון הבורסה מורה כי חברותו של חבר בורסה אינה מוסבת אוטומטית ליורשיו, וכל יורש של חבר בורסה או מנהל עיזבון חייב לעבור הליך קבלה בפני
עצמו.
5.
סמכות מוסד הבוררות חלה רק על סכסוכים עסקיים הקשורים בעסקי חברי הבורסה. החוב הנטען אינו נובע מקשר עסקי כלשהו בין פנירי לבין מי מהיורשות.
6.
תקנון הבורסה מהווה חוזה אחיד מקפח ואין לפרשו ככזה הכופה על היורשות בוררות, שעה
שהן אינן בעלות דין נכונות בה ואינן מעוניינות בה. בנוסף, הואיל ומוסד הבוררות אינו כפוף לדיני הראיות, לפרוצדורה ולדין המהותי, ונוכח פטירת המנוח והקושי להתדיין בנסיבות אלה, כמו גם היותו של החוב ישן ביותר, עלול להיגרם עיוות דין למבקשות בחיובן להתדיין בפני
מוסד הבוררות, ללא ייצוג משפטי.
7.
היה ולא ינתן צו מניעה זמני, והליכי הבוררות יתנהלו כסדרם, יגרמו למבקשות הוצאות רבות עקב ניהול ההליך, ובנוסף, הדבר עלול להביא לפסיקות סותרות.

המשיבות מתנגדות לבקשה, וטוענות כדלקמן:
1.
סמכות מוסד הבוררות חלה גם על חליפיהם של חברים שנפטרו, בהתאם לסעיף 4 לחוק הבוררות, ולשם הקניית סמכות למוסד הבוררות, אין
צורך שאותם חליפים יהיו בעצמם חברי בורסה. די בכך שהמנוח היה חבר בורסה, והסכסוך בין הצדדים המקוריים אמור היה להתברר בפני
המוסד לבוררות. מנהלת העזבון באה בנעלי המנוח בנוגע לחובותיו כבעל מניה בבורסה, וקשורה אף היא בתניית הבוררות.
2.
תקנון הבורסה קובע כי משעה שהמניה עוברת על פי חוק לידיו של מנהל העזבון, הוא הופך להיות בעל זכות ומחזיק בה, ומכאן שכפוף הוא לתניית הבוררות.
3.
מקור הסכסוך הנטען בחובות שנוצרו אגב מסחר ביהלומים, בין המנוח ופנירי. משכך, נכלל בגדר תניית הבוררות. אין צורך כי יחסי המסחר יתקיימו בין הצדדים הישירים לתובענה, ודי בכך שהתקיימו בין פנירי למנוח.
4.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. לא יגרם למבקשות נזק בלתי הפיך, אם תנוהל הבוררות, ואף אם ינתן פסק בוררות, אפילו אם בסופו של יום תתקבל התובענה בתיק זה. ההפסד שיגרם למבקשות הוא כספי בלבד, של שכר טרחת עורך דין, ומכאן שאין מדובר בנזק בלתי הפיך. אין גם חשש מפסיקות סותרות, שהרי אם התובענה תתקבל, יאויין פסק הבוררות, ולא יהווה פסיקה סותרת.

דיון
אפתח בכך, שלאחר צירוף מנהלת העיזבון כנתבעת בתובענה בפני
מוסד הבוררות, אין צורך שוב לדון בטענתן הצודקת של המבקשות, כי מנהלת העיזבון היא הצד
הנכון לתובענה.

על כן עומדות על הפרק שאלת סמכותו של מוסד הבוררות לדון בתובענה, ושאלת מאזן הנוחות.

בכל הנוגע לסמכותו של מוסד הבוררות לדון בתובענה, אין חולק כי חברותו של המנוח בבורסה פקעה עם פטירתו ואינה עוברת בירושה. אין גם חולק, כי עילת התביעה המקנה סמכות למוסד הבוררות, דהיינו, חוב שצמח מעסקאות יהלומים, נוצרה מיחסי המסחר בין פנירי לבין המנוח, ולא בין פנירי לבין מי מהיורשות.

השאלה היא, האם פטירתו של חבר בורסה, בהינתן סכסוך שהיה בסמכות המוסד לבוררות בחייו, מפקיעה את סמכות מוסד הבוררות לדון בסכסוך,
מול
יורשיו של החבר.

בנידון זה, אני מקבלת, לצורך ההליך שבפני
, את עמדת המשיבות.

סעיף 4 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), קובע כדלקמן:
"הסכם בוררות וסמכותו של בורר על פיו, כוחם יפה גם לגבי חליפיהם של הצדדים להסכם... והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם"

מנהל עזבון או יורש, הוא חליפו של המנוח.
ב"כ המבקשות הפנה אותי ל

פסק דין
של בית המשפט המחוזי בחיפה, בש"א 9640/00

שרותי

כרמיאל

אגודה

שיתופית

לשירותי

דלק

ומזנון

בע
"
מ

נ'

נתן

ברנגולה

ואחרים
(8.1.01), אשר קבע בנסיבות דומות, כי
יש


לפרש

את

המונח "חליף"

שבסעיף,

על

דרך הצמצום, מהטעם שבוררות הינה עניין

וולנטרי

שאין

לכפותו

על

הצדדים. לכן, לשיטתו, חליף יהיה רק מי שנכנס

בנעליו

של

צד

להסכם בוררות


בהסכמתו

ובידיעתו, (למשל, במקרה

הנופל

במסגרת

חוק המחאת חיובים
) ולא יורשיו

של

אדם

אשר

עזבונו נפל בחלקם

עם

פטירתו
.
אלא שפסיקה זו עומדת בסתירה לפסיקת בית המשפט העליון. ראה למשל ע"א 10892/02
נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר
(6.6.05), שם נקבע:
"ואולם, המושג חליף לא הוגדר בחוק הבוררות, או בחוקים אחרים בהם נעשה בו שימוש. נוכח זאת, יצקה הפסיקה תוכן למושג זה, ומשמעותו נודעת מקיבוצם של פסקי הדין השונים שניתנו במשך הזמן. עיקרו של דבר, חליף הוא מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה)...החליף נכנס באופן מוחלט בנעלי בעל הזכות המקורי, כשהאחרון נעלם ואיננו".

טוען ב"כ המבקשות, כי תקנון הבורסה, שהוא הסכם הבוררות החל על חברי הבורסה,
משמיע כוונה אחרת, בכך שאינו מכיר בזכותם של יורשי חבר בורסה, להיכנס בנעליו עם פטירתו, ולהפוך באופן אוטומטי לחברי בורסה, אלא עליהם לעבור הליך קבלה ככל אדם.
זו, לטענת ב"כ המבקשות, אמירה מפורשת,
שגם סמכותו של מוסד הבוררות לא תחול על החליף.

איני מקבלת טענה זו.

אכן, על פי התקנון היורש אינו בא, באופן אוטומטי, בנעליו של המנוח כחבר בורסה.
תקנון הבורסה מבהיר במפורש, כי מעמדו של יורש או מנהל עיזבון, אינו כמעמד חבר בורסה, והוא אינו זכאי לזכויות המוקנות לבעל מניה. העברת המניה טעונה אישור דירקטוריון הבורסה, ועמידה בתנאים שונים שיקבעו על ידי הדירקטוריון (סעיפים 35 ו-36 לתקנון), ומבלי שהתקבל היורש כחבר בורסה, גם אינו זכאי לבחור או להיבחר למוסדות הבורסה, להשתמש בשירותיה, לקבל דיבידנדים או לעשות שימוש באולם הבורסה (סעיף 6.2 לתקנון).

עם זאת, איני סבורה כי
הסדרים אלה מלמדים, לפחות לא לכאורה, על כוונת הבורסה לאיין את סמכות השיפוט של מוסד הבוררות שלה, על סכסוכים שהיו בתחום סמכותו, לפני פטירת המנוח.

המטרה העומדת בבסיס ההגבלות על העברת המניה וקבלת יורשים כחברים, אלא לאחר שעמדו בתנאי קבלה, היא שליטה על זהות החברים בבורסה, ומניעת כניסת חברים באופן אוטומטי.
איני רואה כיצד הגבלה שכזו, שיש בה היגיון על פניה, מלמדת גם על כוונה להוציא סכסוך כלשהו
מסמכות השיפוט של הבורסה. על פני הדברים, אין כל אינטרס לבורסה לעשות כן, שכן הדבר פוגע בחבריה הנותרים בחיים, ומשמיט
מתחת לרגלי חבר בורסה הנותר בחיים, את ערכאת השיפוט לה הוא זכאי על פי התקנון.

כך שלצורך הליך זה, איני רואה בסעיפים הרלוונטיים בתקנון הבורסה, משום אמירה מפורשת שסמכות השיפוט של מוסד הבוררות לא תחול על חליפיהם של חברים שנפטרו.

המבקשות טוענות גם כי בנסיבות העניין יהיה זה בלתי צודק לחייב אותן להתדיין בפני
מוסד הבוררות. מדובר בעילה שהתיישנה מאד, בצד לסכסוך שנפטר, ובעוד קשיים אשר מוסד הבוררות אינו ערוך להתמודד עמם מבחינה משפטית, בהעדר חובת הנמקה, ואי תחולת הדין המהותי והפרוצדורלי על ההליך.
לטעמי, טענות אלה אינן יורדות לשורש סמכות מוסד הבוררות, ודינן להתברר בהליך העיקרי.

על כן, איני יכולה לקבוע, כי המבקשים הראו
סיכויים טובים לקבלת התביעה.

אשר למאזן הנוחות,
על המבקש לעכב הליכי בוררות במסגרת בקשה לצו מניעה, מוטל נטל מוגבר, להוכיח תנאים בעלי עוצמה ניכרת כדי לזכות בסעד המבוקש, וזאת על רקע
סעיף 18 לחוק הבוררות והתכליות העומדות בבסיס מוסד הבוררות.
ראה דברים שנאמרו ברע"א 627/13
סגל נ' פנינת מלכי ישראל

(19.02.13), סעיף 12:
"סעיף
18 לחוק הבוררות קובע כי בקשות המוגשות לבית המשפט על ידי צד להליך בוררות אינן מעכבות את מהלך הבוררות, אלא אם הורה על כך בית המשפט או הבורר. זו נקודת המוצא לדיוננו. הרציונל מאחורי הסעיף ברור: ככל שהיה נקבע כלל הפוך, לפיו כל בקשה שמגיש צד לבוררות לבית המשפט מעכבת אוטומטית את הבוררות, אזי היה נשמט הבסיס מתחת לבוררות והייתה נפגעת יעילות הבוררות אשר הינה אחת ממידותיה העיקריות. במילים אחרות, על בית המשפט לשקול בזהירות אם להיענות לבקשות שמגישים צדדים להליך בוררות במהלכה, ואשר לעיתים קרובות לא עומד מאחוריהן דבר מלבד ניסיון "לתקוע מקלות בגלגלי הבוררות". על רקע זה נקבע בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת, כי צד להליך בוררות המגיש בקשה למתן צו מניעה לעיכוב הליכי הבוררות
נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת, וזאת על מנת להגן על מוסד הבוררות ולא להכשילו "

ולענייננו, בבחינת הנזק הצפוי למבקשות באם ימשך הליך הבוררות הסדרו, לא מצאתי כי מדובר בנזק בלתי הפיך, או גדול באופן מיוחד, המצדיק עיכוב ההליכים.
מדובר בנזק כספי, של שכר טרחת עו"ד בלבד, וגם זאת במידה מוגבלת, שכן יש איסור על ייצוג משפטי
בהליך הבוררות. כך או אחרת, מדובר בנזק כספי שאינו בלתי הפיך.
ככל שתתקבל התביעה, וינתן פסק בוררות נגד המבקשות, ואף יאושר, עוד בטרם סיום הדיון בתובענה זו, ניתן יהיה לפנות שוב בבקשה לעכב את הליכי ביצוע פסק הבורר, עד מתן

פסק דין
בתובענה העיקרית, ובמסגרת זו לבחון שוב את הנזק הצפוי למבקשות.
לבסוף, אני דוחה את הטענה לחשש לפסיקות סותרות, שכן אם בסופו של יום תתקבל התובענה כאן, ממילא יבוטל פסק הבוררות, ויהיה כלא היה.

על כן, אני דוחה את הבקשה, ומורה על ביטול הצו הארעי.
המבקשות תשאנה בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 7,000 ₪.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










הפב בית משפט מחוזי 45662-02/17 זמירה מולד, ברכה גברא, רונית מולד ואח' נ' זמיר פנירי, בורסת היהלומים הישראלית בעמ (פורסם ב-ֽ 12/03/2017)