פסקי דין על עורכי דין לקידום מנהל תקין | פסקי דין על נאיף אבו עראר ראש המועצה המקומית ערערה בנגב | פסקי דין על עלי אבו ג'ויעד סגן ראש המועצה המקומית ערערה בנגב |

59657-02/17 עתמ     16/03/2017




עתמ 59657-02/17 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' נאיף אבו עראר ראש המועצה המקומית ערערה בנגב, עלי אבו ג'ויעד סגן ראש המועצה המקומית ערערה בנגב








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 59657-02-17 עורכי דין לקידום מנהל תקין
נ' נאיף אבו עראר, ראש המועצה המקומית ערערה בנגב
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
חני סלוטקי


מבקשת:

עורכי דין לקידום מנהל תקין


נגד


משיבים:

1. נאיף אבו עראר, ראש המועצה המקומית ערערה בנגב
2. עלי אבו ג'ויעד, סגן ראש המועצה המקומית ערערה בנגב



החלטה


בפני
בקשת העותרת לחיוב המשיבים בהוצאותיה, לאחר שהעתירה נמחקה לבקשתה.
הרקע לבקשה, בעתירה שהגישה העותרת ביום 28.2.17 במסגרתה ביקשו העותרים מבית המשפט להורות למר נאיף אבו עראר- ראש המועצה המקומית ערערה בנגב
(להלן: "המשיב 1") וכן למר עלי אבו ג'ויעאד- סגנו של המשיב 1 (להלן: "המשיב 2") (להלן ביחד: "המשיבים") להגיש הצהרת הון מטעמם, בהתאם לחובתם על פי חוק ראש הרשות המקומית וסגניו (הצהרת הון), תשנ"ד- 1993 (להלן: "חוק ראש הרשות").
בין השאר, נטען בעתירה כי עניינה הוא בטוהר המידות הציבורי של נבחרי הציבור בשלטון המקומי ובאחת החובות המרכזיות הנגזרות ממנו- החובה להגיש הצהרת הון.
עוד נטען, כי ביום 6.12.16 שלחה העותרת מכתב פנייה אל המשיבים ובו ביקשה, כלשונה, לבחון אם מילאו אחר דבר המחוקק. משלא קיבלה מענה למכתבה זה, שלחה העותרת, מכתב תזכורת ביום 7.1.17. גם מכתב זה לא נענה.
ביום 28.2.17 הוגשה העתירה מושא הבקשה דנן. עוד באותו היום נתן בית משפט החלטה הקובעת דיון בעתירה ליום 3.4.17. כמו כן, נקבע כי על המשיבים להגיש תשובתם לעתירה עד ליום 27.3.17.
ביום 2.3.17 הגישה העותרת את הבקשה דנן.
על פי הבקשה, ביום 1.3.17 התקבלה התייחסות המשיבים לעתירה, שנשלחה באמצעות הדוא"ל ובו מענה הנושא את התאריך 28.2.17.
מן המענה שנשלח לעותרת על ידי המשיבים התברר כי המשיב 1 הגיש הצהרת הון כשלושה שבועות לפני הגשת העתירה- ביום 7.2.17. ואילו המשיב 2, הגיש הצהרת הון כבר ביום 23.3.14.
בעקבות כך, ביקשה העותרת למחוק עתירתה "מאחר ותכלית העתירה הממוקדת- היא כי המשיבים יגישו הצהרות הון כדין- מומשה כאמור...."
והעותרת סברה כי אין מקום להמשך ניהול העתירה.
עם זאת, ביקשה העותרת מבית המשפט לחייב את המשיבים בהוצאות העותרת.

דיון והכרעה
כפי שפורט לעיל, העתירה מושא הבקשה כלל לא נדונה בבית המשפט, משהעותרת ביקשה את מחיקתה, יומיים לאחר שהוגשה ולאחר שהתברר לעותרת כי המשיבים הגישו הצהרות הון כאמור, עוד קודם להגשתה.
על פי העתירה, תכליתה היא שהמשיבים יגישו הצהרות הון כדין. אין חולקין כי תכלית זו הושגה ועוד בטרם הגשת העתירה. יתירה מכך, ככל שהדבר נוגע למשיב 2, הרי שתכלית העתירה בעניינו הושגה כשלוש שנים קודם לפניות העותרת למשיבים, כבר בשנת 2014.
העותרת טענה כי פנתה במכתבים למשיבים בבקשה לבחון אם מלאו אחר דבר המחוקק ומשמכתביה לא נענו, הגישה העתירה דנן.
על אף שהדבר לא נטען על ידי העותרת, נראה כי טענות העותרת כנגד המשיבים נחלקות לשניים: אי הגשת הצהרת הון;


אי מענה לפניותיה ואי מסירת מידע.
ככל שהדבר נוגע לטענתה הראשונה, הרי שטענה זו כלל אינה בסמכותו של בית משפט זה. על פי חוק הרשות המקומית, הצהרת הון כאמור, תוגש לשופט בדימוס של בית המשפט העליון או המחוזי, לפי קביעת נשיא בית המשפט העליון.
החוק אינו קובע את הנפקות של אי הגשת הצהרת ההון אלא רק כי "שר הפנים בהתייעצות עם השופט, יעמיד לרשות השופט את כל הסיוע המינהלי הדרוש לו לצורך ביצוע חוק זה." (סעיף 4 לחוק ראש הרשות המקומית).
יתירה מכך, חוק בתי משפט מנהליים, תש"ס- 2000 (להלן: "חוק בתי משפט מנהליים") קובע בסעיף 5 את סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים, אשר מפנה לתוספת הראשונה לחוק, לפירוט העניינים בהם מוסמך בית המשפט לדון. חוק ראש הרשות המקומית אינו נכלל בתוספת הראשונה.
לפיכך, בהתאם לחוק ראש הרשות המקומית ובהתאם לחוק בתי משפט מנהליים, הרי שהעתירה, על פי תכליתה המוצהרת, איננה מצויה בתחום סמכותו של בית משפט זה.
באשר לטענה השנייה, שכאמור לא נטענה על ידי העותרת ברחל ביתך הקטנה, אלא ניתן להבינה מתוך טענותיה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.
חוק בתי משפט מינהליים מסמיך את בית משפט זה, בסעיף 2 לתוספת הראשונה, לדון בעתירות שעניינן בחוק חופש המידע, תשנ"ח- 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). על פי סעיף 7 לחוק חופש המידע, בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה, או למי שהוסמך לכך על ידו. על פי סעיף 4(א) לתקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט- 1999, המגיש בקשה לקבלת מידע ישלם אגרת בקשה, ויתחייב לשאת באגרת טיפול ובאגרת הפקה, עד לסכום שנקבע בתקנות.
אין חולקין כי העותרת לא הגישה בקשה כאמור. משכך, אין לעותרת כל עילה לעתירה נגד המשיבים גם בעניין זה.
על מנת לברר האם הוגשו הצהרות ההון ואם לאו, היה על העותרת לפנות אל המשיבים באמצעות בקשה על פי חוק חופש המידע. אילו בקשת העותרת על פי חוק חופש המידע לא הייתה נענית או שהיו לה השגות בעניין המענה, אז הייתה יכולה העותרת להגיש עתירה לבית משפט זה, בהתאם לחוק בתי משפט מנהליים.
העותרת לא עשתה כן. מכתבה הראשון למשיבים שבא "לבחון אם (המשיבים) מילאו אחר דבר המחוקק" לא נעשה על פי חוק חופש המידע ועל כן, אין לה להלין אלא על עצמה.
למרות שלא היה בידי העותרת המידע בדבר הצהרות ההון של המשיבים, הגישה העותרת עתירה במסגרתה ביקשה מבית המשפט להורות למשיבים להגיש הצהרות הון. זאת כאשר במועד הגשתה, שתי ההצהרות של המשיבים כבר הוגשו, וכאמור, הצהרתו של המשיב 2, הוגשה כשלוש שנים קודם לכן.
רק מטעם זה של הגשת עתירה בהיעדר עילה, הרי שהעותרת אינה זכאית לכיסוי הוצאותיה על ידי המשיבים.
מכל מקום, תכליתה של העתירה, הגם שאיננה בסמכותו של בית משפט זה, הושגה עוד בטרם הגשת העתירה ומכאן שאין מקום לחיוב המשיבים בהוצאות.



ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 59657-02/17 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' נאיף אבו עראר ראש המועצה המקומית ערערה בנגב, עלי אבו ג'ויעד סגן ראש המועצה המקומית ערערה בנגב (פורסם ב-ֽ 16/03/2017)