פסקי דין על איליה גיסקין | פסקי דין על אלכס בנוביצקי | פסקי דין על דולי בנוביצקי |

8852/00 עב     13/04/2005




עב 8852/00 איליה גיסקין נ' אלכס בנוביצקי, דולי בנוביצקי




1
בתי הדין לעבודה
עב 008852/00
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב - יפו
13/04/2005
תאריך:
כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

נ.צ. (ע) שלמה מגורי כהן
בפני
:

איליה גיסקין

בעניין:
התובע
י. שטרית

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . אלכס בנוביצקי

2 . דולי בנוביצקי
הנתבעים
פ. מורוז

ע"י ב"כ עו"ד

פסק - דין

1. עניינו של תיק זה במחלוקת על תנאי שכר. לטענת התובע, שעבד משך שנתיים עבור הנתבעים, השכר שקיבל תוך כדי תקופת עבודתו היה נמוך מזה שסוכם עמו, והנו זכאי לפיכך להפרשי שכר בסך 160,313 ₪. להלן תפורטנה העובדות הרלוונטיות כפי שהוצגו על ידי הצדדים, ולאחריהן הכרעתנו.

התשתית העובדתית כפי העולה מהעדויות

ההיכרות בין הצדדים ותחילת ההתקשרות

2. התובע, מר איליה גיסקין
, הנו רופא בהשכלתו, ועוסק - מאז עלייתו לישראל בשנת 1991 - ברפואה אלטרנטיבית.

3. הנתבע 1 הנו הבעלים של מרכז לרפואה אלטרנטיבית בשם "דולי מדיקל סנטר" (להלן - "המרכז"). הנתבעת 2 הנה אמו, אשר למדה לימודי רפואה ברוסיה, והנה המטפלת העיקרית במרכז. החל משנת 1993 או בסמוך לכך פועל המרכז בערד. בשלב מסוים, ולזמן קצר, פתחו הנתבעים סניף גם בבאר שבע.

4. במהלך שנת 1993 או בסמוך לכך נפגשו התובע והנתבעת 2, במהלך קורס שהעביר התובע לשיטת טיפול מסוימת, ואשר בו נכחה הנתבעת 2 כתלמידה. לטענת התובע, לאור היכרות זו ביקשה ממנו הנתבעת 2 לבדוק מטופלים שטופלו במרפאתה בערד וליתן המלצות בנוגע להמשך הטיפול בהם, והוא אכן עשה זאת משך תקופה מסוימת. הנתבעים הכחישו זאת.

5. במהלך שנת 1997 החליטו הנתבעים על הקמת מרפאה חדשה בתל אביב. לטענת התובע, הנתבעת 2 יצרה עמו קשר מיוזמתה "וניסתה לשדל ולשכנע אותי להסכים ולעבוד עבור הנתבעים ובכלל זה, להסכים ולנהל עבור הנתבעים את המרפאה אותה ביקשו לפתוח כאמור ברח' ריינס 18 בת"א...". (סעיף 2 י"ג לתצהירו).

הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי מי שיזם את ההתקשרות הוא התובע, אשר פנה אליהם וביקש לבצע במרפאתם טיפולים שונים. עוד הכחישו כי התובע אמור היה לנהל את המרפאה; לטענתם אמור היה ליתן טיפולים בלבד. בסיכומיהם הודו, עם זאת, כי התובע ניהל בפועל את המרפאה, וזאת "מרצונו הוא" (סעיף 37.7).

6. בהתאם לסיכום בין הצדדים התובע החל לעבוד במרפאת הנתבעים בתל אביב במהלך חודש 9/97. הגם שקיבל את התמורה בפועל כנגד חשבונית מס - הנתבעים לא כפרו בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים משך כל תקופת ההתקשרות, ולפיכך אין צורך כי נדון בשאלה זו. לטענת התובע ניהל - משך כל תקופת עבודתו - את המרפאה, ובנוסף היה משך תקופות ארוכות המטפל היחידי בה. אין חולק כי במהלך תקופת עבודתו של התובע במרפאה גדלו ההכנסות בה באופן ניכר (סעיף 2 ט"ז לתצהיר התובע, שלא נסתר; הנתבעים ניסו לטעון כי הגידול בהכנסות נבע מפרסום מסיבי מטעמם, אך לא צירפו כל ראיה בקשר לכך).

המחלוקת בנוגע לגובה התמורה

7. באשר לגובה התמורה שסוכמה, התובע העיד כדלקמן:

"... בסופו של דבר, נתתי את הסכמתי העקרונית להצעתם הנדונה של הנתבעים וזאת עשיתי, רק לאחר שסיכמתי עם הנתבעים ובמיוחד עם הנתבעת 2 את תנאי עבודתי והעסקתי במרפאה ולפיהם, קבענו כי אנוכי אקבל עבור עבודתי במרפאה ועבור ניהול המרפאה שכר עבודה שיהיה מורכב מתשלום חודשי קבוע בסך של 3,000 ₪ לחודש ובנוסף, אמור הייתי לקבל 40% נוספים מכל הכנסה כספית שתתקבל במרפאה מהמטופלים שביקשו את שירותי המרפאה וכל זאת, כנגד המצאת חשבונית מס..." (סעיף 2 י"ג לתצהיר התובע).

למרות שניתן להבין מציטוט זה כי התובע טוען ל - 40% מכלל הכנסות המרפאה בתל אביב, בא כוחו הבהיר כי הכוונה הנה ל - 40% מההכנסות בגין הטיפולים שנתן התובע באופן אישי (סעיף 1 ט"ז לסיכומיו).

8. התובע טען כי קודם לתחילת עבודתו עבור הנתבעים עבד במרפאה אלטרנטיבית בתל אביב בשם "סאן", כאשר שכרו במרפאה זו נקבע על פי שכר יסוד בתוספת 30% מהכנסות המרפאה (סעיף 2 י"ד לתצהירו; בסעיף 1 ט"ו לסיכומיו לא מאוזכר משום מה שכר בסיס בהקשר זה, אלא רק 30% מהכנסות המרפאה).
לדבריו, לא היה הגיון כלכלי מצידו לעזוב את עבודתו ב"סאן", לולא הציעו לו הנתבעים תנאים טובים יותר.

9. הנתבעים לא טענו בתצהיריהם המקוריים דבר בנוגע לתמורה שסוכמה מול התובע טרם תחילת עבודתו, על אף שזו המחלוקת העיקרית בתיק. רק בתצהירה המשלים ציינה הנתבעת 2 כי "אין ממש בטענת התובע כי שכרו החודשי אמור לכלול תשלום חודשי קבוע של 3,000 ₪..." (סעיף 6). עוד ציינה כי עד לחודש 5/98 קיבל התובע אחוז מסוים מהכנסות המרפאה (מבלי לציין מהו אותו אחוז, אך תוך שמשתמע מהמשך הסעיף כי כוונתה ל - 40%), וכי מ - 6/98 - כיוון שהתובע החל לבצע גם טיפולי הרזיה - קיבל שכר בהתאם למספר טיפולי ההרזיה שביצע בהפחתת עלות התרופות, ובנוסף לכך 40% מהכנסות המרפאה ללא טיפולי ההרזיה. הנתבעת 2 אף צירפה טבלה המלמדת על הסכומים ששולמו לתובע, ודרך חישובם.

10. על אף שבתצהיריה מתייחסת הנתבעת 2 לנושאים הכספיים, ומטעמה אף הוגשה הטבלה בנוגע לתמורה שהגיעה לתובע, בחקירתה הנגדית סירבה להתייחס לכל שאלה בנושא זה, וטענה "את כל השאלות האלה לאלכס" (עמ' 22 לפרוטוקול), "אמרתי שכל המספרים וכל הספרות זה אלכס" (עמ' 25). ממילא, לא ניתן להסתמך לאור זאת על הסעיפים בתצהירה המתייחסים לנושאים הכספיים.
11. הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי הוא שהיה אחראי על הניהול הכספי, וניהל את המשא ומתן הכספי מול התובע טרם הצטרפותו למרפאתם. לדבריו, "סוכם שיקבל 40% מההכנסות של המטופלים שהוא מטפל בהם במרפאה. לא דובר על 3,000 ₪ כטענתו" (עמ' 27 לפרוטוקול).

12. אין כל מסמך הקובע או מאזכר את תנאי ההתקשרות.

הטענה בדבר הלנת שכר נמשכת

13. לטענת התובע, כבר מתחילת עבודתו במרפאה לא שילמו לו הנתבעים את מלוא המגיע לו, וזאת תוך הפרת תנאי השכר שסוכמו עמו כמפורט לעיל. התובע דורש לפיכך הפרשי שכר בגין החודשים הבאים: 10/97, 11/97, 2/98, 6/98, 7/98, 8/98, 11/98, 12/98, ובנוסף כל החודשים בשנת 1999, בסך כולל של 160,313 ₪. הפרשים אלה אינם נובעים (לכאורה) רק משכר הבסיס אשר לטענת התובע לא שולם לו, אלא גם מחישוב לא נכון של האחוז המגיע לו בהכנסות.

14. התובע לא צירף - לכתב התביעה, לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו (נ/1), או לתצהיר עדותו הראשית המקורי - כל מסמך המוכיח את הפרשי השכר הנדרשים על ידו, אלא הסתפק בדרישת סכומים גלובליים לחודש - ללא הסבר כלשהו לדרך חישובם - בתצהירו. רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של שני הצדדים צירף התובע לתיק בית הדין חלק מחשבוניות המס/ קבלות שהוציא לנתבעים לאורך תקופת ההתקשרות (לעתים חשבונית אחת לחודש, ולעתים יותר), ובהמשך לכך גם תצהיר משלים. התובע טען במפורש, במסגרת תצהירו המשלים, כי נתן לנתבעים בזמן אמת חשבוניות מקוריות על מלוא התמורה המגיעה לו (סעיף 1 ט"ו).

15. בחקירתו הנגדית שינה התובע את טענתו בהקשר זה, והדגיש כי החשבוניות הוצאו על ידו בדיעבד, בגין החודש החולף, ומלמדות אך ורק על הסכומים שקיבל בפועל, ולא על הסכומים שהגיעו לו (עמ' 5 - 6 לפרוטוקול). עוד טען כי ניתן ללמוד על הסכומים המגיעים
לו מעיון בספר הלקוחות (אשר לא הוצג על ידי מי מהצדדים). התובע אישר כי הנתבעים כמעט ולא נכחו פיזית בסניף בתל אביב ולפיכך הוא עצמו הודיע להם מדי חודש על הסכום המגיע לו, וזאת בין טלפונית ובין בפגישה (עמ' 12 לפרוטוקול). עוד אישר כי מדי פעם רשם לעצמו את השיקים, שנחתמו מראש על ידי הנתבעים, וזאת לאחר קבלת אישורם לגובה הסכום (שם וכן בעמ' 13).

16. עוד צירף התובע, לראשונה במסגרת תצהירו המשלים אשר הוגש ביום 22.10.03, רישומים אשר נערכו לטענתו מדי חודש בחודשו בזמן אמת, והמפרטים את גובה הכנסות המרפאה באותו חודש, גובה השכר שהגיע לו, גובה השכר שקיבל בפועל, וההפרש. יצוין כי לגבי חלק מהחודשים, הסכום שקיבל התובע בפועל לפי הטבלה גבוה מהסכום המגיע לו, כאשר התובע הסביר זאת בקבלת הפרשים מחודשים קודמים (עמ' 8 לפרוטוקול).

17. בעדותו אישר התובע, כי בניגוד לאמור בתצהירו המשלים - הטבלה לא נרשמה בכתב ידו. לדבריו:

"הכתבתי את הדברים לחברה שרשמה. אני לא זוכר אם זה היה באותו עט. כל חודש הייתי מכתיב לה והיא רשמה בטבלה הזו שאני מגיש. זה נעשה כך כיוון שכתב ידי אינו קריא ואני מתקשה בעצמי לקרוא אותו" (עמ' 15 לפרוטוקול).

התובע לא טען כי העביר את הטבלה לנתבעים, בין כטבלה ובין בכל דרך אחרת. עוד אישר כי אין כל דרישה בכתב מטעמו לגובה התמורה המגיעה לו.

18. כפי שצוין לעיל, הנתבעים לא טענו דבר בתצהיריהם בנוגע לתמורה שסוכמה בינם לבין התובע, או בנוגע לדרך חישוב שכרו. הדבר היחידי שצוין, על ידי שניהם, בתצהיריהם, הוא כי "סמוך לחודש 5/99 התובע דרש להעלות לו את התגמול אותו הוא מקבל בעד שירותיו, על אף שסמוך לאותה עת התגמול שקיבל התובע כמעט הוכפל לנוכח הגידול המתמיד במספר המעוניינים לקבל טיפול בדולי סנטר... כתוצאה מפניות התובע, שינתה שיטת התגמול של התובע אשר הביאה הלכה למעשה לגידול בגובה השכר אותו היה אמור לקבל התובע... על אף ששונתה שיטת התגמול שהביאה להגדלת הכנסותיו של התובע, הלה המשיך בדרישותיו להעלות לו תשלום המשולם לו בגין שירותיו" (סעיפים 26, 27 ו - 29 לתצהירי הנתבע 1 והנתבעת 2).
19. כאשר נשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית על החלקים בתצהירו שצוטטו לעיל, הסביר כי "מה שהוכפל פה זה לא האחוז אלא כמות האנשים שהיו מגיעים ובאותן שעות שעבד בקליניקה התחיל לקבל סכומים הרבה יותר גבוהים מהתחלה" (עמ' 27 לפרוטוקול). ובהמשך -

"השיטה היתה צריכה להשתנות אחרי חודש ספטמבר אך לא שונתה כי הוא ברח. השינוי שדובר עליו הוא אחוזים פרוגרסיביים, הגענו לסכומים מכובדים, הקליניקה הפסיקה להיות רווחית לי והפכה להיות רווחית רק עבור התובע, ואז הצעתי שיטה של אחוזים פרוגרסיביים שבה האחוז יורד ככל שמספר הלקוחות עולה, עדיין לא סיימנו לדבר על זה והתובע עזב... הצעתי ואיני זוכר אם הוא עדיין (לא) השיב או שהשיב בשלילה או שביקש לדחות. בודאי שההצעה אינה לטובתו" (עמ' 28 לפרוטוקול).

מדובר בשינוי משמעותי של הגרסה, שכן מהתצהיר עולה בבירור כי שיטת התיגמול שונתה בפועל וזאת לבקשת התובע ולטובתו, בעוד שבחקירתו טען הנתבע 1 כי דובר בהצעה בלבד לשנות את שיטת התיגמול, וזאת לבקשתו ולטובתו.

20. לטענת התובע, התריע בפני
הנתבעים שוב ושוב כי אינו מקבל את המגיע לו, ונענה כי "המצב קשה" וכי כל המגיע לו ישולם לו בעתיד תוך פיצויו המלא (סעיף 2 י"ח לתצהיר התובע). הנתבעים הכחישו כי התובע העלה אי פעם טענה בהקשר זה. אין חולק כי אין דרישה כלשהי בכתב מטעמו של התובע להפרשי שכר כלשהם, משך כל התקופה, לרבות לאחר סיום עבודתו במרפאה (עד הגשת כתב ההגנה בתביעה שהגישו נגדו הנתבעים). כאשר נשאל התובע בקשר לכך בחקירתו הנגדית השיב:

"ראשית אני קיויתי בכל זאת והאמנתי למילה שלהם וחשבתי שאקבל מה שמגיע לי. שנית באותה עת וגם עכשיו, יש מרפאות חלופיות רבות ועקב כך קשה למצוא עבודה ועוד יותר בגלל גילי שאז התקרב ל - 50" (עמ' 13 לפרוטוקול).

התפטרות התובע וההליכים המשפטיים

21. התובע העיד כי בהתחשב בהלנת שכרו, לא היתה לו ברירה אלא להתפטר לאלתר ביום 23.9.99, וכך אכן עשה. התובע אישר את טענת הנתבעים, כי עזב במהלך יום העבודה למרות שזומנו מטופלים לאותו יום וחלקם כבר התייצבו. התובע לא טען, בכתב התביעה או בתצהירו, כי התריע טרם התפטרותו כי בכוונתו לעזוב את מקום העבודה, או כי נתן הודעה מוקדמת כלשהי. רק בחקירתו הנגדית טען לראשונה כי הודיע לנתבעת 2 שבועיים מראש על עזיבתו (עמ' 11 לפרוטוקול); טענה שהוכחשה על ידי הנתבעת 2 (עמ' 23 לפרוטוקול).

22. אין חולק כי מייד לאחר התפטרותו פתח התובע מרפאה אלטרנטיבית עצמאית בתל אביב, והמשיך לתת במסגרתה את הטיפולים אותם נתן במרפאת הנתבעים. הנתבעים טענו כי התובע לקח את לקוחותיהם, ואף הורה להם להתייצב במרפאתו החדשה להמשך טיפול. עם זאת, לא הביאו ראיה כלשהי לצורך כך - לרבות רשימת הלקוחות אשר נטען כי עזבו את מרפאתם כתוצאה מכך.

23. בסמוך לאחר התפטרות התובע הגישו נגדו הנתבעים כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 2696/99) וכן בקשה לצו מניעה זמני, במסגרתם ביקשו בין היתר צו מניעה כנגד פנייה ללקוחותיהם וכן פיצוי כספי. לבקשת התובע הועבר הדיון בתביעה זו לבית דין זה (תיק עב' 914106/99).

ביום 5.10.00 נמחקה התביעה שהגישו הנתבעים כנגד התובע, עקב אי התייצבות הנתבעים לישיבת קדם המשפט, ובהתחשב בכך שלא הגישו כתב תביעה מתוקן כפי שנדרשו. רק לאחר מחיקתה של תביעה זו הוגש כתב התביעה שבפני
נו, ביום 27.11.00.

24. התובע דורש בתביעתו, בנוסף להפרשי השכר המפורטים לעיל, גם פיצוי בגין התביעה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעים - הן החזר שכר הטרחה שנדרש לשלם, והן הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש. עם זאת לא הביא ראיה כלשהי בקשר לכך מלבד אזכור סתמי של הסכומים בסיומת תצהירו. במאמר מוסגר יצוין כי התובע לא דרש פיצויי פיטורים.

25. הנתבעים טענו לקיזוז, מכל מה שייפסק לזכות התובע, של הסך של 110,000 ₪ המגיע להם לטענתם בגין אי מתן הודעה מוקדמת מצד התובע ובגין הנזק שגרם להם בשל עזיבתו הפתאומית ונטילת לקוחות. עם זאת, הסתפקו בדרישה לקונית ובלתי מפורטת. כאשר נשאל הנתבע 1 בהקשר זה בחקירתו הנגדית, השיב:
"ש. בסעיף 49 לתצהירך אתה דורש קיזוז של 110,000 ₪ על סמך מה אתה רוצה לקזז
ת. המשפט השני הופסק בגלל המשפט הנוכחי ואנו נחזור למשפט ההוא לאחר שנסיים את המשפט הזה.
ש. שני תביעות התנהלו בו זמנית הוא נמחק בגלל שלא הופעתם לדיון על סמך מה אתה מבקש לקזז
ת. אין לי תשובה אחרת"
(עמ' 29 לפרוטוקול).

26. הנתבעים הגישו גם תצהיר עדות ראשית מטעמה של הגב' נאיליה שליחובה, אשר היתה מזכירתם בעת הרלוונטית. גב' שליחובה לא הגיעה להעיד. הצדדים הסכימו כי תצהירה יוכל להילקח בחשבון הגם שלא נחקרה חקירה נגדית. עם זאת, לא מצאתי כי תוכנו רלוונטי למחלוקות שבין הצדדים.

הכרעה

27. הגם שהצדדים התייחסו, בתצהיריהם ובסיכומיהם, למחלוקות רבות, המחלוקת היחידה בה עלינו להכריע הנה מהם תנאי השכר שסוכמו בין התובע לבין הנתבעים, והאם התובע זכאי לאור זאת להפרשי שכר כטענתו.

28. בהעדר מסמך כלשהו בכתב המתייחס לתנאי השכר, עלינו להכריע במחלוקת זו בהתחשב בעדויות הצדדים ובהתנהלות הצדדים בפועל משך תקופת ההתקשרות. במאמר מוסגר יצוין כי יחסי העבודה במקרה זה החלו והסתיימו טרם חקיקתו של חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002.

29. כפי שפורט לעיל, התובע טען כי תנאי השכר שסוכמו מלכתחילה בינו לבין הנתבעים הנם שכר בסיס בסך 3,000 ₪, ובתוספת לכך 40% מהכנסות המטופלים שטופלו על ידו. התובע הסתמך לצורך הוכחת טענה זו אך ורק על עדותו ועל הטבלה שצירף, לראשונה, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה. הנתבעים מצידם טענו כי השכר שסוכם הנו 40% מההכנסות בגין מטופלי התובע, ללא שכר בסיס, והחל מ- 6/98 - בהפחתת עלות התרופות שסופקו לצורך טיפולי ההרזיה. גם הנתבעים לא צירפו ראיה כלשהי לגרסתם מלבד עדותם (ולמעשה עדותו של הנתבע 1 בלבד, שכן הנתבעת 2 חזרה וטענה בחקירתה הנגדית כי אין לה כל מושג בענייני כספים) ומלבד טבלה שהוכנה בדיעבד.

30. לאחר שקילת העדויות, הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח כי מגיעים לו הפרשי שכר כלשהם (למעט לגבי חודש עבודתו האחרון). הסיבות למסקנתנו זו הן כדלקמן:

א. לא שוכנענו בדבר מהימנותה של הטבלה שצורפה על ידי התובע, ומהווה את הראיה היחידה בכתב שנכתבה לכאורה בזמן אמת. ראשית, טבלה זו - על אף חשיבותה - הוגשה לראשונה רק במצורף לתצהירו המשלים של התובע, שהוגש כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, ומבלי שהטבלה אוזכרה ולו ברמז בכתב התביעה, בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו של התובע, או אף בתצהיר עדותו הראשית. התובע לא סיפק לכך הסבר סביר, ואף לא ניסה לטעון כי מצא אותה רק לאחרונה.

ב. בנוסף, התובע טען בתצהירו המשלים במפורש כי הטבלה נכתבה בכתב ידו, אך בחקירתו - ובמענה לשאלת בית הדין בקשר לכך - טען כי נכתבה בכתב ידה של ידידה, אשר התובע הקריא לה מדי חודש בחודשו את הנתונים וזאת שכן הוא עצמו אינו מבין את כתב ידו. גרסה זו, בכל הכבוד, אינה נשמעת לנו סבירה. אם אכן מדובר בטבלה שהתובע הכין עבור עצמו בזמן אמת כטענתו - לא היתה לו כל סיבה להקפיד על כך שכתב היד יהיה קריא ואחיד, וסביר יותר כי היה כותב הדברים בעצמו, ושלא בטבלה כה מסודרת ואחידה.

ג. במאמר מוסגר יצוין כי התובע לא הציג כל הוכחה לנתונים המצוינים בטבלה. התובע טען בעדותו כי לקח את הנתונים מספר הלקוחות, אך ספר הלקוחות לא הוצג בפני
נו וכן לא הוגש כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד על ההכנסות הנטענות של המרפאה ו/או של המטופלים שטופלו על ידי התובע. גם אם מסמכים אלו אינם בידי התובע - התובע לא עשה כל מאמץ לדרוש מהנתבעים את הצגתם או לדרוש את גילוים במסגרת גילוי מסמכים. על אף האמור, אנו מציינים זאת במאמר מוסגר בלבד, שכן הטבלה שהגישו הנתבעים, במצורף לתצהירה המשלים של הנתבעת 2, נוקבת באותם סכומים (בשינויים קלים בחלק מהחודשים) כסכומי ההכנסות שנתקבלו בגין הטיפולים שביצע התובע.

ד. בנוסף, השוואה בין הטבלה לבין הסכומים שנדרשו על ידי התובע בתצהירו מלמדת כי התובע דרש הפרשים בגין כל חודש בו היתה לגרסתו יתרה לזכותו, תוך שהתעלם לחלוטין מאותם חודשים בהם קיבל סכומים ביתר לפי הטבלה.
היינו, התובע לא קיזז את ההשלמות שקיבל - גם לגישתו - בגין חודשים קודמים. כתוצאה מכך, התובע דרש סכומים ביתר גם לעומת הטבלה שהוא עצמו מתבסס עליה. עובדה זו אינה מסייעת למהימנות גרסתו של התובע.

ה. נתון נוסף שלא איפשר לנו לקבל את גרסת התובע הנו הודאת התובע כי הנתבעים כמעט ולא נכחו בפועל במרפאה בתל אביב, כך שהוא עצמו דיווח להם - מדי חודש - מהו הסכום המגיע לו בהתאם להכנסות ממטופליו בחודש החולף. בנוסף, התובע רשם בחלק מהחודשים את שיק השכר שנחתם מראש על ידי הנתבעים, תוך שמילא בעצמו את הסכום. התנהגות זו אינה מתאימה לאדם ששכרו מולן באופן מתמשך החל מתחילת עבודתו. ככל שאכן היתה הלנת שכר מתמשכת - סביר יותר כי התובע היה דורש את המגיע לו מדי חודש בכתב, ולא ממשיך בהעברת הדרישה בעל פה, תוך מילוי סכומים נמוכים מהמגיע לו בשיקים שהושארו לו.

ו. עוד לקחנו בחשבון את השינוי המשמעותי בגרסת התובע בנוגע לחשבוניות, שהנן הראיה היחידה מזמן אמת הנוגעת לשכרו ומוסכמת על הצדדים. נזכיר, כי בשלב ראשון לא צורפו כלל חשבוניות, בשלב השני צורפו חשבוניות חלקיות ונטען כי הן מלמדות על הסכומים המגיעים לתובע, ובשלב השלישי נטען כי הן מלמדות על הסכומים שהתובע קיבל בפועל. לא ניתן כל הסבר, קל וחומר הסבר סביר, לשינוי משמעותי זה בגרסה.

ז. בנוסף, לא סביר בעינינו כי אדם במעמדו של התובע - אשר ניהל בפועל את המרפאה בתל אביב עבור הנתבעים - לא ידרוש ולו פעם אחת בכתב במהלך כל תקופת העבודה - או לאחריה - את ההפרשים המגיעים לו, על אף שמדובר בסכומים משמעותיים. במקום זאת המשיך התובע לעבוד כרגיל משך שנתיים תמימות, תוך הסתמכות - לגרסתו - על הבטחות בעלמא מצד הנתבעים. נדגיש בהקשר זה כי גם לאחר התפטרות התובע, כאשר לא המשיך עוד להאמין להבטחות הנתבעים - לא טרח לדרוש את המגיע לו, בין בעל פה ובין בכתב, עד הגשת כתב ההגנה מטעמו כנגד תביעת הנתבעים. גם התביעה שבפני
נו הוגשה רק למעלה משנה לאחר סיום ההתקשרות, ומבלי שקדמה לה כל דרישה בכתב מצד התובע. אין זו התנהגות סבירה מצד אדם שהלינו את שכרו באופן כה משמעותי משך תקופה ממושכת.

ח. במאמר מוסגר יצוין כי לקחנו בחשבון, לטובת התובע, גם את גרסתם המתחמקת של הנתבעים, ואת העובדה כי לא טענו טענה עקבית וברורה בנוגע לתמורה המוסכמת. עם זאת, איננו סבורים כי בנסיבותיו של תיק זה די בהתחמקות הנתבעים כדי להעביר את הנטל אליהם, או כדי להוות ראיה מספקת לטענות התובע.

31. לאחר עיון במכלול הראיות אנו סבורים לפיכך כי שני הצדדים לא אמרו את האמת המלאה, ולפיכך אין לנו אפשרות לקבוע באופן חד משמעי מהם תנאי ההתקשרות שסוכמו. ייתכן כי התנאים לא סוכמו מלכתחילה כהלכה וכל צד הבין אחרת; ייתכן כי התנאים סוכמו כדרישת התובע אך הוא לא קיבל בפועל את שכר הבסיס מהחודש הראשון לעבודתו ובכך נתן הסכמה בהתנהגות לתנאים החדשים; ייתכן גם שהתנאים שונו עם הזמן, עם תחילת טיפולי ההרזיה או מסיבה אחרת - כפי שעולה לכאורה מהטבלה שהציגו הנתבעים - כאשר לא ברור מתי נעשה שינוי זה, מה היה תוכנו המדויק, ואם נעשה בהסכמה אם לאו. בין כך ובין כך, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי מגיעים לו הפרשים כלשהם, ולפיכך אין מנוס אלא מדחיית תביעתו.

32. חריג לאמור לעיל הנו השכר המגיע לתובע בגין חודש עבודתו האחרון- 9/99 (עד 23.9.99). לטענת התובע, לא קיבל כלל שכר בגין חודש זה. גם לפי הטבלה שהגישו הנתבעים (במצורף לתצהירה המשלים של הנתבעת 2) - לתובע לא שולם כלל שכר בגין החודש הנ"ל על אף שעבד את מרביתו. לאור זאת, וכיוון שלא נטען כי יש סיבה כלשהי כי התובע לא יקבל שכר בגין החודש האמור - יש לפסוק לו שכר בגין חודש זה.

33. לגבי גובה השכר - כיוון שהנתבעים אישרו בפועל, באמצעות הטבלה שהגישו, את ההכנסות ממטופלי התובע כפי שנטענו על ידו בנוגע לכל תקופת העבודה למעט החודש האחרון - אין סיבה שלא לקבל את טענת התובע לגבי גובה ההכנסות ממטופליו גם בחודש זה.
ההכנסות המצוינות לגבי חודש זה בטבלת התובע (בטבלת הנתבעים אין כלל התייחסות לחודש זה), עומדות על סך של 38,415 ₪. לפי התמורה שגם הנתבעים מסכימים לה - 40% מההכנסות בגין מטופליו, ללא שכר בסיס (ומבלי שנטען מה עלות התרופות שיש לקזז בגין חודש זה, אם בכלל)- התמורה המגיעה לתובע עומדת לפיכך על 15,366 ₪.

לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנה בנסיבות אלו, בין היתר בהתחשב במועד הגשת התביעה (למרות שהנתבעים לא טענו להתיישנות בהקשר זה), וכאשר ב"כ התובע לא התייחס לנושא זה בסיכומיו.

34. באשר לרכיבי התביעה הנוספים - ב"כ התובע לא התייחס לכך כלל בסיכומיו, והתובע לא התייחס לכך בתצהירו (למעט אזכור סתמי של הסכומים בסיומת התצהיר). ממילא, הוצאות שנגרמו בגין ניהול הליך אחר אמורות היו להטען טרם פסיקת ההוצאות באותו הליך, ואין עניינן לתביעה שבפני
נו.

35. באשר לטענת הקיזוז - כפי שפורט לעיל זו לא פורטה, לא כומתה (אלא באופן כוללני בלבד), ולא הוכחה. גם אם לכאורה צודקים הנתבעים כי לא ניתנה הודעה מוקדמת - הרי שלא טרחו לכמת דרישה זו ולהבהיר מהו הסכום שהם דורשים בגין כך (ומכוח מה, שהרי לתובע לא היתה משכורת קבועה) וממילא לא ניתן לקבל את טענות הקיזוז.
36. סוף דבר - הנתבע 1, אשר הגדיר עצמו כבעל המרכז, ישלם לתובע את הסך של 15,366 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.10.99 ועד התשלום בפועל.
התביעה כנגד הנתבעת 2 - אשר הצהירה על עצמה כעובדת שכירה במרכז ולא נסתרה - נדחית.
בהתחשב בתוצאה הכוללת, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ד' בניסן, תשס"ה (13 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

דוידוב מוטולה סיגל
, שופטת - אב"ד

נ.צ. - (ע) שלמה מגורי כהן

ק: נעמי ט.








עב בית דין אזורי לעבודה 8852/00 איליה גיסקין נ' אלכס בנוביצקי, דולי בנוביצקי (פורסם ב-ֽ 13/04/2005)