פסקי דין על שמואל הלל הלברשטיין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

42520-12/16 בל     18/03/2017




בל 42520-12/16 שמואל הלל הלברשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 42520-12-16


18 מרץ 2017

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג

ה
מערער
שמואל הלל הלברשטיין
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גיתאי
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד



פסק דין

1.
המערער, מר שמואל הלל הלברשטיין
, הגיש ערעור זה על החלטת הועדה לעררים לאי כושר מיום 27.12.16 על פיה נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 65% (תוך קבלת ערר המערער על החלטת פקיד התביעות שקבע למערער דרגת אי כושר בשיעור 60%).
2.
הליקויים הרפואיים של המערער, על פי החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.10.16, הם:

א.
טינטון – 10%.

ב.
סכרת – 10%.

ג.
סכרת מטופלת באינסולין – 20%.

ד.
השמנת יתר קיצונית – 20%.

ה.
מגבלה קיצונית בכושר תפקוד – 40%.
3.
הוועדה הרפואית לעררים קבעה:

"בן 40, עיקר נכותו השמנת יתר, בנוסף סובל מסכרת. בעל 12 שנות לימוד, השכלה תורנית לדבריו היום רשום בכולל אך עקב העייפות לו מצליח להתמיד.
לדבריו עשה מס. ניסיונות בעבודה כגון מלמד אך בשל נראותו יש הרתעה.
הרופאים בוועדות השונות סברו שמסוגל לעבוד בעבודה חלקית בישיבה. כך גם סברה עובדת השיקום.
הוועדה סבורה כי במצבו איבד מכושר להשתכר כדי 65%. מסוגל לעבוד באופן חלקי בעבודות כגון מלמד, עבודות פקידותיות שונות, רישום נוכחות תלמידים".
4.
המערער טוען שבעקבות ניתוח שעבר לקיצור קיבה, משקלו ירד מ-200 ק"ג ל-185 ק"ג, וכי גם משקל זה מפריע לו בכל תחומי החיים. בעטיו אין הוא ישן כהלכה והוא סובל מעייפות קשה בכל שעות היום, הוא מתקשה לשבת ליותר ממספר דקות ואינו יכול להתכופף. ניסיונו לעבוד כמלמד נכשל בשל הרתיעה כלפיו עקב משקל היתר הקיצוני שלו. זו הרתיעה החברתית שגם מכשילה כל ניסיון שלו להתקבל לכל עבודה.
5.
המשיב טוען כי טענות המערער אינן יכולות להוסיף על נכותו הרפואית ואינן יכולות לבוא במקומה. לגוף החלטת וועדת העררים, הרי שלא נפל בה פגם והיא מצויה במתחם שיקול הדעת המקצועי המוקנה לה על פי החוק. טענת המערער כי ניסה לעבוד כמלמד אינה מעלה ואינה מורידה.
6.
בית הדין סבור שהדין עם המשיב במובן זה שבהתחשב בנכות הרפואית שהוכרה למערער – 40% לפי סעיף 3(ד) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, אשר חלה גם על קביעת דרגת נכות בנכות כללית, המערער סובל מהגבלה על כושר התפקוד "בצורה בולטת" עקב מחלה אנדוקרינית בדרגת חומרה "בינונית", להבדיל ממחלה "קשה" שהשפעתה על כושר התפקוד היא "ניכרת", בהתאם לסעיף 3(ה), ולאיפיונים קשים יותר בסעיפים קטנים 3(ו) ו-3(ז). בנסיבות אלה, קיימת הלימה בין שיעור אי הכושר שהוועדה לעררים קבעה למערער (תוך קבלת עררו) לבין מכלול ליקוייו הרפואיים, ואין המדובר בהחלטה שמצויה מחוץ לתחום ההחלטות הסבירות שוועדה מקצועית יכולה לקבל.
7.
עם זאת, הדעת נותנת שלו היה המערער משיג על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.10.16, היה מקום לתהות האם האיפיון שאיפיינה הוועדה את המגבלה על כושר התפקוד של המערער כ"קיצונית", אינה מתאימה לאחד מהסעיפים הקטנים של סעיף 3 המופיעים לאחר סעיף 3(ד). אלא שמקובלת על בית הדין טענת המשיב בערעור זה כי טענות המערער אינן יכולות לבוא במקום נכותו הרפואית.
8.
אשר על כן החלטתי לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות.
9.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ז, (18 מרץ 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 42520-12/16 שמואל הלל הלברשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/03/2017)