פסקי דין על מרגריטה רוזנפלד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1444-02/14 בל     22/03/2017




בל 1444-02/14 מרגריטה רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 1444-02-14

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ


ה
תובעת
מרגריטה רוזנפלד
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן

(מינוי ע"פ חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972)
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי



פסק דין

עובדת פס ייצור במפעל לייצור בורקס לקתה במחלה בכפות ידיה. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה למחלתה? זוהי השאלה המונחת לפתחו של בית הדין.

1.
בדיון שנערך בפני
בית הדין הגיעו הצדדים לכדי הסכמה בדבר תשתית עובדתית, ועל העברתה לעיונו של מומחה רפואי שייתן דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי.

2.
ביום 10.2.2016 מונה פרופ' דן בוסקילה כמומחה רפואי מטעם בית הדין. להלן רשימת העובדות המוסכמות שהועברה למומחה:

א.
התובעת עבדה בפס הייצור של בורקס משנת 93' עד 2013, במפעלי ייצור בורקס.

ב.
התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, 10 שעות ביום, משעה 7.00 – 17.00 עם הפסקות לסירוגין של חמש דקות כל שעתיים וחצי והפסקה מרוכזת בצהריים של חצי שעה.

ג.
הטמפרטורה באולם הייצור נעה בין 12 מעלות בתחילת היום ובמהלך היום מגיעה ל- 19 מעלות בשעות הצהריים.

ד.
התובעת היתה לבושה בשלוש או ארבע שכבות, במספר זוגות גרביים, כדי להתגונן מהקור והידיים היו ללא כפפות וחשופות לבצק, למלית ולקור.

ה.
התובעת עבדה כל היום בגלגול בצק אשר יוצא מהמקרר כשהוא בטמפרטורה של אפס מעלות, כאשר במהלך היום מגיע הבצק לטמפרטורת אולם הייצור, עם זאת מעת לעת ולפי צורכי העבודה יוצאים בצקים חדשים מהמקרר.

ו.
התובעת מילאה את הבצק במלית, כאשר כ-70% מהמליות איתן עבדה התובעת, עומדות על אפס מעלות.

ז.
התובעת התפטרה מעבודתה בגין נסיבות בריאותיות, על פי אישור רופא תעסוקתי.

3.
להלן השאלות אותן נשאל המומחה, ותשובותיו:

א.
מ
הו ליקויה של התובעת?
גברת רוזנפלד לוקה בתופעת רינו. תופעת רינו (
rp
) מאופיינת על ידי איסכמיה התקפית (אפיזודית) של אצבעות, מאופיינת באופן קליני על ידי התפתחות של חיוורון, ציאנוזיס, ואודם של האצבעות לאחר חשיפה לקור ובהמשך חימום מחדש של האצבעות (
subsequent rewarming
) (1). סטרס אמוציונלי גם הוא יכול להיות טריגר לתופעת רינו. תופעת רינו הינה תגובה וסקולרית (של כלי דם) מוגזמת לטמפרטורה קרה או סטרס אמוציונלי (2). תופעת רינו (
rp
) נחשבת לראשונית אם הסימפטומים קורים לבד ללא עדות למחלה אחרת ברקע הכרוכה בה. לעומת זאת, מחלה משנית מתייחסת לנוכחות תופעת רינו ביחד עם מחלה נלווית כמו לופוס או סקלרודרמה.
wigley
מציין כי חולים עם תופעת רינו ראשונית ומשנית מציינים שחשיפה לטמפרטורה קרה הינה טריגר לתופעת הרינו (3). יתירה מכך הפרובוקציה קורית במהלך תנודות יחסיות מטמפרטורה חמה לקרה. גם חשיפה כללית לקור מהווה טריגר להתפתחות אפיזודה של תופעת רינו גם אם הידיים והרגליים נשארות חמות (3).


ב.
האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת? (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים).

תנאי העבודה של גברת רוזנפלד כפי שתוארו בהחלטה של כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
כרוכים בקשר סיבתי לתופעת רינו ממנה לוקה גברת רוזנפלד.
יש לציין כי גם הרופאה התעסוקתית, ד"ר אבין ללה הגיעה למסקנה כי גברת רוזנפלד אינה כשירה לעבודה בתנאי קור, כמו כן עם בצק/מילוי קר.


ג.
ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

חשיפה חוזרת של גברת רוזנפלד לתנאי קור אכן יכולה להביא לבסוף להתגבשות של תופעת רינו.


ד.
ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת.

4.
לבקשת הנתבע הועברו למומחה שאלות הבהרה. להלן השאלות ותשובות המומחה עליהן:

א.
ביחס לתשובת המומחה לשאלה א' בהחלטת המינוי, מתבקש המומחה לחדד תשובתו ולציין את סוג החשיפה לקור הרלוונטי במקרה של התובעת, האם מדובר בקור כתוצאה ממגע בבצק ובמלית או בקור הכללי ששרר בחדר?

גם קור כתוצאה ממגע בבצק ובמלית וגם הקור הכללי ששרר בחדר עלולים להוות טריגר להתפתחות של תופעת רינו במקרה זה.


ב.
נא פרט ונמק את תשובתך לשאלה ב' בהחלטת המינוי. לעניין זה הנך מופנה לכך שהרופאה התעסוקתית קבעה כי כתוצאה ממצבה הרפואי אין התובעת כשירה לעבודה בקור. היא לא קבעה כי כתוצאה מעבודה בקור נגרם לתובעת מצבה הרפואי. מדוע אם כן הנך סבור כי העבודה בקור גרמה למצב הרפואי?

עניתי בפרוטרוט לשאלה זו בתשובתי לשאלה א' בחוות דעתי. קור מהווה טריגר ידוע בספרות הרפואית להתפחות של תופעת רינו.


ג.
בתשובה א' הנך מציין פעמיים כי מי שסובל מתופעת רינו "ראשונית" עלול לסבול מ"אפיזודה" של התסמונת עקב חשיפה לקור. לאור זאת האם נכון לומר כי תסמונת רינו אינה נגרמת כתוצאה מחשיפה לקור, אלא שחשיפה לקור עלולה לגרום להחמרה זמנית וחולפת של התסמונת ("טריגר" כדבריך)? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

חשיפה לקור עלולה להוות טריגר להתפתחות של התקף רינו שבתחילה יכול להיות חולף כאשר נמנעים מחשיפה חוזרת ומתמשכת לתנאי קור אך כאשר אדם עם נטייה להתפתחות רינו בקור נחשף לתנאי קור מתמשכים התסמונת מתגבשת לכדי תסמונת קבועה המופיעה בחשיפה חוזרת לקור.


ד.
אם התשובה לשאלה ג' דלעיל חיובית, מה הוא הגורם המקורי לתסמונת?

תסמונת רינו הינה תגובה וסקולרית (של כלי דם) מוגזמת לטמפרטורה קרה או סטרס נפשי. וזוקונסטריקציה (התכווצות) אבנורמלית של עורקים באמצעות ועורקיקים בעור כתוצאה מפגם בתגובה הוסקולרית הנורמלית הם בבסיס תסמונת רינו הראשונית.
ברינו ראשוני, יש עדות כי הפגם הוא עליה ב-
adrenergic responses
– 2 –

alpha
, בכלי הדם באצבעות ובעור.


ה.
נא השב במפורט לשאלה ג' בהחלטת המינוי, שכן בתשובה ג' לחוות דעתך אין התייחסות לשאלה הנ"ל.

כפי שציינתי בתשובתי לשאלה ג' בשאלות ההבהרה, להלן, חשיפה חוזרת של גברת רוזנפלד לתנאי קור אכן יכולה להביא לבסוף להתגבשות תופעת רינו בה היא לוקה.


ו.
נא פרט את תשובתך לשאלה ד' בהחלטת המינוי. מדוע לדעתך יש השפעה משמעותית, ומהו שיעור ההשפעה באחוזים?

לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת. כפי שציינתי בשאלות ההבהרה להלן למרות נטייה להתפתחות תסמונת רינו הנובעת מתגובת התכווצות לא נורמלית של עורקים באצבעות ועורקיקים בעור כתוצאה מפגם בתגובה הוסקולרית הנורמלית הרי אלמלא החשיפה לקור בעבודה שמהווה טריגר יתכן וגברת רוזנפלד לא הייתה מפתחת תסמונת רינו.
אני סבור כי תרומת תנאי עבודתה בקור מהווים את הטריגר שתרם במעל ל-50% להתפתחות תסמונת רינו אצלה.

טענות הצדדים
5.
התובעת
מבקשת לאמץ את קביעת המומחה ולקבל את התביעה.

6.
לטענת הנתבע
, המומחה אמנם קבע כי קיים קשר סיבתי, אך לא קבע כי מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה, לא הסביר את מנגנון הפגיעה ולא ניתן להבין מחוות דעתו האם מדובר במיקרוטראומה או בתהליך תחלואתי מתמשך. המומחה הסתמך על החלטת הרופאה התעסוקתית אך בכך הפך את סדר הדברים, שכן הרופאה התעסוקתית קבעה כי כתוצאה ממחלת התובעת אין היא כשירה לעבוד בקור, בעוד שהמומחה התבקש לקבוע האם כתוצאה מהעבודה לקתה התובעת במחלה. בתשובתיו לשאלות ההבהרה השתמש המומחה במילה "עלול" ו"ייתכן" בדונו בקשר הסיבתי, וניסוח זה אינו מרים את נטל ההוכחה. בתשובתו האחרונה הוסיף גורם אפשרי נוסף למצב הרפואי (פגם בתגובה הווסקולרית הנורמלית).

דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

8.
הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע ז 374, 383). "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי
ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה-המל"ל, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

9.
המומחה מטעם בית הדין קבע באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין התפרצות תופעת רינו אצל התובעת, לבין עבודתה בקור. אשר למנגנון המיקרוטראומה, המומחה חזר והסביר מספר פעמים, הן בחוות הדעת הן בתשובות לשאלות ההבהרה, כי תופעת רינו מתגבשת לכדי תסמונת קבועה כאשר החולה "נחשף לתנאי קור מתמשכים" וב"חשיפה חוזרת לקור" (ההדגשות שלי – א' ג' כ'). המומחה התייחס מפורשות לעובדה שהתובעת הייתה חשופה "חשיפה חוזרת" לתנאי קור ושאלמלא אותה חשיפה ייתכן שהתובעת לא הייתה מפתחת את המחלה. אינני מקבלת, אם כן, את טענת הנתבע כי לא ברור מחוות הדעת האם מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה או בתהליך תחלואתי מתמשך. הסבריו של המומחה ברורים ונהירים.

10.
סע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע", ומגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

11.
פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה היא סוג נוסף של תאונת עבודה, יציר הפסיקה: "רצף של אירועים זעירים ומבודדים בזמן, אשר כל אחד מהם הוא תאונה זעירה" (ר' בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', נג (2) 529, ניתן ביום 25.3.1999, פורסם במאגרים האלקטרוניים). וכן:

"... קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות."
(עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 532)

12.
בענייננו, כל אירוע של חשיפת התובעת לקור מהווה אירוע זעיר ומבודד בזמן, אותה תאונה זעירה אשר חזרה על עצמה שוב ושוב, יום ביומו למשך שעות ארוכות בהן עבדה התובעת בתנאים שתוארו לעיל. כתוצאה מהצטברות כל אותן תאונות זעירות לקתה התובעת בתופעת רינו, כפי שקבע המומחה הרפואי.

סוף דבר
13.
התביעה מתקבלת.
14.
מאחר שהתובעת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין מקום לפסיקת הוצאות.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ז, (22 מרץ 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




ד"ר אריאלה גילצר-כץ
, שופטת
סגנית נשיאה








בל בית דין אזורי לעבודה 1444-02/14 מרגריטה רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/03/2017)