פסקי דין על ראובן גוטמן |

8506-11/14 סעש     13/03/2017




סעש 8506-11/14 ראובן גוטמן נ' מדינת ישראל - משרד החינוך








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 8506-11-14


13 מרץ 2017

לפני
:

כב' השופט
דורי ספיבק – אב בית הדין

נציג ציבור מעסיקים מר רן ורדי

ה
תובע:
ראובן גוטמן
בעצמו
-
ה
נתבעת:
מדינת ישראל - משרד החינוך
ע"י ב"כ עו"ד גילה חממי-פינק




פסק דין


1.
האם זכאי היה התובע, שהינו מורה למוזיקה שפרש לגמלאות בשנת 2013, לקידומו לדרגה 8 במסגרת רפורמת "אופק חדש" במשרד החינוך? זוהי השאלה שבפני
נו.

התשתית העובדתית

2.
התובע, מר ראובן גוטמן
, עבד כמורה למוזיקה במשרד החינוך, החל מספטמבר 1983 ובמשך תקופה של 30 שנה. התובע הועסק בבתי-ספר שונים, האחרון שבהם בית הספר "אשכול" בנס ציונה, שבו הועסק משנת 2006 ועד לפרישתו בשנת 2013. התובע הצטרף לתוכנית "אופק חדש" ביום 1.9.08, בשנת הלימודים תשס"ט, בדרגה 6.5 בדירוג האקדמי. ביום 1.3.10 ניתנה לתובע דרגה 7, לאחר שעמד בפרק זמן שהייה בדרגה של 18 חודשים, וביצע 105 שעות פיתוח מקצועי. בשנת 2013 נדחתה בקשתו של התובע לקידומו לדרגה 8 במסגרת אופק חדש, בשל ציון הערכה כמותית של מנהלת בית הספר בגובה 3.9, ציון שאינו עומד בציון הסף המזכה שנקבע על 4.5, וכן חוסר בשעות פיתוח מקצועי.

3.
בעקבות סירובו של הנתבע למתן דרגה 8, ביום 23.6.13 פנתה מנהלת בית-הספר הגב' רונית שורק לרכזת כוח אדם בנתבע, ב"בקשה לדיון מחודש על העלאה בדרגה" לתובע (נספח 2 לכתב התביעה).ביום 8.7.13 הובא עניינו של התובע בפני
ועדת החריגים לענייני קידום ב"אופק חדש", וזו נדחתה מהטעם שאינו עומד בתנאים המצטברים לקידום. התובע השיג על החלטת ועדת החריגים, וביום 30.9.13 הובא עניינו בפני
ועדת חריגים שנייה, שדחתה פעם נוספת את בקשתו לקידום. הוועדה נימקה החלטה זו בכך שהפער בין הציון שניתן לו לבין הציון המזכה היה גבוה מ- 0.5, וכן בכך שחסרו לתובע 15 שפ"מ, חרף השלמה שניתנה לו (נספח 4 לכתב התביעה).

בין לבין, ביום 30.09.13 התובע פרש לגמלאות, בגיל 53, בשל מצב בריאותי שמקורו בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

4.
ביום 5.1.14 התובע שב ופנה אל הגב' נורית דואק, במנהל תחום כח אדם בהוראה, והלין כי הועדה לא דנה בטענותיו הנתמכות במכתבה של הגב' שורק ובהמלצות, וכי הודע לו בכתב על ידי אגף השתלמויות כי אלה יושלמו לו לאחר אישור הוועדה לדרגה. התובע ביקש קיום דיון חוזר בוועדת החריגים (נספח 4 לכתב התביעה). פניות נוספות של התובע למנכ"לית המשרד וכן פנייתו לגב' דואק, נענו במכתבה מיום 13.2.14 של הגב' תמי יהושע, שהבהירה שקידום התובע לדרגה 8 נדחה על ידי ועדת החריגים הראשונה, מהטעם שאינו עומד בשני תנאים מצטברים: ציון הערכה שאינו עומד בציוני הסף, כשהפער הוא משמעותי, וכן מחסור בשפ"מ גם לאחר השלמה בהיקף של 15 שעות. הוועדה שהתכנסה בעניינו מחדש מיום 30.9.13 לא מצאה אף היא לאשר הבקשה. עוד הובהר שבמכתבה של שורק אין התייחסות לטעויות בהליך ההערכה, בעוד על פי הנהלים בנתבע אין אפשרות לשנות הערכת מנהל. כמו כן, וועדת חריגים בראשות מנהל האגף להתפתחות מקצועית היא המוסמכת לאשר שעות באופן חריג ומאחר שלתובע ניתנה כבר השלמה, לא מצאה הועדה לנכון לאשר תוספת נוספת של 15 שעות (נספח 4 לכתב התביעה).

5.
התובע שב ופנה לגורמים שונים בנתבע בעניינו, כשבהודעת דוא"ל מיום 2.4.14, הגב' יוסף הנחתה אותו להגיש בקשה לפתיחת הערכה על ידי המנהלת בליווי מכתב מנומק ומבוסס (נספח 5 לכתב התביעה).

ביום 23.4.14 פנתה שורק לגב' אסתי יוסף, ממונה על הערכת עובדי הוראה בנתבע ב"בקשה לפתיחת הערכה של המורה ראובן גוטמן
". במכתב מיום 22.5.14, הגב' יוסף הודיעה לתובע שלא מצאה סיבה לפתיחת ההערכה הכמותית של שורק, שכן זו נמצאה קוהרנטית (נספחים 5 לכתב התביעה).

ביום 16.2.15 הגיש התובע לגף פיתוח מקצועי לעובדי הוראה אישור סיום לימודים עבור השתלמות נוספת לשנת הלימודים תשע"ב, שהסתיימה ביום 12.6.12, ואשר בשל טעות לא הוכרה על ידי האגף במועד קודם. בהתאם, ההשתלמות הנ"ל עודכנה על ידי הנתבע ביום 28.3.13, לצורך צבירת שעות פיתוח מקצועי, בהיקף של 30 שעות.

כפועל יוצא, הובא עניינו של התובע פעם שלישית בפני
ועדת החריגים, ביום 13.5.15 (לאחר הגשת התביעה שבפני
נו). אף ועדה זו קבעה שאין הוא זכאי לדרגה 8 בשל אי התקיימותם של שני תנאים לקידום: 15 שעות פיתוח מקצועי, וכן ציון הערכה הנמוך ביותר מ-0.5 מציון הסף המזכה.

6.
דיון קדם משפט התקיים בפני
כב' הרשמת
מרב חבקין
ביום 16.6.15. לאחריו, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיון ההוכחות התקיים ביום 27.10.16. מטעם התובע העידו התובע עצמו, מנהלת בית-הספר הגב' שורק, והגב' אורנה חריטן, מפקחת על חינוך מוסיקלי במחוז מרכז. מטעם הנתבע, העידו הגב' סוניה פרץ, מנהלת אגף בכיר (כח אדם בהוראה) בנתבע משנת 2014; והגב' רונית איינהורן-טסלר, ממונה על הערכת עובדי הוראה והניהול בנתבע משנת 2015. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע.

7.
בטרם נפנה לשלב הדיון וההכרעה, נציין שביום 23.1.17, לאחר דיון ההוכחות ולאחר שהוגשו סיכומי התובע (עוד ביום 8.11.16), הגיש הנתבע "הודעה" שבגידרה מסרה נתונים סטטיסטיים מסוימים וחדשים אודות הערכות מורים שבוצעו בבית-הספר שבו לימד התובע. בהחלטה שניתנה בו ביום התבקש הנתבע לנמק מדוע לא יהיה נכון שבית הדין יתעלם מנתונים אלה, לאור כך שהוגשו בניגוד לכללי סדר הדין ולדיני הראיות. במענה להחלטה זו הבהיר הנתבע שמדובר בנתונים עליהם נשאלה העדה מטעמו גב' איינהורן, ומטעם זה נכון היה לשיטת הנתבע להשלים את התמונה הראייתית ולספקם לאחר דיון ההוכחות. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לקבל את הראיות הנוספות. הבקשה להוספת הראיות אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות להגשת ראיות לאחר שלב הסיכומים, שכן לא השתכנענו שלא ניתן היה בשקידה סבירה לכלול אותם בחבילה אחת במסגרת ראיות הנתבע שהוגשו בתיק. מעבר לכך, ומכל הנימוקים שנפרט בהמשך

פסק דין
זה, איננו סבורים שאף אם היו מתקבלים הנתונים היה בכך כדי לשנות, ואף מטעם זה לא ראינו להיענות לבקשה.

דיון והכרעה

קידום עובדי הוראה במסגרת רפורמת אופק חדש

8.
ביום 25.12.08 נחתם הסכם קיבוצי בעניין תנאי השכר וההעסקה שיחולו על עובדי ההוראה במסגרת הרפורמה במערכת החינוך, המכונה "רפורמת אופק חדש". סעיף 38 מסדיר קידום בדרגות בתנאי סף. האגף הבכיר לכח אדם בהוראה הוא הגורם המוסך לטיפול בקידום דרגות עובדי הוראה במסגרת אופק חדש.

9.
ביום 2.1.13 הוצא על ידי האגף נוהל קידום דרגות באופק חדש המיישם את סעיף 38 להסכם הקיבוצי, וכן מסמך עקרונות הפיתוח המקצועי המשמש נספח לו. בהתאם להוראות הנוהל, קידום בדרגות הגבוהות לעובד הוראה מותנה בשהייה של 36 חודשים מלאים בדרגה; עמידה בדרישות לפיתוח מקצועי בהיקף של 210 שעות; הערכה מילולית חיובית לקידום; תוצאות הערכה של המורה (הערכה כמותית); וקיומה של מכסה פנויה בהינתן שההסכם הקיבוצי קובע שיעורי מכסות בדירוגים הגבוהים.

10.
בהתאם לסיכום דברים מיום 19.11.12 בין הסתדרות המורים ומנכל"ית משרד החינוך, על מנת לנהל מכסות קידום, נקבעו ציוני הסף לשנת הלימודים תשע"ג, המהווים תנאי לקידום בדרגות 7-9. ציון הסף עבור דרגה 8 נקבע ל- 4.5. עם זאת, הצדדים הסכימו שתיעשה בדיקת נתונים לגבי מספר מורים העומדים לפני פרישה, וציון הערכתם קרוב מאוד לציון הסף שנקבע (ס' 37- 41 לכתב ההגנה; ס' 25-26 לתצהיר פרץ).

בהתאם לנוהל מיום 2.1.13, ממונה ועדת חריגים לטיפול פרטני בעובדי הוראה שאינם עומדים בדרישות לקידום דרגות. בוועדה חברים מנהל האגף לפיתוח מקצועי, סגנית מנהל אגף בכיר לכוח אדם בכיר, נציג החשבות, ונציג הלשכה המשפטית. פניות לוועדת החריגים מבוצעות באמצעות פקידי כוח אדם בכיר במחוזות או באמצעות נציגי הארגון היציג.

בפועל, פועלת בנתבע ועדת חריגים בהשתתפות נציגי הסתדרות המורים, שמטרתה לבחון פנייתם של עובדי הוראה במקרים מיוחדים. לענייננו זה, ועדת החריגים דנה בעניינם של מורים פורשים שלא זכאים לקידום שני בדרגות הגבוהות, מאחר שציון הערכתם לא עמד בציון הסף, בהינתן שאין באפשרותם לבקש הליך הערכה נוספת בשנה העוקבת. ועדת החריגים נוטה להתחשב ולאשר קידומם של מורים פורשים, עת עמדו בשני תנאים מצטברים: הפער בין ציון הערכה שקיבלו וציון הסף המזכה אינו עולה על 0.5, ומילאו אחר חובותיהם לשעות פיתוח מקצועי ופרק זמן שהייה בדרגה (נ' 4 לכתב התביעה; ס' 4, 48-51 לסיכומי הנתבע).

ההחלטה על אי קידומו של התובע בדרגה 8

11.
העלאה בדרגה אינה זכות מוקנית לעובד, והיא בגדר פררוגטיבה של המעסיק. ככלל, בית הדין לא יתערב בהחלטות מקצועיות הנוגעות לקידום עובדים בנתבע,

ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא יבחן את החלטתה בחינה מנהלית, במסגרתה יבחן ויקבע אם לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו. בחינה זו באה לידי ביטוי בבדיקת תקינות הליך קבלת ההחלטה ותוכנה.

במקרה שלפנינו, הנתבע סירב להעניק לתובע דרגה 8 סמוך למועד פרישתו לגמלאות בסוף שנת הלימודים תשע"ג, מהטעם הכפול שציון הערכתו לא עמד בציון הסף שנקבע, ונוכח אי עמידה בשעות פיתוח מקצועי. עניינו של התובע נדון שלוש פעמים במסגרתה של ועדת החריגים שלא מצאה לשנות את ההחלטה. נעבור כעת לבחון האם נפל פגם בהחלטה זו.


שעות פיתוח מקצועי

12.
התובע טוען כי עמד במלוא הדרישה למכסת שעות פיתוח מקצועי, בהיקף של 210 שעות, מתוכן 30 שעות שהושלמו לו כדין, לפי חלוקה של 15 שעות שהושלמו עבור השתלמויות לשנת תשע"א, ו-15 שעות כחלק מהליך פרישתו.

הנתבע טען כי במועד פרישתו עמדו לזכות התובע 195 שעות פיתוח מקצועי בלבד, לאחר שעבור השתלמויות שבוצעו בשנת תש"ע–תשע"א הוא קיבל השלמת שעות כוללת של 15 שעות. לשיטתו, אין להתחשב בתוספת השעות שניתנה לפני פרישה.

13.
עבור הקידום מדרגה 7 לדרגה 8, התובע ביצע בשנת תש"ע השתלמות בהיקף 30 שעות בפועל שזיכתה אותו ב-35 שעות לחישוב לאחר הוספת 5 שעות; בשנת תשע"א השתלמות בהיקף 60 שעות בפועל שזיכתה אותו ב– 70 שעות לחישוב לאחר הוספת 10 נקודות; בשנת תשע"ב, השתלמות בהיקף של 30 שעות בפועל, שזיכתה ב- 30 שעות לחישוב; ובשנת תשע"ג, השתלמות של 30 שעות בפועל, שזיכתה ב-30 שעות לחישוב (ס' 11 לתצהיר פרץ). כך שסך הכל הוכרו בעד השתלמויות אלה, 165 שעות פיתוח מקצועי.

לתובע נערכה השלמה של 15 שעות במצטבר בהתאם לסעיף 16 לנוהל, הקובע הכרות חריגות, כך שבדרגות הגבוהות המערכת מוסיפה 5 שעות על כל 30 שעות עבור השתלמויות עד שנת תשע"א כולל (ע' 15, ש' 4 לפרוטוקול).

14.
ביום 16.2.15 הגיש התובע לאגף פיתוח מקצועי אישור סיום לימודים עבור השתלמות בנושא "1086 תכנית לפיתוח מצוינים" שהסתיימה ביום 12.6.12 (שנת הלימודים תשע"ב) ואשר בשל טעות לא הוכרה על ידי האגף במועד קודם. בהתאם, ההשתלמות הנ"ל עודכנה על ידי הנתבע ביום 28.3.13, לצורך צבירת שעות פיתוח מקצועי, בהיקף של 30 שעות מיום 12.6.12 (ס'
31-32 לתצהיר יוסף).

התובע הגיש התכתבויות שנערכו בינו לבין אגף פיתוח מקצועי בשנת 2013, עובר לפרישתו, לפיהן ניתנה לו לרגל פרישתו תוספת 15 שעות פיתוח מקצועי לפנים משורת הדין, ואף התקבל מאוחר יותר אישור בהודעת דוא"ל מרכזת פיתוח מקצועי לעובדי הוראה כי הושלמו על ידו כל שעות הפיתוח מקצועי על סמך הכרה בדיעבד בהשתלמות נוספת בת 30 שעות וכן "תוספת של 15 שעות בגין פרישה" (מוצגים 6א' – 6ב' לתמצית עדות התביעה).

בנוסף, התובע הציג עדכוני מערכת כוח אדם לפיהן עודכן אישור חריג לתוספת 15 שעות פיתוח מקצועי מיום 30.6.13 (מוצג 6ב' לתמצית העדות). כמו כן, הוא הציג אסמכתא ממערכת הנתבע, ולפיה תאריך תחילת צבירת שעות פיתוח מקצועי נקבע להיות 1.3.10 לפי נוהל 25.8.10, כשסך כל השעות הוא 210 ותאריך סיומן הוא 30.6.13 (ס' י' ונספחים 5-6 לתמצית עדות התובע).

15.
הנתבע הודה כי לפנים משורת הדין, סמוך למועד פרישתו של התובע, ומתוך מחשבה כי מדובר בתנאי היחידי שבו הוא אינו עומד לקידום לדרגה 8, ניתן לו מענק חריג של 15 שעות, למרות שלא ביצע אותן בפועל. הנתבע אף הודה כי משנצברו לזכות התובע 30 השעות הנוספות הנ"ל, הדבר היווה הצדקה להבאת עניינו פעם נוספת, שלישית במספר, בפני
ועדת החריגים ביום 13.5.15 (ס' 34-35 לתצהיר פרץ; ס' 60 – 61 לסיכומי הנתבע).

הנתבע לא התייחס בעדויותיו או בטענותיו לראיות שהוצגו על ידי התובע בנוגע להענקת 15 שעות פיתוח מקצועי ביוני 2013, וכן לטענותיו בעניין זה. כל שנטען על ידו היה כי שעות אלה ניתנו לתובע לפנים משורת הדין, ומתוך מחשבה שמדובר היה בתנאי היחיד המונע קידומו בדרגה. אולם משהתברר לנתבע בדיעבד כי לא כך היא, הן לא נלקחו בחשבון על ידו לצורך קביעת הזכאות (ס' 60 לסיכומי הנתבע). טענה זו לא הוכחה, היא אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוגשו על ידי התובע, ואין בכוחה לשלול מהתובע למפרע את תוספת שעות הפיתוח המקצועי, שבהיעדר ראייה לסתור, אושרו לו על ידי הגורמים המוסמכים בנתבע. הנתבע אף לא התייחס בטיעוניו לטענה לקיומו של נוהג או נוהל לתוספת שעות פיתוח מקצועי, וכן לטענת הסתמכות שהעלה התובע בעניין זה (ס' 1י' לתמצית עדות; ס' 6.3, 8 לסיכומין).

16.
נוכח האמור, אין לנו אלא לקבוע כי התובע מילא אחר מכסת שעות הפיתוח המקצועי לצורך קידומו בדרגה 8.

הערכת עובד ההוראה

17.
הטיעון העיקרי לאי הענקת דרגה 8 לתובע היא שאינו עומד בציון הסף המזכה לכך. כאמור, ציון הסף המזכה עומד על 4.5, בעוד לתובע ניתנה הערכה בגובה 3.9. ועדת החריגים הדנה בעניינם של עובדים פורשים שוקלת הענקת דרגה, כשהפער בין שני אלה אינו עולה על 0.5, מה שאינו מתקיים בתובע.

18.
התובע טוען כי הערכתו אינה משקפת את פועלו רב השנים כפי העולה אף ממכתביה, הערכתה המילולית של המנהלת שורק, ועדותה בנוגע לעבודתו המקצועית. לטענתו, הערכת המנהלת הייתה מגמתית ומבוססת על מדיניות שרירותית, מבלי שהוטמעו על ידה נוהלי הנתבע בביצוע הערכה כמותית ומשמעותה.

הנתבע, מנגד, טען כי שורק ביצעה הערכתו הכמותית של התובע לאחר שעברה הדרכה בנוגע לכלי הערכה, שהערכתה מעידה על מורה מיומן בלבד והיא לא חזרה ממנה בעדותה, ויש ליתן משקל מכריע להערכתה בזמן אמת.

פגם בהערכה הכמותית לעובד הוראה

19.
סעיף 38 ה להסכם הקיבוצי, הנוגע להערכת עובד הוראה מזכה בדרגה, כי הערכת עובד ההוראה תבוצע בהתאם להנחיות מקצועיות של משרד החינוך, כפי שיקבעו מעת לעת, בהיוועצות מוקדמת עם הסתדרות המורים.

בחוזר המנכ"ל שבתוקף מנובמבר 2014, נקבע שהוראותיו באו לעגן את תהליכי המשוב וההערכה של צוותי החינוך, ההוראה והניהול כפי שפותחו והתגבשו מאז חתימת הסכם "אופק חדש" (2008,
ר' גם עדות איינהורן בע' 21, ש' 1). כפי העולה מהחוזר, הרי שממצאי ההערכה אמורים לשמש בשני אופניים עיקריים: כהערכה מעצבת המכוונת לשיפור ולטיוב ההוראה וכהערכה מסכמת שתשמש בידי המערכת לקבלת החלטות בנושא מעמדם של עובדי ההוראה ולעניננו זה קביעת הזכאות לקידום בדרגות 7-9 (ס' 1.5 לחוזר).

בהתאם לעקרונות שהותוו בסעיף 1.2 לחוזר המנכ"ל בנוגע להערכת עובדי הוראה וניהול, פותח על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, בשיתוף נציגי משרד החינוך "כלי להערכת מורים" (נספח נת/1 לתצהיר איינהורן). כלי זה כולל ארבעה מדדי על של הוראה במיטבה: תפיסת תפקיד ואתיקה מקצועית (הזדהות עם תפקיד ההוראה והחינוך ומחויבות לארגון ולמערכת); תחום הדעת (ידע בתחום הדעת ובהוראתו); תהליכים לימודיים וחינוכיים (ניהול השיעור וארגונו, דרכי הוראה, למידה והערכה, וסביבה תומכת למידה), וכן שותפות בקהילה מקצועית בית ספרית וקהילה מקצועית בתחום הדעת.

20.
כלי ההערכה נבנה ככלי מחוון המבוסס על תיאורים התנהגותיים מפורטים המצופים מעובד ההוראה בכמה רמות ביצוע. המחוון כולל סולם בן חמש דרגות עיקריות שניקוד כמותי בצידן: מתחת לרמת בסיס; רמת בסיס הנחלקת לקרוב לבסיס ובסיס והניקוד בצידה 1-2 בהתאם; רמת מיומן הנחלקת לקרוב למיומן ומיומן והניקוד בצידה 3-4; רמת מצטיין הנחלקת לקרוב למצטיין ומצטיין והניקוד בצידה 5-6; ורמת אומן שהניקוד בצידה 7. הציון המשוקלל של הערכה כמותית זו הוא הקובע לעניין ציון הסף המזכה לקידום.

21.
לאחר ששקלנו את מסכת הראיות שבכתב והעדויות שבפני
נו, הגענו לכלל מסקנה שנפלו פגמים בציון המשוקלל שקיבל התובע (3.9) המחייבים את התערבותנו. אף שאין בידינו כמובן לקבוע מה היה "הציון המשוקלל הנכון" לו זכאי היה לולא אותם פגמים, מצאנו די אינדיקציות לכך שבכל מקרה מדובר היה בציון גבוה יותר, דהיינו לכל הפחות ציון 4.0, שהוא הציון שהיה זקוק לו לצורך קידום. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית
פועלו של התובע הוערך על ידי שורק בכל המדדים באופן גורף ברמת "מיומן", מלבד "טכנולוגיות תקשוב בהוראה ובלמידה" לגביו הוערך ברמת "קרוב למיומן", וכן "קוד התנהגות ואתיקה מקצועית" לגביו הוערך ברמת בסיס, שהייתה הרמה המרבית להערכה בשנה זו. שורק העידה באשר לנימוק שעמד בבסיס הערכה הכמותית של התובע כמורה מיומן כי "זה מה שהגיע לו, הוא קיבל ברוב הפרמטרים את הציון המקסימלי, ובאחדים מעט פחות". עם זאת, שורק הדגישה כי להערכתה אין עובד הוראה שהוא ראוי יותר מהתובע לקבלת דרגה (ע' 9, ש' 3, 14). אומנם הנתבע הבהיר שהמנהל המעריך אינו צריך לדעת מהו ציון הסף המזכה בדרגה עת הוא מעריך עובד הוראה. אולם עדיין אין להתעלם מכך שעולה היטב מעדותה של שורק שהיא מעריכה את התובע כמי העונה על
אמות המידה המרביות
הקיימות של עובד הוראה. הערכה זו של שורק כמנהלת אינה עולה בקנה אחד עם כלי הערכה במסגרתו נקבעו רמות ביצוע קיימות בפועל, כשרמת מיומן (4) אינה רמת הביצוע המרבית אלא החמישית מתוך שמונה,
בעוד הערכת התובע הייתה רובה ככולה הערכה של "מיומן" (ע' 9, ש' 13; ע' 11, ש' 16);

שנית
שורק העידה על עבודתו היוצאת מהכלל של התובע, וכך בין היתר העידה (ע' 9 ש' 4):
"ההערכה לא היתה מושלמת כיוון שאי אפשר לדרוש מושלמות להעלאה בדרגה. הוא מורה מצויין שעשה עבודה נהדרת והוביל את בית הספר למקומות שהוא לא היה בו. כל יום שישי בשעה שבע בבוקר הייתי מגיעה לבית הספר, התובע כבר היה יושב בחזר המוזיקה ותלמידים כבר היו מתאמנים, מנגנים בכלי נשיפה, וזה במשך שנים. אנחנו רוצים לעודד מורים למצויינות, שיקדמו, שיהיו בעלי גישה לתלמידים עם צרכים ממיוחדים, לבוא כל יום שישי בבוקר, זה לא דבר של מה בכך. הוא בהחלט הוביל את בית הספר למחוזות אחרים".

אף עדות זו מנוגדת לעובדה כי המחוון וסולם הדרגות בכלי להערכת עובד נועדו להעריך רמות הוראה ברות קיימא וביצועים המצופים בפועל מהמורה לשם צרכים פדגוגיים וקידום. מכל מקום, לא ניתן להסיק מעדות שורק מהו הביסוס והטעמים להערכתה את התובע בארבעת המדדים כ"עובד
מיומן
" בלבד. שורק לא התייחסה במסגרתה לכלי להערכת מורים ולמחוון שנקבע בו (נ' נת/1). במכתביה המאוחרים להערכה הוגדר התובע על ידה כ"מורה למוסיקה מוכשר, מיומן ומצוין בתחום הדעת אותו הוא מלמד" (נ' 2 לכתב התביעה) וכן תואר כמורה מעולה אשר ביצע עבודה "מקצועית, איכותית ויוצאת דופן" תוך הקמת מפעלי הוראה לימודיים, בית ספריים, וקהילתיים ברמה גבוהה ביותר (נ' 5 לכתב התביעה). כאמור, בעדותה אפיינה שורק את התובע כ"מורה יוזם, מוביל מצוינות בביה"ס, הקים תזמורת,..." וכן כ"מורה מצוין שעשה עבודה נהדרת והוביל את בית הספר למקומות שהוא לא היה בו." ואף הדגישה
:
"אם לא לו אז למי כן? והערכתי מורים רבים במהלך שנות ניהולי" (ע' 8, ש' 24; ע' 9, ש' 2);

שלישית
שורק הודתה שלא יכלה לתרגם את הערכתה הגבוהה כלפי עבודתו של התובע בסולם שנקבע בכלי להערכה ונדרשה, כך לשיטתה, "להוסיף עוד מכתב או שניים מילוליים ולפרט דברים שלא יכולתי לפרט במסגרת הניקוד הנורמאלי." (ע' 11, ש' 20). מכתבים שלגביהם הבהירה "אני חושבת שכאן כתוב יותר ממיומן" (ע' 12, ש' 1). המחוון כלל רמות ביצוע שלא הותרו לשקול דעת מוחלט של המעריך, שייצק בהן תוכן לפי ראות עיניו, אלא כללו אפיונים מוגדרים ומפורטים של עבודת ההוראה בכל אחד מארבעת המדדים;

רביעית
איינהורן, שהייתה שותפה ליצירת כלי הערכה למורים, העידה שהערכת עובד הוראה שניתנה לתובע היא בעיקרה של "מורה מיומן". והבהירה באשר לכך כי למעשה "הערכת מיומן הינה הערכה של מורה טוב", בעוד בחקירתה השיבה כי "מורה מיומן הוא מורה טוב, אבל לא מצטיין"
(ס' 4 לתצהירה; ע 18, ש' 25 ; ע' 19, ש' 3). באשר לכך, עולה מעדותה של
שורק כי העריכה התובע כעובד טוב מאוד. הגב' שורק העידה כי "התובע קיבל הערכה טובה מאוד, כי הגיע לו לקבל הערכה טובה מאוד, היא טובה כי הוא מורה טוב מאוד,..." (ע' 8, ש' 22), ובמקום אחר הוסיפה שהערכתה "היתה טובה מאוד" (ע' 9, ש' 17). עוד הבהירה שלהבנתה הערכה של "מיומן" היא הערכה של "מורה טוב מאוד" (ע' 11, ש' 19);

חמישית
בנוסף לשורק ואיינהורן, העידה בפני
נו גם גב' חריטן, שבמועד הרלוונטי היתה המפקחת הממונה על החינוך המוזיקלי במחוז. עדותה של חריטן היתה קוהרנטית ומהימנה במיוחד עלינו, ועל כן מצאנו מקום ליתן משקל גבוה במיוחד לעדותה. חריטן העידה על בסיס הכרות וידע אישית על עבודת התובע (לרבות תצפיות), והשוואת ביצועיו אל מול ביצועי 400 מורים למוזיקה במחוז. לפי חריטין התובע "מבחינה מקצועית הוא מורה מעל הממוצע" ולמעשה נמצא ב"עשירון העליון" של עובדי ההוראה (ע' 12, ש' 9). חריטן אומנם הבהירה כי עובד הוראה אינו נמדד בכלי הערכה רק ביכולתו המוזיקלית אלא אף במקומו בקהילת בית הספר, אולם כבר מהערכתה המקצועית בתחום המוזיקה עולה כי ספק אם למצער במדד 2 של תחום הדעת, הערכת התובע כ"מיומן" שיקפה את יכולותיו המקצועיות בתחום המוסיקה. נתנו משקל גבוה יחסית לעדותה המקצועית של חריטן גם לאור דבריה לפיהם ישנן פניות רבות אליה של מנהלי בתי ספר לסיוע מקצועי בהערכת עובד הוראה בתחום המוזיקה, שכן באופן טבעי קשה יותר למנהלי בתי ספר – שאין להם ידע מוזיקלי –
להעריך מורים בתחום מקצועי ייחודי וספציפי זה. בהתאם, חריטן מגיעה לא פעם לצפייה משותפת עם המנהל בשיעורים של מורים מוסיקה. זאת, על מנת "להסביר ביותר מקצועי או בשפה יותר פשוטה למנהל מה הפרמטרים הנכונים לבחון יכולות עבודה של מורה למוזיקה" (ע' 13, ש' 1, וראו אף עדותה של איינהורן בעניין זה, ע' 21, ש' 26). חריטן אף הודתה כי בכל הנוגע למורים למוזיקה, ישנם פרמטרים בהערכה לעובדי הוראה, בודדים אומנם, שחשיבותם פחותה (ע' 13, ש' 5). במקרה זה, לא עולה מהראיות ובכלל זה התצפיות שנערכו לתובע כי שורק הסתייעה בדרך כלשהי בהערכתה את התובע במפקחת על הוראת המוזיקה (נד נת/2 לתצהיר איינהורן).

בקשר לכך, במאמר מוסגר ומעבר לנדרש לצורך הכרעה בתיק זה, נעיר שנהלי ההערכה, שאינם קובעים נוהל מיוחד וספציפי להערכת מורים למוסיקה, קובעים לעומת זאת נוהל הערכה מיוחד למורים לחינוך גופני, לפיו לפחות אחת מהתצפיות במסגרת ההערכה והמשוב לה ייעשו בשיתוף המפקח לחינוך גופני. ייתכן, נוכח עדותה של המפקחת למוסיקה אותה פרטנו בפסקה האחרונה, שיש מקום לשקול קביעת נוהל דומה גם בכל הקשור להערכת מורים למוסיקה, אך כמובן שמאחר שהצדדים לא טענו בפני
נו בנקודה ספציפית זו איננו קובעים מסמרות ביחס אליה.

שישית
מכל מקום, חריטן העידה בנוגע לעבודת התובע כי מעבר למקצועיות מוזיקלית בעשירון העליון של עובדי ההוראה, הרי ש"מהכרות שלי הוא מורה יוזם, אחראי ומסור מאוד לעבודתו" (ע' 12, ש' 15). המפקחת העידה כי "אני יכולה לומר שהוא מורה ראוי ואם הייתי צריכה כמנהלת לתת לו הערכה הייתי נותנת לו הערכה גבוהה" (ע' 13, ש' 17). כשהופנתה להערכה שניתנה לתובע בפועל על ידי שורק, העידה כי "אני חושבת שהייתי נותנת לו יותר. מההיכרות שלי איתו. היא שגויה בעיני." (ע' 13, ש' 24).

22.
מכל הטעמים המצטברים לעיל
, שוכנענו כי הערכתה של הגב' שורק בטופס כלי להערכת מורים אינה עומדת בעקרונות והכללים שנקבעו על ידי הנתבע להערכת עובדי הוראה, וכי מתחייבת המסקנה שאם היתה הערכת של התובע עומדת בעקרונות וכללים אלה, הוא היה מקבל הערכה משוקללת גבוהה יותר מזאת אותה קיבל (3.9).

הערכת העובד וזכות הטיעון

23.
התובע הלין על כך שבמהלך שיחת הסיכום והמשוב שורק לא חשפה בפני
ו את הערכתה הכמותית ולא נמסר לעיונו טופס זה אלא רק הערכה המילולית, והוא גם לא מילא משוב, כך שנמנעה ממנו ההזדמנות לשכנע אותה לשנותה.

מנגד, טען הנתבע שעולה מטופס ההערכה ומעדות שורק שנערכה שיחת משוב (ס' 43 לסיכומים).

24.
בהתאם לחוזר המנכ"ל, תהליך הערכת המורה כולל שני שלבים: הראשון, תצפית ושיחת משוב, והשני, ביצוע הערכה ומשוב מסכמים, הכוללים הערכת המורה בארבעת מדדי ההערכה של הכלי להערכת מורים. בהתאם לחוזר, על המורה למלא הערכה זו, אולם טרם שיגורה, המורה עצמו ימלא הערכה עצמית לגבי ארבעת מדדי ההערכה ולאחר מכן תקוים שיחת משוב מסכמת עם המוערך על בסיס ההערכה בארבעת מדדי הערכה. לאחר שיגור דוח הערכה המסכם ימסור המנהל למורה העתק (סעיפים 4.3 – 4.5 לחוזר).

בהתאם לחוזר, הערכת עובד הוראה מבוצעת בשיתוף מלא של העובד. ככזו, היא מחייבת, בין היתר, הכרות המורה את הליך הערכה עצמו; הערכה עצמית; הגשת אסמכתאות תומכות מטעם עובד ההוראה לעבודתו והערכתה למנהל; וכן קיום דיאלוג עם המנהל על ממצאי ההערכה (ס' 4.2 לחוזר). איינהורן אומנם טענה שהערכה עצמית או חתימה על הערכה אינם מהווים תנאי לקידום, אולם הליך הערכה מחייב שיחה מסכמת בין המנהל למורה המוערך כך "שהמורה יידע לפרטי פרטים למה הוערך כפי שהוערך" (ע' 21, ש' 7).

25.
נוסיף, כי פסיקת בית הדין קובעת שזכות הטיעון של העובד נפגעת עת שלא ניתנה לו הזדמנות להתייחס ולהשמיע עמדתו לטופס הערכה שמולא בעניינו, וכי ראוי שתימסר לעיונו הערכה סמוך ככל האפשר טרם הגשתה לגורמים המוסמכים להחליט. בעניין
שנער
נקבע שהערכה מהווה "חלק מן התשתית לדיאלוג המתקיים בין העובד לממונים עליו, הנובע מחובת תום הלב והשקיפות החלות במערכת יחסי העבודה" (ע"ע 1070/01
שנער
נ'
נציב שירות המדינה
(24.5.01)). בעניין
שרתוק
(ע"ע 433/03
שרתוק
נ'
משרד הבריאות
(22.11.05), בהסתמך על הלכה זו הדברים הבאים:

"החובה הראשונית המוטלת על הממונים להביא לידיעתו של העובד את דבר קיומה של חוות הדעת שגיבשו אודותיו ואודות טיב עבודתו ותפקודו. על הממונה לתת לעובד הזדמנות ראויה ונאותה לטיעון ותגובה על חוות הדעת במועדה... בדרך זו, תמלא חוות הדעת את ייעודה הנכון והאמיתי שהוא לקיים היזון חוזר, פורה וענייני בין העובד לבין הממונים עליו באשר לטיב עבודתו ולהפיק לקחים - בין לשיפור ובין לציון לשבח. כך דרך כלל. על אחת כמה וכמה - עת המדובר בחוות דעת שיש בה כדי להשפיע על קידומו למשרה עליה הוא מתמודד במכרז, במיוחד כאשר האמור בחוות דעת שלילית, המתייחסת לעצם כושרו או כשירותו למשרה".

בהתאמה הנדרשת, יש לדעתנו להחיל דברים אלה על קידום בדרגה תוך קיצור פרק הזמן המינימאלי לשהייה בדרגה. אף בהליכים אלה:

"הרשות מחויבת כלפי האדם הבא בפני
ה ושבעניינו היא דנה, לגלות לו את כל המידע שברשותה והנוגע לו, ובמיוחד מידע שלילי העלול להשפיע על החלטתה. ובהתאם – חייבת הרשות לתת לאדם את זכות התגובה לאותה מידע בכלל ולחוות הדעת השלילית" (פרשת
שנער
, שם).

26.
התובע הבהיר כי לא היה מודע לתפקידו בהערכה, הוא לא לקח חלק בהערכה מעבר לשיחה כללית, לא חתם על ההערכה, היא לא נמסרה לו, לא מילא הערכה עצמית, ולא ניתנה לו הזכות להביע דעתו על ההערכה הכמותית. כמו כן, ולמיטב זכרונו במהלך שנות עבודתו האחרונות הנתבע לא הבהיר מהן אמות המידה או המדדים לפיהם הוא נמדד בטופס ההערכה (ס' ח' לתמצית העדות; סעיף 1 לבקשה לתיקון תמצית עדות). שורק העידה כי לא עברה הדרכה על הנוהל ואינה זוכרת נוהל הנוגע למילוי הערכה עצמית של המורה (ע' 10, ש' 19). מכל מקום, אין חולק כי התובע לא ביצע הערכה עצמית כחלק מהליך הערכתו (ע' 17, ש' 3).

בהתאם לטופסי ההערכה של התובע (נת/1- נת/2 לתצהיר איינהורן), התייחסות התובע להערכה שבוצעה בעניינו ניתנה באופן ישיר רק בנוגע לשלוש התצפיות שנערכו על ידי שורק, וכן בהערכה המסכמת שכללה הערכה מילולית בלבד. בהינתן שהתובע העיד כי ההערכה הכמותית לא הובאה לעיונו ולתגובתו, ובהעדרה של ראייה בנוגע לכך בטפסים או בעדות שורק (ע' 11, ש' 3). הרי שאין לנו אלא לקבוע כי לא הועברה לעיונו של התובע הערכתו הכמותית בכלי להערכת מורים, היא ההערכה הקובעת בנוגע לקידומו בדרגה. על כן, לא ניתן להסיק שאכן ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליה במסגרת הליך הערכתו.

27.
העובדה כי התובע לא ביצע הערכה עצמית בנוגע לארבעת מדדי הוראה בהערכה הכמותית שבהם הוערך, בצירוף עם כך שלא עולה מהראיות כי הובאה לידיעתו ההערכה הכמותית של המנהלת בצד ההערכה המילולית, מובילה למסקנה שנמנעה מהתובע הזכות להשמיע את טענותיו בנוגע להערכה המלאה בעניינו, ובכלל זה מתן אפשרות להעלות השגותיו. ונדגיש, כי הערכה הכמותית במדדי ההוראה היא הקובעת לציון המזכה בקידום בדרגה.
נוכח האמור, הגענו למסקנה שהליך הערכתו של התובע היה חסר ולא עמד בנוהלי הנתבע אף בהיבט של אי מתן זכות טיעון מלאה.

הזכות לערעור בפני
ועדה מחוזית

28.
התובע טען כי לא ניתנה לו זכות ערעור על הערכתו, שכן אף גורם בנתבע לא ידע אותו בדבר זכותו זו. התובע טוען כי לו היה מודע לזכותו זו, יש להניח כי פנייה להליך זה הייתה מניבה הערכה גבוהה יותר.

29.
בהתאם לחוזר מנכ"ל, על מנת להטמיע תהליכי הערכת עובדי הוראה, הוקמה ועדה מחוזית, שחלק מתפקידיה הפדגוגיים הוא לקיים דיון בערעורים, ולקבל החלטות בשיתוף המפקחים וגורמים מקצועיים נוספים. בהערכה לצורך קידום בדרגה הוועדה רשאית לקבוע מעריך נוסף. לפי החוזר, עובד הוראה המבקש לערער על החלטה שנעשתה בעקבות הערכתו רשאי לפנות לוועדה המחוזית בתוך 30 יום לאחר מסירת דוח ההערכה. הפנייה לוועדה תעשה באמצעות פקיד כוח אדם הוראה המטפל בעניינו (ס' 1.5.6 לחוזר; ס' 39 לסיכומי הנתבע). עוד נקבע שהמורה יכול אף לערער על הערכתו למפקח המוסד החינוכי ולוועדה המחוזית באמצעות כוח אדם בהוראה במחוז, כחלק מתפקידו בתהליך ההערכה. המפקח יהיה שותף בדיונים של הועדה המחוזית בנושא ערעורים על הערכה מסכמת של מורים (ס' 4.2, 4.7- 4.9; 1.5.6-1.5.9).

איינהורן העידה שבשנת 2013 לא היה קיים חוזר מנכ"ל אולם היה נוהל שהופץ למנהלים שנחשב בגדר טיוטא עד שבשנת 2014, מעמדו הוסדר בחוזר מנכ"ל ובעיקרו לא השתנה. כאשר בשנת 2013 כבר היה קיים נוהל בנוגע להגשת ערר והוא אף לא השתנה בעיקרו עת עוגן בחוזר המנכ"ל (ע' 21, ש' 1). עוד הבהירה בעדותה שלמעשה ההליך הנכון העומד בפני
המורה הוא הגשת ערר לוועדת ערר במחוז שדנה שטיעוני עובד ההוראה, ואף עורכת בירור בנוגע אליהן עם המנהל והמפקח. במקרה שבו אכן נמצא שההערכה לא בוצעה לפי הנוהל, אזי סמכות לממונה להערכת עובדי הוראה, ההערכה מתבטלת, כך שהערכה גבוהה יותר בשנה הבאה העוקבת, תזכה המורה בקידום למפרע. על עובד ההוראה להגיש הערר תוך 30 יום לאחר סיום הערכתו וקבלת דו"ח הערכה (ס' 8 לתצהירה; ע' 22, ש' 15; ס' 39 לסיכומי הנתבע). איינהורן השיבה כי באשר למורים פורשים שהגישו ערר במועד הקובע, והתברר במסגרת הליך זה שתהליך ההערכה בוצע שלא לפי הנוהל, הערכתם בוטלה, ובוועדות חריגים הוחלט על קידום (ע' 23, ש' 4).

30.
התובע העיד כי לא ניתנה לו זכות לערער על ההערכה והנתבע אף לא יידע אותו על זכותו זו (ס' 1 לבקשה לתיקון תמצית עדות). הראיות הקיימות תומכות בטענה זו, שאף לא הוכחשה על ידי הנתבע. שורק אף העידה שאינה זוכרת נוהל ערעורים בנוגע לטופס הערכה (ע' 10, ש' 9). במענה להשגותיו של התובע בנוגע להערכה הכמותית, הופנה האחרון על ידי הגב' יוסף להגיש בקשה של המנהלת לפתיחת הערכה בליווי מכתב מנומק לסיבות השינוי הנדרשות, ובו להעלות נימוקים פדגוגיים בשל הערכתה אינה משקפת ביצועי המורה, ובכלל זה להידרש לראיות ונימוקים (נ' 5 לכתב התביעה). שורק העידה שבכל הנוגע למקרה של התובע, הרי ש"לא הייתה לי שום אינטראקציה עם המשרד בעניין הזה. כאמור התאכזבתי מהתוצאה שלא נעניתי." (ע' 10, ש' 24).

ויודגש, הנתבע הבהיר היטב כי פנייה לפתיחת הערכה
אינה
דרך המלך לשינוי הערכה של עובד הוראה. איינהורן העידה שהליך פתיחת הערכה הוא הליך חריג ביותר שכמעט, ואולי בכלל, לא נעשה בו שימוש בפועל. אינהורן העידה כי "ככל הידוע לי, במהלך כהונתי בתפקידי זה עד כה, לא נפתחה הערכה לאף עובד הוראה לקידום בדרגות הגבוהות", ובחקירתה הוסיפה כי "בעצם עד היום לא פתחנו הערכה,... אנחנו לא צריכים לפתוח הערכה במקרה כזה אלא לעשות הערכה נוספת" (ס' 6-7 לתצהירה; ע' 21, ש' 16). האופציה לפתיחת הערכה על ידי המנהל הייתה "לתקן שיבוש משמעותי, למשל תקלה ארצית בתחום המיחשוב" וככזו הרי שבפועל לא היה מקרה אחד שהצדיק פתיחת הערכה (ע' 22, ש' 19). כך שהליך זה אינו יכול לסייע לעובד המבקש להשיג או להתמודד עם הערכה שהוא מסתייג ממנה.

31.
ענייננו בהליך השגה שנקבע בחוזר מנכ"ל, שכפי העולה ממנו ומעדות איינהורן, מתאפיין במתן אפשרות לבדיקה מחדש של העובדות והנתונים הרלוונטיים, התייחסות לנימוקי העובד וראיות שיוגשו, תוך היוועצות עם מפקחים מקצועיים וכללים, כמו גם גורמים נוספים. במסגרתה סמכויות המאפשרות קביעת הערכה נוספת, המלצה לקידום, קביעת מעריך נוסף (ס' 1.5.6 – 1.5.9 לחוזר; ע' 23, ש' 4). משכך, נשללה מהתובע הזכות להשיג על הערכתו. יצוין כי עמידה בנהלים שנקבעו על ידי הנתבע כגון מתן אפשרות טיעון והשגה לעובד באה להבטיח בסופו של דבר הערכה מושכלת וראויה של עובד ההוראה. כשזכות הטיעון והערעור מהוות כשלעצמן ערובה מסוימת לכך שהערכת התובע כעובד הוראה תהא ראויה לגופה.

ועדת החריגים

32.
התובע טוען ששלוש ועדות החריגים שהתכנסו בעניינו לא פעלו כראוי ובתום לב. הוועדות לא ערכו בירור עובדתי בעניינו מול הגורמים השונים, ובין היתר נועצו עם המנהלת והמפקחת, בעיקר לעניין הערכה הכמותית ולשעות פיתוח מקצועי; זכויות התובע לא מומשו, והחלטותיהן של הוועדות ניתנו על סמך מידע שגוי.

הנתבע טען מצידו שוועדת החריגים פועלת לפי כללי עבודה לשם דיון במקרים החריגים המובאים לפתחה. אולם בחינה של טיעוני הנתבע וראיותיו מעלה כי המדובר למעשה רק בקביעת כללים לאישור קידום במקרים חריגים לעובד הוראה פורש, כמפורט לעיל, הכוללים מכסת שעות פיתוח מקצועי וזמן שהייה, בהינתן פער שאינו עולה על 0.5 בין הציון בפועל לציון המזכה. מעבר לכך, הנתבע לא הבהיר דבר בנוגע לדרכי עבודתה והליך קבלת החלטותיה של הועדה, החובה לנמק החלטותיה, כמו גם סמכויותיה (ס' 48-56, 61-62 לסיכומיו). לא ניתן ללמוד על כך אף מעדותה של פרץ שנכחה בוועדה השלישית (ס' 36 לתצהירה; ע' 17, ש' 11).

מכל מקום, בפרוטוקול הוועדה השנייה, נומקה החלטתה של הוועדה רק בכך שאין התובע זכאי לקידום בשל פער גבוה בין ציון הערכתו לבין הציון המזכה וחוסר שעות פיתוח מקצועי (נספח 4 לכתב התביעה). באשר לועדה הראשונה והשלישית, לא הוגש פרוטוקול או החלטת הועדה.


הסעד הראוי

33.
הגענו אם כן למסקנה שנפלה שורה של פגמים באופן טיפול הנתבע בעניין בקשתו של התובע לקידום לדרגה 8 לפני פרישתו. מהו הסעד הראוי? דרך המלך במקרים שכאלה הינה לכאורה להחזיר את עניינו של התובע לדיון מחודש נוסף בפני
הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת. עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה קיימת אפשרות ליתן צו שיפוטי המורה למעסיק לקדם עובד שלו בדרגה. זאת, במקרים החריגים המתאימים שבהם נמצא שנפלו פגמים משמעותיים בהליך קידומו (ראו: בגץ 6069/10
מחמלי
נ'
שרות בתי הסוהר
(5.5.14, סעיף 61 לחוות דעתו של כב' השופט
חנן מלצר
)).

לאחר ששקלנו בדבר, הגענו למסקנה שגם בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, ומבלי שהדבר יהווה תקדים למקרים אחרים, יש מקום למתן צו הצהרתי לקידומו של התובע לדרגה 8, כפי בקשתו. זאת, כיוון
שהנתבע הצהיר בפני
נו שבכל הנוגע למורים שפרשו, שלגביהם לא קיימת אפשרות לבטל את ההערכה שבוצעה להם בשנה מסוימת ולהסתמך על ההערכה של השנה העוקבת, נוהגות ועדות החריגים בצורה מקלה, ובמקרים שבהם נקבע שתהליך ההערכה לא בוצע לפי הנוהל, מתקבלת החלטה על קידום (עמ' 23 ש' 4). על כן, משמצאנו אנו שתהליך ההערכה במקרה של התובע לא בוצע לפי הנוהל, ונפלה בו שורה ארוכה של פגמים, ומשהוספנו וקבענו שלא לקבל באופן ספציפי את שתי ההנמקות היחידות שהועלו בוועדות החריגים לאי-מתן דרגה 8 לתובע – חוסר בשעות שפ"ם וציון משוקלל הנמוך ביותר מ-0.5 מהנדרש – הרי שאין כל טעם בהחזרת עניינו לדיון נוסף (רביעי במספר) בפני
ועדת חריגים, שכן ממילא תתחייב המסקנה שיש ליתן לו קידום בדרגה (ראו לעניין זה גם האמור בסעיף 51 לסיכומי המדינה, ממנו נובע בבירור שככל שוועדות החריגים היו מגיעות למסקנה שהתובע עומד בשני התנאים האמורים, קידומו לדרגה 8 היה מאושר).

34.
משכך, ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו התובע זכאי היה לקבל דרגה 8 החל מיום 8.7.13 (המועד שבו התכנסה ועדת החריגים הראשונה). על המדינה לחשב מחדש את גמלתו השוטפת של התובע בהתאם, וכן לשלם לתובע הפרשים בגין שתי משכורות (עד לפרישתו ביום 30.9.13) וגמלאות פנסיונר ששולמו לו בחסר (שלא על בסיס דרגה 8) עד היום. זאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לעומת זאת, לא מצאנו להיענות לבקשת התובע לפסוק לו "פיצויים בהתאם לשיקול דעת" בגין התנהלות הנתבעת בעניינו. זאת, משהשתכנענו שהתנהלות כל הגורמים שעסקו בעניינו של התובע היתה תמת לב, תוך הפעלת שיקולים ענייניים בלבד. כל אנשי החינוך העידו בפני
נו יכולתו המקצועית הגבוה של התובע ועל נכונותם המלאה לסייע לו במידת הניתן, אלא שבתום לב הם סברו שאין הוא עומד בקריטריונים לקידום. אנו כאמור הגענו למסקנה אחרת.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

נציג הציבור מר רן ורדי:

אני מסכים עם פסק דינו של חברי כב' השופט ספיבק, ואבקש להוסיף טיעון נוסף התומך לדעתי בקבלת התביעה.

מהראיות שבתיק עולה שהמעסיק, משרד החינוך במקרה שלפנינו, מפעיל מערך הערכות עובדים בקנה מידה ארצי, באמצעות מאות מנהלים המבוזרים גאוגרפית בכל הארץ. קיימת חשיבות עליונה לכך שמערך זה יהיה מדויק, תקף ומהימן ככל הניתן (ראו והשוו לפסיקת בית הדין הארצי ביחס לחשיבות תקפותם ומהימנותם של מבדקי התאמה הנערכים למועמדים לעבודה, דב"ע 4-70/97
אוניברסיטת תל-אביב
נ'
ההסתדרות הכללית
(17.6.98)). במצב דברים זה, היה לדעתי על המעסיק ליצור
מכנה משותף כמותי
שיאפשר אחידות בהשוואה של הערכות עובדים המועסקים במוסדות שונים, שחלקם מועסקים תחת מנהלים מחמירים יותר (מבחינת האופן שבו הם מעריכים את המורים הכפופים להם) ואחרים מחמירים פחות.

ישנן שיטות שונות לעשות זאת, לדוגמה: פקטור יחסי לממוצע ציוני ההערכה של המנהל הספציפי מול רף הציונים הממוצע בכל הארץ הוא אחד מהם, או לדוגמה מקובל כי מנהלו של המנהל יעריך אותו ואת מידת החומרה או הקלות שבה הוא מעניק ציונים לעובדיו ולהתייחס לכך. מתשובתה של גב' איינהורן לשאלה שהפניתי אליה במהלך דיון ההוכחות עולה שכל זאת לא נעשה במקרה שלפנינו (עמ' 19 ש' 20 לפרוטוקול).

במקרה הזה, ניתן היה לראות אינדיקציה לפגיעה בתובע שנגרמה עקב העדרו של מכנה משותף שכזה, בהערכות הגבוהות שנשמעו מצד הפיקוח המקצועי על התובע, לעומת הערכת המנהלת שלו, שאיננה איש מקצוע בתחום. במקביל ניתן גם לראות סתירה בין עדותה המילולית של המנהלת "המעריכה את התובע כמי העונה על אמות המידה המרביות הקיימות של עובד הוראה" אולם מאידך אינה מעניקה בטופס ציון התואם את הערכתה המילולית.

העובדה כי משרד החינוך נמנע מלעדכן את המנהלת מהו הציון הקובע המזכה באפשרות לקידום איננה תורמת ליצירת אמות מידה אחידות בין מנהלים ביחס לחומרת הערכתם את מוריהם.


הוחלט כאמור בפיסקה האחרונה לחוות דעתו של אב בית הדין
השופט ספיבק.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתום 30 יום ממועד קבלתו.


ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ז, (13 מרץ 2017
)
, בהעדר הצדדים.





מר רן ורדי,
נציג ציבור מעסיקים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד







סעש בית דין אזורי לעבודה 8506-11/14 ראובן גוטמן נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (פורסם ב-ֽ 13/03/2017)