פסקי דין על יעקב סויסה | פסקי דין על כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום | פסקי דין על ניר שדה (מנהל מיוחד) | פסקי דין על לימור סויסה |

2984-07/16 פשר     15/03/2017




פשר 2984-07/16 יעקב סויסה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, ניר שדה (מנהל מיוחד), לימור סויסה








בית המשפט המחוזי בבאר שבע




פש"ר 2984-07-16 סויסה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
ואח'





בפני

כב' השופט
ישראל פבלו אקסלרד


החייב

יעקב סויסה

נגד


המשיבים

1. כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
2. ניר שדה (מנהל מיוחד)
3. לימור סויסה

החלטה

1.
ראשית, יצוין כי החלטה זו נכתבה עוד ביום 14/2/2017 ומסיבה שאיננה ברורה, היא לא נחתמה עד היום. עם הגשת בקשת המשיבה למתן החלטה, התגלתה הטעות המצערת, ובית המשפט מבקש להתנצל
בפני
הצדדים.

2.
צו כינוס ניתן לחייב ביום 3/7/2016 והושת עליו צו תשלומים בסך של 1,000 ₪ בחודש.

3.
החייב הגיש בקשה להפחתת צו התשלומים וכן, בקשה להקצבת מזונות ילדיו הקטינים.

4.
בבקשתו טען החייב, כי נכון למועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל לכונ"ר, הוא הועסק על ידי חברת "נגב אקולוגיה אגש"ח" בע"מ והשתכר בסך של 11,246 ₪ בחודש, מעבודתו כנהג. לטענתו, הוא פוטר מעבודתו ולאחר מכן שב אליה, בלית ברירה, בהיקף משרה קטן יותר ובשכר נמוך בסך של 6,100 ₪ בחודש. עוד נטען, כי הוצאותיו של החייב מגיעות לסך של 5840 ₪ לחודש, ללא צו התשלומים ודמי המזונות. על פי הנטען, הוצאותיו של החייב מורכבות מתשלום עבור שכר דירה, כולל הוצאות נלוות, בסך של 3500 ₪, הוצאה עבור רכישת תרופות בסך של 500 ₪ בשל מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל, רכישת סיגריות בסך של 200 ₪ והוצאות עבור כלכה, נסיעות, טלפון וקופת חולים
בסך כולל של 1840 ₪ בחודש.
בתשובה לתגובת המנהל המיוחד לבקשה להפחתת צו התשלומים טען החייב, כי הוא עזב את עבודתו והחל לעבוד בחברת גולן שאיבות וכי שכרו אמור לעמוד על סך של כ- 7500 ₪ בחודש.

5.
לחייב ולמשיבה, הגב' לימור סויסה
, שלושה ילדים, קטינים, בני 15, 13, ו- 7. בהסכם הגירושין מיום 28/6/2012, שקיבל תוקף של

פסק דין
, נקבע כי על החייב לשאת בתשלום דמי מזונות הקטינים בסך של 4650 ₪.

6.
לטענת החייב, בשל מצבו הכלכלי והעובדה שהכנסתו אינה מספיקה אפילו להוצאות הנדרשות לקיומו בכבוד, הוא אינו יכול לשאת בדמי המזונות שנקבעו, שכן ואין בידו לעמוד בצו התשלומים הגבוה שנקבע. לפיכך, עתר החייב לכך שצו התשלומים יופחת לסך של 400 ₪ בחודש, וכן לכך שדמי המזונות ייקצבו ויועמדו על סך של 1200 ₪ בלבד.

7.
המשיבה הגישה תגובה לבקשה ובה התנגדה לבקשתו.
כבר עתה ייאמר, כי אין מקום להכריע בטענות המשיבה בכל הנוגע לחוב המזונות שנוצר קודם למועד מתן צו הכינוס וליתר החובות הנטענים, וכי מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב.
המשיבה טענה כי ההפחתה בשכרו של החייב נבעה מבחירתו שלא לבצע את כל ימי התקן בעבודתו, אלא להתייצב לעבודה למחצית מימי התקן בלבד. כמו כן, נטען כי בכל מקרה, כושר ההשתכרות של החייב לא נפגע ועליו למצותו.
המשיבה גם טענה כי הצהרותיו של החייב ביחס להוצאותיו החודשיות אינן הצהרות אמת. נטען, כי החייב לא נושא בתשלום עבור חברות בקופת החולים, שכן התשלום מתבצע על ידי המשיבה עד היום, וממילא מדובר בסכום נמוך מזה שהוצהר עליו. כמו כן, נטען כי האסמכתאות שצורפו לרכישת התרופות מעלות כי התרופות שנרכשו על ידי החייב אינן מבין התרופות אותן הוא נאלץ לצרוך בשל מחלתו, ובשל פרטיותו של החייב לא יפורטו כל טענותיה של המשיבה בעניין זה.
עוד נטען, כי החייב מעולם לא עישן, כפי שצוין גם בסיכום הרפואי שהוא עצמו צירף ועל כן, לא ברור מדוע הוא מדווח על רכישת סיגריות בסך של 200 ₪ בחודש. המשיבה טענה כי החייב לא נושא בתשלום עבור טלפון נייד שכן הוצאה זו משולמת על ידי מעסיקו.
המשיבה טענה, כי החייב מתגורר בבית הוריו במושב אחוזם וכי הסכם השכירות שהוצג הנו למראית עין בלבד. על פי הנטען, המשכיר, שלפי טענת החייב הוא שוכר ממנו את הדירה, הנו דודו הגר בשכנות עם הוריו והסכום שנטען כי הוא מהווה את דמי השכירות הנו מופרז ביחס למחירי השכירות באזור מגורי החייב. המשיבה טענה כי התנהלותו של החייב, כפי שזו עולה מדפי החשבון שזה צירף לבקשתו לפשיטת רגל, סותרת את הנטען על ידו בהליך שכן, מדפי החשבון עולה כי החייב עשה שימוש בכרטיס אשראי בסך של 7000 ₪ כל חודש, בנוסף להחזר הלוואה בסך של כ- 3500 ₪ בחודש והפקדות לפיקדון בסכומים הנעים בין 2670 ₪- 5000 ₪ מדי חודש.

8.
המשיבה טענה כי שני ילדיה סובלים מבעיות למידה ובנה הגדול אף נזקק לריטלין באופן קבוע. לטענתה, הוצאותיה החודשיות הנוגעות לילדים בלבד מגיעות לסך של 10,000 ₪ לכל הפחות בחודש.
המשיבה לא פרטה את גובה שכרה והכנסותיה החודשיות וטענה כי יש לחייב את החייב בתשלום מזונות בסך של 8,000 ₪ לפחות.

9.
המנהל המיוחד טען כי חקר את החייב במשרדו כפי המקובל. בחקירתו נשאל החייב למקום מגוריו ולאופן תשלום שכר הדירה. על פי הנטען, מחקירת החייב עלה כי החייב מתגורר בגפו בבית הוריו המנוחים במושב
אחוזם, וכי לכאורה לחייב זכויות פוטנציאליות בנחלה. החייב טען לפני המנהל המיוחד כי הוא משלם סך של 500 ₪ לכל אחד מארבעת אחיו, קרי, בניגוד להצהרותיו ולהסכם השכירות שצורף, מחקירתו עלה כי הוא משלם שכר דירה בסך של 2,000 ₪. המנהל המיוחד טוען כי החייב נפגש עם ילדיו פעם בחודש ומקציב סך של 1500 ₪ בכל מפגש אולם, על פי טענת המשיבה, החייב ניתק כל קשר עם ילדיו. על פי טענת המנהל המיוחד, הכנסתו של החייב הנה בסך של 8000 ₪ בחודש וכי הוצאותיו החיוניות מוערכות בסך של כ- 4000 ₪ בחודש, ועל כן, יש בידו לשאת בדמי מזונות בסך של 3000 ₪ בחודש ובצו תשלומים בסך של 1000 ₪ בחודש כפי שנקבע.

10.
לאחר עיון, אני סבור כי יש לקבל את המלצת המנהל המיוחד הן ביחס להקצבת דמי המזונות והן ביחס לבקשה להפחתת צו התשלומים שהגיש החייב.

ראשית, כפי שכבר נקבע, על החייב למצות את כושר השתכרותו ומאחר וכידוע, כושר ההשתכרות הנו נכס המוקנה לנאמן, צו התשלומים שנקבע הנו על בסיס פוטנציאל השתכרות, אף אם זה לא ממוצה במלואו כראוי. לפיכך, הטענה בדבר הפחתת שכרו של החייב אינה יכולה לעמוד לו, ועל החייב להשתלב ללא דיחוי בעבודה אשר תניב עבורו את השכר הראוי שעליו לקבל. לכך יש להוסיף את העובדה שמעיון בתלושי השכר של החייב עולה כי החייב לא ממצה את כל ימי התקן שעליו לעבוד וכפי הנראה שכרו הופחת בשל אי התייצבות לעבודה כנדרש. מכל מקום, על פי חקירת המנהל המיוחד, הרי ששכרו של החייב לא הופחת והוא משתכר שכר אשר יש בו כדי לאפשר לו לעמוד בצו התשלומים שנקבע.
בין אם החייב עזב את מקום עבודתו זה והחל בעבודה אחרת ובין אם לאו, עליו לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו במלואו ולהשתכר בשכר הקרוב לזה שהשתכר בעת הגשת הבקשה לפשיטת רגל.

11.
בנוסף, מהממצאים שהונחו לפניי, אין לי אלא לקבוע כי על פניו, נראה כי הוצאות החייב הנן נמוכות מאלו שהוצהר עליהן בדוחות החודשיים ובעניין זה, די להפנות לחקירת החייב לפני המנהל המיוחד ממנה עולה כי בניגוד להסכם השכירות שצורף, החייב משלם לכל היותר דמי שכירות בסך של כ- 2,000 ש"ח לאחיו. כמו כן, אין להתעלם מכך שהחייב הנו בעל זכויות פוטנציאלי בנחלה בשל פטירת הוריו, ומכך שהחייב לא הציג אסמכתה לתשלום בפועל של דמי השכירות בהם הוא נושא כנטען.

12.
לאור הכנסותיו של החייב ולאור הוצאותיו החיוניות וגובה ההכנסה שנותרת לו, אני סבור כי יש לקצוב המזונות עבור שלושת הקטינים בסך של 3,000 ₪ בחודש כפי הצעת המנהל המיוחד. המדובר הוא בקטינים שאינם קטני קטנים ונראה כי יש בסכום שהוצע על ידי המנהל המיוחד כדי להבטיח את טובתם האישית. זה המקום לציין כי בקשת המשיבה לפיה בית המשפט יקצוב דמי המזונות על סך של 8000 ₪ בחודש, דינה להידחות, הן בשל כך שנראה כי המדובר הוא בסכום מופרז שאין ביכולתו של החייב לעמוד בו, והן בשל כך שבית המשפט הדן בהליך הפש"ר קוצב את דמי המזונות שנפסקו על פי

פסק דין
ולא עוסק בקביעת דמי המזונות שעל החייב לשלם, ומכאן כי בית המשפט הדן בהליך של פש"ר לא יכול להקציב מזונות גבוהים מאלו שנפסקו כנגד החייב על פי פסק הדין.

העמדת דמי המזונות על סך של 3,000 ₪ מתוך הכנסתו הפנויה של החייב, העומדת על סך של 4000 ₪ כאמור לעיל, עשויה להותיר בידי החייב סך של 1,000 ₪ נוספים, אותם יש לנתב לקופת הפש"ר לטובת הנושים.

13.
סוף דבר, אני קוצב דמי המזונות שנפסקו לטובת הקטינים בסך של 3,000 ₪ בחודש .

14.
על החייב לשלם את דמי המזונות שנקצבו ביום העשירי לכל חודש, בהעברה בנקאית ישירות לחשבונה של המשיבה. אי תשלום דמי המזונות שנקצבו במועד שנקבע עשוי להוות יצירת חובות נוספים בחוסר תום לב ולהוות עילה לביטול ההליכים בעניינו של החייב.

15.
לאור האמור לעיל, בקשת החייב להפחתת צו התשלומים החודשי נדחית בזאת.

16.
על החייב להסיר המחדלים לאלתר.


ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ז, 15 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.









פשר בית משפט מחוזי 2984-07/16 יעקב סויסה נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום, ניר שדה (מנהל מיוחד), לימור סויסה (פורסם ב-ֽ 15/03/2017)